מי מקשיב לזעקת הנערות | חיותה דויטש

איך דרים סחר בנשים עם אהבת אב לבתו וסבתא לנכדתה בכפיפה אחת? המורכבות האנושית חזקה מחלוקה פשטנית ל"טובים" ו"רעים". וכוללת גם את ה"אדישים"

"כמה זמן הם במדבר? יציאת מצרים לקח יותר מהר!", כך אומר סטניסלב המכונה סטאס לאשר שותפו (העילגוּת במקור). הוא לחוץ ועצבני. לא פלא: משלוח של נערות מאוקראינה שאמור היה לחצות את הגבול עם מצרים ולהשתלב בעבודת מכון הליווי נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הנערות האומללות צועדות במדבר, אבודות ומיואשות, בדרכן להימכר לשפחות מין. השוואת המסע העצוב שלהן ליציאת מצרים היא אחת מההברקות האירוניות שמייצרת הסדרה הישראלית שחזרה לאחרונה לעונה חדשה: בלו נטלי.

נטלי הכחולה היא נטלי המתה, הזונה או העצובה – חשבו על המילה כחול בשתי השפות, ותבינו שכל האפשרויות נכונות. סטאס הוא בעליו של אוטו גלידה ורדרד וצבעוני שממנו הוא מוכר גלידות לילדים וקוקאין למבוגרים. על הדלפק בבית הבושת מונחת תמונת בתו של אשר, אודליה, בת שהולדתה בחטא – באונס של אחת הזונות הפרטיות שלו. "תוציא משם את התמונה", נוזף בו סטאס, "זה לא קלאסה. תכף תשים פה גם תמונה של אמא שלך". ובינתיים, אחרי מסע משפיל ומפרך במדבר נכלאות הבנות במאורה כאילו היו בהמות למכירה. כשבעונה הקודמת הגיע משלוח חדש, בדקו אותן כמו פרות, מיששו וצבטו, הכריחו להתפשט. את המסע הפעם הן תסיימנה בתוך שקיות שחורות.

בלו נטלי מספרת על שני גיסים אשדודים המתפרנסים מהיאכטה שלהם, ובין הפלגת בר־מצווה אחת לחברתה הם מבריחים זונות מפני המשטרה. כשגדי (צביקה הדר) הפך למובטל ונאלץ למכור את חנותו התל אביבית, הוא חיפש פרנסה ונענה להצעת העבודה התמימה שהציע לו יוני (יפתח קליין) הגיס העשיר מאוד. עד מהרה התברר לגדי מקור העושר הזה. שיתוף הפעולה של הגיס עם סטאס, הסרסור, רועה הזונות הארכי־נבל החכם והכריזמטי, נועד, בין השאר, לממן את ההתמכרות של יוני לקוקאין ואת התמכרותה של אשתו למותרות.

במקום לחלק בזול תגיות של "טובים" ו"רעים" מראה הסדרה את גיבורי המציאות הזו במלואם, כפי שהם, על מורכבותם האנושית. הסחר בנשים הוא תעשייה שכדי להפעיל אותה חוברים יחד אנשים חזקים וחכמים שיודעים לנצל את חולשותיהם של אחרים ואת סבלם, אנשים שיודעים ושותקים, אנשים שיודעים ולא שותקים, ומשלמים מחיר. אנשים שיש להם ברירה, ואנשים שאין להם. כמובן שיש רעים, יש רעים מהם ויש רשעים ממש. אבל יש גם טובים שנחשפים בחולשתם, ורעים שנחשפים ברגעים קטנים של טוב לב. יש מושכים בחוטים, ויש הרוקדים לצלילי חלילם.

טובים שנחשפים בחולשתם, ורעים שנחשפים ברגעים של טוב לב  מתוך "בלו נטלי" באדיבות יס

טובים שנחשפים בחולשתם, ורעים שנחשפים ברגעים של טוב לב
מתוך "בלו נטלי" באדיבות יס

"האחר" לא מת

הזכרתי קודם עד כמה אוהב אשר, מנהל מכון הליווי, את אושרה (!) בתו התינוקת, בבת עינו. היכולת לשים מחיצה בין שני העולמות – עולם שבו אתה אוהב עד כלות בן זוג, הורה או ילד קטן, ועולם שבו הרגשות מעוקרים ואדם לאדם זאב, חפץ או בהמה – היא יכולת חיונית להישרדות. תיאור מלא של היכולת הזו הופך את הגיבורים ה"רעים" בסדרה לאנושיים מצד אחד ולמפלצות מצד שני. קצת מזכיר את השאלה האופיינית האם הייתה השואה "פלנטה אחרת" או שהזוועה אפשרית ממש כאן במציאות שכולנו מכירים. האם סוחרי נשים וסרסורים הם ישויות חייזריות־מפלצתיות מכוכב אחר או אנשים כמוך וכמוני.

"מזל שאף אחד לא מת" אומר חייל המילואים, בעוד חמש גופות עטופות ניילון שחור מונחות לרגליו. החייל הזה, סמל לנורמטיביות ישראלית (גם אם מובנית בכוונה באופן קלישאי ומכוער, אנטי־ימני), יוצר גם הוא בדרכו את הניתוק בין "כוחותינו" – חיילים ישראלים שלא נפגעו מחילופי הירי משני צדי הגבול – לבין חבורת זונות מאוקראינה ובדואי פושע אחד, כלומר לא "משלנו".

זו הנקודה המרכזית העמוקה שיוצרי הסדרה הצליחו להעמיד מול צופיהם: העובדה ששורש הרשעה והניצול שמנצל בן אנוש אחד את זולתו, המכניזם האנושי המנוכר הזה, יצירת הבחנה בין הקרובים לך (מאותו לאום, שבט, משפחה, קבוצת התייחסות) לבין שאר העולם, נמצא אצל כולנו, אצל מי בגלוי ואצל מי בסתר. יש מי שנלחם בו ויש מי שמתגאה בקיומו.

ניצול הוא מוות

ואז באות ארנדירה וסבתא שלה, והופכות את התובנה החדשה על פיה. אדם יכול לפגוע גם בקרובים לו ביותר. הפתעה?

ארנדירה היא גיבורת מחזה קצר ששמו: הסיפור המופלא על ארנדירה התמימה וסבתה המרשעת. חגי אהרוני, מנכ"ל תיאטרון המרתף, הציג אותה בפניי כ"הצגה על סחר בנשים". ההצגה מבוססת על סיפור קצר שכתב גבריאל גרסיה מארקס, אחד מהסופרים החביבים עליי בעולם כולו, ומתארת מסע ייסורים של סבתא ונכדתה. הזקנה מוכרת את גופה של הצעירה כדי להתפרנס וכדי לפצות על נזק כלכלי נורא שהנכדה גרמה לו בטעות.

ההצגה נהדרת וגם התיאטרון הקטן והמרתפי חינני מאוד. הקונספט שלו – לאפשר מסגרת מקצועית ללימודי אמנות המשחק אשר משמשת גם ככלי להעצמה אישית של בני נוער בסיכון – מרשים ומעורר התפעלות. נהניתי מהמשחק, מהבימוי ומהטקסט, שכדרכו של מארקס מרחף חצי מטר מעל המציאות. כל העסק הצליח לגעת ולטלטל ובכך מילא תפקידו באמונה, ועדיין, ההצגה לא מדברת על סחר בנשים במובנו המקובל.

נכון שסחר בגוף אישה יכול להתקיים בחברות שמאפשרות אותו, ולכן זו בין כל שאר הדברים גם מחאה חברתית ברוחה של סדרת בלו נטלי, אבל גרעינו המרכזי של הסיפור הוא יחסי האהבה־שנאה־ניצול בין הסבתא והנכדה בדווקא. יותר מהכול זה סיפור על הדרך שבה מיטשטש הגבול בין אהבת ההורה את צאצאיו לבין יכולתו להפעיל עליהם מניפולציות ולהשתמש בהם לצרכיו בשל תלותם בו ואהבתם אותו. בעצם, ועד כמה שזה מחטיא את המטרה הגדולה והטובה שלשמה התכנסנו – הסִרסור של הסבתא בגופה של הנכדה הוא רק משל.

כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה

 כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ

התורה מבהירה הבהר היטב כי אונס ורצח היינו הך הם. האופן שבו מתגלגלות עלילות הסדרה והמחזה שתיארתי לעיל מאמת את הקביעה שוב ושוב. פסוקי התורה חרגו פה ממנהגם האנדרסטייטמני בדרך כלל, וניסו לזעוק את זעקת הנערה הנאנסת כשהם מתארים את המעשה בצבעים החריפים ביותר שיש. אולי כנגד תרבות שלא רגילה להזדעזע מאונס של נערה, אולי מתוך תקווה שיום יבוא, או דור, או חברה, שבה בכל זאת יימצא לנערה זו מושיע.

בלו נטלי (עונה שנייה)

יוצרים: אבנר ברנהיימר וגיא סידס. יס דרמה

הסיפור המופלא על ארנדירה התמימה וסבתה המרשעת תיאטרון המרתף, ירושלים

במאי: יפים ריננברג, על פי סיפור קצר של גבריאל גרסיה מארקס

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' כסלו תשע"ד, 8.11.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בנובמבר 2013, ב-גיליון ויצא תשע"ד - 848, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: