מה אומרים לאלברטו | אליהו בירנבוים

מה צריך לייעץ ליהודי שחברתו הלא־יהודייה הרתה ממנו? על דילמה הלכתית, משפטית, חברתית ומוסרית ביחסי היהודים והסביבה בקהילות חו"ל

בימים אלו מתפרסם מחקר על מצבה של יהדות ארצות הברית, אשר ניתן לסכמו במשפט אחד: “פחות יהודים, פחות יהדות ויותר התבוללות ונישואי תערובת“. מבלי להיכנס כאן לסיבות הגורמות לנישואי תערובת, צריך לזכור שהקשר בין יהודים ללא יהודים הוא חלק אינטגרלי מהקיום היהודי בתפוצות. בכל הדורות יהודים קיימו מערכות יחסים עם החברה הלא יהודית, כשהשאלה היא תמיד שאלת הגבולות – עד כמה וכיצד?

טעות רגעית

להלן סיפור אמיתי, שחוזר על עצמו לעתים קרובות בקהילות יהודיות בתפוצות, ואשר משקף פן מסוים של החיים היהודיים בחברת רוב לא יהודית.

לפני מספר שנים, בהיותי רב ראשי בקהילה היהודית באורוגואי, פנה אליי בחור צעיר. שמו היה אלברטו, בחור כבן 22, אשר למד בבית ספר יהודי, השתתף בתנועת נוער ציונית והיה בן למשפחה יהודית לא דתית אבל עם זהות יהודית עמוקה ושורשית.

שפת הגוף של אלברטו לא בישרה טובות, ולאחר שיחה קלה הוא חשף את הבעיה שהטרידה אותו. אלברטו למד הנדסה באוניברסיטה, והכיר בחורה לא יהודייה. לפי דבריו הוא החליט לצאת איתה לא באופן "רציני" ולא מתוך כוונות חתונה והקמת בית משותף, אלא כדי "לבלות" כדרכם של צעירים רבים במדינות אלו. אך קרה מה שקרה והבחורה נכנסה להריון. כעת הוא שואל כיצד עליו לנהוג.

אודה: בפעם הראשונה שבה נתקלתי בבעיה אנושית והלכתית מסוג זה גם אני לא ידעתי כיצד לנהוג. לצערי, לאחר מכן נתקלתי במצבים מסוג זה עשרות פעמים ואף יותר.

אלברטו בא אליי מיד כאשר נודע לו שהבחורה בהריון. הוא לא רצה לספר זאת להוריו או אפילו לפסיכולוג שלו אלא לרב. יש בתפקיד הרב (בעיקר בתפוצות) אצטלה מסוימת של פסיכולוג וסוציולוג והוא נתפס כמי שמסוגל לפתור בעיות כהרף עין. במצב כזה, הדבר הראשון שעשיתי היה להקשיב, לתת לאדם היושב מולי את התחושה שאכן יש אוזן קשבת למצוקתו, גם מבלי להסתיר את דעתי שהוא עשה שטות גדולה.

לאחר מספר שאלות גישוש התבררה לי התמונה. הבחור הכיר את הבחורה רק כשלושה חודשים, ולא היה מאוהב בה. מצידו, הוא תמיד ראה את עצמו מתחתן עם בחורה יהודייה. מאידך, הוא היה מלא התרגשות מכך שהוא יהפוך לאבא והיה מוכן לעשות את כל הנדרש כדי לשמור על מעמד זה. מצד הבחורה, שהייתה קתולית, כלל לא עלתה על הפרק אפשרות של הפלה. ביקשתי מאלברטו לתת לי לחשוב על כל הנושא ולשוב אליי למחרת להמשך שיחה ומחשבה.

הבנתי שאני נמצא בפני דילמה הלכתית. וכאן חשוב להבדיל בין שאלה הלכתית לדילמה הלכתית. שאלה הלכתית היא שאלה על דעת ההלכה בנוגע למציאות נתונה. בדילמה הלכתית, לעומת זאת, יש אלמנטים נוספים שיש להתחשב בהם. לא רק הוראת ההלכה, אלא גם שיקולים מוסריים, פסיכולוגיים, חברתיים ואחרים (אני מודע לכך שהשיקולים החיצוניים גם הם חלק מעולם ההלכה, אולם במקרה דנן אני עושה חלוקה מעט מלאכותית בין שאלה הלכתית לדילמה מוסרית הלכתית, כדי להבין את ייחודיותה של השאלה).

הבנתי שעליי לקחת אחריות – מצד אחד אחריות על הילד ומאידך אחריות על חייו היהודיים של הבחור ועתידו כבעל משפחה יהודית. ככלל, השאלה מערבת סוגיות הלכתיות, חברתיות ומשפטיות. מה מעמדו של הילד ומה יחסו של האב לבן מאם לא יהודייה? האם במקרה מעין זה ההלכה דורשת אחריות ממונית מצד האב כגון תשלום מזונות? האם ההלכה מאפשרת הפלה כאשר מדובר על בן של אם לא יהודייה? האם יש לחשוב על אפשרות גיור למרות שמדובר כאן בעילת אישות?

מהבחינה החברתית – כיצד תגיב הקהילה ל"פסיקה" במקרה דנן? ההחלטה להפריד בין הבחור לבחורה למרות לידת הילד יכולה להיתפס אצל חלק מחברי הקהילה כ"בלתי מוסרית בעליל", ואילו החלטה להציע לבחור להתחתן עם הבחורה תזכה לביקורת על כך שהרב מעודד התבוללות.

ומהם הצדדים המשפטיים אם הבחור לא מתחתן עם הבחורה? האם החוק מחייב אותו בהכרת אבהות? האם הוא צריך לתת את שם משפחתו לילד? האם הוא חייב בתשלום מזונות על פי חוק המדינה?

איור: גונן מעתוק

איור: גונן מעתוק

ילד לא מיוחס

שאלת היחס בין אב לבן שנולד לאם לא יהודייה נידונה בגמרא במסכת קידושין (סח, ב): "ולדה כמותה מנלן? דאמר קרא: האשה וילדיה תהיה לאדוניה. אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה". ובשפה עוד יותר ברורה וחדה כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (יב, ז): "והבן מן הכותית אינו בנו".

חז"ל והרמב"ם לא ראו למעשה יחסי אבהות בין אב יהודי לבן מאישה לא יהודייה. ייתכן שהילד הוא בנו הביולוגי על פי בדיקת רקמות, אבל הוא לא נחשב לבנו מבחינה ערכית ורעיונית. לפי מקורות אלו ניתן היה להגיד לכאורה לאלברטו שהילד שאמור להיוולד הוא לא בנו, אולם חששתי שהוא לא יבין את הרעיון המסתתר מאחורי עיקרון הלכתי זה.

אחת האפשרויות שניתן היה לחשוב עליהן במקרה דנן היא הפלה. אבל האם יכול הרב להציע הפלה לאישה לא יהודייה? ההלכה יוצרת הבחנה מעניינת בין הפלה של אישה יהודייה להפלה של אישה שאינה יהודייה: "אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב: בן נח נהרג בדיין אחד, ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין" (בבלי, סנהדרין נז, ב). ומסביר רש"י במקום: "אף על העוברין – הכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן, ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במסכת נדה (מד, א): תינוק בן יום אחד ההורגו חייב, היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל". לפי דברי הגמרא יש הבחנה מעניינת בהגדרה של רצח אצל יהודי ונכרי. יהודי מתחייב רק אם הוא הורג תינוק שיצא לאוויר העולם, אבל בן נח מתחייב ברצח גם אם הוא הורג עובר במעי אמו. כלומר, התורה החמירה יותר בהגדרת הריגה או רצח אצל בני נח מאשר אצל ישראל.

להבחנה זו השלכה ישירה על נושא ההפלות, כפי שמסכם הרב אליעזר ולדנברג: "כשיש צורך והדין נותן שמותר לסדר לאשה הפלה יש להעדיף לבצע זאת על ידי רופא ישראל. יש להחמיר בסידור הפלה לעכו"ם מלישראל באשר המה מצווין גם על העוברין ועוברים על לפני עיוור כשאין אחרים בלעדו שמוכנים ג"כ לבצע זאת. ומכ"ש שאסור זאת כשלא נשקפת סכנה לאשה. וכמו כן כשיש מן הצורך לסדר הפלה לעכו"ם יש לחזר שיעשה זה רופא ישראל" (שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א). מסוגיות אלו יוצא שלא ניתן היה להציע הפלה לאישה הלא יהודייה.

שאלה נוספת שהיה צורך לדון בה לפני  קבלת ההחלטה היא האם יש על פי ההלכה חובת תשלום מזונות במקרה זה, שכן הילד שנולד לא מוגדר כבנו אלא רק כבנה של האישה. בנושא זה יש מחלוקת מעניינת בין הרב  עוזיאל והרב הרצוג וכל אחד נימוקו עמו. הרב  עוזיאל סבור שלמרות שהילד אינו בנו, יש על פי ההלכה יסוד לחייב את האב במזונות ילדו מן הנכרייה, לכל הפחות בגבולות דיני צדקה (שו"ת משפטי עוזיאל סימן ד').

לעומתו, הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק אה"ע א סימן כב) סובר אחרת: "אבל לפסוק דין כללי מן התורה לחייב את האב אין רשות בידינו אפילו לעשות לחץ מוסרי פומבי שאם כן מה הנחת לכשרים, ועוד שעלול לחץ כזה להטעות המון העם לחשוב חס ושלום שנישואי תערובות יש להם זיקה על פי תורתנו הקדושה ותצא מזה סכנה גדולה, בייחוד במדינות הנאורות שישראל עומדים שם במגע קרוב עם שכניהם הנכרים ומושפעים מהם הרבה, והחכם עיניו בראשו".

נראה שהרב עוזיאל מבין שיש לדאוג לילד גם אם הוא לא מוגדר כבנו מצד ההלכה, הן בגלל שבסופו של דבר הוא בנו באופן ביולוגי והן מתוך חשש למה יאמרו הגויים אם האב לא יפרנס את בנו. הרב הרצוג, לעומת זאת, דואג לעתידו של עם ישראל וחושש לתקלות רבות שעשויות להיוולד מתוך תמיכה כספית זו.

פרידה מודעת

למחרת היום הגיע אלברטו לשמוע את הצעתי. הרגשתי שכל עצה שאומר לו תהיה מקובלת עליו, בין אם מדובר בגיור הבחורה וחתונה איתה ובין אם מדובר באי הכרה בילד כבנו. חששתי שאם אציע פתרון ביניים הדבר יגרום לבלבול אצל אלברטו. ידעתי שהבן הוא לא בנו על פי ההלכה ושהוא חייב במזונותיו על פי דעות מסוימות בהלכה, אבל לבטח הוא חייב במזונות בנו על פי חוק המדינה ודרכי המוסר. כמו כן ידעתי שאין כל אפשרות להציע הפלה לאם הלא יהודייה שכן הדבר חמור שבעתיים מאשר הפלה אצל אישה יהודייה. ניסיתי לשלב ביחד את כל השיקולים וכאשר אלברטו נכנס למשרדי דיברתי איתו בשפה רכה ואמרתי לו:

אלברטו, אני שמח שאתה רוצה להקים בית יהודי ושיהיו לך ילדים יהודים שתחנך בדרך של מורשת ישראל סבא. הילד הזה שאמור להיוולד הוא בנך הביולוגי, אבל הוא לא יהיה יהודי כמותך, לא בזהותו ולא באמונתו. אני מציע לך לקיים את החובה המוסרית והמשפטית שיש לך כלפי הילד שייוולד, אבל לא לשמור איתו על קשר רגשי ולא להתחתן עם הבחורה. קשר רגשי עם הילד עלול להביא אותך להמשך קשר רגשי ופיזי עם אם הילד ובכך יש סכנה לעתיד משפחתך היהודית.

משפחתו של אלברטו הייתה בעלת אמצעים ולכן הצעתי לו לשלם את כל דמי המזונות בפעם אחת. לא בתשלום חודשי שכל חודש יזכיר לו את הילד ואת אם הילד, אלא בתשלום חד פעמי ל־18 שנה. גם בהחלטה זו הייתה דילמה מסוימת, אבל ידעתי שהקו המנחה צריך להיות דאגה לאלברטו היהודי.

לא הייתי בטוח שקיבלתי החלטה נכונה עד אשר כמה שנים מאוחר יותר פגשתי את אלברטו והנה הוא נשוי לאישה יהודייה, ולו בן ובת הלומדים בגן ובבית ספר יהודי וממשיכים בדרכו. לצערי, לא כל  המקרים מסוג זה נגמרים כך.

Rabanim@ots.org.il

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד חשוון תשע"ד, 18.10.2013

פורסמה ב-18 באוקטובר 2013, ב-גיליון וירא תשע"ד - 845 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. בסוף הכתבה הרב בירנבוים כתב שהוא לא היה בטוח שקיבל את ההחלטה הנכונה עד שפגש את אלברטו וראה שהוא נשוי לאישה יהודייה וילדים בחינוך יהודי.

    אולי זה סוף נחמד עבור אלברטו, אם אין לו רגשי אשם על הילד שהביא לעולם ונטש. אבל ברצוני להסביר למה לא הייתה כאן החלטה נכונה או מוסרית. לא מצויין בכתבה שהייתה איזו שיחה עם הבחורה – מה היא רצתה? איך היא תצליח לטפל בילד לבד? איזה תמיכה כספית יש לה? איזו תמיכה משפחתית, או האם ינדו אותה? תשלום מזונות עבור הילד אינו מכסה את כל מה שהיא צריכה וצריכה לעשות כדי להיות אם חד-הורית.

    ומה אם הילד הזה צריך ניתוח או טיפול רפואי מעבר לדברים השגרתיים, שלכאורה כלולים בתשלום החד-פעמי? אלברטו שילם תשלום חד-פעמי והרב בירנבוים חושב שהוא נקי מאחראיות! (אני אפילו לא יודעת איך חישב עלויות של גידול ילד מגיל אפס עד גיל 18 או 21.) ומה אם הוא צריך חינוך מיוחד, או רוצה ללמוד באוניברסיטה בעתיד? על זה גם שילם? ומה אם רגשות הילד שאולי רוצה לדעת מי הוא אביו? מה תגיד לו אמו? 'אביך היה יהודי שלא רצה להכיר בך בכלל.'

    אפילו התשלום החד-פעמי כנראה לא שילם אלברטו. 'משפחתו של אלברטו הייתה בעלת אמצעים ולכן הצעתי לו לשלם את כל דמי המזונות בפעם אחת.' אז משפחתו שילמה עבור הטעות שלו. והוא יצא חינם.

    יש טעויות שעושים בחיים וצריכים לקבל את העול ואחראיות עליהן, לפעמים לעולם. נדמה לי שהבאת ילד לעולם – יש שניים שאחראים. יש עוול להתחמק מהאחראיות הזאת בטענה שדואגים למשפחה היהודית או לעם היהוי. אוי ליהדות ואוי לעם ישראל אם המוסר האנושי אינו העיקר. קודם תהיה מענטש.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: