הרפתקת בילוש תלמודית | משה פינצ'וק

הבא בשערי התלמוד הירושלמי צפוי להיתקל בקשיים. המחקר האקדמי הופך את המלאכה להרפתקה מרתקת 

סביב משנתו של רבי יהודה הנשיא נוצרו שתי יצירות יסוד, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי, כפי ששמו מעיד, הורתו ולידתו בגלות בבל. מאז, משמש הבבלי כספר היסוד של עם ישראל להלכה ולמחשבה. אין הפרזה מרובה בטענה כי למעשה הבבלי הוא ה"תנ"ך" של עם ישראל. יצירה מקבילה אך קודמת לבבלי היא התלמוד הירושלמי, פרי עמלם של אמוראי ארץ ישראל, בטבריה, בקיסריה ועוד. גורמים פוליטיים והיסטוריים הביאו לכך שדווקא הבבלי קיבל את משפט הבכורה והמלוכה בהלכה היהודית ומאז לא משה ידינו ממנו, ואילו הירושלמי נעזב ונדחק לקרן זווית ונתקיימה בו נבואת ירמיהו "נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ".

כמעט בד בבד עם שיבת ציון בעת החדשה והחזרה לארץ ישראל, עדים אנו להתעניינות מחודשת בירושלמי. בחלק מהמקרים בגלל הצורך ההלכתי לברר את דיני המצוות התלויות בארץ, שכן רק בירושלמי יש תלמוד מסודר על מסכות סדר זרעים, ובחלק אחר מתוך תפיסה שיש לגאול גם את תורת ארץ ישראל. אבל העזובה הארוכה הותירה את אותותיה בירושלמי שלפנינו והדבר מציב אתגרים ייחודיים ולא פשוטים בפני אלו הרוצים ללמוד גם את התלמוד הירושלמי. בימים אלו מחזור הדף היומי הגיע למסכת שקלים שהוא כידוע בן התלמוד הירושלמי (מסיבות שונות ומשונות הוא סופח לבבלי). ההבדל הרב בין מסכת שקלים לשאר מסכתות הבבלי מורגש מיד. אנסה למנות כאן את תחומי האתגר הבסיסיים שבהם נתקל הלומד בבואו בשערי הירושלמי; את הכלים העומדים לרשותנו כיום כדי להתמודד עם אתגרים אלו; ולבסוף את הערך המוסף הרב שבלימוד שני התלמודים זה לצד זה.

לימוד בחוסר ודאות

נוסח. במקומות רבים נוסח הירושלמי השתבש במשך השנים, לפעמים באשמת המעתיקים שלא הבינו, לא דייקו או פשוט דילגו בהעתקה. מיעוט לומדי הירושלמי הביא לכך שלא נדרשו וממילא לא נעשו העתקות רבות של הירושלמי. אותם העתקים מועטים לא זכו להגהה המתרחשת באופן טבעי תוך כדי הלימוד השוטף, וכך השיבושים הלכו ורבו. תופעה דומה קיימת במסכתות סדר קודשים שבבבלי. לשם השוואה, ספר תורה שבהיכל כמעט אין בו טעויות סופרים שכן הוא עובר הגהה כל שנה תוך כדי הקריאה השבועית.

דוגמה אופיינית לשיבושים מעין אלו היא ההלכה בתרומות (ח, ב): "אבא בר רב הונא בשם ר' יוחנן, השוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה. ר' יונה אמ' אסור באכילה. מה טעמא? בהמה בבהמה תאכלו, ולא עוף בבהמה תאכלו". מהנוסח שלפנינו משמע שנחלקו ר' יוחנן ור' יונה בדין עובר דמוי חזיר שנמצא ברחם בהמה. אבל הסוגיה מציעה רק טעם למתיר, ולהמשך הסוגיה "ולא עוף בבהמה" אין מובן. והנה בכמה ראשונים שהעתיקו סוגיה זו חסרות המילים "ר'", "אמ'" וכך הנוסח ברור יותר: "אבא בר רב הונא בשם ר' יוחנן, השוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה, יונה אסור באכילה. מה טעמא בהמה בבהמה תאכלו ולא עוף בבהמה תאכלו". נמצא שאין כאן מחלוקת אלא הבדל בין עובר דמוי חזיר לעובר דמוי עוף. הסופר הפך את היונה לרבי יונה.

פרשנות. הארמית בירושלמי היא ארמית גלילית. הארמית הגלילית שונה באופן משמעותי מהארמית הבבלית (שבה נכתבה הבבלי), כך שהמורגל בבבלי צריך להיזהר שלא לפרש את הירושלמי על פי הבבלי. כך לדוגמה, המילה "בעי" בבבלי היא מילת שאלה, ואילו בירושלמי היא יכולה לשמש גם להצעת קביעה. מה שמסבך את הפרשנות עוד יותר הוא התופעה שבירושלמי יש לעתים שאלה ללא תשובה, כך שקשה לקבוע האם משפט הפותח ב"בעי" ואין אחריו תשובה הוא קביעה או שאלה. בירושלמי יש גם לא מעט מילים ומונחים שקשה לעמוד על פשרם. למשל, טרם נתברר לאשורו מהו "חולדת המולים חייבת במזוזה" שבסוף מגילה.

עד כאן בנוגע לפרשנות המילים. הקשיים הולכים וגדלים בבואנו לפרש את עצם הסוגיה. הנחות היסוד וצורת החשיבה הלוגית בירושלמי לא בהכרח זהות או דומות למה שהורגלנו בבבלי. מעל לכול, אין לנו מסורת פרשנית בנוגע לירושלמי. פרשנות הבבלי הגיעה אלינו באופן רציף, דרך הסבוראים, גאוני בבל וראשוני ספרד. בירושלמי אין לנו מסורת רציפה שכזו. כמו כן אין בידינו כמעט אף פירוש עקבי ורציף על הירושלמי מתקופת הגאונים או הראשונים.

צירופם של שני אלו, חוסר ודאות בנוגע לנוסח וחוסר ודאות בנוגע לפרשנות, יוצר מעגל קסמים שקשה לעתים לצאת ממנו. קשה להחליט האם הבעיה נובעת מנוסח משובש או מפירוש משובש, או שניהם גם יחד.

בדורות האחרונים נעשו צעדים גדולים מאוד בשני התחומים. בתחום הנוסח – כיום ידוע לנו על כתב־יד יחיד בעולם של כל הירושלמי (כתב־יד ליידן, הנמצא באוניברסיטה בליידן, הולנד). לפני כעשור הוציאה האקדמיה ללשון העברית לראשונה מהדורה מדויקת של כתב־יד זה. הוצאה זו קידמה את לימוד הירושלמי בצעד ענק. קטעי כתבי יד של הירושלמי נתגלו במקומות שונים ומשונים (למשל בגניזת קהיר, בגיליונות כתבי יד של התלמוד והמשנה, בכריכות ותיקים בארכיוני ערים באירופה). רבים מקטעים אלו פורסמו ובעזרתם ניתן לשחזר במקומות רבים את נוסח הירושלמי. הראשונים, אגב עיסוקם בפירוש הבבלי, מצטטים לא מעט מתוך הירושלמי ולעתים אף מפרשים קטעים ממנו. שימוש זהיר בציטוטים אלו משמש אוצר בלום לנוסח הירושלמי ופירושו. אוסף כזה הולך ומתהווה בחסות המרכז למורשת ישראל במכללה האקדמית נתניה ונגיש כבר כיום (באינטרנט) ללא תמורה לכל מבקש. מאגר זה מכיל גם הפניות לקטעי כתבי־יד של הירושלמי שפורסמו.

גם בתחום הפרשנות עולם המחקר הגיע להישגים מרשימים. בין הבולטים ביותר הייתי מונה את "הירושלמי כפשוטו" של פרופ' שאול ליברמן ז"ל (על מסכת שבת, עירובין ופסחים); ואת "הטרמינולוגיה של הירושלמי" של מו"ר פרופ' לייב מוסקוביץ, ספר יסוד לכל החפץ להתמצא בשלבי הסוגיה הירושלמית. בנוסף יש ספרים ומאמרים למכביר שבהם מפוזרות הערות פרשניות חשובות על סוגיות הירושלמי. גם בתחום הזה נעשה מאמץ לאסוף ולרכז את ההערות הללו – ובְמאגר הירושלמי של המרכז למורשת ישראל ניתן להגיע בקלות לכל ההערות האלו.

הלכה בסטריאו

המאמץ להתחקות, עד כמה שניתן, אחר הנוסח והפירוש של סוגיה בירושלמי כמוהו כהרפתקת בילוש מרתקת ומתגמלת. אולם מעבר להבנת הסוגיה הירושלמית כשלעצמה, ההשוואה לסוגיה בבלית מקבילה (כשזו קיימת) מעניקה ללומד פרספקטיבה עמוקה ורב ממדית על הנושא הנידון. אם לימוד סוגיה כמוהו כהאזנה למוזיקה, הרי שלימוד הירושלמי לצד הבבלי משדרג את הצליל מאיכות של מונו לאיכות של סטריאו. ובמונחים של טכנולוגיית ימינו, כצפייה בסרט בתלת־ממד במקום בדו־ממד. אתן דוגמה קצרה מעולם ההלכה:

הסוגיה האחרונה בירושלמי מסכת מגילה עוסקת בקדימות בין תפילין ומזוזה. הסוגיה מביאה ברייתא הדנה בקדושה היחסית של תפילין ומזוזה. בבבלי (שבת עט ע"ב, מנחות לב ע"א) מובאת ברייתא עם עמדה הפוכה לזו שבירושלמי:

ירושלמי

בבלי

תפילה שבלת

עושין אותה מזוזה

מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין

למה שמעלין בקודש ולא מורידין

ספר תורה שבלה

ותפילין שבלו

אין עושין מהן מזוזה

לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה

 

לדעת הירושלמי קדושת מזוזה גדולה מקדושת תפילין. לדעת הבבלי קדושת תפילין (וספר תורה) גדולה משל מזוזה. התלמודים אינם מנמקים מדוע לדעתם קדושת האחד גדולה מזו של השני. עמדת הבבלי מובנת אם נניח שקדושת תשמישי קודש נובעת מהתכנים הכתובים בהם, כי הכתוב בתפילין אכן כולל את כל מה שבמזוזה ויותר. ברם, קשה להבין על רקע הנחה זו את עמדת הירושלמי. נראה כי לדעת הירושלמי קדושת תשמישי קודש נובעת מתפקידם, וכיוון שהמזוזה משמשת בכל עת (גם בשבתות וימים טובים) קדושתה גדולה מהתפילין שאינן נוהגות בלילות, בשבתות ובימים טובים. את ההבדל בנוגע לשאלה מהם הפרמטרים ליצירת קדושה של חפצים אפשר גם לפתח לכיוונים מחשבתיים רבים כגון האם הקדושה נוצרת על ידי ה' בלבד (כדעת הבבלי התולה הכול בכמות הכתוב) או גם על ידי שימוש האדם (כדעת הירושלמי).

דומה כי די בדברים אלו על אודות האתגר הייחודי בלימוד הירושלמי ועל המסקנות המרתקות העולות מהשוואת סוגיות הבבלי והירושלמי כדי לעורר את סקרנות הקוראים להתעניין ולטעום מחוויית לימוד התלמוד הירושלמי. קוראים אלו ישמחו לדעת כי במכללה האקדמית נתניה יתקיים בקרוב (כ‘ חשוון, 24 באוקטובר) כנס לציבור הרחב על התלמוד הירושלמי שיעסוק בנושאים שנידונו כאן.

הרב ד"ר משה פינצ'וק הוא רב הקמפוס וראש המרכז למורשת ישראל, המכללה האקדמית נתניה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד חשוון תשע"ד, 18.10.2013

פורסמה ב-18 באוקטובר 2013, ב-גיליון וירא תשע"ד - 845 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: