ולפעמים ההיררכיה נשברת | חיותה דויטש

העולם בנוי מהיררכיות – בלשון, בטבע, באנושות. התפרקותן של אלה היא חלק הכרחי מהתפתחות העולם וכנראה שגם מיצירתן של דרמות משובחות

אפילו סלעים נשברים, כתבה דליה רביקוביץ. כשהיררכיות נשברות או נסדקות, כמו סלעים, זה קורה בהפתעה, או שלא. לפעמים כלב ים קטן חושף את הסדק. לפעמים זו סדרת טלוויזיה. לפעמים הסדק מופיע בבת אחת ולפעמים חופר את דרכו לעומק הסלע, מתבשל ומעמיק לאטו.

קחו לדוגמה את עולם המילים: היררכיות של מילים נשברות מהר. הנה, עד לפני שבוע המילה "מרן" הייתה נחלת קבוצה סגורה, אליטיזם של תורה. היום היא נחלת הכול. כמוה יש מילים רבות שבמשך זמן רב היו נחלתם של מעטים וביום אחד נעשו פופולריות עד כדי זוועה. "עצמונית" הייתה מילה של רופאים, "אינתיפאדה" – של מזרחנים, "צונאמי" – של מומחים לגיאוגרפיה, "ריבוזום" – של ביולוגים, וכן הלאה. במהלך אירוע אחד, ושעתיים של היסטריה תקשורתית הנלוות לו – הופכות מילים שהיו מנת חלקן של קבוצות קטנות, יודעי ח"ן ומומחים, לנחלת הכלל, שגורות על כל לשון. אוצר המילים שלנו אוהב צעצועים חדשים, התודעות שלנו קצת פחות. מה שקורה למילים קורה גם להן, רק הרבה יותר לאט.

לפי חוקי חמורבי, הריגה של בתו של אדם חשוב שסרח – במקום להרוג אותו עצמו –  נחשבה לגיטימית ומוסרית.  דבר זה מסביר, אולי, את הצעתו המשונה של לוט מפרשת השבוע שעבר להוציא את בנותיו לפורעים המתדפקים על הדלת, או את הקרבת בת יפתח, אבל רחוק מלסבר את אוזנו של האדם המודרני. לימוד קבוע בטקסטים יהודיים, אפילו מאוחרים יותר, מזמֵן לא פעם חווית מפגש ייחודית שבה מתנפצות זו אל זו תודעות והיררכיות ישנות וחדשות.

היררכיה בין גברים לנשים כמעט אינה קיימת. "האנטומיה של גריי"  באדיבות יס

היררכיה בין גברים לנשים כמעט אינה קיימת. "האנטומיה של גריי"
באדיבות יס

אחות רחמנייה

מאז בנות לוט ובת יפתח עברו כמה אלפי שנים. לפני מאה שנה לא היו הורגים בת בעוון אביה אבל לא נתנו לה ללמוד או לעבוד במקצועות חופשיים כבחירתה, וודאי לא התירו לה להצביע בבחירות. לו הייתה טלוויזיה לפני מאה שנה, דרמת בית חולים בנוסח "האנטומיה של גריי" הייתה מאוכלסת ברופאים ממין זכר בלבד ונשים היו ממלאות בה תפקידי אחיות או חולות. בדרמה משפטית כמו "האישה הטובה" היו גברים ראשי המשרד, שופטים ועורכי דין, והנשים היו המזכירות והמנקות.

היום המצב השתנה, כמובן. האנטומיה של גריי, שחזרה לאחרונה לעונה עשירית, מספרת על חבורה מלבבת של רופאים סימפתיים הנאבקים על חיי מטופליהם (לרוב לא ברור למי משתי הקבוצות יש בעיות גדולות יותר). אם מתבוננים בסדרה מנקודת מבט הבוחנת היררכיות, מגלים דבר מעניין. מצד אחד, היררכיה בין גברים לנשים כמעט אינה קיימת – היא והוא יכולים להיות בוסים בכירים מאוד או לוזרים עלובים, מנתחים מחוננים או שלומיאלים מפוחדים. נקודת המוצא בסדרה היא שאישה יכולה לעשות הכול כמו גבר ולהפך. הוא יכול לטפל בילד כשהיא מנתחת ולהכין לה ארוחה כשהיא מאחרת וכדומה. מצד שני, נשמרת בסדרה בקפדנות ההיררכיה הפנים־רפואית – רופא בכיר ורופא מתלמד, בוס והכפופים לו – כשלמעשה היא נשמרת רק כדי להישבר שוב ושוב לצורכי העלילה: לצורך רומן המתרקם בין רופא בכיר לזוטרתו או בין רופאה בכירה לאח נחות בדרגה ממנה.

הדרמה לסוגיה עושה שימוש מושכל בהיררכיות חברתיות־תרבותיות. היא מנצלת את ההיררכיות הקיימות כדי לשבור אותן, ולהרוויח בכך מנוף דרמטי יעיל. אם לא הייתה היררכיה לא היה מה לפרק ואיך להפוך את חיי הגיבורים למסובכים יותר.

מוסכמות מתערערות

כך גם "האישה הטובה". סדרה שכשמה כן היא – מספרת על גיבורה העומדת מול הציפייה החברתית־תרבותית ממנה להיות כזו. אלישיה, עורכת הדין הנשואה לפרקליט המדינה ואם לשניים, נאבקת על מקומה מול הכרעות שקיבלה במסגרת המצופה ממנה כאישה – ובכלל זה גם ציפיותיה מעצמה. היא הכירה את בעלה בבית הספר למשפטים. שניהם התחילו את דרכם כסטודנטים מבריקים ומוכשרים. אחרי החתונה היא נשארה בבית לגדל את הילדים והוא טיפס בסולם הדרגות של הקריירה המוצלחת שלו.

בנקודת הפתיחה של הסדרה, בתחילת העונה הראשונה, היא חוזרת לעבוד כמתמחה זוטרה, כשהוא מאייש לא פחות מאשר את משרד פרקליט המדינה ובדיוק אז מתברר לכול שהוא בגד באשתו, לא פעם ולא פעמיים. ההיררכיות הישנות נרעדות ומזדעזעות, מקומו של האיש ותפקידו הבכיר נמצאים בסכנה. כעת על אלישיה להחליט אם להישאר אתו או ללכת. במהלך ארבע עונות והחמישית הבעל"ט נצפה בתהליך התבגרותה של אלישיה כאישה המעִזה לעמוד על דעתה, להיות עצמאית ולעשות את מה שטוב לה. או שלא.

ויש דוגמאות רבות נוספות. הסדרה הדנית המצוינת "הממשלה" (בורגן), שחזרה לאחרונה לעונה חדשה, מספרת על אישה ראש ממשלה ומשחקת בהנאה בהיררכיות ישנות ובשבירתן המתונה. אם אני מבינה נכון, אזי סרטי הקולנוע העכשוויים – שטרם הספיקותי לראות – "בית לחם", ו"המשרת" מבטאים כל אחד בדרכו שבירה של היררכיה מקובלת בין עמים, בין מינים ובין גזעים, ובכך הם מצטרפים לשורה ארוכה מאוד ומכובדת של יצירות קולנועיות מעשרים השנה האחרונות, כגון "הנהג של מיס דייזי" (ברוס ברספורד, 1989), "רוקד עם זאבים" (קווין קוסטנר, 1990), "עגבניות ירוקות מטוגנות" (ג'ון אבנט, 1991) ועוד רבים וטובים.

סיום הולם לשבוע מנפץ ההיררכיות הזה הייתה צפייתי השלישית במספר בסרטו המופלא והאופטימי של ניל ג'ורדן – "משחק הדמעות". הסרט שנוצר בתחילת שנות התשעים מספר ברגישות ובעצב את סיפורם של שובה ושבוי, איש שחור ואיש לבן, גברים, נשים וטרנסג'נדר אחד. כל ההיררכיות כולן מתערערות בו, קיבעונות, מוסכמות, דברים שרגילים לחשוב, דברים שרגילים לשנוא. כל אלה מטופלים בסרט הזה ביד רחומה ואנושית, שעושה מה שאמנות טובה אמורה לעשות  – היא מניחה מול עינינו מראה צלולה וחדה שדרכה משתקפים אנחנו ותודעותינו ולוחשת בעדינות: היסדקו נא.

 ————

האנטומיה של גריי (עונה עשירית) יס דרמה

האישה הטובה (עונה חמישית) יס דרמה

הממשלה (עונה שלישית) יס הו

משחק הדמעות, ניל ג'ורדן, ארה"ב 1992

———-

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' חשוון תשע"ד, 25.10.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 באוקטובר 2013, ב-גיליון חיי שרה תשע"ד - 846, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: