שונא מתנות יחיה? | יואב שורק

צבירת הרכוש של אברהם אבינו מחייבת חשיבה מחודשת על מוסכמות שהורגלנו אליהן בעניין העושר ודרכי השגתו המוסריות והמעשיות

פרשתנו פותחת את היכרותנו עם האבות, שילוו אותנו עד סוף ספר בראשית. עד עתה עסקנו בשאלות היסוד של הקיום האנושי, הנוגעות לאדם באשר הוא אדם; אך אחר המבול – עם הכניסה לעידן הלאומי, להיסטוריה – אנו נוגעים בשאלות הקשורות לחברה, וביניהן שאלות המנהיגות והשלטון ושאלות הכלכלה. אחד העניינים הבולטים בסיפורי האבות הוא מושג הרכוש – מושג שכלל לא הכרנו בפרשות בראשית ונח. שלושת אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, אינם מתוארים כאנשי רוח הבזים לנכסים ארציים, או כחכמים המתפרנסים מתרומות בעלי־הבתים, אלא כבעלי רכוש רב. ולא רק בעושר מדובר, אלא גם בחירות: הם התנהלו כגורם עצמאי, שאינו כפוף לריבונותה של ממלכה ולמיסיה, גורם המתנהל כישות מדינית – הכורתת בריתות ושומרת על האינטרסים של עצמה.

אנו מכירים את היזמות החקלאית של יצחק ואת חריצות־הרועה של יעקב; אך בבואנו להתחקות אחר מקורות עושרו של אברהם העניין נעשה עמום יותר, ואיננו יכולים לדבוק במשוואה הפשטנית של עבודה קשה או יזמות מבריקה. מצד אחד, הכתוב מעיד כי עושרו של אברהם הוא תוצאה של ברכת ה': כאשר מצטווה אברם לצאת אל ארץ כנען, מבטיח לו ה' "ואברכך", וכאשר בא עבד אברהם לתאר את עושר אדונו הוא קובע "וה' ברך את אדני מאד ויגדל, ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים" (בראשית כד לה). אך ברכת ה' מגיעה, כמובן, דרך העולם הארצי. באיזו דרך "נתן" ה' לאברהם צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים?

אפשר, כמובן, להניח שברכת ה' מתבטאת בריבוי טבעי של הרכוש שעמו בא אברם לארץ כנען, שהרי לא במקלו הגיע אל הארץ, אלא עם "כל רכושו" (בראשית יב ה). אך מסתבר שיש כאן גם "נתינה" כפשוטה: א־לוהים העביר רכוש מידי אחרים לידיו של אברהם.

ניצלתם את מצרים

במהלך חייו של אברהם אנו נתקלים בארבעה מקרים שבהם נידונה העברת רכוש לידיו. בשניים ממקרים אלה אברהם מסרב לקבל מתנות, ואלו הם הזכורים לנו: סירובו לקחת את רכוש סדום – שאולי אף מגיע לו כדין – בסיומה של מלחמת המלכים שבפרשתנו, וסירובו לקבל ללא תשלום את השדה והמערה מידי עפרון, בפרשת חיי שרה. אך בשני מקרים אחרים אברהם מקבל רכוש רב – מפרעה מלך מצרים ומאבימלך מלך גרר – בזכותה של שרה, רכוש שהוא בעל חשיבות בבניין עוצמתו הכלכלית של אברהם.

הנה כך בפרשתנו:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ […] 
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.

[…] וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ – וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.

[…] וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה.
וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.

[…] וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.
וְלֹא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו, כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.

 הציטוט המקוטע מדלג בכוונה על עיקרה של הפרשה – התחזותו של אברם לאחיה של שרה, לקיחתה לבית פרעה, ההתערבות הא־לוהית המענישה את פרעה בנגעים גדולים ושילוחו של אברם ממצרים – כדי להראות שעל פי הפשט, המתנות שקיבל אברם במצרים הפכו אותו ל"כבד מאד במקנה, בכסף ובזהב", והפכו אותו ואת לוט לכאלה שאינם יכולים לשבת יחדיו מפני רכושם. מתנות אלה לא רק שלא נדחו על ידי אברם, אלא אף נתקבלו בברכה: הן מראש אומר אברם לשרי כי אף שהמניע לתרמית הוא החשש לחייו, רווח עקיף ממנה יהיה ש"ייטב לי בעבורך", כפי שהכתוב מעיד שאכן קרה. אל המתנות הללו יש להוסיף את אלו שנתן אבימלך מלך גרר, כאשר המעשה חוזר על עצמו בפרשת וירא: "ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם", ואפשר שעוד קודם נתן, כפי שהוא מעיד על עצמו, גם "אלף כסף" לזה שאמר שהוא אחיה (בראשית כ יד־טז).

הדמיון בין לשונו של עבד אברהם, המתאר כיצד א־לוהים נתן לאדונו עושר, ובין לשון הכתוב המתארת את משאת פרעה לאברהם רומז שאולי העבד התכוון בדיוק לכך – לאופן שבו נתגלגלו הצאן והבקר, העבדים והשפחות, הכסף והזהב, מאוצרותיו של מלך מצרים אל אוהלו של אברהם. העובדה שבשני המקרים נעשה הדבר תוך התערבות א־לוהית גלויה מחזקת את ההבנה שא־לוהים הוא שהעביר את עושר המלכים אל אברהם.

להשלמת העניין יש לתת את הדעת גם לברית בין הבתרים, המופיעה מיד אחרי שאברהם מסרב לקבל ממלך סדום "מחוט ועד שרוך נעל". כאן, כאשר מתואר שעבודם של ישראל "בארץ לא להם", החיזיון הנורא כולל גם את ההבטחה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" – כהד למה שעשה אברם עצמו: ירד למצרים ושב ברכוש גדול. אמנם בני ישראל עבדו במצרים ולכן "ניצולה" נעשה בדין; ועדיין, מדובר – כפי שמעיד לשון הכתוב – ברכוש העובר מיד ליד, ולא בשכר מלאכה. גם כאן, יש לשים לב, הדבר נעשה תוך התערבות א־לוהית גלויה, שמנעה ממצרים להשיב לעצמם את רכושם.

ומה באשר לסרבנות המתנות של אברהם? ובכן, נראה שכאשר אברהם מסרב ליטול לעצמו את רכוש סדום, ומתעקש לשלם בכסף מלא על מערת המכפלה, אין הוא עושה זאת מתוך אתיקה של "שונא מתנות יחיה", אלא מתוך הרצון להבטיח את עצמאותו ואת קנייניו.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ־ל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ; אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. 

בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי, עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

הנימוק של אברהם מפורש – "ולא תאמר 'אני העשרתי את אברם'". הבעיה אינה בלגיטימיות של נטילת הרכוש (שהרי הוא עומד על זכותם של שותפיו לקחת מן השלל), אלא במחויבות הכרוכה בה כלפי מלך סדום. כך גם, ללא ספק, באשר למערת המכפלה: אברהם מעוניין בבעלות מלאה על השדה והמערה, ולא בחסד של בני חת, חסד שפירושו שהוא נותר "גר ותושב עמהם".

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

גלגל מסתובב

משך דורות הרבה היה העולם בנוי כך שהעושר והעוני היו עוברים מדור לדור, וכמעט ולא היו תלויים בכישרון המעשה, בחריצות או בעמל. זהו העולם שבו מבקש טביה מריבונו של עולם שיעשה אותו "קצת עשיר", כי מה אכפת לו, וזהו העולם שבו בסיפורי החסידים העני הזקוק לחתן את בתו מוצא את ישועתו באוצר שמתגלה לו, ולא ביזמות מבריקה, והעשיר עלול לאבד את כל הונו במחי רגע של מזל רע; עולם של גלגל מסתובב.

העולם הכלכלי השתנה מאז, וכעת מספרים לנו שהכסף הוא תולדה של השקעת זמן, של רכישת השכלה, של הברקה יזמית. אנו וילדינו גדלים על אתוס של יצרנות, ששורשיו הן ב"שלילת הגולה" הציונית השלובה עם סנטימנט סוציאליסטי, והן באתוס האמריקני של המוביליות החברתית והאפשרויות הבלתי מוגבלות. יש לכך, כמובן, יסודות עמוקים ביהדות עצמה: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אמר משורר תהלים, ובבית מדרשו של עולא אף קבעו כי "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" (ברכות ח, א).

הטענה המוסרית שפרנסתו של אדם צריכה להיות פרי עמלו שלובה בטענה מציאותית: החברה ה"יצרנית" טוענת ש"אין ארוחות חינם", ושבשביל לחיות צריך לעבוד. ברוח האתוס הזה, וברוח הגישה הכוללת השוררת במערב, מכוונים בנינו ובנותינו לרכוש מקצועות מועילים שיאפשרו להם להיות שכירים, עבודה שמאפשרת לכל היותר קיום בכבוד אך אינה מביאה לעושר ולרכוש. כי בעוד הטיעון המוסרי משכנע למדי, הטיעון המציאותי הוא יותר משאלת־לב ממציאות: גם בעולם שלנו, המושתת על עבודה שכירה ומקצועית, רוב הכסף מצוי בידי מי שמגלגלים אותו בלי קשר ל"עבודה" ו"השכלה" במובנם המקובל. החינוך המתעלם מעובדות אלה הוא לעתים כלי שרת בידי מי שרוצים להשאיר את הכסף הגדול בידי אלו שאוחזים בו כיום.

ספר בראשית אינו חלק ממערכת החינוך ה"יצרנית" הזו, והוא סבור שרכוש אכן מתגלגל ממקום למקום, ואינו בהכרח פרי עמל וכישרון. לא רק אברהם – גם יעקב, המגיע לחרן חסר כול, חוזר משם ברכוש גדול. ואף שיעקב משרטט לפנינו מודל של מוסר עבודה גבוה וחריצות אין קץ, עושרו אינו תוצאה ישירה של אלו, אלא של תבונתו וערמתו, ושוב – של התערבות א־לוהית לטובתו. גם לגבי רכוש זה אומרות בנות לבן בפירוש כי מדובר ב"עושר אשר הציל א־לוהים מאבינו" (בראשית לא, טז).

*

אך לא ניפטר מן הדיון הזה בלי להזכיר הבחנה שאולי תשיב לערכינו המקובלים את כבודם: אברהם ויעקב "מצילים" רכוש מן הגויים, בהימצאם מחוץ לארץ ישראל, וכך גם ישראל היוצאים ממצרים. לעומתם, יצחק אבינו, שאינו יוצא מן הארץ, עושה חיל בעסקיו בלי להזדקק למתנותיו של איש. גם הוא מסתבך עם אבימלך באמירת "אחותי את" על אשתו, אך הוא אינו מקבל מתנות. ולא עוד, אלא ששני פסוקים אחרי שהוא משולח מגרר מעיד הכתוב "ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבֻדה רבה" (בראשית כו יד) – בנוסח המהדהד את שנאמר על אברהם לאחר מתנתו של פרעה (“ויהי לו צאן ובקר…“). אצל אברהם המילים הקודמות לתיאור זה הן “ולאברם היטיב בעבורה“ – ואצל יצחק, ‘ויזרע יצחק… ויברכהו ה‘… עד כי גדל מאד“. כמו שכתב (ביידיש) אליקים צונזר לחברי ביל“ו: בְּמַחֲרַשְׁתִּי / כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי / אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים וְלֹא אֶחְסַר מַה בָּה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' חשוון תשע"ד, 11.10.2013

Advertisements

פורסמה ב-11 באוקטובר 2013, ב-גיליון לך לך תשע"ד - 844 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: