נר נשמת אדם | כרמיאל כהן

מאמרים לזכרו של נער שנספה באסון דלקה זורים אור על נושאים מגוונים בהקשר החנוכה – הלכה, אגדה, הגות ואקטואליה

נרו יאיר

קובץ מאמרים לחנוכה לזכרו של עודד חמדי ע"ה

עורכים: אריאל דוד ויוסף פרחי

מכון משנת הרמב"ם (מש"ה) וישיבת "מאור טוביה" במצפה יריחו, תשע"ג, 472 עמ'

בחודש כסלו לפני כשנתיים אירעה טרגדיה מזעזעת בישיבת מצפה יריחו. שרפה שפרצה בשעות הלילה בקרוואן גרמה למותו של אחד התלמידים – עודד חמדי בן 19 מנתניה. מעשה החסד האחרון שהספיק עודד חמדי לעשות הוא להציל את שני חבריו הישנים.

לאחרונה יצא לאור קובץ מאמרים לחנוכה בשם "נרו יאיר" לזכרו של עודד חמדי. רובו של הספר הוא מאמרים בהלכה, הגות ואגדה, ומיעוטו הוא מכתבי חברים המתארים את מידותיו הנעלות של חברם עודד ובמיוחד את מידת החסד שניחן בה. אחד החברים מספר: "כאשר התקרב אליך עודד, מיד היית מרגיש בנוכחותו ומתמלא שמחה. כאשר עזר לך, לא יכולת שלא לחוש שהעזרה באה מכל הלב. כאשר נתן לך, לא יכולת שלא לחוש שאינו מצפה לתמורה. חסד של אמת". והנהג של הישיבה כותב: "עודד הוכיח לי ולימד אותי שיש מושג שנקרא חסד אמיתי, ללא שאלות או תהיות. בכל פעם שפניתי אליו בענייני חסד, נתן מיד. ואם לא היה לו, אמר לי: 'תבוא מחר ואתן'".

חנוכה מהתורה?

ארבעים מאמרים יש בספר "נרו יאיר", ונעיין בשניים מהם. הרב חיים סבתו מישיבת מעלה אדומים מצטט את דברי הרמב"ם בספר המצוות בשורש הראשון "שאין ראוי לִמנות בכלל הזה המצוות שהן מדרבנן". לאור דברי הגמרא (מכות כג ע"ב), שתרי"ג מצוות "נאמרו לו למשה בסיני", תמה הרמב"ם על מי שמנה בכלל תרי"ג מצוות את "קריאת ההלל ששיבח בו דוד עליו השלום הא־ל יתעלה" וכן על מי שמנה את "נר חנוכה שקבעוהו חכמים בבית שני וכן מקרא מגילה". ומוסיף הרמב"ם הסתייגות מעניינת: "אמנם היות משה נאמר לו בסיני שיצוונו כי כשיהיה באחרית ממלכתנו ויקרה לנו עם היוונים כך וכך יתחייב לנו שנדליק נר חנוכה, הנה איני רואה שאחד ידמה זה או שיעלה במחשבתו".

כותב הרב סבתו: "והנה, מה שכתב הרמב"ם שהוא אינו מעלה כלל על דעתו, הנה רב סעדיה גאון, בספר מצוות שלו… אכן כך מסביר: מדוע מנה הוא את מצוות נר חנוכה, מפני שה' כבר אמר למשה שאכן מאורע כזה יקרה" (עמ' 222). לנושא מצוות נר חנוכה בדברי רס"ג מוקדש מאמר ארוך בספר "נרו יאיר", מאמרו של הרב ד"ר יהודה צבי שטמפפר: "הנצטווינו בתורה לחוג את חג החנוכה? עיון בכתבי רב סעדיה גאון ובפולמוסו" (עמ' 426־409). הרב סבתו אינו עוסק בחלק זה של המאמר במצוות החנוכה אלא בעניין אמירת ההלל; והוא כותב שטענתו של הרמב"ם היא, כאמור, כיצד ניתן להעלות על הדעת שמשה ציווה לומר הלל שחיברו דוד שנים רבות אחריו. הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות תמה על טענתו של הרמב"ם מדברי הרמב"ם עצמו: הרי הרמב"ם מנה את מצוות תפילה ומנה את מצוות ברכת המזון למרות שנוסח התפילה והברכות נקבע בדורות מאוחרים למשה. אלא ברור שיש להבחין לדעת הרמב"ם בין העיקרון של תפילה וברכת המזון לבין הנוסח שנקבע מאוחר יותר. ואם כן ניתן לומר אותו דבר על ההלל – העיקרון להלל את ה' על הניסים הוא המצווה, והנוסח נקבע על ידי דוד.

"טענה זו היא חריפה מאוד, ודברי הרמב"ם צריכים עיון גדול", כותב הרב סבתו, והוא מציע חילוק בין התפילה לבין ההלל: "הלל אינו עוד סוג של תפילה, אלא הוא פרקי שירה מסוימים, שיש לשיר לפני השי"ת. אין כאן פנייה כמו בתפילה, אלא שירת הודיה. ושירה זו היא בנוסחאות מסוימות, כי הוא השיר המובחר שבחרו חכמים. לכן, כאן אי אפשר לטעון שהעיקרון הוא מן התורה והניסוח מדברי חכמים, כי כל־כולו של ההלל הוא בפרקי תהילים אלה דווקא" (עמ' 223). לכן, אף על פי שהרמב"ם מנה את מצוות תפילה הוא לא מנה את ההלל, ואדרבה טען שאין להעלות על הדעת למנות את ההלל שנתחבר על ידי דוד.

שריד והמשך ישיר להדלקת הנרות בבית המקדש. חנוכייה תלויה על קיר משפחה יהודית בהוואנה, קובה  צילום: פלאש 90

שריד והמשך ישיר להדלקת הנרות בבית המקדש. חנוכייה תלויה על קיר משפחה יהודית בהוואנה, קובה
צילום: פלאש 90

חג המשפחה

ומענייני הלכה נעבור לענייני הגות. הרב חננאל אתרוג מישיבת שבי חברון, במאמרו "נר איש וביתו", מדגיש את חשיבות הבית והמשפחה גם בימים ההם וגם בזמן הזה. לדבריו, מתתיהו ואשתו – "הגיבורה של הסיפור שאת שמה איננו יודעים אפילו" – הבינו שהמלחמה ביוונים אינה מתחילה בשדה הקרב אלא הרבה קודם לכן בבניית הבית שלהם. הצטרפות הבנים לאביהם למלחמה בתרבות היוונית מבהירה שברור להם שהם מסוגלים באמת להילחם ביוונים. מבחינתם "המרד ביוונים הוא הגיוני מאוד". אין כל פזיזות במרד כנגד צבא היוונים הגדול והחזק מהם, כי יש בידיהם "הכוח היחיד בעולם המסוגל להכניע את התרבות היוונית, והוא – הבית הישראלי. ואמנם, אחרי הרבה שנים של קרבות, הסייעתא דשמיא הרבָּה שהתגלתה שם, הבהירה לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל" (עמ' 60).

ומכאן, לדעת הרב אתרוג, גם הלכות החג קשורות לבית ולמשפחה. לדוגמה: "הדלקת הנרות המשפחתית היא למעשה שריד והמשך ישיר להדלקת הנרות בבית המקדש. המצווה היא לא על הפרט אלא על המשפחה" (עמ' 62). ולסיכום כותב הרב אתרוג: "עניינו של חג החנוכה הוא גילוי היכולת שלנו כבית. הבית – המשפחה, מדליקה את הנרות ומפרסמת את הנס לעצמה. היא מגלה את מסוגלותה להוות את עצם הלוז הקטנה שמחזיקה את עם ישראל ברגעים קשים" (עמ' 63).

מאמרים נוספים בספר "נרו יאיר": "עיקרי האמונה בעידן המודרני" (הרב יעקב אריאל); "לקחים עכשוויים מנאומי יהודה המכבי" (הרב פרופ' נריה גוטל); "סוף זמן הדלקת נר חנוכה" (הרב חיים גרינשפן); "חשמונאים – כהונה ומלכות" (הרב יהודה זולדן); "הדלקת נר חנוכה במקום הרוח" (הרב אלחנן סבתו); "חיוב אכסנאי בנר חנוכה – שיטת הרמב"ם ושיטות הפוסקים" (הרב שבתי סבתו); "הלכות חנוכה בימים ההם ובזמן הזה" (הרב ד"ר חננאל סרי); "מצוות הדלקת נר חנוכה (=אור היהדות) רק סמוך לשקיעה" (הרב ד"ר רצון ערוסי); "סדר הדלקת נרות חנוכה" (הרב אהרן קאפח); "אלכסנדר מוקדון וזקני הנגב" (הרב יצחק שוראקי).

הערה קטנה בעניין עריכת הספר: ארבעים המאמרים שבספר מסודרים לפי סדר אלפבית של שמות המשפחה של הכותבים. אינני רואה טעם בסידור כזה. דומני שלתועלת הקוראים היה צורך לסדר את המאמרים לפי נושאים. אפילו חלוקה שהיא קצת מאולצת עדיפה בעיניי מהעדר חלוקה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו כסלו תשע"ד, 29.11.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 בנובמבר 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון מקץ תשע"ד - חנוכה - 851, יהדות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מאמר חשוב הכלול בספר הוא מאמרו של הרב אברהם חמאמי, 'הדלקת נרות חנוכה בברכה ביוםכשגורם לפרסומי ניסא – התכתבות בין הרב שמעון פרנקל שליט"א לראשון לציון הרב יצחק נסים זצ"ל', עמ' 163-169.

    הרב שמעון פרנקל (בנו של הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, רב השכונות בת"א, ולימים רב העיר), שאל את הראש"ל האם ניתן לברך על הדלקת הנרות במסיבת חנוכה שעורך בנק לאומי לאלפי ילדים בשעות לפני הצהרים?

    הרב נסים יעץ שהילד המדליק יקרא את לשון הרמב"ם בהלכות חנוכה פרק ג', הלכה א-ד, שבסופם נאמר: 'והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה; ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, וברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיעינו לזמן הזה' ואז ידליק.

    המהדיר הביא כמה פוסקים החולקים על דרך זו, אך הראה מדברי הרב נסים במקום אחר (בהגהותיו לספר 'זכרונות אליהו' לרבי אליהו מני) שהוא נוקט להלכה כשיטת ה'חכם צבי', שמותר לקרוא פסוקים הנזכרים בתלמוד בהזכרת השם, ומזה למד הרב נסים להתיר להזכיר את השם בעת קריאת ברכה שנזכרת בפוסקים. [ייתכן שכאן שמדובר בילד שמדליק ומברך, יש צד נוסף להיתר משום חינוך, להתאמן באמירת הברכות כהלכתן. ש.צ. לוינגר]

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: