המטבע שמעבר לפנס | שלום רוזנברג

ההכרה במוגבלותה של התבונה האנושית מחייבת כל אדם להמר בחייו – על האמונה, על המוסר וגם על התקווה

אני מבקש ברשימתי זאת לחזור לדיוננו האחרון ולהבהיר שאלות שנשאלתי בנושא זה, בענייני הספק הטובעני והיכל התמורות המעוות את האמיתויות. ניסיתי לשתף אתכם בחלק מרגשותיי ביחס אל הפילוסופיה שבה אני עוסק באהבה עשרות שנים, וזאת כדי לבטא את המלכודת שבה אנו נתונים. אני מאמין בפוריות העיון הפילוסופי ובחשיבותו, אבל יחד עם זה ברור לי שכולנו חייבים להיות מודעים לחולשותיו.

הרמב"ם תיאר זאת במורה נבוכים: "יש במציאות דברים רבים ברורים ומְחֻוָּרים… אִילו הניחו לאדם כמות שהוא לא היה זקוק לראיה עליהם, כגון מציאות תנועה, מציאות יכולת [הבחירה החופשית] לאדם, ההתהוות והכיליון הנראים־לעין, וטבעיהם של הדברים הנגלים לחושים". זאת עמדתו של מי שאני מכנה "איש תם וישר" – אדם המסתכל בתמימות בעולם שמסביבו ומנתח אותו בשכל הישר שלו. והנה מתנפלים עליו פילוסופים בקושיות אינספור. או אז, מוסיף הרמב"ם – חייבים הפילוסופים להוכיח את הדברים הברורים מאליו כדי למנוע דמיונות־שווא.

תיאר זאת בהקשר אחר התלמוד הבבלי במשל נפלא (סנהדרין קו, א): "אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: היינו דאמרי אינשי: גמלא אזלא למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזן מיניה". ובלשון הקודש: "הלך הגמל לחפש קרניים, האוזניים שהיו לו נגזזו ממנו". חיפשה הפילוסופיה את המטפיסיקה, את מה שמעבר לעולמנו הנתפס בחושים ובשכל, והנה פעמים רבות איבדנו את עולמנו היומיומי שהפך להיות מוזר ובלתי מוכר.

ולמרות זאת, יש לנו הרבה ללמוד מהפילוסופיה. נכון! כפי שלימד אותנו ר' נחמן, עומדים אנו בפני סכנת הספק ובפני מורים שמטעים אותנו בתורות שחידשו בהיכל התמורות. אולי רק המתמטיקה נשארה עם מוחלטותה, אולי. בנקודה זאת נחלקות דרכיהם של בן המלך ובן השפחה, נפער הפער ואולי התהום בין המאמין לבין הממאן. שניהם חסרי אונים להגיע לוודאות מוחלטת. אלא שכאשר אין ודאות אנו חייבים לענות בהימור, כשאין שורשים עלינו להשתמש בכנפיים. לא תמיד מסכים הממאן להמר, אבל הוא מהמר בין כה וכה. וכך עומד כל אדם בפני שלושה הימורי־יסוד גם יחד: הימור הכרתי־הגותי: אמונה; הימור מעשי־פרגמטי: הלכה ומוסר; והימור אמוציונלי־רגשי: תקווה, תקווה לגאולה האישית והציבורית. אנסה עתה להסביר זאת.

אור מתודולוגי

אנו מהמרים באמונה על כך שיש משמעות בעולם מעבר לעובדות ולתיאוריות שהמדע מלמד אותנו. אנו מחפשים את טביעת האצבעות של הקב"ה בעולם. סיפור ידוע מתאר לנו באירוניה אדם המחפש מטבע מתחת לפנס. כשנשאל היכן הוא איבד אותו, השיב שאמנם הוא לא איבד אותו שם אלא שהוא מחפש אותו שם כי שם יש אור. לכאורה תשובה אווילית, אך נקדיש לה מחשבה נוספת.

נדמה לי שמותר לנו לראות באור סמל של המתודה המדעית. או אז יש היגיון רב בדברי המחפש. אין לחפש את המטבע – כל שאלה המטרידה את האדם – אלא בעזרת מתודה זאת. אז, אין בחיפוש אווילות כלל וכלל. ברור לו שכאשר תתרחשנה בחירות בעירייה ראש העיר יחליף את הנורות, כחלק מפעולותיו כדי להיבחר שוב. ואכן, אם המחפש את המטבע יחכה בסבלנות, אף אם המטבע לא יתקרב אל הפנס אלומת האור תגיע למטבע. זו הייתה אמונתם התמימה של הרבה הוגים ומדענים, בייחוד במאה הי"ט. החידות הגדולות של האנושות טרם נפתרו, אולם הן ייפתרו במשך הזמן אם נדבק במשימה.

כיום יודעים אנו כי לפנס התבונה האנושית ישנו טווח מוגבל, מחסום מוחלט, אף אם נחליף את הנורה שוב ושוב. זאת ועוד; ההסתכלות על הפנס מלמדת אותנו דבר נוסף: המבנה המחזיק את הפנס מטיל צללים של עצמו. במילים אחרות, בתוך התחום המדעי עצמו נמצאים פרדוקסים, וזאת אף במבצר התבונה – הלוגיקה. לפנינו אחת העובדות המאפיינות את המציאות המודרנית שלנו. אכן, אנו מתפעלים מאותו איש מדע המחפש את המטבע מתחת לפנס הניסויי מפני שיש שם אור מתודולוגי. אבל אנו איבדנו את המטבע שלנו במקום אחר. אנו מתפעלים מכך שהנורה שבפנס גדלה, אולם אנו מגלים שוב ושוב שהמטבע נמצא דווקא בפינה שתימצא תמיד אפלה. ובזה המטבע אין אינפורמציה, אלא משמעות.

בהימור השני אנו מהמרים על כך שיש מערכת ערכים מחייבת, שיש טוב ורע, אסור ומותר, שאינם רק תוצאה של החלטותינו האישיות. אני תקווה שלא ניזקק לשוטר שמימי כדי להיות מוסריים, אבל באופן אלגורי ניתן לומר שאכן יש שם ספר ובו כתוב, "אש שחורה על גבי אש לבנה", שאהבה לזולת היא מצווה, והנאציזם – תועבה. הנורמה המוסרית המחייבת איננה קפריזה שרירותית, לא מוסכמה חברתית ולא נוירוזה פתולוגית, אלא, באופן אלגורי, תורה מן השמים. ולבסוף, בהימור השלישי אנו מהמרים לטובת “תקווה“, על כך שיש אפשרות לשנות את המציאות, ושאולי יש אף משמעות לסבל האנושי. ההיסטוריה לא תנצח, “וּמָחָה ה‘… דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים“.

אנו מגיעים שוב לרעיון ה“שערים“ שמצאנו בזוהר. אין לנו מספיק נתונים להמר, אך כל אדם מהמר ובוחר “שער“ משלו. אף מי שלא מהמר, מהמר עם חייו. ואכן, המאמין מוכן להמר על עמדה אולי אבסורדית, יש טוב בעולם והוא ינצח.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו כסלו תשע"ד, 29.11.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 בנובמבר 2013, ב-גיליון מקץ תשע"ד - חנוכה - 851, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: