למען תאמין | אבי וולף

אי אפשר לעודד פתיחות ללימודי חול בלי להזכיר את הסכנות לנתק מהזהות היהודית ובלי להתמודד עם יסודות הפילוסופיה המערבית המנתקים את הא־ל מעולמו

 למען תשכיל

היחס ללימודי חול ולהשכלה כללית במציאות זמננו

חנה פרידמן

נאמני תורה ועבודה, 2013

החוברת הנסקרת היא חלק מסדרת "עצה לדרך" של נאמני תורה ועבודה, שמטרתה להילחם במגמות חרד"ליות ולקדם גישות פתוחות יותר כלפי העולם החיצון. ספציפית, "למען תשכיל" טוענת בעד החשיבות הדתית וההכרח שבשילוב לימודי חול במלואם במערכת החינוך הדתית.

החוברת כוללת סקירה היסטורית של יחס המקורות לידע "חילוני" או למדעים, מחז"ל ועד לרב קוק, עם דגש על מקורות בעלי יחס חיובי. בנוסף, החוברת כוללת דרכים להתמודד עם הבעיות של שילוב קדושה וחול, לא רק בגוף החוברת אלא גם בחלק ה"הדרכות" המצורף בסופה ונועד למדריכים ולמחנכים.

לכאורה, מדובר במאמץ מבורך העוזר להפיג את חששות העולם הדתי מהסכנות הרוחניות הגלומות בפתיחות לעולם שמחוץ לבועה הדתית. ברם, למרות הכוונות הראויות, החוברת סובלת מפגמים מהותיים הפוגעים באמינותה וסופה לשכנע את המשוכנעים בלבד.

הבעיה הראשונה נוגעת לתיאור ההיסטורי הסלקטיבי. המחברת מעלה על נס קהילות כמו אלה של הרב שמשון רפאל הירש כמופת של שילוב של תורה ומדע. ברם, היא “שוכחת“ להזכיר את היהודים האירופים הרבים יותר שנטשו את הדת המסורתית, אם לרפורמה או מה שהיה יותר מצוי – לחילוניות. בכל מקום באירופה שבו תבחרו, במאות ה־19 וה־20 עזיבת הדת וההתבוללות הכו שורשים וצמחו במהירות.

הסחף הזה, המדיר שינה מעיני העולם החרדי והדתי גם היום, הוא לא רוח רפאים או “מדרון חלקלק“ תיאורטי – הוא עובדה היסטורית. חוסר התייחסותה של המחברת לקיומה של התופעה הוא בעוכריה, לפחות אם מטרתה לשכנע הורים מתלבטים המודעים לכך.

הבעיה השנייה בחוברת נוגעת לשאפתנות היתרה שבפרויקט ה“שילוב“ שהמחברת מציעה. אם לצעוד בעקבות המחברת, תלמידי המערכת הדתית צריכים לצאת ממנה עם שליטה בשפות רבות, במדעים ופילוסופיה – בשילוב עם ידע תורני מעמיק, כמובן. מעטים האנשים – דתיים ולא־דתיים, יהודים ולא־יהודים – המסוגלים להגיע לרמות ידע כאלה. הציפייה שמכל תלמיד, או אפילו מרוב התלמידים, יצא הגר“א, או אפילו קרוב לכך, היא פנטזיונרית לא פחות מהניסיון להצמיח עם של גדולי תורה בחברה החרדית. אם בכך תלוי השילוב בין תורה ומדע, אין פלא שהורים רבים בוחרים ללכת לכיוון יותר חד־ממדי אך גם יותר מציאותי.

חוסר הבנה של עיקר העימות בין תורה למדע. שיעור מדעים בירושלים  צילום: פלאש 90

חוסר הבנה של עיקר העימות בין תורה למדע. שיעור מדעים בירושלים
צילום: פלאש 90

ההלכה כמערכת אנושית

ברם, הבעיה העיקרית בחוברת נוגעת לחוסר הבנתה את עיקר העימות בין התורה והתרבות המערבית והמדע בתוכה. על־פי החוברת, הסתירות בין גיל העולם והאבולוציה לפשט הכתובים בספר בראשית הינן עיקר הבעיה – ולא היא. כפי שמודה המחברת, ישנם מחברים המתמודדים בהצלחה לא מועטה עם בעיות אלה (לא ברור למה היא לא מציינת אותם בחוברת). עיקר הבעיה הוא הנחת היסוד הפילוסופית העומדת בבסיסו של העולם המערבי, הקרויה הנטורליזם הפילוסופי. לפי הנחה זו, העולם מתנהל יפה מאוד בלי אל כלשהו. ייתכן שיש אלוהים וייתכן שלא – יכול להיות שאפילו "ברא" את העולם – אבל הוא לא שייך לעולמנו בצורה כלשהי; רק הטבע יכול לשמש הסבר לעולם ותופעותיו.

לפי גישה זו אלוהים לא מתערב בטבע, הוא לא “מתגלה“ לאף אחד ובוודאי לא מעביר חוקים מחייבים או “תורה“ לבני אדם. גם אם הייתה נמצאת דרך להוכיח את התרחשות מעמד הר סיני, למשל, היחס אליו היה כאל מעמד היסטורי־טבעי־אנושי מעניין ולא יותר.

כפועל יוצא מכך, התפיסה היא שכל המערכת ההלכתית היא אנושית לחלוטין, נתונה למניפולציות אנושיות של בני אדם וללא מעמד מחייב של ממש – שהרי אין קשר בינה לבין אלוהים, גם אם הוא קיים. כדוקטור לתלמוד, אני בטוח שהמחברת נתקלה לא פעם בגישה המבטלת הזאת, אם בגלוי ואם במובלע.

הנחות אלה קיימות לא רק במחקר ובאקדמיה אלא גם בספרות פופולרית מערבית. הספרות הפוסט־מודרנית לכל היותר מודה בקיומן של “פיקציות שימושיות“; היא לא מבטלת את ביטול יסודות האמת שבעולם הסקפטי והרציונליסטי של ימינו.

האם זה אומר שגישת “תורה ומדע“ היא חסרת תועלת, ושחסידי “קודש בלבד“ צודקים? לאו דווקא. ראשית, כמו שאמרתי, אין דרך להימלט מגישות מנטרלות קדושה בעולם המערבי מלבד בריחה לאי בודד או למדבר – ולא נראה שאפילו נטורי קרתא מוכנים לעשות את הצעד הזה. שנית, עולם המדע ועולם החול באופן כללי באמת יכולים להביא ברכה רבה להעשרת עולם התורה וקיום המצוות.

התמודדות בעיניים פקוחות

אז מה כן צריך לעשות? קודם כול, אסור להתכחש לסכנות או להמעיט אותן. בהחלט ייתכן שגישת "תורה ומדע" תביא לירידה ברמת המחויבות והאמונה הדתית של חלק מאנשיה לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר גישות אחרות. טוב וראוי להדגיש את החיובי שבגישה כמו שעושה החוברת, אבל חובה לעשות כן בעיניים פקוחות. הרב הירש והרב קוק יכלו לדבר במילים אידיאליות; לנו אין המותרות האלה לאור ניסיון ההיסטוריה.

כמו כן, צריך להפנים שהרוב המוחלט של תלמידינו לא צפויים להיות "גדולים" בתחומי המחשבה אלא "בעלבתים" טובים המקימים משפחה ומקיימים בית דתי. כל תוכנית ל"תורה ומדע" צריכה לקחת זאת בחשבון ולהכין תוכניות, גישות ודרכי עבודת ה' המתאימות להם ולא רק לאליטה.

ברם, הדבר החשוב ביותר הוא ההתמודדות עם הנטורליזם הפילוסופי בצורה מעמיקה. זאת ניתן לעשות רק על ידי התעמקות בנושא שנדמה כלא מדובר בקהילה הדתית: אלוהים ויחסו לעולם – ואלינו – היום. מרוב דיונים על הלכה, עיקרי אמונה ועוד, הקב"ה נעלם מעולמנו לא פחות מאשר אצל האתיאיסט הכפרני ביותר. יש לא רק להביא "הוכחות" בדבר קיומו אי־שם אלא גם לדון על מחויבותנו כלפיו וכלפי תורתו, ועל הדרכים לראות את מעשי ה' בעולם המתנהל לפי חוקים מדויקים להפליא. ואולי כך אפשר יהיה להשיג את הסינתזה בין אמונה בבורא, מנהיג ומצווה ובין עולם טבעי שניתן לבני אדם ומנוהל על ידם.

 אבי וולף הוא בוגר לימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר־אילן, עורך ומתרגם

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' טבת תשע"ד, 13.12.2013

פורסמה ב-13 בדצמבר 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון ויחי תשע"ד - 853, יהדות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. מאמר מעניין וחשוב ויישר כח למחבר! קריאת הכיוון שלו היא חשובה

    כמה נקודות בקשר לדברים הנאמרים:

    1.לגבי רש"ר הירש והרב קוק -הם לא דיברו רק דברים אידיליים כלשון המחבר אלא עשו ופעלו כל אחד בדרכו והצליחו להביא תוצאות ברוכות והם ידעו היטב מהי חומרת המצב בסביבה בה פעלו [בפרנקפורט דמיין בזמן בואו של רש"ר הירש לכהן שם היו רק 11 משפחות אורתודוקסיות מתוך כל יהודי העיר הרבים]

    מה שנכון הוא כדברי המחבר שלמרות ההצלחות של הרב קוק ורש"ר הירש רוב העם עדיין נשאב לחילון ועזיבת הדת ולכן עדיין צריכים להיות עם יד על הדופק וכמו שהעיר יפה הרב חיים נבון מעל דפים אלו יצר הרע לא יצא לגמלאות.

    2.אכן צריך לזכור שאם כל הרצון הטוב לא כל אדם יכול להתעניין ולהעמיק בכל נושא ומעטים הם האנשים שמתמחים בעשרות תחומי ידע לעומק

    אפילו במקצועות התורה עצמם לא כל למדן מגיע לרמת בקיאות והעמקה בכל התחומים ותמיד יהיה מי שיצליח יותר בתחום ההלכה ואחד בתחום הלימוד בעיון ואחד בתחום לימוד התנ"ך והמחשבה וכן הלאה

    מה שכן בהחלט ראוי למשל בחינוך העל תיכוני בישיבות המכינות והמדרשות להקדיש זמן ללמידה של הכרת העולם הפילוסופי המערבי ולהתמודד אתו מתוך תורה

    זה לענ"ד נצרך מאוד וראוי ולא צריך בשביל זה שהתלמידים ילמדו על הסדר את "ביקורת התבונה הטהורה"

    אפשרי בהחלט ללמד את הנושא ואת האתגרים של התורה לעומת המודרנה בעזרת שיעורים קבועים מפי מביני עניין . זה חשוב לא רק למי שילמד מדעי הרוח אלא גם ל"בעליבתים" שמחבר המאמר מתכוון אליהם.

    3.כאשר הלימוד של חוכמות חיצוניות נעשה באופן בריא של "תהא יד שמאל דוחה וימין מקרבת" אז בהחלט אפשר להוציא יקר מזולל ולהפיק מכך המון אך כאשר הדבר נעשה מתוך התבטלות ורפיסות כלפי "התרבות השלטת" אז לא מדובר ב"תורה ועבודה" אלא "עבודה על התורה" ובדיוק כדברי המחבר לציבור יש חוש ריח

    ולכן תלמידים יעדיפו יותר מוסדות תורה חרד"ליים על טהרת הקודש

    • האומנם?

      http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache%3Awww.haaretz.co.il%2Fopinions%2F.premium-1.2189025&rlz=1C1YBKB_enIL507IL507&oq=cache%3Awww.haaretz.co.il%2Fopinions%2F.premium-1.2189025&aqs=chrome..69i57j69i58.3661j0j4&sourceid=chrome&espv=210&es_sm=93&ie=UTF-8

      עדיין צריך נתונים ועובדות ולכן זה לא מוכח עד הסוף.
      אבל לדוגמא, הקבוצה אני פמיניסטית דתייה יש בה 5600 חברות/ים. זה לא קצת בכלל. ויש גם כאלו שסתם נכנסים.
      ונניח שיש משפחות שלמות שצורכות את הטראש של מוצ"ש ממקור ראשון (אני לא נגד טראשים, אבל זה מה יש).
      ואז תמיד אפשר לטעון שהכל מתחיל ונגמר במעוזי הבורגנות הדתית מאיזור המרכז (פ"ת,ת"א,רעננה,גב"ש,נתניה,רמת גן): כלומר, הם נמצאים, כך טוענים, בפרדוקס הביטול העצמי. מחד, הם פחות מקפידים על קיום דתי ומצליחים ביותר בשוק העבודה. מאידך, הם מתבטלים לחרד"ל. ומיד מוסיפים את הטענה, העובדה היא שרוב הציבור שם עדיין הולך לביהכנ"ס שוויוניים.

      אני לא חושב שניתן להקל ראש בטענה הנ"ל. אבל מה היא אומרת בעצם? היא אומרת שלמעלה מ-50 שנות בורגנות דתית, ועדיין החרד"ל לא מצליח לייצר שינוי דמוגרפי, הגותי משמעותי וליצור סחף אליו. אם כבר להיפך, כמות הדתל"שים או דתיים לייט ניכר שהיא הרבה, הרבה, יותר גדולה מחרד"ל (נסו לדמיין, את האיחוד הלאומי מתפלגת מהבית היהודי ורצה בבחירות בקוסטלציה שבה אורי אריאל עומד בראשה, מקום שני יוגב, שלישי סטורק, רביעי שטבון, אוקיי אפשר להפסיק לצחוק).

      בנוסף על כך, בימים אלו מוקם המניין השוויוני האורתודוקסי הראשון בפ"ת. לדעתי, זה רק עניין של זמן, עד שיווצר סחף שיגרור אחריו חלק מהדתיים לייט מפ"ת. לא בגלל שרוממות הליברליות בגרונם, אלא בגלל שכל דיסוננס (נשים מצליחות בקרירה בחוץ, אולם "בפנים" הם יושבות מאחורה) מחכה הליפתר או להתפוצץ.

      ראו את עלייתו כמטאור של הרב ברוך אפרתי, רב שלומר עליו שהוא בינוני מביך את הרבנים הבינונים. אולם בכל זאת הוא זוכה להערכת רבנים מסוימים. האם לא על רקע ההבנה שאותם רבנים מבינים שהם מאבדים שליטה? ראו את שלל פסקי ההכלה שמשחרר הרב אריאל בשבועות האחרונים, במעין סוג של פאניקה. או את מודעת הרבנים החרד"לניקים שיוצאים נגד בנט. פשקווילים זה תמיד סימן של חוסר שליטה ברחוב (ראו את הציבור החרדי ואת מלחמות שטיינמן ואירבעך כדוגמא לכך).

      • ברק, יש לי כמה וכמה השגות על דבריך:

        1.לגבי קבוצת הפייסבוק שהזכרת:לא מעט חברות וחברים שם הם לא אורתודוקסים אלא רפורמים וקונסרבטיבים מוצהרים וחלק מהם כלל לא מהארץ כך שצריכים להיות זהירים כשעושים מתאם בין כמות החברות והחברים בקבוצה הנ"ל לבין ההשפעה של אותה קבוצה והאידיאולוגיה שלה על הציבור הדתי לאומי בארץ.

        2.לגבי הבורגנות הדתית של המרכז: אל תשכח שהזרם המכונה חרד"לי הוא זרם צעיר לימים מבחינה סוציולגית ורוב מוחלט של המזוהים כחרד"לים היום הם דור שני או שלישי לכל היותר ל"מזרוחניקים של פעם" ולכן ברור הדבר שהדור המבוגר יותר [בוא נאמר בני ה 45+]לא יהיה חרדל"י

        ולגבי הדור הצעיר יותר דווקא לא מעט מזוהים עם זרם זה במידות שונות וודאי ודאי הרבה יותר מאשר לזרם הליברלי וגם אם לא כולם הולכים עם כיפות "צלחת" וזקנים בכל אופן מדובר בצעירים הקרובים יותר לחרד"לים וצא וראה כמה מקובל היום גם באזור המרכז אצל צעירות דתיות נשואות להקפיד על כיסוי ראש מלא פי כמה וכמה מרמת ההקפדה על כך לפני 30 שנה וכך גם בדבר ההקפדה על שחייה נפרדת וכד'

        מדובר בתהליך שממשיך להתרחש בעקביות בעשרות שנים האחרונות והוא בעיצומו ולא בסופו וימים יגידו לאן זה יוביל.

        יש כמובן סיבות ברורות להצלחת התהליך הזה הכוללות את העובדה שמדובר בדרך חיים ברורה וסלולה של יראת שמיים עם כיוון בהיר ללא יותר מידי התפתלויות וריקוד על שתי חתונות

        התהליך הזה גם מצליח לאור העובדה שרוב מוחלט של המחנכות והמחנכים במערכת החינוך הדתית מגיעים מהזרם החרד"לי וכך זה גם במערכת החינוך הלא פורמאלית ובגרעינים התורניים.

        הדתיים הליברלים אוהבים לקטר ולנזוף בכל העולם אך הם לא הולכים כמעט לכיוון של חינוך אלא יותר למקצועות חופשיים ואת מערכת החינוך תפסו[ב"ה וכן ירבו!] החרד"לים ולכן גם ההשפעה הדתית לתלמידים והתלמידות תהיה יותר לכיוון החרד"לי ולא לליברלי.

        תן על זה את הדעת

        3.באשר לדתיים לייט והמניין מפ"ת שהזכרת- מהיכרותי הטובה עם הדתיים לייט של המרכז [אני במקור מהמרכז] אני יודע שאת רובם כל התסיסה של "הדתיות החדשה" וכיו"ב מעניינת כשלג דאשתקד ובניגוד לדתיים לייט של ירושלים את אלו מהמרכז בהכללה לא כל כך מעסיקות שאלות כמו "הציונות הדתית לאן?" וכד' ואם הם עוסקים בדבר מה דתי הם עושים זאת כפי שמקובל בלי יותר מידי שאלות ועיסוקים פילוסופים -תיאולוגים סביב הדברים.

        לכן אני סקפטי מאוד לגבי מידת ההצלחה למניין שדיברת עליו , באזור המרכז זה לא מעניין יותר מידי את הדתיים לייט אבל כמובן ימים יגידו ואני מתאר את התחזית שנראית לי סבירה ומחוברת לשטח.

        4.אם כבר הזכרת את המושג "מניין שוויוני אורתודוקסי" אז בפעם המיליון -אין דבר כזה! מדובר בתרתי דסתרי ומניין שנשים לא נספרות בו למניין ולא יכולות לעלות חזניות בכל קטע בתפילה בו הם יחפצו הוא בהגדרה לא שוויוני

        מדובר כמובן בניסיון מעורר רחמים לאחוז את החבל בשתי קצותיו ולא ברור לי מדוע אלו שרוצים שוויון בתפילה לא עושים את המעשה המתבקש מבחינתם והוא לעבור לקונסרבטיבים?!?!?!

        5.בקשר לפאניקה שאתה ויאיר אטינגר מ"הארץ" שהבאת מייחסים לרבנים השמרנים-אומנם כאמור הדתיים הליברלים מהווים קמצוץ מספרי מהציבור הדתי לאומי ומערכת החינוך לא בידיהם אך התקשורת הדתית ברשת היא דווקא מעוז שהם הצליחו לתפוס והרבנים שמודעים לכך רוצים "לחנוק את התינוק עוד בעריסה" בכדי שלא יווצר סחף לא ראוי

        לא מדובר אפוא בפאניקה ממצב קיים של שיטפון ליברלי

        ברשת אכן לדתיים הליברלים-ששמם הנכון יותר הוא "קונסרבטיבים בהכחשה"- יש עדנה וכח ומזה הרבנים חוששים

        .

        • לגבי קבוצת הפייסבוק, אכן חברות שם גם קונסרבטיביות ורפורמיות. גם אם נניח שמספרם הוא 300 לצורך הגזמה. עדיין זו טיפה בים.

          אני כן מסכים שלא ניתן להשליך במדויק מנתוני פייסבוק וירטואלי, על מציאות ממשית. אולם אין ספק שישנה תסיסה והיא בוערת מלמטה. כל השאלה היא בכמה אחוזים מדובר.

          אני אכן מסכים עם דבריך שאת הבורגנות הדתית מעניין כשלג (כמעט) דאשתקד, עניינים של ליברליות, שוויון וכדומה וכפי שכתבתי. כל טענתי הייתה, שיש דברים שלא כדאי לזלזל בבורגנות. יתכן (אני מדגיש יתכן) שתופעת המניינים המקפידים יותר על מתן נראות (כאן אני מקבל את ביקורתך, אכן קשה לומר שמניין שבו עדיין נשים אינן יכולות להיות חזניות ולשבת במקביל או על יד גברים הוא שוויוני) יצבור תאוצה ולו משום העובדה שמדובר על דתיים לייט.

          לגבי קונסרבטיביות וכדומה, העניין הוא פשוט. ברגע שציבור אורתודוקסי מספיק גדול יהפוך את הדבר לנורמה, הדבר יתקבל גם על ידי המערכת. או שפשוט תהיה עוד התפלגות בתוך התפלגות.

          • ברק,התסיסה הזו שאתה מדבר עליה נראית כך רק כשנמצאים מול מסך המחשב

            בפועל כמעט כל בית כנסת ממוצע שתגיע אליו באקראי תצא מנקודת הנחה כמעט ודאית שהוא מתנהל לפי הנהלים המוכרים.

            ואגב לא זלזלתי בבורגנות הדתית -גם אני מגיע ממחוזותיה, מת"א המעטירה- רק ציינתי בפשטות את העובדה שגם אתה תיארת

            הייתי אפילו מחדד את הנקודה יותר ואומר שלדעתי בניגוד לדבריך -"משום שמדובר בדתיים לייט"- אני חושב שדווקא זהות זו אולי באופן פרדוקסאלי מעודדת שמרנות בבית הכנסת ואסביר:

            להערכתי דווקא משום שמדובר באנשים שלא מי יודע מה מקפידים על כל ס"ק במשנ"ב או בכף החיים ובחייהם שמחוץ לבית הכנסת הם ירשו לעצמם להרפות מדיני צניעות והלכות אחרות כשהם כן מביעים מעשה דתי וכשהם נכנסים לבית הכנסת הם ירצו ולו באופן בסיסי "לנהוג לפי כללי הטקס" ולא לסטות מהמסורת המקובלת

            צא וראה איך בבתי הכנסת של הבורגנות הדתית בתפילות בשבת וחג המתפללים לבושים בקפידה במראה שבתי ומכובד עוד יותר לפעמים מבקהילות חרדל"יות למרות שאותם מתפללים שכה התכוננו לשבת בחלק מהמקרים לא תהיה להם בעיה לדבר דיבורי חול באמצע התפילה

            אלו אנשים שהעניין הטקסי והמסורתי בבית הכנסת משחק אצלם תפקיד גם אם הוא לא נובע מתפילה בדבקות או מעיון מעמיק בהלכות בית כנסת בשו"ע ולכן הם לא מרגישים את הדיסוננס שתיארת בתגובתך ושתיארה מעל דפים אלו פרופ' ורד נעם במאמרה "מעבר למחיצה הפנימית" [דבריי אמורים על גברים ונשים כאחד"

            לגבי המעבר לקונסרבטיביות-כנראה שאותם קונסרבטיבים בהכחשה לא עוברים לתנועה הקונסרבטיבית באופן מוצהר משום שהם למרות הבוז וההתנגדות לאידיאולוגיה של האורתודוקסיה מרגישים שאצל האורתודוקסים בניגוד לקונסרבטיבים יש תסיסה רוחנית עמוקה ומלאת חיות שהם לא מוצאים אצל הקונסרבטיבים וכמו שחבר שלי מהציבור הנ"ל אמר לי שהוא מסכים עם דרכם של הקונסרבטיבים אלא שלדבריו "אין להם את היידישקייט" ולכן הוא נשאר אצל האורתודוקסים. לדעתי הוא קלע בול לפשר התופעה המשונה של אלו שיבוזו מכל הלב לאורתודוקסיה אך מאידך ובאופן סותר לגמרי יתעקשו להיות חלק ממנה.

            • בנוגע לדברים שכתבת על קונסרבטיביות ואורתודוקסיה ליברלית.
              תראה, אנשים נולדים לתוך חברה מסוימת, הם גדלים בה, הם דוברים את שפתה, מנהגיה, הם מרגישים בה בבית מהרבה בחינות. עם הזמן הם מתפתחים משנים אמונות ומחשבות, אולם ליצור שינוי דרסטי בקהילה, במשפחה ובחברה תוך מעבר לגוף קונסרבטיבי/רפורמי/מתחדש שאת שפתו ואת הדינמיקה הפנימית שלו הם לא דוברים זהו צעד קשה ביותר לעשות. בלי קשר לשאלה, שלא קיימות קהילות מרובות כל כך ברחבי הארץ.
              יתכן והמעבר משום כך לא נובע בגלל הסיבות שציינת, אלא מסיבות של זהות כמו שתיארתי. אנשים יעדיפו להישאר ליד המוכר ולשנותו מבפנים. הרי ידוע כמה חזרה בתשובה או חזרה בשאלה היא דבר קשה עבור האדם החווה אותה לצורך השאלה.
              כך גם מעבר לקהילה ולחברה שונה. משום כך, אני לא חושב שמדובר באנשים שמתכחשים ולא מודעים להיותם "קונסרבטיבים" או משהו כזה. הם באמת ובתמים מאמינים שניתן לקדם את האורתודקסיה בכיוון שלהם.
              אני חושב בכלל, שלנתח אנשים לפי המניעים הזרים החבויים שמאחורי מעשיהם מבלי שיש לכך ולו הוכחה שהיא על במציאות היא דבר לא פייר. חל עליו עיקרון אי ההפרכה של פופר בדברו על פסיכולוגיה כמדע. הרי בעצם טענות כמו שלך, לא ניתנות להפרכה בנוגע למיניעיהם, או לכך שהחם חיים בהכחשה.
              אגב, טענות כאלו תמיד נשמעים מהכיוון החרד"לי בנוגע לשינויים, תמיד טענת המניע החשוד והנסתר שלא לשם שמיים. אולם להפך, כלפי האומרים אותם הן אף פעם לא נשמעים.

              • ברק,אני מבין את מה שאתה אומר ובכל זאת יש עניין של סבירות בסיסית

                מה היית אומר על אדם שגדל בחברה הדתית ומרגיש בבית בחברה זו מבחינה חברתית אך הוא עבר תהליכים מחשבתיים שגרמו לו להאמין באלוהיותו של ישו ובצדקת דרכה של האמונה הנוצרית ואותו אחד היה מתלונן על הגבאים בבית הכנסת שלו שהם לא מאפשרים לערוך מיסה בבית הכנסת או שהם לא קיבלו ממנו כתרומה לספריית בית הכנסת סט ספרים של הברית החדשה?

                תקן אותי אם אני טועה ,נראה לי שהיית אומר לאותו אחד שאם הוא חפץ בפולחן נוצרי שיתכבד וילך לכנסיה ויקבל שם את מבוקשו ולא ינסה לשנות את כללי המשחק בבית הכנסת שלו גם אם הוא מרגיש שם בבית והוא חבר של כל המי ומי שם

                אז הוא הדין כאן שמי שמעוניין בתפילה שוויונית בין גברים לנשים וב"הלכה שנפסקת לאור ערכי הדור" ובהסתמכות מוגברת על הפרשנות האקדמית למקורות ההלכתיים[=מדעי היהדות] שיתכבד וילך לזרם שמספק את הדברים הללו גם אם זה דורש סוג מסוים של גישור על פערים וקושי בעזיבת חברה מוכרת.

                הזכרת בתגובתך הראשונה את הדתל"שים ומדובר בדוגמא טובה לאנשים שהצליחו לעשות את המעבר בין החברות וזה מראה שמי שמעוניין יכול לעשות זאת ובפרט בחברה הדתית לאומית -בקשר לחברה החרדית אכן שם מדובר בקושי גדול הרבה יותר המזקיק דיון נפרד-

                דווקא לא מעט דתל"שים שאני מכיר אם זה שהם עשו את המהפך הם עדיין בקשר טוב עם החברים הדתיים שלהם והם מצליחים לגשר בין העולמות

                ומה שחשוב כשהם מגיעים לבית הכנסת הם מכבדים אותו ואת כלליו גם אם הם לאחר מכן ידליקו את הסיגריה והם לא יעלו על דעתם לעשן בשבת בתוך בית הכנסת מתוך כבוד למקום

                בסופו של דבר האורתודוקסיה היא אידיאולוגיה ודרך חיים ולא מועדון חברתי

                דווקא הדתל"שים מבינים זאת היטב והקונסרבטיבים בהכחשה[=דתיים ליברלים] לא מבינים את ההיגיון הפשוט הזה שמי שרוצה להיות חלק ממועדון הוא נדרש לכבד את כלליו ואם הכללים לא מוצאים חן בעיניו אז שילך למועדון אחר בדיוק כמו שמי שמעוניין בתפילה בנוסח עדות המזרח המנוהלת ע"י חזנים מגדולי הפייטנים ילך לבית כנסת המתאים והוא לא יתלונן מדוע בבית הכנסת האשכנזי לא מספקים לא את הסחורה הזו ונראה לי שהבנת את הפואנטה

                ומה לעשות שלמהפך אידיאולוגי בחיים יש מחירים שאותם צריך לשלם מי שעושה את המהפך הזה

                לא האנשים שמסתדרים עם המצב הקיים

                • אוסיף רק עוד פרט קטן:לגבי מה שכתבת שאין הרבה קהילות קונסרבטיביות שהליברלים יכולים להצטרף אליהם בארץ

                  אדרבה שיקימו קהילות כאלו בעצמם בעזרת המודל הקיים ממנו הם יכולים לבנות קהילות ולהיעזר בדוגמאות של הקהילות המעטות הקיימות

                  אם הליברלים כל כך בטוחים בצדקת דרכם ובאטרקטיביות שלהם מה מפריע להם לעשות זאת?

                  • ברק,כתבת שזה לא הוגן שאני מביא תיאוריה פסיכולוגית שאני לא יכול להוכיח אותה

                    אבל הבאתי דוגמא ממישהו מהציבור הנ"ל שאמר לי כך ואני מכיר עוד דוגמאות לכך

                    -הרב ליכטנשטיין בספרו "באור פניך יהלכון" מביא דוגמא מרב שהכיר מארה"ב שהיה בעל דעות החופפות לדעות של הקונסרבטיבים אך היה בכל זאת שייך לקהילה אורתודוקסית וכשנשאל על כך אמר "איך אעבור לקונסרבטיבים? הם לא בוכים בנעילה"-

                    חוץ מזה שאין פסול בהבאת תיאוריות כאלו ומעבר לכך זה שהם חיים בהכחשה זה דבר שועוד איך אפשר להוכיח

                    מדובר באנשים בעלי דעות קונסרבטיביות לכל דבר ועניין אך תנסה להתווכח איתם ולומר להם את זה רובם יכחישו בזעם כל קשר לתנועה הקונסרבטיבית וההשקפה שלה

                    האמן לי שאני כותב מניסיון רב מאוד בוויכוחים עם חבר'ה כאלו

                    • התחלנו בכתבה של אטינגר ונסיים בה ביחס לדברי הרב טאו העבר כלפי בנט ובדברים שכתב פרסיקו תומר בפייסבוק שלו:

                      "עכשיו מעבירים חוק הגיור, כל אחד יכול לגייר, כל רב יכול לגייר, איפה שנמצא, לא צריך רבנות ראשית, יש פה גם רבנים רפורמים, דתי לייט, קונסרבטיבים, צוהרים (רבני צהר- נ"ב), וכל מיני יש. משהו נורא"

                      הנה לכם דבריו של אדם שמבין שהוא מאבד שליטה. אדם שמבין שרוב הציבור שהוא חשב שסר למרותו לא מעוניין בו ולא בתורתו. הרב טאו ברגע של גילוי לב קורע לב (מזכיר לי את דרשת "מה עוד יכולני לעשות" של הרבי מליובאוויטש), מודה שהוא נשאר מאחור.

                      הדברים באים כהדגמה מצויינת לטענתו של יאיר אטינגר במאמרו מלפני כמה ימים שקבע כי "בשנים האחרונות רבנים חרד"לים ושמרנים נוחלים תבוסה היסטורית ומאבדים חלקים מהציבור שפעם נחשב "שלהם"". לא הקצנה יש בציבור הדתי-לאומי ככלל, אלא גיוון ואף התמתנות. דווקא לכן הקיצוניים צווחים חזק יותר. – פרסיקו תומר
                      אטינגר כאן: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2189025

                      והנה דברי הרב טאו:
                      http://www.kipa.co.il/now/54679.html

  2. אברהם בנמלך

    יורשה לי להעיר רק לעניין אחד במאמרו של אבי וולף, אף כי דומני שעניין זה מלמד על רוח דבריו. וולף כתב :"לכאורה, מדובר במאמץ מבורך העוזר להפיג את חששות העולם הדתי מהסכנות הרוחניות הגלומות בפתיחות לעולם שמחוץ לבועה הדתית. ברם, למרות הכוונות הראויות, החוברת סובלת מפגמים מהותיים הפוגעים באמינותה וסופה לשכנע את המשוכנעים בלבד"."הבעיה הראשונה נוגעת לתיאור ההיסטורי הסלקטיבי. המחברת מעלה על נס קהילות כמו אלה של הרב שמשון רפאל הירש כמופת של שילוב של תורה ומדע. ברם, היא “שוכחת“ להזכיר את היהודים האירופים הרבים יותר שנטשו את הדת המסורתית, אם לרפורמה או מה שהיה יותר מצוי – לחילוניות. בכל מקום באירופה שבו תבחרו, במאות ה־19 וה־20 עזיבת הדת וההתבוללות הכו שורשים וצמחו במהירות".
    עד כאן דבריו. הרושם שנוצר במתכוון או אולי בטעות שוולף רומז גם שיטת 'תורה עם דרך ארץ' תרמה לעזיבת הדת ולהתבוללות, שאם לא כן מדוע הניסוח המעורפל והסתמי הזה?
    תופעת עזיבת הדת בעם היהודי וההתבוללות בגויים קדמה לרפורמה, לאורתודוקסיה, לציונות,לתורה עם דרך ארץ ועוד. כל אלה היו ניסיונות להתמודד אתה ועם החילון הגובר, עם הלאומיות המתעוררת, עם נפילת שערי הגטאות והאמנציפציה ועם ההחמרה במצב היהודים באירופה ( רוסיה, משפט דרייפוס ועוד )
    תורה עם דרך ארץ של רש"ר הירש עם כל חסרונותיה הייתה לדרך המלך של היהדות שביקשה להיות חלק מן העולם ( ואפילו אגודת ישראל בגרמניה ובארצות הברית ( לא כיום ) היו תוצרים של 'תורה עם דרך ארץ' ) היהדות המחוברת לעולם ותורמת ליישובו של עולם פיתחה 'תורה עם דרך ארץ' את 'תורה ומדע' ( חינוך המזרחי, הממ"ד, אוניברסיטת בר אילן, הישיבות התיכוניות, מרבית ישיבות ההסדר, המוני הסטודנטים הדתיים באוניברסיטאות – פקולטות לרפואה, מחלקות למדעי הטבע, משפטים, מדעי חברה ואפילו מדעי הרוח . ובארה"ב ישיבה אוניברסיטה. מערכת החינוך הדתית וכן באירופה) וגם את 'תורה ואומנות' ( שיטת טורו קולג' . שמתנגדת להשקפת 'תורה עם מדע' בשל החשש שמא המדע יתקבע ביהדות הדתית כערך שווה לתורה ודוגלת לכן בחינוך למקצועות מדעיים כאומנות גם ברפואה )
    גם הדרכים הללו לא חסמו לחלוטין את עזיבת הדת. אבל הרי גם מי שנמנעו ממנה ונאבקו בהלקו בנטישת הדת ( הדיון בתהליך שעובר על הדורות בתנועות מתקני או מחדשי הדת אינו מעניינו כאן )
    ונשאלת השאלה ומה עם הדרך החרדית? האם היא תקיים את היהדות?
    ירשה לי אבי וולף לתאר את היהדות החרדית כשמורת טבע. אבל החיים אינם מתנהלים בשמורות טבע. מה עוד שדווקא שמורות טבע מועדות לפורענויות שונות והמבין יבין.

    • ופחד ורחב לבבך

      הראי"ה קוק בנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית (מאמרי הראי"ה, עמ' 306), דורש את הפסוק 'אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך, כי יהפך עליך המון ים חיל גויים יבוא לך' (ישעיהו ס,ד-ה), על המגע בין תרבות ישראל לתרבות יוון, שהיהדות הארצ-ישראלית חרדה ממנו והיהדות ההליסטית קיבלתו בשמחה.

      והוא אומר: 'שמכל אלה החוגים שקבלו את שני הזרמים הללו, של ההכנסה וההוצאה, בלא שום פחד כי אם בחדוה אופטימית בנאלית ורוחב לב לבדו… החלק היותר גדול מאלה הלך ונטמע בין העמים ונשטף בזרם הגלים של זרמי המון הים של חיל גויים אשר באו אלינו.

      רק מאלה אשר ישבו לבטח במבצרים הפנימיים שלנו, באהלי התורה, בקדושת המצווה והחוקה; וגם מאלה אשר אמנם קבלו וגם נתנו, הוציאו וגם הכניסו ערכים ומושגים על ידי השביל הרוחני הממצע בין ישראל לעמים, אבל היחס שלהם למהלך הזה לא היה רק בצורה של רוחב לב, כי אם גם הפחד נלוה אצלם אל רוחב הלב וחדוות הרוח… מאלה יצאו כל אלה כחות היצירה הנאמנים הפועלים בבנייננו הגדול בכל לב ונפש…'.

      בתי המדרש שהצליחו להתמודד עם המודרנה, היו אלה שעם הפתיחות למדע ולתרבות הכללית, למדו בעומק את התורה ופיתחו את עולם האמונה והחוויה הדתית, תוך התמודדות מחשבתית מעמיקה עם השאלות שהעלו זרמי התרבות החדשים..

      כך עשו חכמי אשכנז, כרש"ר הירש, ר' עזריאל הילדסהיימר ור' דוד צבי הופמן, וכך עשו מאוחר יותר הראי"ה קוק, הרמ"מ שניאורסון והרי"ד סולובייצ'יק והבאים אחריהם.

      אכן כדברי ר' אברהם וולף – ככל שמעמיקים ב'למען תשכיל' יש להעמיק יותר ויותר ב'למען תאמין'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • כדאי לציין שיהודי אשכנז, שנחשפו בזמן מלחמת העולם הראשונה לעולם התורני החי של מזרח אירופה הרגישו צורך בתגבור עולמם התורני. גאונים מליטא כר' אברהם אליהו קפלן ור' יחיאל יעקב ויינברג באו ללמד בגרמניה. ובחורים מגרמניה הלכו ללמוד בישיבות ליטא ומהם שצמחו לגדולי תורה ומוסר, כגון ר' שלמה וולבה ואחרים.

        גם הספרות התורנית הועשרה מהמגע ההדדי. ספריהם המחשבתיים והפרשניים של הרב הירש והרב הופמן תורגמו לעברית והיו לספרי יסוד לכלל עם ישראל. תלמידי חכמים יוצאי גרמניה שהתערו בעולם הישיבות, יצרו סוגה ספרותית המציגה את הדברים בצורה מובנית ומסודרת, כעין ספרי ההדרכה של הרב וולבה וספרי ההלכה של הרב קלמן כהנא והרב יהושע י' נויבירט (על השפעה סגנונית זו עמד פרופ' זאב פלק באחד ממאמריו)..

      • ש.צ, יישר כח גדול על הבאת דברי הרב זצ"ל בנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית -נאום המשמש בסיס להתייחסות נכונה לתרבות הכללית

        המשותף לכל הרבנים שהזכרת הוא שעם הפתיחות לידע כללי ולטוען ונטען עם העולם בפן ההלכתי וההנהגתי הם היו שמרנים ונחרצים כמו שצריך -קבלת החול תוך כדי הבדלה בריאה בינו לבין הקודש.

        מופת לכך הוא גם חתנו-תלמידו של הרב סולוביצ'יק הרב ליכטנשטיין שליט"א שעם כל פתיחותו ואהבתו לידע כללי כשזה מגיע ללימוד גמרא הוא צמוד ללימוד הישיבתי הבריסקאי והוא מתנגד ותיק להכנסת המחקר התלמודי לישיבה.

        עוד רב בסקאלה הזו שכדאי להזכיר הוא הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בעל ה"שרידי אש" שדווקא כן עסק במחקר תלמודי אך הזהיר מאוד את העוסקים בתחום לבל ירהיבו עז להתנשא ולזלזל בגדולי ישראל והלמדנים של הדורות הקודמים במחשבה שעד העיסוק האקדמי בגמרא כולם לא ידעו כלום והיו עיוורים לשאלות העולות מהמשנה והגמרא

        הדברים נאמרים במאמרו של הרב ויינברג "לחקר המשנה" בחלק ד של "שרידי אש"

        מדובר במאמר מומלץ במיוחד להבנת היחס בין המשנה לגמרא שכדאי לכל למדן מתחיל לעיין בו ולמי שנושא המחקר התלמודי מעניין אותו -מדוברים בו בין היתר נושאים שהתפלמסו עליהם לא מעט בפולמוס על "שיטת רבדים" כמו הבנת האוקימתות וה"חסורי מחסרא" בגמרא והיחס לפשט המשנה-

        לסיכומו של דבר-היחס הבריא ללימודי החול בא דווקא מתוך הבנה של יחס נכון בין קודש לחול ומתוך הבנה על צורך בגבולות גזרה

        כשרואים איך תלמידי חכמים כמו הרב ליכטנשטיין מעודדים ועוסקים בהשכלה כללית אך שומרים בנחרצות על כך שהיא לא תתערבב עם הקודש

        או כמו הרב ויינברג שנעזרים בכלי המחקר גם בעיסוק בקודש אך תוך זהירות גדולה וענווה גדולה לבל יהיה טשטוש גבולות

        אז אפשר לפתח מודלים של תורה עם דרך ארץ

        • הבהרה: כתבתי את התגובה שמעלי תוך כדי שש.צ כתב את תגובתו בה הוא הזכיר את הרב ויינברג

          ורק עכשיו ראיתי

          בכל אופן אנצל זאת שוב להמליץ בחום על המאמר "לחקר המשנה" בשרידי אש ח"ד

          אני לא סתם מנג'ס -המאמר שווה קריאה ,הוא ארוך וצריך לתפוס ראש וזמן עבורו אך זה כדאי כמובן

  3. https://musaf-shabbat.com/2012/11/03/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%a2-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%92%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%aa/#comments

    כהמשך לדיון ביני ובין ברק כאן -מומלץ לעיין בתגובותיו של המגיב אהרן בלינק זה [הן מתחילות מה9 בנובמבר 2012 למניינם] הוא מטיב להסביר באופן קולח ובהיר את הבעיה המרכזית בהתחזות של הדתיים הליברלים ומדוע בשל כך הם נמצאים באופן תמידי בתחושת "על ראש הגנב בוער הכובע" שגורמת כמעט לכל דיון אתם להגיע להתלהמות ומהומה מצידם

    כדאי לקרוא הוא כתב דבר נאה ומתקבל

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 854 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: