תודה לאל! | חיותה דויטש

הקריאה הזאת, הפורצת מתוכנו בעת הצלה מאסון, יכולה גם להיות תפילת הודיה יומיומית על הבריאה וכל אשר בה

לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ,

אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי – עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם!

עָמַד וְיָשַׁב שְׁמוֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא.

הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים.

לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עַשַׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים.

 (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח, א)

לעתים נופלת מבקרת התרבות קרבן לתחביביה שלה. זה קורה כשהיא מוצאת עצמה צופה בסדרה גרועה, אבל כזו שאי אפשר להפסיק לצפות בה. למזלה-מזלי מדובר במיני סדרה בת שני פרקים בלבד, פחות משעתיים בסך הכול. ואף עליהן איני מצטערת בשל תובנה נאה, יש שיאמרו – מובנת מאליה, שהתגלגלה לי בהיסח הדעת בעקבות צפייה זו. אבל ראשית, הקדמה קצרה.

פחד קמאי מחורבן העולם. מתוך "קטגוריה 8"         באדיבות יס

פחד קמאי מחורבן העולם. מתוך "קטגוריה 8" באדיבות יס

היררכיית אסונות

סרטי אסונות היו אופנתיים מאוד בשנים מסוימות, ומעולם בעצם לא חדלו להיות. כוחם וסוד משיכתם מבוססים על פוטנציאל דרמטי מובנה היטב: האסון הקרב חוסך צורך בבניית מרקם דרמטי מעודן מדי. הדרמה כבר שם. הנשימה העצורה, החרדה לגורל הגיבורים, מושגת בפרוטות. הבית הנשרף, הלוויתן העולה מהתהום – עושים את העבודה היטב, ויש שיאמרו – בזול.

עם השנים הפכו הללו אופנתיים פחות, אולי כי שירותי ההתרעות והחירום השתכללו, אולי כי המציאות הפוליטית הביאה עלינו חורבנות ומוטטה מגדלים, והפעם לא בשל הישמעות להוראות בטיחות ושרֵפות. אולי כי נזקקנו לשדרוג הפחד.

בשלב אחד גבוה יותר בסולם האסון מונחת הקטסטרופה. לא עוד חורבן הבית, אלא חורבן העיר, הארץ, ולבסוף – חורבן כדור הארץ והעולם כפי שהכרנוהו. היטיבה לנסח זאת אחת המדעניות בסדרה שצפיתי בה לאחרונה, כשמנתה שמונה קטגוריות של אסונות לפי היררכיית האסונות של הממשל האמריקני. איני זוכרת את הפירוט כולו, אבל קטגוריה 1 ו-2 מדברות על אסונות מרובי נפגעים, קטגוריות 5 ו-6 מדברות על סכנה לקיום המין האנושי, קטגוריה 7 על השמדתם של החיים על כדור הארץ וקטגוריה 8 היא השמדתו של כדור הארץ עצמו. שמה של המיני-סדרה הנ"ל הוא "קטגוריה 8" (ללא קשר כנראה לשמונת ימי ההודאה של אדם הראשון).

כאמור לעיל, קטגוריה 8 איננה סדרה איכותית, בשום קנה מידה, והיא בנויה לפי מיטב הקלישאות: ניסוי מדעי בחומה של השמש השתבש בשל מגלומניה של שר ההגנה, שהבטיח תקציבים ללא הגבלה רק כדי שפנטזיות השליטה והכוח שלו יתממשו. מדענית אחת נכנעת ללחציו ומוכרת את נשמתה לשטן הכסף והקריירה. מדען אחר, המבריק שבכולם, פורש מהניסוי המאותגר-מוסרית ואת מחקריו וניסוייו הוא ממשיך לעשות בצריפו הקטן והדל, הרחק מעיני הקהילה המדעית והשלטונית. אשתו כמובן התגרשה ממנו ועל בתו היחידה הוא מגונן מדי בשל איזה קשקוש פסיכולוגי כזה או אחר.

כאשר מגיע הניסוי המסוכן אל נקודת הסיום מתברר, כצפוי, שניצול ותיעול של אנרגיית השמש לשימוש כנשק הם רעיון לא מוצלח כל כך וכמו איקרוס בנו של דדלוס מישהו ישלם על כך את המחיר. השאלה מי. ועד כמה.

אין לי הידע המספיק בפיזיקה או בכל מדע אחר כדי לבחון האם ההסברים המדעיים שמספק הסרט לשלל התופעות המגנטיות, החום הגובר, התפרצויות הגעש והיווצרותם של סדקים אכן אמינים ותואמים את המציאות. אבל המתח נוצר גם בלי לדעת את כל אלה. כך או אחרת, גודל עוצם הקטסטרופה מתברר בהדרגה, בעודו נע לאִטו לאורך הקטגוריות. אחרי שמיודענו המדען המבריק מצליח להטות ממסלולה קרן חום שתשמיד את היושבים על הכדור, מתברר שהסכנה האמיתית עוד לפנינו: קטגוריה 8, וקיומו של כדור הארץ, כאמור.

גורמים אינטרסנטיים מנסים לעכב את המדען הנ"ל מלהציל את העולם בעזרת צינור, מגב ספונג'ה ומשאית אשפה (הגזמתי קצת, אבל זה הרעיון, שהרי הוא הושלך בבושת פנים מהמעבדות המשוכללות יותר, שגם להן לא השתכנעתי שישנה היכולת להזיז שמש ממסלולה). אנשים רעים כולאים אותו, מנסים להרוג אותו, אבל בעזרת בתו והחתן השוטר הוא מתגבר על כל המכשולים כולם, ואת הסוף הטוב, קלישאי ומתוק כצמר גפן ורוד, אתם מנחשים לבד.

מחדש בטובו

לא הייתי מטריחה אתכם כאן בעלילותיה של סדרה סוג ד' אלמלא היו ההרהורים הנלווים לצפייה המיותרת הזו שלי מרגשים בדרכם המוגבלת. השבת היא פרשת בראשית, זמן מתאים מאין כמוהו להרהר מעט באי-מובנות מאליה של העולם ובריאתו. כדור הארץ, לווייניו וכל אשר עליו, כולל אנחנו, שיתוש קדמנו.

יצירות רבות בתרבות האנושית מבטאות את הפחד הקמאי הזה מחורבן העולם. גם המדרש שציטטתי לעיל עושה זאת. בתוך היצירות הללו נזהה, אם נשכיל, לא פחד לבדו אלא גם הודיה פשוטה על שזכינו לחיות בעולם הזה, לשתות את מימיו, לנשום את אווירו ולהתחמם מחומה הטוב של השמש המאירה עליו.

מורי הרב מרדכי ברויאר זיכרונו לברכה היה עומד בשיעור בספר ישעיהו, וקורא בקול ובכוונה את פירושו של רש"י לפסוק "הוי האומרים לחושך אור ולאור חושך" – על שלא בירכו בבוקר יוצר אור, ובערב המעריב ערבים.

ברגע נעים אחד בסוף חלקה השני של הסדרה, אחרי שגרעין כדור הארץ שחדל להסתובב ולהפעיל את מה שהוא מפעיל בדרך כלל (יחסי כוחות, קטבים מגנטיים וכו'. תבדקו בספרייה, מצטערת) שב לפעול מחדש, ההבזקים המפחידים של אורות ומטענים חשמליים חדלים והשמש יוצאת לה בנחת ומאירה מחדש שדות ירוקים ושמים כחולים. גיבורי הסרט נחים מעמלם, מיוזעים, ליד משאיתם, ועמם גם אנו נושמים עמוק, מתבוננים בכל היקום הזה שזכינו בו מבלי ידיעתנו, וקיומו ויציבותו כלל אינם מובנים מאליהם, ומכירים טובה לתולה ארץ על בלימה, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בספטמבר 2013,ב-גיליון בראשית תשע"ד - 842, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: