געגועים 
לעולם פראי | יצחק דור

בתגובה ל"הצדיק האלטרנטיבי"מאת יואב שורק, גיליון פרשת וישב

מאמרו של יואב שורק על יוסף וניסיונו עם אשת פוטיפר מנומק ומנוסח היטב כדרכו היפה. בי הוא עורר חוסר נוחות, משום שלענ"ד יש בו קריאה מעבר לשורות, אשר צופנת בחובה בעיה חינוכית.

הרוח הנושבת ממנו היא שמוסר המקרא הרבה יותר חי, חושני "ומקבל" את הכישלון המיני מאשר עולמם הסגור וה"מדכא" של חז"ל ובעקבותיהם חסידי אשכנז הפרושים, ופרשני המקרא הראשונים.  כבר בתחילת המאמר ישנו רמז ספרותי הרואה את עולמם של האחים כעולם "גברי, שתוק ופראי" של כנען מול העולם המלכותי המצרי. קורא המאמר המצוי יכול לחוש געגועים לעולם הטבעי המקראי שבו יש היררכיה ברורה של ערכים. המוסר העליון הוא עשיית האמת והצדק, ואי עשיית העוולות החברתיות. מתחת לו, אם בכלל, ישנה העמידה בניסיון המיני.

ניתן להניח מהמאמר כי רוח סלחנית נושבת מתוך מקורותינו המקראיים לנכשל בפיתוי המיני. אף על פי שהדברים לא נאמרו במפורש, ניתן לחוש הסתייגות כלשהי מעולמם הפרוש של חכמים, המנוגד לעולם החי והזורם של גיבורינו המקראיים. כמעט קריאה לדלג על דורות של הגות ולחזור לחום ולטבע של המקרא.

shbt1p003

אין ראיה

שתי בעיות יש בכיוון זה. הבעיה הראשונה היא ניתוחם של פשטי המקראות, ניתוח שניתן לחלוק עליו. ביאוריו של שורק בפשוטו של מקרא צריכים להתייחס גם לחוסר הנחת של יהודה עצמו ממעשהו, דבר שלא צוין במאמר. יהודה בוש ונכלם ממעשהו: "ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז".  הוא שולח את רעהו העדולמי לקחת את העירבון מיד האישה, ואינו מוכן להגיע לשם בעצמו ולחקור על הקדשה. התפיסה המוסרית הנלמדת מפשוטם של מקראות אלה מלמדת שמעשהו של יהודה נתפס כדבר בעייתי מבחינה מוסרית, לפחות בעיניו. 

ולגבי יוסף: כל מה שידוע לנו מתוך הפסוקים על יוסף ואשת פוטיפר אינו מראה בהכרח שום צד לכאן או לכאן. אמנם המקרא אינו מגלה האם יוסף נמשך לאשת פוטיפר אם לאו, אבל המקרא אינו מרמז גם אחרת. האם הסתרת הדבר הזה אומרת בוודאות שיוסף לא נמשך לאשת פוטיפר? פרשנות זו של המקראות נובעת מתפיסת עולם, ולא מהכרעה פרשנית.

אנו עוד זוכרים את קריאתו של אברהם אבינו בדבר "יראת א־לוהים" החסרה בגרר משום שזה מקום שבו לוקח המלך את הנשים ועושה בהן כרצונו. אפשר אמנם לטעון שגם באירוע זה מדובר על הצד החברתי, אבל שוב מתוך קריאה בפשטי הכתובים עולה תמונה על המנהג המצוי במקומות שבהם אין "יראת א־לוהים", בהסתייגות מהניאוף הכללי הנוהג.

ארץ כנען הפראית והנוסטלגית ידועה לנו כמודל נוראי של תועבות מיניות אשר משמשות אזהרה לדורות. "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו".

לפי תחושתי, ביסוד הצד המוסרי של המקרא מונחת הנחה פשוטה ובסיסית בדבר החובה להישמר מן העריות ומן הפיתוי, וייתכן שאותה תביעה מוסרית עומדת בבסיס המוסר המיני והמוסר החברתי. 

אין דרך להוכיח בוודאות טיעון זה, אך נראה לי שעומד הוא בדיוק באותו מקום שבו עומד טיעונו של יואב שורק, בחוסר יכולת להוכיח זאת מן המקרא. כלומר, מדובר בפרשנות לגיטימית ככל שתהיה הנובעת מהשקפת עולם מסוימת הקוראת את הפסוקים והפרשיות לפי הנחות יסוד קבועות מראש.

קידום רעיוני

דבר נוסף הטעון בירור חינוכי הוא ההתייחסות לפרשנות חז"ל. אין כאן המקום לפתוח את הדיון הוותיק בסוגיה זו, אבל מבחינה עקרונית ניתן להניח שחז"ל ביטאו בדרשותיהם את רוחו של המקרא ואת חשיפת הערכים הצפונים בו מתוך ראייה רוחנית עמוקה, ואולי גם על פי המסורות המקובלות. לא חייבים להניח כי תפיסות עולם "מכוונות מטרה" בעלות צביון מוסרי הבורח מן החיים הן שעמדו ביסוד פרשנותם (אולי גם לקריאה השמרנית והלא פרובוקטיבית יש זכות קיום בעולמנו הסוער והמתקדם).

אין בכוונתי לעמוד כ"גמד טרוט עיניים" מול משנתו של מרן הראיה קוק זצ"ל אשר מלווה את הגותו של יואב שורק ובה הוא מוצא סימוכין לחלק מרעיונותיו הקודמים. יודע אני שבהגותו העמוקה של הרב קוק זצ"ל ישנה התייחסות לכוחות הטבעיים בעולם הנבואי, אשר משפיעים על כל תחומי החיים, המוסר והרוח. צריך רק לזכור שהתורה שבעל פה אשר החליפה את הנבואה לא רק החלישה לדעתו את העולם, אלא גם קידמה אותו, נטעה בו ערכים חשובים וקבעה את הבסיס לתכנים המוסריים הקונקרטיים בעולמנו. אי אפשר אם כן לטעמי לדבר רק על המוסר המקראי. ראשית, כיוון שהדברים אינם מוכרעים פרשנית, ושנית, משום שפרשנותם של חז"ל מקדמת את הרעיונות המוסריים ולא מסיגה אותם אחורה. 

ומכאן לחלוקה בין הא־לוהים של יוסף לא־לוהי אביו –שם הוי"ה.

חלוקה זו תוכל להתבאר באופן פשוט לאור השיח שמנהל יוסף עם סביבתו האלילית. אין היא יודעת דבר וחצי דבר על א־לוהי העברים ומשמעות השגחתו, וממילא השיח הוא ביסודות המובנים אף במצרים. "את הא־לוהים אני ירא". מכאן ועד יצירת ההבדל בין א־לוהי המוסר לבין א־לוהי היהודים, בין הא־לוהים השולט והתובע צדק לבין הא־לוהים המלווה את האדם העומד ביצרו, הדברים עדיין לא מחויבים ולא מוכרחים. יוצרים הם ניתוק שאינו במקומו בין תורת הקב"ה הכורת ברית עם האבות לבין תורת הבנים המיישמים את מוסרו בעולם שכוח א־לוהים. ניתן בהחלט לומר שיוסף ממשיך את המפעל הגדול של סבו הגדול אברהם, וקורא בשם ה' במצרים, גם ללא שם הוי"ה, עקב האילוצים והמציאות השונה.  אבל ביסוד העניין הקריאה היא אותה קריאה, ואין צורך בחלוקה מלאכותית בין הקריאות השונות.

 מכיוון שיואב שורק לא כותב את הדברים שאליהם התייחסתי במפורש, אלא זוהי רוח הדברים לדעתי, ייתכן שלא דייקתי בכוונותיו. יהיו אם כן הדברים כעומדים בפני עצמם, אם כיוון זה יתפרש מתוך מאמרו המעניין.

 יצחק דור

הרב יצחק דור הוא ראש ישיבת חורב בירושלים

———

יואב שורק משיב:

הרב דור אכן הפליג בפרשנותו ל"רוח הנושבת", לדבריו, מן המאמר שלי. לא באתי במאמר זה לשרת אג'נדה אידיאולוגית, אלא לעיין בפשוטו של מקרא וללמוד ממנו. כל שטענתי הוא שהמקרא אינו נותן לנו שום מודל אחר של גבר שעמד בפיתוי מיני, ושגם לגבי יוסף אין לנו דרך לדעת מן המקרא האם פיתוי כזה היה – והאם ההימנעות ממנו נבעה גם מטהרה מינית או רק מהסיבות המופיעות בכתוב, כלומר האמון שנתן בו רבו פוטיפר.

לא ביקשתי "להתרפק" על תועבות כנען, חלילה, או על עולם חושני ופראי; ציינתי רק שבעולמו של המקרא הנושא נתפס אחרת מאשר בעולמם של חז"ל (וגם חז"ל עצמם עמדו על כך כשראו את תקופת המקרא ככזו שהיה בה גם יצר עבודה זרה, בעוד עבורם סתם יצר הוא יצר עריות). אין בכך כדי "לחלק ציונים" לעולמם של חז"ל, שהוא העולם שאנו חיים עד היום. אגב, את חסידות אשכנז הזכרתי כדוגמה (נדירה, וכנראה מושפעת מהנצרות) לתפיסת עולם שהעמידה במרכז את ערך העמידה בניסיון, במיוחד בתחום זה (ובניגוד ל"אל תביאנו לידי ניסיון" החז"לי הקלאסי).

אשר לא־לוהי יוסף, מעניין לראות שגם כאשר יוסף מדבר אל אביו או אל אחיו אין הוא מזכיר את ה‘ בשמו או בכינוייו המקובלים בעולמם של האבות, אלא דבק בניסוח המעורפל והכללי “א־לוהים“. דומני שכמעט הכול מודים שיוסף הוא “סיפור אחר“, ולא המשך טבעי ופשוט של אבותיו; האופן שבו הוא משתמש בשם א־לוהים הוא בעיניי עוד ביטוי לשוני להבדל שבינו לבין שאר אבותינו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' טבת תשע"ד, 13.12.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-13 בדצמבר 2013, ב-גיליון ויחי תשע"ד - 853 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: