מכשפה בין רומאים ואמוראים | אלי אשד

קערות כישוף הנושאות את השם כומיש הציתו את דמיונה של המחברת, והובילו ליצירת רומן על דמותה המתרחש בימי שקיעתה של התרבות היהודית בארץ ישראל

968458כומיש בת מחלפתא

ביוגרפיה שקרית של אישה אמתית

דורית קידר

הוצאה עצמית, 2013, 228 עמ'

בימים אלו יצא לאור ספרה החדש של חוקרת הכישוף דורית קידר. זהו רומן היסטורי העוסק בתקופה שבה לא עסקו עד כה כלל בספרות העברית – המאה החמישית לספירה. אלה הם ימי האמוראים האחרונים וסוף הנשיאות בארץ ישראל וימי חתימת התלמוד הבבלי.

לפניו פרסמה קידר ספר עיון בשם "לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית" (2010), שבו חקרה את ההיסטוריה הקדומה של השדה לילית. בספרה השני קידר פונה לתחום הסיפורת.

הספר מתאר, ולמעשה ממציא, את סיפור חייה של אישה שעליה איננו יודעים הרבה, פרט לעובדה שהיא חיה במאה החמישית לספירה ועסקה בכישוף, במיוחד בלחשים כנגד השדה לילית, ונחשבה למכשפה רמת מעלה במיוחד או כהגדרתה של דורית קידר "אישה כשפנית".

איך אנו יודעים זאת? על סמך קערות שהתגלו בידי הארכיאולוגים, הנושאות לחשי כישוף והשבעות ועליהן מופיע השם "כומיש בת מחלפתא" בכתב ידה. את כתב היד מסרה קידר במהלך תחקיר ההכנה לספרה לבדיקה של גרפולוגים ואלה ביצעו על פיו ניתוח של אופייה של אותה כומיש (זהו רעיון מעניין: האם מישהו חשב למשל לעשות ניתוח גרפולוגי דומה למכתבי בר כוכבא, שכנראה נכתבו או לפחות נחתמו בעצם ידו של שמעון בר כוסבא, מנהיג המרד המפורסם במאה השנייה לספירה?). קערות כישוף אלו הן המקבילה הנשית של הקמע, שנכתב באותה התקופה ובתקופות מאוחרות יותר על ידי חכמים ורבנים, יודעי ח"ן. לדברי קידר, הנשים הכשפניות שלטו ברזי הרפואה כמו גם בעולמות של ישויות בלתי נראות כמלאכים ושדים.

 כחלק מנוסחת ההשבעה הקבועה, ניתן למצוא על דופן קערת ההשבעה את שמו של מזמין הקערה, פירוט מחלותיו, שמות קדושים שחיו בעבר, שמות אלים, מלאכים, שדים ורוחות וביניהם גם את שמה של כומיש בת מחלפתא – אישה כשפנית שניהלה טקס רב רושם שבסופו קברה את קערת ההשבעה תחת מפתן הבית כשפני הקערה מטה, כדי לכלוא את השדים שהציקו לבני הבית. הלחשים והטקס שליווה את הטקסט ריפאו מחלות וגירשו מזיקים, שדים ורוחות, ולעיתים קרובות ניסו להתגבר על חבלותיה האנושות של השדה לילית.

הנשים הכשפניות שלטו גם ברזי הרפואה. ויליאם ווטרהאוס, מעגל כשפים, 1886

הנשים הכשפניות שלטו גם ברזי הרפואה. ויליאם ווטרהאוס, מעגל כשפים, 1886

בחירה בחיי כשפנית

הספר הוא סיפור מסע חניכה המתחיל בגיל תשע, שבו כומיש – אישה מהשכבות הנמוכות של החברה היהודית בארץ ישראל של המאה החמישית לספירה,  שמתייחדת בכך שיש לה שש אצבעות בכל יד – מגלה את מיניותהּ. הקורא מתלווה אל כומיש בעת נישואיה הכפויים ובורח יחד איתה מבעלה למנזר "אמהות המדבר" שבמדבר יהודה, שם נפתח לפניה עולם חדש.

בספרייה של המנזר נחשפת כומיש לצווים האנטי יהודיים המוזרים של הקיסרות הרומית שזה מקרוב נהפכה לנוצרית. צווים מפלים המשתנים כמעט מדי יום ביומו ומקצינים בלי הרף, שנעשו יותר ויותר מוזרים ומרושעים מדי שנה (דוגמה אחת מני רבות המובאת בספר: "יהודים ושומרונים שרצחו את הוריהם יקבלו את עונש השק ויושלכו לים בשק עור ובתוכו נחש ועקרב וסרטן. יהודים ושומרונים שרצחו את הוריהם אך נטבלו לנצרות זכאים לקבל את חלק החובה בירושה של ההורים שרצחו").

באותה ספריה נחשפת כומיש גם למשהו אחר, שונה מאוד – לשפע לחשים וטקסים שהתקיימו בעולם העתיק. נוסחאות, הוראות ורכיבים אותנטיים מצוטטים בספרה של קידר ממקורות ידועים לחוקרים, כמו "ספר הרזים". זהו ספר כישוף יהודי עתיק הנותן מרשמים מדויקים המקשרים בין האדם לבין המלאכים השוכנים ממעל. שכן, כפי שמגלה כומיש, שאיפותיו הבסיסיות של האדם עשויות להתמלא אם רק ידע הוא את כתובת הרקיע שאליו עליו לפנות, את שמו של המלאך הממונה ואת הפונקציה שהוא ממלא. מכאן ואילך היא בוחרת לעצמה את דרך החיים המוזרה של אישה כשפנית.

כתוצאה מבחירתה מעמדה החברתי עולה מאוד והיא מוצאת את עצמה בסיום הספר ברומא, בירת האימפריה המערבית השוקעת, בחברת אישה רומאית רמת מעלה – אחותו של הקיסר הרומאי (גם היא דמות היסטורית אמיתית, אם כי המפגש בין השתיים הוא כמובן פרי דמיונה של קידר).

כל הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת המבט של כומיש, בסגנון מיוחד במינו שיצרה קידר. לרגע אפשר כמעט לחשוב שהספר אכן נכתב בידי אישה שאינה בת תקופתנו אלא פמיניסטית שחיה לפני 1,500 שנים.

האימפריה הגלקטית

הספר יוצא דופן בכך שהוא עוסק בתקופה שאיש בספרות העברית לא עסק בה (וישנן רק דוגמאות בודדות מאוד מהספרות הכללית העולמית העוסקות בתקופה זאת, רובן ככולן לא מוכרות לקהל הרחב) – תקופת העשורים הראשונים של המאה החמישית לספירה, ימי שלטונם של הקיסר תיאודוסיוס השני באימפריה הרומאית המזרחית בארץ ישראל והקיסר המערבי הונוריוס באימפריה הרומאית המערבית.

 דווקא תקופות קדומות יותר ידועות יותר למשכיל הממוצע. כך למשל, המאה הראשונה לפני הספירה ואחריה – ימי הורדוס, יוליוס קיסר ואוגוסטוס וימי הקיסרים טיבריוס, קליגולה, קלאודיוס ונירון. וכמובן ימי ישו הנוצרי והמרד הגדול ברומאים. כך גם המאה השנייה לספירה, ימי רבי עקיבא ובר כוכבא והקיסרים אדריאנוס ומרקוס אורליוס, שרק לאחרונה הופיעו עליהם רומנים חדשים (רם אורן "הצעיף האדום", 2013;  יוכי ברנדס, "הפרדס של עקיבא", 2012).

המאה השלישית – ימי רבי יהודה הנשיא וחתימת המשנה וראשית שקיעת האימפריה הרומית – ידועה פחות והתקופה של אמצע המאה הרביעית לספירה מעט ידועה יותר. זאת הייתה תקופתו של המרד האחרון ברומאים בראשות "נטרונאי" שנאבק בנציב הרומי של ארץ ישראל גאלוס ושכתוצאה ממנו נשרפה העיר ציפורי. על תקופה זאת ניתן למצוא יצירות בודדות בעברית: רומן בשני חלקים של לודויג פיליפסון שתורגם לעברית ("המרד האחרון: סיפור מלחמת היהודים ברומאים בימי הלל השני הנשיא, 1936; והרומן "השבויה מציפורי: סיפור מימי האמוראים בבבל", מאת מרדכי האלטר, 1946).

שנים בודדות לאחר אותו מרד שוב התחוללו אירועים דרמטיים בארץ ישראל, כאשר הקיסר הפגאני האחרון יוליאנוס ניסה להקים מחדש את בית המקדש, אך פעולה זאת נמנעה כתוצאה מרעידת אדמה. גם על כך יש כמה יצירות ספרות בלועזית כמו "ג'וליאן" של גור וידאל, אבל לא בשפה העברית. ומכאן ואילך כמו שוקעת האפלה בספרות העברית על התקופות ההיסטוריות שלאחר מכן.

 כאמור, איש בספרות העברית לא כתב יצירות ספרותיות על המאה החמישית לספירה, ככל הנראה בגלל מיעוט החומר ההיסטורי הקיים על התקופה. כמו כן לא היו כנראה דמויות בולטות שיציתו את הדמיון הספרותי וגם לא מקורות ספרותיים שייתנו ליוצר מקור השראה. זאת בניגוד לשפע המקורות הספרותיים הדרמטיים שעמדו למשל לפני יוכי ברנדס בעת שכתבה את הרומן ההיסטורי שלה על רבי עקיבא.

ובכל זאת, גם במאה החמישית הבלתי ידועה התחוללו כמה אירועים דרמטיים ביותר גם צבאית וגם תרבותית. זאת התקופה שבה מתחילה שקיעתה ונפילתה המואצת של רומא, בירת העולם לשעבר. במהלך חייה של כומיש האימפריה הרומאית מתחלקת לשתיים לתמיד – לאימפריה המערבית דוברת הלטינית ולאימפריה המזרחית (הביזנטית) דוברת היוונית, שבירתה היא קונסטנטינופול, ונוצרות שתי תרבויות שכל אחת מהן רואה את עצמה כרומאית. כיום מחשיבים החוקרים את העשורים האלו כסופם של ימי קדם וראשית ימי הביניים.

יצירה ספרותית ידועה שיש בה הד חזק לכל האירועים הללו היא דווקא סדרת המדע הבדיוני המפורסמת "המוסד" של אייזק אסימוב, שמתארת את שקיעתה ונפילתה של האימפריה הגלקטית. האירועים והדמויות שם מבוססים על תיאור של ההיסטוריון גיבון ביחס לתקופה הזאת של המאה החמישית לספירה. הקיסרים החלשים והמרושעים ובני משפחתם ומקורביהם הרקובים והמושחתים ששלטו במרכז האימפריה והאיצו את קריסתה מועברים לעתיד הרחוק בעוד עשרות אלפי שנים.

עמימות היסטורית

עבור התרבות היהודית זאת תקופה חשובה מאין כמוה. הימים ימי הדור השישי של האמוראים בבבל ובארץ ישראל. בבבל רב אשי ורבינא עורכים את התלמוד הבבלי. בארץ ישראל המצב קשה. בימי חייה של כומיש הפסיקה להתקיים הנשיאות, שבה החזיקו מזה מאות שנים צאצאיו של הלל ושאליה השתייך בעבר רבי יהודה הנשיא. אבל כתוצאה מההתנכלויות והרדיפות הקשות של השלטון הנוצרי הפנאטי, שפגע קשות ביישוב היהודי בארץ ישראל, בוטלה הנשיאות של רבי יהודה נשיאה השלישי ושוב לא היה יותר שלטון עצמאי ליהודי ארץ ישראל. עם ביטול הנשיאות הגיעו לקיצן שושלות האמוראים של ארץ ישראל. התרבות היהודית בארץ ישראל התדרדרה קשות, בניגוד מוחלט לזאת שבבבל.

קידר מתארת את התקופה מבפנים, דרך עיניה של אישה שמודעת רק באופן חלקי לאירועים ההיסטוריים סביבה. היא לא באמת יודעת שברגע זה מתחסלת הנשיאות היהודית בארץ ישראל; שדור האמוראים שבמהלכו היא חיה מגיע לקיצו; שבבבל יוצרים ברגע זה ממש את היצירה שעל פיה יחיה העם היהודי באלף השנים הקרובות. חבל מאוד שדורית קידר לא סיפקה לספר הקדמה שבה הייתה מתארת את אותה תקופה אפלה ולא ידועה שבה היא עוסקת ומסכמת לפני הקורא את האירועים שהתרחשו בה ואת האישים הבולטים שבה. כך או כך, זהו ספר מרתק הכתוב בסגנון מיוחד, מרשים ויוצא דופן, על חייה של אישה יהודייה לא קונבנציונלית בימי קדם.

כמה עשרות שנים לאחר האירועים המתוארים בספר יפלוש למערב השליט ההוני מעורר החלחלה אטילה, בין היתר בעטיה של ידידתה הרומאית של כומיש, שהציעה לו להינשא לה והוא החליט לשאת אותה לאישה גם אם עבור כך יהיה עליו להחריב את האימפריה הרומאית המערבית כולה. האם תכתוב על כך דורית קידר ספר המשך? אני יכול להעלות על דעתי סיפור שבו כומיש הזקנה מגיעה לחצרו של אטילה, מבצעת עבורו טקסים, משמיעה לו לחשים וצופה במסע הכיבוש שלו באירופה, ולבסוף מסיימת את חייה בהונגריה, מרכזם של ההונים.

מתוך דברים שהושמעו באירוע ההשקה של הספר בחנות הספרים "הנסיך הקטן" בתל אביב

(ניתן להשיג: 03-5170489, doritkedar@gmail.com)

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בספטמבר 2013,ב-ביקורת ספרים, גיליון בראשית תשע"ד - 842, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: