אינטליגנטית אך בוגדנית | בכל סרלואי

אמריקה הנגלית לחוזרי המלחמה היא קסומה ומסואבת, רצופה תענוגות חיצוניים כתחליף לאינטימיות. ייצוג אותנטי של הדור הופך סיפור קטן לרומן גדול

גטסבי הגדול

פ' סקוט פיצג'רלד

מאנגלית ואחרית דבר: ליאור שטרנברג

אחוזת בית, 2013, 198 עמ'

ניק קאראווי הוא איש צעיר בסוף שנות העשרים לחייו שחזר ממלחמת העולם הראשונה אל אמריקה העשירה והרעבתנית של שנות העשרים של המאה העשרים. הוא בחור צעיר וחרוץ העובד לפרנסתו ומנסה להתאושש ממוראות המלחמה ששוכר לו בית קטן באחד מפרברי ניו יורק. עד מהרה הוא נשאב לחיי הזוהר של החברה הגבוהה, בזכות שכנו התימהוני והמסתורי ג'יי גטסבי, הגר באחוזה מנקרת עיניים ומקיים מסיבות עצומות ופרועות. גטסבי מגלה בניק עניין רב, עניין החורג מנימוסי שכנים: הוא מקרב את ניק אליו כחבר וידידות אמת נרקמת ביניהם, אך קשר זה שורשו באהבתו שבורת הלב של גטסבי אל דודניתו הנשואה של ניק, דייזי.

מי הוא ג'יי גטסבי? מולטי מיליונר המסוגל לקנות את כל העולם בכסף אך לא יכול לקנות אהבת אישה, נוכל שעשה את הונו באמצעים מפוקפקים, בן למשפחת הקייזר הגרמני ובוגר אוקספורד, אדם עדין נפש החולם חלומות גדולים, קצין מעוטר ממלחמת העולם הראשונה, עשיר קר רגש המתייחס אל הסובבים אותו כתפאורה בטרגדיה של חייו. כה הרבה דיברו עליו, ואיש לא הבחין בין אמת לשקר וידע מיהו באמת. ההילה שכיסתה אותו הייתה גדולה ממנו עצמו, אך רגשותיו ומניעיו גדולים ועתיקים כחיים עצמם.

חברה מושחתת

גטסבי הגדול הוא רומן גדול באמת על סיפור קטן: זהו סיפורו של אדם שהעושר והאמצעים העומדים לרשותו אגדיים, אך כל אלה אינם מספיקים כדי להעניק לו את האישה שהוא אוהב; זהו סיפור על אדם הרותם את כל שאפתנותו וחלומותיו אל כרכרה הדוהרת לתהום. זה גם סיפור שובר לב: עיקר מניעיה של דמותו הגדולה של המיליונר גטסבי נעוץ בצורך הנואש באהבתה של אישה שהפנתה לו עורף לפני חמש שנים, צורך המוביל את כל המעורבים לאסון. אבל עיקר גדולתו אינה בסיפור האהבה והעדרו, אלא בביקורת החברתית החריפה ובתיאור ההידרדרות המוסרית בעידן הג'אז.

זוהי ביקורת היודעת היטב להסוות את עצמה. כבר בפסקה הראשונה מצהיר המספר שלמד מאביו כי "בכל פעם שמתחשק לך להעביר ביקורת על מישהו, זכור שרק מעטים בעולם זכו ביתרונות שלהם זכית אתה". הכוונה כאן אינה לאלה החיים במצב מתמיד של ביקורת כלפי זולתם, אלא להנחה שבאפשרותו של אדם לשפוט את זולתו. תפיסה זו, שמקורה באמרה הנוצרית "אל תשפטו פן תישפטו", מהווה בספר חוסר הבחנה מוסרית ששורשיו במודרניזם והוא מאפשר כיום את התודעה הפוסטמודרנית. מן הבחינה הזו מבשר גטסבי הגדול, שהוא ממייצגי הרומן המודרניסטי, את הרומן הפוסט מודרניסטי על יופיו ותחלואיו.

אבל אמירה זו בדבר השיפוטיות נושאת עִמה מסר נסתר לאורך כל הרומן. הוא אינו מעוניין לשפוט, לכן הוא מתאר ביושר ובכנות אכזרית את העולם שבו הוא חי. החל מראשיתו מתאר המספר בכאב את אמריקה השבעה והשאננה, אשר מתייחסת באדישות לרבבות החיילים המותשים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה. הוא מצפה שהעולם יתייצב לעומתם ב"דום מוסרי מתוח", הוא מאמין שאחרי זוועות המלחמה הגדולה מן הראוי שהעולם ייעשה מוסרי ונקי יותר. הרומן לכל אורכו מתאר את ההתפכחות מהציפייה הזו.

המספר, המנסה לתאר את שרואות עיניו באובייקטיביות, מציג ללא משוא פנים מסכת חברתית מורכבת, מושחתת, עירומה מערכים מוסריים. הוא חווה את הסיפור מעומקו ומחוצה לו כאחד. כשותף למעשים האיומים והמרוממים ביותר מתאפשרת לו ולקורא תמונה פנורמית יפהפייה ונוראה על הדמויות ומניעיהן. אך הגדרתו שלו את עצמו כאדם מוסרי והזעזוע של הקורא לנוכח מציאות שבה הבגידה היא הרגש האנושי המצוי ביותר מחייבים את הקורא לשיפוט המתגלם בעצם קריאת הסיפור. זוהי גדולתו של הספר – אי אפשר לקרוא את גטסבי הגדול בלי להיות שופט ופושע כאחד.

ביצירתו עוסק פיצ'ג'רלד בעולם המערבי שבין שתי מלחמות העולם: עולם עשיר, שבע, נהנתן, ומנוון מוסרית. זהו עולם שלא מצליח לנתב את רגש האימה שלו בעקבות המלחמה הגדולה לפסים מוסריים ושוקע בנהנתנות ושטיפת החושים. אפשר בקלות להציג את גטסבי הגדול כסיפור אהבה, אך זוהי החמצה של הרומן החשוב הזה. יותר משהוא סיפור אהבה, זהו סיפור על בגידה: בגידה של אנשים בעצמם, בערכיהם ובאמון שרוחשים להם. זהו עולם שמוסרנותו מתבטאת בחלחלה מחוסר ההגינות של המאהבת המטלפנת לבית מאהבה בשעת ארוחת הערב, אך לא ממעשי הרג אקראיים. לא לחינם נקודת התצפית בסיפור היא זו של ניק – בחור אנמי, משעמם למדי אך חד אבחנה, המתלווה אל הגיבורים בכל סיטואציה, מביכה או אינטימית ככל שתהיה. זהו עולם שבו אנשים אינם מתביישים לחשוף את המעשים הדיסקרטיים ביותר, אך אינם מגלים רגשות רכים ופגיעים כאהבה ומצוקה. למעשה, זהו רומן על אובדן האפשרות לאינטימיות בחברה שהתפרקה מכל ערכיה.

כתיבה על עולם עשיר, שבע, נהנתן ומנוון מוסרית. מתוך הסרט "גטסבי הגדול" צילום: יח"צ

כתיבה על עולם עשיר, שבע, נהנתן ומנוון מוסרית. מתוך הסרט "גטסבי הגדול" צילום: יח"צ

דיוקנו של דור

מה עושה את גטסבי הגדול לגדול כל כך? ודאי שהוא יצירת מופת. הסגנון שלו תואם לחלוטין את הזמן שבו הוא נכתב; למעשה, אין ייצוג מהימן ממנו. כשאר ספריו של פיצג'רלד הוא כתוב טוב עד לעורר השתאות – נראה שכל משפט בנוי כאריח על גבי לבנה כדי ליצור עולם מלא ועשיר ומפורט, שתרגומו החדש של המשורר ליאור שטרנברג רק נוטה לו חסד. זהו עולם אמין מאוד בתיאוריו, אך לא מעורר אמון בדמויותיו ובכוונותיהן. כך נפרש לפנינו עולם בהיר ומשכנע, שאנו צועדים בו בהיסוס – אנו טועמים את קרירות המים כאשר מתברר שזהו אותו חזון דמדומים הנגלה לגוועים מצמא במדבר.

לכאורה זהו סיפור דיוקן על אדם עשיר ומסתורי, גיבור ואנטי גיבור, חידה חיה. כל הסימנים מראים שמבחינה ספרותית מנסה המספר להציג דמות אחת. כל המפגשים בספר מטרתם להאיר צד נוסף בדמותו של גטסבי. אבל מה שעושה את גטסבי הגדול לענק הוא לא דיוקנו של אדם עשיר, מסתורי ובודד, אלא תיאור פניו של דור שלם. המספר, ניק, הוא בן דמותם של עשרות אלפי צעירים שחזרו מאימי המלחמה הגדולה כדי לגלות שאמריקה שאותה עזבו ואהבו הלכה והסתאבה.

תחת שתהיה עמוקה ומהורהרת, נוטה לחשבון נפש והכרת העומק שבחיים, הם גילו אמריקה שטופת חושים והסתאבות מוסרית. זוהי אמריקה החיה כמו הנשים בספר: אינטליגנטית ויפהפייה, שנונה ומלאת קסם, אך בוגדנית, יהירה ומשועממת, המוסרת עצמה לכל המרבה במחיר. זהו דיוקנם של גברים שניסו לבנות עולם של אשליה בחיים שאחרי המלחמה, אך גילו שהקסם והתענוג אינם מעניקים להם אהבה או אינטימיות, אלא כמה תחליפים מצוינים להם – תחליפים שבגווע כל האורות, תענוגות הבשר ואדי האלכוהול מותירים את האדם בבדידותו.

רלוונטי תמיד

אמריקה אוהבת להתגאות באדם העושה את עצמו, self־made man"“. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יכול כל אדם להתקדם בסולם החברתי מחיים חסרי פרוטה לחיי עושר מפלצתי, אילו רק יעבוד קשה. ג‘יי גטסבי זוכה תוך שנים מעטות לעושר ולתהילה, על בסיס רווחים מהימורים וממכירת אלכוהול בתקופת היובש. בלבו הוא נשאר אדם צנוע, כמעט ביישן, המנסה לרצות את ידידיו ובוחן כל מעשה שלו בהתאם לרושם שהוא עשוי לעורר בקרב אהובתו דייזי וחבר מכריה.

הוא מוכר את נפשו וערכיו מתוך תפילה למלאך המתגלה לבסוף כשטן. הוא מוקף באנשים עשירים ובנשים היפות ביותר, אך במותו הטרגי לא יעמוד לצידו איש. כל הנתינה הכבירה והבזבזנית שלו למכריו כוונה אל לבה של אישה אחת. כל ההון האדיר הזה בוזבז לשווא – מהרגע שבו אין יכולים לקבל ממנו, איש אינו מעוניין להעניק לו אפילו את הכבוד בדרכו האחרונה. זוהי חברה מפונקת המוצצת את הנדיבים שבה עד לשד עצמותיהם ומשליכה אותם ככלי אין חפץ בו ברגע שהם נעשים חסרי ישע.

כמו ב"ענוג הוא הלילה" ושאר הרומנים שלו, מיטיב פיצג'רלד לתאר את "הדור האבוד", דור שהוא מייצגו ביצירתו ובחייו הפרטיים. מדובר בדור שגדל בתקופת המוסרנות הוויקטוריאנית ושנות הנעורים והבגרות המוקדמת שלו התנפצו בצל המלחמה הנוראה, שממנה יצא מריר, ציני וחסר אמון בערכים הבסיסיים של החיים. ביצירתו עושה פיצג'רלד את מה שסופרים רבים לא הצליחו לעשות: תיאור לפרטי פרטים של עולם על תחלואיו, עולם שהוא אישית חלק ממנו. הוא מצליח לתאר אותו מקרוב באכזריות, בחמלה, בדיוק צילומי מרהיב.

 תרגום הרומן הקלאסי הזה לעברית ימינו הוא מעשה פוליטי, כיוון שהוא מתאר חברה השקועה בעצמה עד עיוורון, מתוך התעלמות מהמשברים הצפויים לה, שאותם היא מביאה על עצמה במו ידיה. הרומנים של פיצג'רלד, שנכתבו על עולם השונה כביכול מזה שאנו חיים בו, רלוונטיים מאוד לחיינו שלנו. כשקוראים את תרגומו המופתי של ליאור שטרנברג לגטסבי הגדול (שתורגם מספר פעמים לעברית, וכשאר התרגומים התיישן מאוד), מתעורר הצורך לבקש ממנו לתרגם את שאר יצירתו של פיצג'רלד לעברית, ולעולמנו אנו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' חשוון תשע"ד, 11.10.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 באוקטובר 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון לך לך תשע"ד - 844, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: