צער, לא זכויות | חיים נבון

החוגים המזוהים כנאורים דוגלים כיום לכאורה בחופש מוחלט על חשבון המוסריות "הישנה", אך במקביל מציגים מערכת מוסרית "חדשה" בעייתית. למשל, ביחס לבעלי החיים 

באחת השבתות באביב 2013 מצא סלימאן נאסר, תושב כפר סמיע, כלב עזוב וחולה מחוץ לחלון ביתו. הוא קשר אליו חבל שחיבר לרכבו וגרר את הכלב למזבלה בפאתי הכפר. כתוצאה מהגרירה נפצע הכלב באורח קשה, וּוטרינר שהוזעק למקום נאלץ להמיתו. נאסר טען שבשעה שגרר את הכלב חשב שהוא כבר מת. השופט המחוזי דניאל פיש, שדן במקרה האכזרי הזה, ניצל את ההזדמנות – כמנהג שופטי ישראל מאז עידן אהרן ברק – כדי לשטוח מניפסט מליצי, ובמקרה זה גם מעט מבהיל:

דעתי היא כי ראוי שהמשפט יתקדם מתפיסות המשקפות חמלה בלבד כלפי בעלי חיים לתפיסות שתכרנה בכך שלבעלי חיים זכויות משפטיות עצמאיות ברמה מסוימתמהבחינה המדעית, הראיה כי המין האנושי עליון על פני מינים אחרים הופרכה כבר לפני יותר ממאה וחמישים שנה על ידי צ'רלס דרוויןאחת ההשלכות של תורת האבולוציה הינה כי האדם הוא מין אחד מתוך מיליוני מינים המתקיימים על פני כדור הארץ, וכי אין הצדקה רציונלית לראייה של מין זה או אחר (כולל האדם) כ"עליון" (עמ"ת 43536־04־13, נאסר נ' מדינת ישראל).

השופט פיש הסיק מתורת האבולוציה (באופן חובבני מעט מבחינה פילוסופית) שהמין האנושי אינו "עליון" על מינים אחרים. על כך הוסיף פיש שהכרה בזכויותיהם של בעלי החיים תבטיח להם – ולסביבה האקולוגית כולה – הגנה טובה יותר.

הפסיכולוג פרופ' סטיבן פינקר טען שכאשר מערכת מוסרית ישנה מתערערת, נורמות מוסריות אחרות יתפסו במהרה את מקומה. אנשים אינם רוצים לחיות בחלל ריק של חופש התנהגותי מוחלט. בלשונו:

כמין פיצוי על כל ההתנהגויות שהוצאו מתחום המוסר בעשורים האחרונים, אנו שרויים בעיצומה של מערכה למורליזציה של התנהגויות אחרות (הלוח החלק, עמ' 292).

החוגים המזוהים כנאורים וכמתקדמים דוגלים כיום לכאורה בחופש מוחלט, על חשבון המוסריות הישנה והכובלת. למעשה, הם מציגים מערכת מוסרית אלטרנטיבית, כובלת לא פחות. המוסריות החדשה עוקבת בנוקשות קפדנית אחרי כל דיבור והגיג. לא מאמינים? נסו לשיר בחברה נאורה "כושי כלב קט". ואם תגידו "נכה" במקום "אדם עם מוגבלות גופנית או נפשית", מיד יקפצו עליכם שוטרי התקינות הפוליטית.

אידיאל מוסרי ודתי, אך אסור לדחוק את השעה. מחאה כנגד תנאי הכליאה של תרנגולות צילום: פלאש 90

אידיאל מוסרי ודתי, אך אסור לדחוק את השעה. מחאה כנגד תנאי הכליאה של תרנגולות
צילום: פלאש 90

זכויות האדם ומכשפות

בתקופה האחרונה, המוסריות החדשה מתמקדת בנושא "זכויות בעלי החיים". אם נתמקד יותר, אפשר לראות אנרגיה מוסרית אדירה המתנקזת לשאלת הצמחונות. הצמחונות כשלעצמה אינה חדשה, כמובן, אך היא הפכה באחרונה לנורמה שכל אדם נאור חייב לאמץ. אם התהליך הזה יימשך באותה עוצמה, בעוד כמה שנים תהיה זו בושה בחברה תרבותית להודות באכילת בשר. צמחונות היא אופציה ראויה מבחינה תזונתית ואף מבחינה מוסרית, אך הנוקשות והקנאות של חסידי הצמחונות החדשים הן מבהילות למדי. לעתים דווקא אנשים שבזים למערכת היהודית הקלאסית של איסורי אכילה, יוצרים לעצמם מערכת איסורי אכילה נוקשה עוד יותר. מסתבר שאנשים אינם יכולים לחיות בתוך ואקום מוסרי, והם מחפשים דרך להטמיע משמעות מוסרית בחייהם, ובכלל זה גם באכילתם.

הצמחונות – ובגרסתה הקיצונית יותר, הטבעונות – מקודמת על ידי אינטלקטואלים סלבריטאים כג'ונתן ספרן פוייר ויובל נח הררי (וגם על ידי סתם סלבריטאים). הצמחונות העכשווית מתייחסת גם לשיקולי בריאות, אך מדגישה לא פחות שיקולי מוסר. למעשה, בדרך כלל הצמחונים החדשים נוטים להציג תפיסה אקולוגית הוליסטית, הרואה באדם רק אחד מבין יצורי הקוסמוס, הצריך להשתלב במקומו הטבעי ולא לחרוג ממנו. כל התנשאות של האדם, המתיימר לשלוט בטבע ולשנותו, עתידה להביא קטסטרופה מוסרית, בריאותית ואקולוגית.

השיח החדש הזה, שבהחלט אינו מצטמצם רק לשאלת הצמחונות, קשור כאמור בטבורו למושג "זכויות בעלי חיים". אני שומע יותר ויותר את המושג הזה, גם מפי רבנים הדנים בשאלות תורניות. למעשה, זהו מונח טעון מאוד מבחינה אידיאולוגית, בעייתי מאוד מבחינה פילוסופית, ולדעתי הוא סותר לחלוטין את התפיסה היהודית הקלאסית בנושא בעלי החיים.

על האידיאולוגיה דיברנו מעט לעיל. ומה לגבי הפילוסופיה? מבחינה פילוסופית, אפילו המושג "זכויות האדם" הוא בעייתי. חובה מוסרית מוטלת על האדם עצמו. אך זכות שיש לאדם היא למעשה תביעה שלו כלפי אחרים. מה מקור ההצדקה לתביעה הזו, שמפנה אדם כלפי אחרים? האם הוא באמת זכאי לתבוע מהם חירות, כבוד, חיים ורווחה? הפילוסוף פרופ' אלסדייר מקינטאייר טען כי האמונה בזכויות האדם כמקור מוסרי "כמוה כאמונה במכשפות ובחדי קרן" (מעבר למידה הטובה, עמ' 77־78).

אמנם, מרבית הנורמות המוסריות הנכללות בדרך כלל תחת הכותרת "זכויות האדם" ניתנות לתרגום לשפה של "חובות האדם" (אולי אין לך "זכות לחיים" – אך אני נצטוויתי "לא תרצח"). אך התרגום הזה אינו מלא. למשל, התורה מטילה עליי חובה: "ואהבת לרעך כמוך". אך לרעי אין זכות לתבוע ממני אהבה. כך או כך, בכל הנוגע ל"זכויות בעלי חיים" המצב בעייתי הרבה יותר, משום שאין מדובר כאן רק בניסוח מחודש של נורמות מוסריות ותיקות, אלא בהעצמה דרמטית של הנורמות הללו, על ידי "יישור קו" בין האדם לבין החיות.

לא ברור אילו זכויות יכולות להיות לבעלי החיים – ומה יכול להיות מקורן. זכות פירושה תביעה; מאיפה נובעת התביעה שמעמידים כביכול בעלי החיים בפני בני האדם? האם אריה הטורף עז פוגע בכך בזכויותיה? או שמא ייתכן שלבעלי החיים יש זכויות, אך הם עצמם אינם חייבים לכבד את הזכויות הללו? מסתבר הרבה יותר לומר שבעלי החיים אינם בעלי זכויות, אלא לנו, בני האדם, יש חובות המתייחסות אליהם.

מעלה נצחית

הרב קוק, ב"חזון הצמחונות והשלום" הנפלא שלו, הצהיר שצמחונות היא אכן אידיאל מוסרי ודתי. אך הוא גם הזהיר שאסור לדחוק את השעה: כל עוד בני אדם טורפים איש את רעהו, יומרני יהיה מצדם להינזר מאכילת בעלי חיים. בדיוק מפליא חזה הרב קוק שהאדרת מעמדם של בעלי החיים תביא להשוואה ביניהם לבין בני האדם, והוא הוסיף שמהלך זה עלול לגרור איתו גם ירידה מוסרית קשה:

ההרשמה החוקית של חובת היושר, המוטלת על האדם נגד בעלי חיים, הייתה עושה רושם הפכי מאוד מתכליתו. סוף פעולתה הייתה השפלת האדם אל ערך שפלות בעלי החייםאם הפתגם הקדוש והנעלה, 'אל תהיו כסוס כפרד אין הבין' (תהילים לב, ט) לא הייתה לו אותה הטבעיות שיש לו עתה, לא נוכל לדעת מה נביא לנו תמורתו בתור זיין מוסרי, ללמד לאנוש בינה, להתנשא מדרכי בעלי חיים השקועים רק בחוג הגוף ותביעותיו (חזון הצמחונות והשלום, עמ' יז).

ההשוואה בין האדם לבעלי החיים כרוכה בצמצום החשיבות והערך של ההבדלים ביניהם. האדם והחיות דומים מאוד בכל הנוגע לתפקודם הפיזיולוגי. אמנם, לאדם יש גם נשמה. ככל שממעיטים בחשיבות הנשמה (או הרוח, או הנפש, או המוּדעות), וככל שנוטים אף לשלול את קיומה – כך מצטייר האדם כקרוב יותר לבעלי החיים. השיח העוסק ב"זכויות בעלי החיים" מתיימר לרומם את החיות, אך למעשה הוא לעתים קרובות משפיל את האדם.

ר' יוסף אלבו טען כי זה היה חטאו של קין, שלא הביא קרבן מן החי אלא מן הצומח, משום שדגל בשוויון בין האדם לבין החיות:

עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים, אחר היותו שווה אליהם כפי דעתו           (ספר העיקרים מאמר ג פרק טו).

הרב אלבו סבר שלא כדאי לבני אדם לאכול בשר. ובכל זאת, לדבריו, התיר לנו הקב"ה לאכול בשר כדי להרחיקנו מגישות המשוות בין בני אדם לבעלי חיים, וכדי להדגיש שיש לאדם מעלה נצחית על חיות הארץ.

רק האדם נברא בצלם אלוהים. האלוהים הפקיד בידיו את בעלי החיים: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כח). מעיקר הדין, מותר לאדם לנצל את בעלי החיים לצרכיו בכל דרך: "כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה [= אין בו] משום איסור צער בעלי חיים" (רמ"א אבן העזר ה, יד). אמנם, צלם האלוהים שבאדם מחייב אותו לדאוג לבעלי החיים המופקדים בידיו, אף מעבר לשורת הדין: "ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש [= ואין לחשוש] משום צער בעלי חיים. ומכל מקום העולם נמנעים, דהווי אכזריות" (רמ"א שם).

חורבן רוחני

בייחוד צריך האדם לדאוג לבעלי החיים השייכים לו. ולכן קבעו חכמים שאסור לאדם לאכול לפני שדאג להאכיל את בעלי החיים שלו (ברכות מ ע"א).

תמצית הדברים מובעת בבהירות בדברים שכתב הרב יאיר חיים בכרך. לדבריו, התורה לעתים מקפידה על צער בעלי חיים יותר מאשר על צער האדם – אך דווקא עובדה זו מדגישה את חוסר השוויון ביניהם:

יש לומר דהקפידה תורה על צער בעלי חיים, דחסרה דעת ונפש המשכלת לסבול, מה שאין כן זה האדם, איבעיא ליה ליתובי דעתיה [= צריך הוא ליישב את דעתו] ולקבל מאהבה אשר יארע לו (שו"ת חוות יאיר סימן קצא).

דווקא חולשתם של בעלי החיים היא המחייבת אותנו להקפיד על יחסנו כלפיהם. רגישות כלפי בעלי החיים היא סימן מובהק של תודעה מוסרית מפותחת. אך כאשר הרגישות הזו מנומקת במושג "זכויות בעלי חיים", כאשר היא מנסה לטשטש את הפער בין אדם לבהמה – הרי שהיא כומסת בתוכה חורבן רוחני.

המונח היהודי הקלאסי, "צער בעלי חיים", הוא יפה ומדויק. גם העולם הרוחני והמוסרי העומד מאחוריו הוא יפה ומדויק. עלינו להרבות בדאגה לבעלי החיים, ובכל מקום להדגיש את הכותרת המדויקת לפעולותינו: לא זכויות בעלי החיים מטרידות אותנו, אלא צערם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' כסלו תשע"ד, 8.11.2013

פורסמה ב-8 בנובמבר 2013, ב-גיליון ויצא תשע"ד - 848 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

%d בלוגרים אהבו את זה: