למה אנחנו מעדכנים את waze | חבצלת פרבר

פילוסופים טענו שהחברה האנושית היא אגואיסטית ואינטרסנטית, אך יש ראיות רבות לנדיבות ולאלטרואיזם האנושי. שיתוף הפעולה, נטען בספר, מנצח במבחן התוצאה את האנוכיות

הפינגווין והלוויתן
ניצחון שיתוף הפעולה על האנוכיות
יוחאי בנקלר
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
כנרת, זמורה־ביתן, 2013, 221 עמ'

"ויקיפדיה לא הייתה אמורה לעבוד", אומר מחבר הספר, במשפט שמתנוסס על גב הספר כחכה מול עינינו ואנחנו נלכדים מיד בפיתיון. אבל למה לא? הרי היא כן עובדת! והוא ממשיך וטוען כי בני האדם "לא היו אמורים להשקיע מזמנם, מרצם והידע שלהם על מנת לתרום לאחר… אבל הם כן". לאחר שעורר את סקרנותנו כבר אי אפשר שלא להתחיל לקרוא ולחפש את התשובות לשאלות המסקרנות שפרופ' יוחאי בנקלר, החוקר האמריקני־ישראלי, עורר בנו.

נתחיל בשם הספר וליתר דיוק בפינגווין. מי שראה את סרט הטבע הנפלא על הפינגווינים הקיסריים ("משפחת הקיסרים", לוק ז'אקה, 2005) מתחבר אל רוחו של הספר עוד לפני שקרא בו אפילו מילה אחת. בסרט ההוא נראו הפינגווינים, שבמין הסכמה מופלאה מצטופפים ונדחקים לדבוקה צפופה אחת כדי להתגונן מן הרוחות העזות והשלג המצליף בחורף ולשמור על חום גופם. בד בבד הם גם משנים את מקומם ללא הרף: אלה שבמרכז החם והמוגן של הדבוקה זזים בהדרגה לשוליים וכך מפנים מקום לאלה שהיו קודם במעגל החיצוני ומאפשרים להם להתקרב יותר ויותר למרכז, כדי שיתחממו גם הם ולא יקפאו. דוגמה אולטימטיבית, ציורית וצובטת לב לשיתוף פעולה, לזולתניות לא־מילולית המנצחת את האנוכיות. בנקלר אמנם אינו מזכיר את התנהגות הפינגווינים שבסרט ההוא, אלא לוקח את הפינגווין שלו מלוגו של חברה מסחרית, אבל לזה בדיוק כוונתו.

"במשך מאות שנים ניסינו להבין כיצד לבנות מערכות אנושיות שיתאימו לסוג האנשים שהננו", אומר בנקלר בעמ' 197, "אנו מתנודדים ללא הרף בין גישות פילוסופיות המניחות אנוכיות אוניברסלית, כמו הלוויתן של תומס הוֹבְּס, ובין מערכות המכירות ברצון טוב אנושי, שבסיסן ברוסו… אנו יודעים שאנחנו אנוכיים אך גם נדיבים, הוגנים וישרים. שקיימים בנו שני הצדדים ואף צד אינו מושלם… על רקע השונות הזאת, נתקבלה הנחת עבודה… לעצב מערכות המכוונות לאנשים הרעים שדואגים רק לעצמם…". לפי דיוויד יוּם, הוא אומר, "בתכנון של מערכת שלטון… יש להניח שכל אדם הוא נבל שמטרתו היחידה בכל אחת מפעולותיו היא תועלתו האישית".

בנקלר טוען שתפיסות אלו אולי הגיוניות לחלוטין, אך הן גורמות להחמצת מה שעשוי היה לקרות אילו נתַנו אמון. "במציאות", הוא טוען, "אנו נותנים אמון… הרבה יותר פעמים מכפי שמנבאת התפיסה הצינית והבלתי מחמיאה על טבע האדם. וכשאנו נוהגים כך – מתברר שאנחנו משגשגים…". במילים אחרות: במציאות החברתית, אסטרטגיית הפינגווין גוברת במבחן התוצאה על אסטרטגיית הלוויתן.

זולתניות המנצחת את האנוכיות. פינגווינים בדרום אפריקה  צילום: גטי אימג'ס

זולתניות המנצחת את האנוכיות. פינגווינים בדרום אפריקה
צילום: גטי אימג'ס

תורמים מידע ואיברים

הספר מקדיש כמעט מאתיים עמודים כדי להביא אותנו מהנחת "מלחמת הכול בכול" והחברה האנושית האנוכית – הלוויתן, אל הקוטב הנגדי, זה של שיתוף הפעולה – הפינגווין. בנקלר מציג עשרות ואולי מאות מחקרים, כאלה המבוססים על ניסויי־מעבדה וכאלה שהם חקרי־מקרים ודוגמאות מן המציאות החברתית־כלכלית. מטרתו היא להוכיח שההתנהגות האנושית, החברתית או הכלכלית, מורכבת יותר ממה שמניחים כלכלנים והוגי מדע המדינה, חסידי "תאוריות הלוויתן ומלחמת הכול בכול", מצד אחד, וחסידי "היד הנעלמה של האינטרס הפרטי וכוחות השוק", מצד שני. ההתנהגות מונעת ממוטיבציות, מניעים וצרכים, שהם מורכבים ורבים יותר גם ממה שמתארות תיאוריות ממוצא ביולוגי כגון "הגֶּן האנוכי" (כפי שקורא לזה ריצ'רד דוקינס בספרו בעל אותו שם) או תיאוריות האבולוציה שלפיהן שורדים רק החזקים ביותר.

בנקלר מתאר יחסים אנושיים שמבוססים על הדדיות ואמון: "אני עושה לך טובה היום – ואתה תעשה לי טובה מחר" (הדדיות ישירה) ואפילו "אני עושה לך טובה היום – ואתה תעשה מחרתיים טובה למישהו אחר שיהיה זקוק לזה" (הדדיות עקיפה). או התנהגות זולתנית (אלטרואיסטית), שבמהלכה הפרט מוכן אפילו לשלם מחיר אישי כדי שלמישהו אחר יהיה טוב. למשל תרומת דם או תרומת איברים ללא תשלום. שלא להזכיר ערכים כמו סולידריות והקרבה עצמית למען אידיאלים או למען המולדת.

הוא מצביע על ויקיפדיה כעל דוגמה למיזם שמבוסס כולו על שיתוף פעולה, תרומה והתנדבות; ושבו ויכוחים מרים בין גרסאות ואינטרסים מנוגדים של הכותבים נפתרים בסופו של דבר לא על ידי עונשים, סמכות או כוח, אלא מתוך הסכמה על בסיס נורמטיבי אחד משותף. אפשר להוסיף לדוגמאות שלו את הדוגמה העדכנית של תוכנת waze, שמבוססת על “חכמת הרבים“ – נכונות של אלמונים לתרום למשתמשים אלמוניים אחרים מן הידע והניסיון האישי שלהם.

יש בספר ניתוחים חשובים של סוגי הערכים, הצרכים והמניעים העומדים מאחורי הנכונות לשתף פעולה – צורך אנושי באוטונומיה, בחופש יצירה והפעלת דמיון, שאיפה למוניטין ועוד ועוד. יש בספר עוד המוני מושגים, תיאורים של מנגנוני־הנעה אנושיים מסוגים שונים – הנעה על־ידי כסף ותגמולים חומריים; הנעה שמקורה בהכרה, כבוד, יחסים חברתיים, סיפוק וכדומה. ומן הצד השני – הנעה הנובעת מכפיפות לסמכות, מפחד מפני הפסד כספי או פיטורין או כדי להימנע מעונש. צריך לקרוא את הספר כולו כדי לעמוד על המכלול העשיר והמורכב של המוטיבציה האנושית הגורמת לנו לפעול, לתרום, לעשות.

לקרוא עם עיפרון

מכאן נובעות גם חולשותיו של הספר. בנקלר חיבר מסמך שיטתי, עשיר בתוכן, בתובנות ובאסמכתאות, אבל הקריאה בו למי שאינו אמון על קריאה מדעית (וגם למי שכן…) מתישה למדי. גורם לכך בראש וראשונה העימוד הצפוף של הספר. עימוד שמתאים לספרות בדיונית, אבל כבד ועמוס מדי לספר עיון, ובמיוחד כשזה ספר עיון המתכוון להיות פופולרי ולפנות לקהל הקוראים הרחב. חסרים בספר עזרים ויזואליים שיסייעו להמחשת הכתוב ולאוורור של הטקסט. למי שקורא את הספר מבלי לערוך רשימות או לשרטט לעצמו את ההמחשות הגרפיות – קשה מאוד לזכור בסופה של הקריאה את כל רשימות המרכיבים, ה"מנופים" והכוחות שהציג בנקלר, גם אם תוך כדי קריאה הכול נראה מובן וברור למדי.

תיאורי הניסויים – במיוחד אלה הכוללים משחקים ודילמות משחקיות – מסורבלים ומשעממים וקשה לעקוב אחריהם, מה שמחליש את כוח השכנוע ואת הבהירות של המסקנות הנובעות מהם. גם התרגום לא תמיד עוזר. בהרבה מקרים הוא שומר על הניחוח הלשוני האמריקני לרעת הקורא העברי. לפעמים התרגום עילג ממש: "חשוב לנו מהדברים שנתפסים לנו כנכונים…" ו"כאלה בריות אנחנו, מבחינה טבעית, חברתית ותרבותית…" (שתי הדוגמאות מעמ' 190).

מעבר לכך, הספר נכתב בארצות הברית למען הקהל האמריקני. גם הדוגמאות לקוחות משם. אבל בנקלר עצמו מודה שישנם משתנים תלויי־תרבות וקיים שוני מחברה לחברה, שמשפיע על הנכונות לשתף פעולה או להעדיף הסכמה וזולתניות על פני אנוכיות, סמכותיות, כוח ועונש. האם ויקיפדיה או waze היו יכולות לקום בחברה לא־מערבית? אולי כן ואולי לא. ההתייחסות של בנקלר לשאלה זו היא כמעט אפסית.

קראתי את הספר בסיועו של עיפרון, כמו שעושים סטודנטים שקוראים ביבליוגרפיית־חובה. זה לא עזר יותר מדי, אבל בכל זאת אִפשר לי לעקוב ולציין נקודות חשובות. אינני בטוחה שספר עיון פופולרי אמור לחייב שימוש בעפרון או במַדגֵּש (מרקֵר). לטעמי היה שווה, אבל אי אפשר להכחיש שהיה צורך במאמץ. ובסיכום כולל: למיטיבי לכת אינטלקטואליים, לשקדנים ולפעילים חברתיים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב כסלו תשע"ד, 15.11.2013

פורסמה ב-15 בנובמבר 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון וישלח תשע"ד - 849, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. לשאלת מחבר הספר: 'האם מפעל משותף יכול לקום בחברה לא-מערבית?' התשובה היא: 'קל וחומר בן בנו של קל וחומר!'. וראיה לדבר ביצירות הספרותיות הרבות של תרבות המזרח הקרוב והרחוק שהן מעשי דורות של מחברים אלמונים. אצלנו עשויים כך חלקים נכבדים של ספרות חז"ל.

    החידוש של הספר הוא שגם בתרבות המערבית המעצימה את ה'אני' וממקדשת את התחרותיות וה'מימוש העצמי', לא נמחתה כליל נטייתו הבסיסית של האדם לסולידריות עם הזולת ללא בקשת 'קרדיט'. נטייה שהועצמה ע"י השפעת המקרא וחזון השלום ואחדות האנושות שבו.

    גם במערב היו הוגי דיעות, כגון פיודור קרופוטקין, שהבחינו בנטייתו של האדם לסולידריות, ועליה השתיתו את משנתם החברתית. זאת בניגוד לשיטות הרווחות שסברו שההתנהגות האנושית מושתתת על הקנאה (מרכס), התאוה (פרויד) והכבוד (אדלר).

    • כה עשו חכמינו

      וכבר תמה הקיסר הדריאנוס על הזקן שנטע חרובים: הרי הפרי יגדל רק אחרי שבעים שנה?

      והשיב הזקן: כשם שאני אוכל מפריים של החרובים שנטעו אבותי, כך אני נוטע לדורות הבאים!

      • הסיפור על אדריאנוס והזקן, מופיע במדרש ויקרא רבה כה,ה ובמקבילותיו. בגמרא תענית כא,א מסופר הסיפור על חוני המעגל השואל את הזקן הנוטע חרוב לתכלית מעשיו.

        ראו במאמריהם של: הרב ש. יוסף וייצן, 'חוני המעגל, החרוב וט"ו בשבט', אתר 'ישיבה', שבט תשס"א; נילי בן-ארי, 'חוני המעגל ושנתו הארוכה', מעמקים – כתב עת ויטואלי לספרות ולאומנות, 4 (תשס"ז).

        נ. בן-ארי מציינת למאמרו של מונעם חדאד, 'מקבילות ערביות לשני סיפורים על חוני המעגל', עט הדעת, האוניברסיטה העברית תשס"ב, עמ' 103-112. בסיפור הערבי השואל את נוטע החרוב הוא ח'וסרו מלך פרס.

        בן-ארי עמדה על צד ההתרסה שיש בסיפור כלפי האימפרטור ה'מושל בכיפה' וחושב שהוא השולט על העולם, אך ה'מנצח' האמיתי שמעשיו קיימים לדורי דורות הוא דוקא האיכר האלמוני, המשקיע לא בתהילת עצמו אלא בטובת הדורות הבאים!

        בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: