שירה על הדוכן | שמואל חן

האופנה הנוכחית מכניסה לכנסת עיתונאים, אבל בעבר היו גם משוררים וסופרים שנכנסו למשכן. על נאומי הטבע של חבר הכנסת לשעבר, הסופר ס' יזהר, במליאת הכנסת

ארץ נושבת בלי פרחי ברמחנק בה. ארץ שאין בה משב־רוח פתוח, בלתי־מופרעתהיה מלון ולא מולדת. ארץ נושבת שהכל בה כביש ומדרכה והרגשת הכל־גמור־לי־כאן תאכל כל חלקה טובה בלב צעיריה.

ארץ מכוערת תוליד אנשים מכוערים, אנשים מכוערים יולידו עולם מכוער, ועולם מכוער לא יוליד עוד, אלא יחנוק.

השבוע חנכה הכנסת את "קיר חברות וחברי הכנסת שזכו בפרס ישראל". לצורך כך ייחדה הכנסת את הקיר המזרחי של אולם המליאה ועליו צוין פועלם של שלושים ושלושה חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל. חברי הכנסת הזוכים קיבלו במרוצת השנים את הפרס החשוב על הצטיינות מיוחדת, מצוינות ופריצת דרך בתחומם – ספרות, מדעים, תרבות ותעשייה – או על תרומתם המיוחדת לחברה בישראל.

פרס ישראל הוא הפרס החשוב והיוקרתי ביותר הניתן במדינת ישראל. את הענקתו יזם בשנת תשי"ג (‏1953) שר החינוך דאז, פרופ' בן־ציון דינור, והוא מוענק מאז מדי שנה בשנה. את הקיר המיוחד יזם השר לאזרחים ותיקים, ח"כ אורי אורבך. הוא נחנך במעמד יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ויו"ר הכנסת האחת־עשרה, שלמה הלל, זוכה פרס ישראל לשנת תשנ"ח (1998) על תרומתו המיוחדת לחברה ולמדינה.

יו"ר הכנסת אמר כי "פרס ישראל מהווה את אות ההוקרה הגדול ביותר והעמוק ביותר שהחברה בישראל מעניקה לדמויות חינוכיות, תרבותיות ואינטלקטואליות, וכן לאנשי מעש בעלי חזון מרחיק לכת ויכולת ביצועית מוכחת. קיר התהילה חושף את חברי הכנסת הרבים, זוכי פרס ישראל, ומציג את העשייה בכנסת ואת חבריה באור אחר מזה המוכר והיומיומי, באור יקרות של גאווה וסיפוק. אני מקווה שקיר תהילה זה יעודד הן את המבקרים, ובעיקר את חברי הכנסת, להמשיך לתרום בעשייה, במחקר, בחינוך ובכל תחום על מנת לשנות, להשפיע ולקדם את החברה הישראלית כולה".

יצוין כי יוזם הפרס עצמו זכה פעמיים בפרס – בשנת תשי"ח (1958) על מחקריו בהיסטוריה של עם ישראל ובשנת תשל"ג (1973) על קידום החינוך הממלכתי בישראל. קיר חברי הכנסת זוכי פרס ישראל יהיה מעתה תחנה נוספת בסיורים בכנסת, ולמבקרים יינתן הסבר על פעילותם של הזוכים.

מציג את חברי הכנסת באור אחר. קיר הח"כים שזכו בפרס ישראל באדיבות דוברות הכנסת

מציג את חברי הכנסת באור אחר. קיר הח"כים שזכו בפרס ישראל
באדיבות דוברות הכנסת

אסתטיקה טבעית

אחד מחברי הכנסת המרתקים שזכו בפרס הוא הסופר יזהר סמילנסקי ז"ל, הידוע יותר כס' יזהר. יזהר היה ממגִני הטבע הראשונים במדינת ישראל ואף הביא את פעילותו למען הטבע לשיא בנאומים מעוררי השראה במליאה. אחד הנאומים המופלאים שלו בנושא הגנת הטבע (ישיבה קמ"א, 12.6.1962 – חוק התקציב לשנת 1962/3) אף צוטט על ידי ראש הממשלה דוד בן־גוריון בדיון מאוחר יותר על חוק הגנים הלאומיים ושמורות טבע (ישיבה קפ"ז, 3.12.1962 – חוק גנים לאומיים ושמורות טבע). וכך נאם ס' יזהר, בשפה שירית, תוך כדי הערצת האסתטיקה הטבעית שנבראה בידי הבורא.

ארץ נושבת בלי פרחי ברמחנק בה. ארץ שאין בה משב־רוח פתוח, בלתי־מופרעתהיה מלון ולא מולדת. ארץ נושבת שהכל בה כביש ומדרכה והרגשת הכל־גמור־לי־כאן תאכל כל חלקה טובה בלב צעיריה. ואילו חורף חורף הולכים ומושמדים פרחי הבר בארץ ביד גסה ורחבה. לא יארכו הימים וכלנית ורקפת ונרקיס, מן הרגילים והנפוצים והאופייניים ביותר לארץייעלמו ויישארו רק כמוצגי מוזיאון. כמה מיני אירוס כבר נשמדו. צבעוני הגבעות מושמד והולך.

עיר שכותרות עציה נכרתים מדי שנה בצד אחד של הכביש, כדי שלא להפריע לקווי החשמל, אינה רק מתכערת אלא שלא ייפלא אם ילכו בה בניה בכתף אחת מוגבהת וכתף שנייה שפלה. עץ בן שבעים שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ אקליפטוס עבות, שיקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי אדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה. אין זו רק ונדליות אלא ערעור העתיד. ובאיזו קלות עוקרים אצלנו. תמיד נמצא שעצים מפריעים למישהו או למשהו, לקו הישר של המדרכה או לחוטי החשמל או לאיזה כיכר קטנה שמישהו יזם בדמיונו קצר־הכנפיים. הרי זה בוז גמור לכל מה שאינו "סעיף הכנסה".

יש המתרצים עקרות־ראייה זו וסירוס־לב זה בחסרון כיס. כל שיכון מבוהל וקבצני מוסבר תמיד בנימוקים קצרי נשימה, ואילו האמת שלא תמיד חסרון־כיס כאן. לעתים חסרון דמיון כאן או חסרון לב. לא קבצנות בממון אלא קבצנות באנושיות, או תלישות מעפר הארץ. כלום רק מקבצנות נטלו והשחיתו בקוביות של כיעור חלק מפניה של צפת? כלום אין את מי לתבוע לסדר להבטיח לבל יניפו תנופות "פיתוח" כאלה שאין אחריהן חרטה? כלום יש עוד צפת אחרת? או הר מירון שני? כלום יש שני הרי הכרמל בארץ, שאפשר לקחת אחד מהם ולתתו הפקר לכל קונה קרקעות משלם במזומנים, או לכל מתכנן עשוק חכמה, ולעשות מטבע כליל ייחוד שכונות מכוערות או ארמונות פרטיים הגוזלים מן הציבור רשות בן חורין על הר הכרמל שלו? את מיטב הפסגות, את הנאות שבחורשות, את החבויים שבגיאיותלהפוך לסחורת קרקע נמכרת כאמה מרובעת, ולצאת ידי חובה בשיפור סביבת מעיין קטן אחד? או חוף הים?

למי הוא חוף הים בארץ זאת? לכורי הזיפזיף המשחיתים את קו החוף הקצר שלנו לבלי רחם ולבלי תקן? לפרטים או לחברות הסוגרים נתח אחר נתח ורואים רשות הים כרשות הפרט וגובים מס על חופש הכניסה לים? קו ים כה קצר אצלנוורובו כבר סגור או מושחת או בלתי־כשר לרחיצה מעיקרו. האין זה עיקור הרגשת חירות האזרחרשותו לבוא ולצאת כרצונו ולטבול בים, לשחק ולבלות על שפתו בלי לשאול פי איש? מחובתו של מי לפתוח בפני האזרח כברות ים משופרות, מתוקנות, מבוטחות ולכל דכפין? האם אין זה מיסוד שמחת החיים הראשונה המכפרת על הרבה רגשות טרוניה?

תקצר השעה מלפרט כל המקומות שהושחתו בעבר ושעומדים להיות מופסדים מחר־מחרתיים, עם כל תוכנית פיתוח נפסדת, עם כל העברת קרקעות. אם לא ייעשה בעוד מועד, יתברר שהרוצה ליהנות מיפי יער בהרייסע לחוץ־לארץ. הרוצה לרחוץ בים מסביר פניםייסע לחוץ־לארץ. הרוצה לנשום נשימת רווחה וירוקה בארץ רעננהייסע לחוץ־לארץ.

ככל שהארץ מצטופפתשאלת המרחבים הפתוחים, הפראיים, התמימים, נסוכי־השקט, שלא נפגעו בידי אדםשאלה זו נעשית דוחקת יותר. צריך לזכור ששום מגרש־משחקים עירוני, משופר ככל שיהיה, לא יוכל לבוא במקום יציאה למרחב.

צריךלקיים כפי שהםאזורים שלמים, שאפשר לעבור בהם מבלי לראות ומבלי להיתקל לא במתקני אדם ולא בפליטת עסקנותו. מקומות שהטבע שבהם נאמן עד כדי כך שיהיה דולה את הנאמן שבאדם. שיהיה לו מגע טבעי ותמים עם החי והצומח במקום חיותו הנכון…"

זהות הלוחמים

כאמור, ראש הממשלה דוד בן גוריון ז"ל עשה שימוש בנאומו של ס‘ יזהר מאוחר יותר באותה שנה כדי לשכנע את מליאת הכנסת להצביע, בקריאה ראשונה, בעד חוק גנים לאומיים ושמורות טבע.

קצת יותר משבוע לאחר נאומו של בן גוריון, בתאריך 8.12.1962, נאם גם ס‘ יזהר על הצעת חוק גנים לאומיים ושמורות טבע והמשיך עם אותו “טון שירי“ של נאומו המונומנטלי הקודם. בנאום זה קובל ח“כ סמילנסקי על כך שהרכב מועצת רשות הטבע והגנים אינו מכיל די חברים בעלי אכפתיות לטבע.

ארץ מכוערת תוליד אנשים מכוערים, אנשים מכוערים יולידו עולם מכוער, ועולם מכוער לא יוליד עוד, אלא יחנוק. הרי זה מושכל ראשון שחוק זה בא להרחיק מקצת חזות קשה זו ואשר התפתחות בלתי־מרוסנת מאוימת בו.

מי יהיה במועצה הזאת לוחם לזכויותיהן, שאולי נראות כמגוחכות, של לטאות, חיפושיות שכמעט וכבר נשמדו, או מי על־פי חוק זה אמור להיות קשור יותר לצורך דוחק של רשות ציבורית פלונית כמקור הכנסה רב פיתוי ועוצמה. רק דונמים אחדים למכירה, ומצוקה מדכאה נפתרת, ויוצאים למרחב. מי יעמוד בפני פיתוי זההשליחי אותה רשות ציבורית, או שכניהם למצוקה מימין או משמאל? מי יהיה על פי חוק זה רואה למרחוק, צופה לבאות, פטור משיקול הכרח של רגע לוחץ ומיבלת מטרידה בנעלו?

חסרים כאן אנשים שהטבע להם חזות הכל, שלבם פתוח לזה קודם כל ויותר מכל, חבורות אזרחים העוסקים בכל מאודם ואפילו מאורגנים לשם כך באגודות ובחברות, כגון החברה לשמירת הטבע, החברה לבוטניקה, החברה לזואולוגיה, החברה לגיאוגרפיה, החברה לגיאולוגיה, החברה לארכיאולוגיה. כשם שאזרחים שהכשרתם ועיסוקם מעניקים להם כוח ראייה יקר לעניין זה: אדריכלים, ציירים, פסלים, ואולי גם משוררים, ולא אחרונים בשורהאנשי מדע שהטבע הוא ספר יומם.

אין במועצה המוצעת אנשים שסימנם היחיד הוא: טעם ליפה, ושאינם משלימים עם כיעורו של שיכון

ולסיום, אנקדוטה מעניינת. בנאום זה שנישא בדצמבר 1962 הציע ס' יזהר להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים ושמורות טבע להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך והתרבות ולא בוועדת הפנים והגנת הסביבה מסיבה פשוטה מאוד. ועדת הפנים והגנת הסביבה עדיין לא נוסדה בשנת 1962. ועדת הפנים והגנת הסביבה הראשונה הוקמה בסוף ינואר 1972 ועמד בראשה מי שנודע לימים כ"מר סביבה", חבר הכנסת לשעבר יוסף תמיר ז“ל. הוועדה הראשונה שהוקמה בשנת 1972 הייתה ועדה משותפת לוועדת הפנים והוועדה לשירותים ציבוריים ושמה המלא היה “הוועדה המשותפת של ועדת הפנים וועדת שירותים ציבוריים לעניין איכות הסביבה (אקולוגיה)“. על ההיסטוריה של ועדה זו עוד ארחיב בהזדמנות אחרת.

chayens@gmail.com

ד"ר שמואל חן, דובר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ערך את התחקיר לקראת הקמת קיר חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' כסלו תשע"ד, 8.11.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בנובמבר 2013, ב-גיליון ויצא תשע"ד - 848 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

%d בלוגרים אהבו את זה: