ברווזון לא מכוער | שלום רוזנברג

יהודים ביקשו לעצמם את אוצרותיו של העולם החופשי, ולא ידעו, כמו בסיפור הידוע, שהאוצר נמצא אצלם בבית – בציונות

מבקש אני ברשימה זאת לקרוא יחד איתכם סיפור ידוע. סיפרו אותו, ממש באותה תקופה, ר' שמחה בונם מפשיסחה (רש"ב, קול מבשר ח"ב, 9) ור' נחמן מברסלב (שיח שרפי קודש ח"א, תקפ). אצל ר' נחמן מדובר על סתם יהודי, רש"ב "יודע" את שמו, רב אייזיק בר' יעקליש. וכך מסופר:

"סיפר רבינו (מוהר"ן) ז"ל, פעם אחת חלם יהודי אחד שבעיר וינה (פראג, לפי רש"ב), תחת הגשר שבמקום זה וזה, יש שם אוצר. ונסע לשם, וחיפש עצות איך לחפור שם, כי ביום אינו יכול מחמת העוברים ושבים. בין כך, עבר שם איש חיל ששאל אותו: 'מה אתה עומד וחושב?', חשב בדעתו שטוב שיספר לו חלומו, כדי שהוא יסייע בידו ויתחלקו יחדיו. ענה ואמר לו [איש החיל]: 'אוי, מה אתה שם לב לחלומות, גם אני חלמתי שבמקום זה וזה אצל אדם זה וזה במחסנו נמצא אוצר, וכי אסע לההוא?'. השתומם היהודי כי הזכיר את שמו ושם עירו, חזר לביתו, חפר במחסנו ומצא את האוצר". בסיפור הפופולרי המובא על ידי רש"ב, ר' אייזיק בונה ברכוש שמצא בית כנסת בקרקוב וזה נקרא על שמו.

בעקבות עולם קסום

דברים נאים פורסמו על הסיפור בעיתון זה, וממש במוסף "שבת" שלנו. כשלעצמי, סבור אני שכדי להבין סיפור כזה חייבים אנו "לשחק" איתו, ולבדוק חלופות אחרות שאפשר להשתיל בו בפרטים שונים, ודאי בסיומו. אנא הצטרפו אליי במשחק זה. אכן, בסיפור רב אייזיק חוזר, וזאת כי התרחש לו נס, החייל חלם חלום שהשלים את חלומו הוא, והניע אותו לחזור.

והנה ר' אייזיק מגיע לווינה בעקבות חלום פשוטו כמשמעו. בחלופה הראשונה שלנו, הגיעו יהודים אחרים לווינה בעקבות חלום שונה, שנולד מקסמו של עולם שאחרי הגשר, עולם פתוח ומבטיח. החלום הבטיח אוצר, שהחולמים לא מצאו אז בשטייטל העני שבמזרח אירופה, ורבים לא מוצאים כיום במדינתנו ה"פרובינציאלית".

נסתפק בשתי דוגמאות מני רבות: שמואל גלבפיש מוורשה ולַזַר מאייר מאוקראינה. את החייל הם לא מצאו, ואולי מצאו אך לא רצו לשמוע אותו. את הגשר הם מצאו, ועברו דרכו להתבוללות ולטמיעה. אתם מכירים את שני גיבורים אלה דרך ראשי התיבות שלהם. גלבפיש הפך Goldwyn והעניק לנו את ה־ .Gלזר הפך לואיס והעניק את ה־M של מאייר. כך נוצרה,MGM  אותה חברה יהודית שלא העזה לצאת נגד הנאציזם בשנות השלושים, אלא כאשר כבר היה מאוחר. הם זכו לתשעה קבים של עושר, אך לא שמעו את המנגינה הנבואית העצובה שנשמעה אז: השטייטל שלנו בוער.

בחלופה השנייה בחרנו בשני גיבורים אחרים, לייב דוידוביץ‘ ורוזה. הם מצאו אוצר מתחת לגשר, לקחו אותו ועברו איתו. לייב דוידוביץ‘ ברונשטיין הפך לליאון טרוצקי, אך חזר להיות לייבל ברונשטיין בשנות הסכסוך עם סטאלין. טרוצקי נרצח על ידי סטליניסטים. רוזה לוקסמבורג המהפכנית נרצחה על ידי מבשרי הנאציזם. הם הקריבו עצמם עבור אוצר מלא אידיאלים שהקסים את טובי החולמים בעולם, אך הוא התגלה כאוסף אדיר של מטבעות ותכשיטים – אידיאלים – מזויפים.

סיפור ילדים

כאן מבקש אני להפסיק את חיפוש החלופות, עד לרשימתי הבאה, ולהרשות לי לספר סיפור אחר. זה אחד הסיפורים שבהם התלבשו בצורה מיסטית יסודות האמונה, "סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות" בלשונו של רבי נחמן. גם לסיפורי ילדים יש דרש וסוד. ואכן, כפי שהתוודיתי בספרי "בעקבות הכוזרי", אני מאמין באמונה שלמה בברווזון המכוער:

הביצים זה עתה בקעו ומהם יצאו ברווזונים. כולם געגעו בצוותא: גע, גע… ביצה אחת השתהתה, וממנה יצא ברווזון יוצא דופן.

־ כמה מכוער ברווזון זה! ראו את אפו הנשרי, ראו את נוצותיו המסולסלות…

־ הוא כל כך משונה ומסורבל שאי אפשר שלא לשנוא אותו ולהרביץ לו.

־ הלוואי והחתול יטרוף אותך, מנוול שכמוך, בן הגזע הארור.

במילים אחרות תיאר זאת ריה"ל: "וכמשל אשר הומשל בפרק (ישעיה נב־נג) "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי" שנאמר בו: "לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר", "וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ". זאת אומרת: אדם שחזותו המשונה ורוע מראהו הם במדרגת הדברים המלוכלכים אשר בעל הנפש היפה נמנע מלהביט בהם ומסתיר פניו מהם: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי".

הנס כריסטיאן אנדרסן קיצר, ולא סיפר לכם את כל הסיפור. אם נבוא להשלים אותו לא יספיקו ספרים שלמים. הוא לא סיפר שהברווזון פגש בדרך עופות שצעדו צעידת אווז וכלבים הסוגרים את הגשר. הוא אף לא סיפר שבדרך מצא הברווזון חרק, שאת סיפור גלגולו סיפר קפקא.

־ פעם הייתי אדם, גורג' סמסה – סיפר החרק לברווזון המכוער – וגלגולי נירנברג הפכו אותי לחרק…

המשכו של הברווזון המכוער ידוע. ערב אחד הופיעה להקת עופות. הברווזון לא ראה מימיו דבר כה יפה. הברווזון גילה שהוא ברבור. הפשט ברור. הברווזון המכוער הוא עם ישראל. גורלו הוא הגלות בין ברווזים. הציונות היא אותה הכרה שהוא אינו ברווז אלא ברבור. זהו המוקד הראשון שבהכרתנו הציונית, היותנו עם אחר. ועדיין חסרים אנו שני סיפורים, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת. אך לכך ברשימות אחרות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד חשוון תשע"ד, 18.10.2013

פורסמה ב-18 באוקטובר 2013, ב-גיליון וירא תשע"ד - 845, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: