צריך פיס בחיים

הגיבורה בספרי המועמדים היא השפה העברית. קביעת המבקרים: ספרים מעניינים גם אם לא בשורה ספרותית של ממש

פרס ספר הביכורים

 אוקסנה

מירב נקר־סדי | אחוזת בית

ספר הביכורים של מירב נקר־סדי מספר על עובדת זרה בשם אוקסנה, ה"שקופה" האולטימטיבית. זו שלא מדברת לאורך הספר כולו. זו שאין לה פנים ואין לה דמות. שיום אחד פשוט נעלמת. ושסובבות אותה דמויות שכל אחת מהן שקופה בדרכה עבור הישראלי הממוצע.

הדבר הראשון שקופץ לעין הקורא זו השפה. שפה קולחת, עם יכולת חדירה של המחברת לעולמה של הדמות, לשפתה. נקר־סדי נכנסת למשל לשפה של שמעון, בחור ממוצא מזרחי, אחת הדמויות המקסימות בספר, "מבפנים". וכך גם לשפתה של חוה המורה, ושל סיגלית הסטודנטית. השימוש הנפלא בשפה, שהוא אמין וקולח ואמיתי, מאפשר לקורא להיכנס לדמות. לפְּנִים שלה, לפחדים שלה, לשמחות ולאהבות. באמצעות השפה הדמויות מתעגלות, מקבלות חיות ופָנִים.

למרות שכמעט כל הדמויות בספר הינן קרבן ליחס כוחני ודורסני, כולל הצד המדכא, שנפגע גם הוא מתהליך ה"התאטמות" העובר עליו, הספר רחוק מלהיות מדכא. כוחה של האהבה הוא היסוד החזק של הספר, והוא זה שמוביל את הספר מן המצב ההתחלתי, של שקיפות ושתיקה ופיצול – לסיום, שבו עולה וזורחת אפשרות של אינטגרציה, בנפשה של אוקסנה ובנפש הסובבים אותה. כמו בנפש הקורא.

אילון שמיר

המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס ל־2013; "הרשימה הקצרה"

 צילה

יהודית קציר | הקיבוץ המאוחד

"צילה" הוא רומן משפחתי־היסטורי. זווית הראייה שלו אישית וחושפנית מאוד, ובמוקד משפחתה של הסופרת ובעיקר חייהם יוצאי הדופן של אבות המשפחה וגיבוריה הראשיים – שלוש צלעותיו של משולש אהבה חריג ואפילו שערורייתי. הספר עוקב אחר תולדות המשפחה לאורך ארבעה דורות. יש בו דרמות משפחתיות עזות, התנגשויות יצרים, התמודדויות עם מציאות חיצונית־פוליטית קשה ועם מציאות כלכלית רעועה ומשתנה ללא הרף. כל החומרים שמרכיבים יצירה ספרותית מרשימה, עוצמתית ומשכנעת.

במקביל, הספר הוא גם היסטוריה של הכתיבה של יהודית קציר: מאפיינים ותכנים של ספריה המוקדמים מתגלים כאן מחדש ובהרחבה. דמויות ומקומות שסופרו קודם מופיעים כמעין טיוטות וצלליות של תיאורים ודמויות בספר הנוכחי. בחלקיו היותר טובים, הספר הזה הוא הטוב והבוגר שבספריה של קציר, בזכות הניקיון הסגנוני שלו. קציר מוותרת כאן על העושר המילולי־הבארוקי וריבוי הפרטים שאינם מבחינים בין עיקר וטפל. כתיבתה כאן מדויקת וחסכונית.

בעיניי, רק כשליש מן הספר, זה שבמרכזו צילה והגברים שלה – והכולל חלקים מיומנה המרתק והחושפני שנערך לכדי יצירה ספרותית – הוא באמת יצירת ספרות מעולה. ספר שבולט בערכיו האנושיים ובייחוד האמנותיים. חלקים אלה של הספר ראויים ללא ספק לפרס. יש לקוות שהחלקים האחרים של הספר לא יעיבו על ההישג הבולט הזה.

חבצלת פרבר

אפשרות של אלימות

דרור משעני | כתר

סיפור שמתחיל בהנחת מטען־דמה ליד גן ילדים מוביל בשוגג לגילוי של רצח בתוך המשפחה. רב־פקד אברהם, שנחל כישלון חלקי בחקירתו הקודמת, מצליח אמנם לפענח את המקרה החדש שלפניו אך נדמה שככל שמתקדמת החקירה, אי הבנתו את העולם רק הולכת ומעמיקה. מצב דברים זה, כאשר הספר במיטבו, הופך את הקריאה בו למרעננת ואף למפתיעה.

 עולמו של הספר ירוד ומוטה כל הזמן על צדו: הרוצח, למשל, אינו בהכרח אדם רע, עולמו הפנימי לא מובן לגמרי וסתום. משהו במציאות פגום, וכשם שאין ממש נבל מובהק כך גם דמות הבלש רחוקה מלהבריק. זהו מצב דברים חדיש למדי בספרות הבלשית.

עם זאת, "אפשרות של אלימות", כספר ז'אנר מובהק, אינו יכול באמת להוות מתמודד של ממש לתואר הספר הטוב של היבול השנתי בספרות העברית. אין לו האיכויות המתאימות להתחרות על מרכזיות בספרות זו. לכל היותר, בכוחו להוכיח כי ספרות ז'אנרית טובה יכולה להיכתב גם כאן. וגם זה הישג לא מבוטל, המוכיח את התבגרותה של המערכת הספרותית ויציאתה מן השלב הינקותי־אלגורי אל מצב שבו נוצרת ספרות מקצוענית.

אורין מוריס

גן-נעמיגן נעמי

ישי שריד | עם עובד

הספר מפתיע דווקא בגלל הנושא הזעיר שלו. שריד בוחר בנושא פרוזאי ומעלה דמויות בלתי צפויות למעמד של גיבורים משכנעים ונוגעים ללב. מאבק בין האזרח הקטן לכרישי נדל"ן, ברוח המחאות החברתיות בנות השנים האחרונות.

נעמי היא גננת ותיקה בצפון תל אביב. היא שולטת בגן ביד רמה אך מקצועית, עם אהבה לילדים והבנה לנפשם, ועם מערכת יחסים טובה עם ההורים. הכול על מי מנוחות עד המתקפה מצד הבעלים החדשים של הגן ושל המגרש שעליו הוא עומד.

המאבק בין נעמי הגננת לאנשי הנדל"ן, שמדברים על חזון חידוש העיר ומודרניזציה אך פועלים למקסום ניצול השטח והרווחים, הוא מאבק אישי ועקרוני כאחד: בין נוסטלגיה, תמימות ורגש אנושי לבין גינוני כבוד ושיקולי רווח קרים, אך גם בין שימור העבר כמות שהוא להתחדשות ומבט לעתיד.

הדמיון היצירתי של שריד בונה עלילה מרתקת בשפה קולחת ומדויקת. עינו מצלמת את המציאות לפרטיה ואוזנו כרויה לשמוע גוונים של שפה וסגנון ורובדי משמעות שחבויים בהם. הספר משקף את מציאות ימינו, ולמרות סטריאוטיפיות מסוימת של הדמויות שריד מעמיד תמונת מציאות אמינה למדי ובעיקר בונה מציאות ספרותית משכנעת ושלמה.

חבצלת פרבר

בעלת הבית

נעה ידלין | זמורה־ביתן

ספרה החדש של נעה ידלין בולט כתמרור בנוף הספרות הישראלי שבו שנינות והומור, ובעיקר הומור עצמי, עלולים להיחשב כקללה איומה. בניגוד לספרים מלאים בפאתוס מיוסר, מצליחה ידלין ליטול את הבלון האידאולוגי ולפוצץ אותו הרבה יותר מפעם אחת באבחנות שנונות וחריפות ובלי לסטות ולו לרגע אל עבר מחוזותיו המשמימים של הפוליטיקלי־קורקט. הספר נקרא בנשימה אחת, ונראה שגם נכתב כך, בגלל היעדר מה שמכונה סימני פיסוק.

 זהו סיפורה של המשפחה הנכונה: משפחת פוגל העשירה והשבעה. אם המשפחה מגשימה את החיים הנכונים במלואם – היא מתפקדת כסמנכ"ל במרכז לשלום ומקפידה להשתתף בכמה שיותר אירועי אגודות שלום למיניהן, נכונות אף הן. השלמות נסדקת כשמתברר שהאם חשודה בגניבה של מיליוני שקלים מהמרכז שבו היא עובדת.

ידלין דורסת, מפוררת, רומסת ולפעמים רק דורכת על קודש הקודשים של העולם המערבי הליברלי. היא מתגלה כאספנית בלתי נלאית של מניפסטים וטקסטים ומצליחה לחדור אל נבכי נבכיו של מילון "השלום" וכך גם חושפת את המנוע שנמצא מאחורי העמותות, התמימות רק למראה עין.

אין לטעות. בחירתה של ידלין אמנם ממוקדת, אך הספר יכול לאפיין כל אג'נדה אחרת ומרמז על הסכנות הטמונות בשימוש מסוים ומניפולטיבי במילים, בלכידות האוטומטית הבלתי מעורערת, בעדריות ובציות השבטי.

 גלית דהן קרליבך

כלהכלה

אורה אחימאיר | עם עובד

בספרה הביוגרפי חושפת המחברת את קורות חייה הטרגיים של אמה, חיה לבית קירשנבאום, בת היישוב החרדי מצפת. הספר מחזיר אותנו לימי הרעב והמגפות בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. סיפור על תלאות, מכות, רעב ומחלות, וגם מעשי איוולת שדוחפים את המשפחה לעוני עמוק. בבית החרדי הזה גדלה חיה, שבאורח מוזר מחליט אביה לשלוח אותה ללמוד דווקא בבית הספר היהודי־צרפתי "אליאנס". מכאן נפתחת דרכה של הנערה להתרחק בהדרגה ממשפחתה ומאורח החיים החרדי־גליצאי הקפדני שלה.

שנים רבות הכירה המחברת את סיפור חיי אמה עד לנקודה זו. את מה שקרה בפער בין צפת לירושלים הסתירה האם מבתה ואף מבעלה, אבל בפער הזה קרה לה "משהו", שאותו ספק־מגלה ספק־מסתירה פיסת קרטון צהובה שעליה הזמנה לחתונתה של חיה בצפת והערה כתובה ביד לא מיומנת. סודה של החתונה ההיא וסופה הטרגי יטילו את צִלם האפל על חיה ועל המשפחה שתקים.

התיאורים של ירושלים משנות הארבעים, החמישים והשישים מחיים את העיר ואת ילדותה ונעוריה של המחברת. הסיפור כולו, ובעיקר סיפורה הטרגי של האם, נוגע ללב. אך ככל שהאוטוביוגרפיה מדויקת ומפורטת יותר – כך הספרות מתמעטת. ולמרות יפי הכתיבה והשפה, הדוקומנטציה מתגברת על האמנות.

חבצלת פרבר

 ——————————

המועמדים הסופיים לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס ל־2013; "הרשימה הארוכה

דושינקא, נשמה

איריס אליה כהן | הקיבוץ המאוחד

סיפור על ארבעה אנשים שחייהם משתקפים זה בזה, הכתוב בשפה יפה וחכמה. זהו סיפורה של הפריפריה הלא מדוברת של התודעה הישראלית. ההישג המשמעותי של הספר הוא בשפה שלו ובהתאמת התיאורים לדמויות. לדימה – קטעים המזכירים מסורת ארוכת שנים של ספרות רוסית מלוטשת ובטוחה בעצמה; לילדותה של חנה במרוקו – תיאורים חושניים וכבדים, ובתוך כולם העברית השבורה, הרגישה והמדויקת של הדס, הגיבורה הראשית של הסיפור. זה אינו רומן נטול פגמים, אך בתוך הספרות הישראלית, האוהבת כל כך לשנוא את עצמה ואת מושאיה, הוא מציג אלטרנטיבה אנושית, רכה וחומלת.

בכל סרלואי

שתי כפות ידיים ומלה

ישעיהו קורן | הקיבוץ המאוחד

הספר מעורר הרהורים על גבולות הספרות, על פלאי המורכבות ועל היפעה הבלתי רגילה הזאת שעלולה ללכת לאיבוד בים הספרים הקלים, תרתי משמע. הספר מתאר חיי משפחה בשנות הארבעים דרך מבטו של ילד מתבונן ומאזין, אבל את המורכבות יוצר המספר הבגיר הטווה מערכות דקות מן הדקות של קשרים, השתקפויות וקולות, ברמת כתיבה פרוסטיאנית אך בדרך ייחודית לחלוטין, הממזגת פרטנות של יומיומיות עם סערות נפש גלויות ונסתרות. הקשר בין הפרטים הרבים מספור מתחבר לדרמות, למרות שאין זה ספר עלילתי במובן המקובל. מוטיבים רבים השזורים בספר מתקשרים באופן גאוני ויוצרים מרקם אמנותי נדיר.

רבקה שאול בן צבי

הבארשבעים

גיא עד | זמורה־ביתן

"הבארשבעים" מגולל את סיפורן של שלוש משפחות מפורקות, והוא מסופר במקביל מעיני הילדים הנטושים ומעיני המבוגרים שהם הופכים להיות. הבחירה בפריפריה מרעננת. הספר מתנתק מהפולקלור המקומי ועוסק בבאר שבע כמשל למוסד המשפחה הישראלי המתפרק. הוא מכיל חומרי סיפור מעניינים ודרמה מעודנת. כמה מהסצנות בו הן טובות מספיק כדי להיחקק בזיכרונו של הקורא. אבל לצדן ולצד התובנות על מוסד המשפחה, מכיל הרומן גם לא מעט עמודים של "צניחת סוכר" שבהם הוא מאבד גובה, ולוקח לו זמן רב מדי להתרומם מחדש.

ירון אביטוב

הגבעה

אסף גברון | ספרי עליית הגג

הרומן המרשים של גברון עוסק בתנועת ההתנחלות. אלא שתוך כדי קריאת הספר מתחזקת האבחנה שהמחבר מנסה להעמיד בספרו את מפעל ההתנחלויות כתמונת ראי למפעל התנועה הקיבוצית של ימי קום המדינה. כך מנסה גברון להאיר נקודות הנוגעות לחברה הישראלית כולה ולהעביר ביקורת סמויה או גלויה, אם כלפי מפעל ההתנחלויות בכלל והציבור הדתי־מתנחלי בפרט, אם כלפי המפעל הקיבוצי הנמצא כיום על סף פירוק ואם כלפי השמאל הפוליטי שאיבד את דרכו. גברון, שהתגורר לצורך כתיבת הסיפור בהתנחלות, הצליח באופן משכנע לדייק בתיאור הדמויות ובאבחון הניואנסים של המגזר הדתי־לאומי. הדיוק רב כל כך עד שמפתיע לגלות שמדובר בכותב שבא מחוץ למגזר זה.

אלעד רוק

אחות שמש

דרור בורשטיין | כתר

"אחות שמש" הוא ספר שעיקר עיסוקו בשיירי היחסים שנותרו בין חלקי המשפחה הגרעינית, לאחר התאבדותה של הבת הבכורה בה. האב, הבן והאם נזכרים חליפות בחייהם הקודמים, טרם המעשה. כבר קודם איבדו למעשה מגע עמה, ולשנים ארוכות. היופי והעניין שבספרו של בורשטיין הוא דרך הסיפר שלו. הוא אינו מאמין כסופר בשיאים ובבניית קליימקס. בורשטיין מנסה להסיר מידיו את כפפות העבריין של הסופר. זה שבמכוון מותיר סימנים ורמזים לכיוון הקריאה הבלעדי והנכון. תחת זאת, בורשטיין מבכר להפר כל הזמן את הסדרים, לשנות את נקודות המבט, להרחיק עוד ועוד ובלבד שלא להאכיל את הקורא העברי בעוד שמאלץ משפחתי. בורשטיין כותב ספרות שהיא רצינית, ספרות של שאלות. אולי ניסיונית מדי עבור קובעי הטעם הספרותי.

אורין מוריס

גחליליות

גילית חומסקי | ידיעות ספרים

המחברת מעמידה עולם אפי מהימן של העיר בני ברק ומתארת בכישרון רב את החיכוכים הקטנים בין שתי צורות חיים המנהלות קרבות על אותה טריטוריה: העולם הדתי לאומי של הגיבורה ומשפחתה, והחרדיות העולה וגוברת בבני ברק. התיאורים הללו יחד עם פירוט רב של אורחות חיים יוצרים אפיון בולט של רומן הווי; אבל הדינמיקה העמוקה והמעניינת העולה ברומן היא של רגישויות נשיות המובעות בשפה פיוטית של משוררת. זהו עולם שבו אמירות ומחוות נושאות משמעות גורלית. בולט גם היסוד ההגותי העולה מהרהוריה של הגיבורה ומפיק משפטים מופלאים שהיריעה כאן קצרה מלפרטם. גילית חומסקי היא קול רענן ואותנטי בסיפורת העכשווית.

רבקה שאול בן צבי

קצב התמוססות הקרחונים

יזהר הר־לב | כתר

רשימת חולאי החברה המערבית בפרוס המאה ה־21 מוכרת וידועה. הרומן "קצב התמוססות הקרחונים" עוסק בכולם, בלי לפספס אפילו אחד. והוא כידוע אינו היחיד. נושאים אלה, או בדרך כלל חלקם, מככבים ביצירות רבות בנות זמננו, בספרות ובקולנוע ובתיאטרון. אם שׂבעתֶם מהעיסוק בהם, אל תכריחו את עצמכם לקרוא גם את זה. אם אתם עדיין מחפשים הזדמנות להתוודע לסחרור שהחברה העכשווית נקלעה אליו ובעיקר להבין את ילדיכם – לכו על הספר הזה. הר־לב הוא מורה דרך מצוין ומבדר לטיול היכרות בתופת הפסיכדלית שלנו. ולא פחות מכך, הוא אמן ההתבוננות אל הנפש, הרפליקות השנונות, הדימויים החדשניים וההפתעות הקטנות. כך שרק הנושא והעלילה נשארים נדושים.

צור ארליך

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' טבת תשע"ד, 6.12.2013

פורסמה ב-6 בדצמבר 2013, ב-גיליון ויגש תשע"ד - 852 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: