זכר ונקבה ברא אותם | יואב שורק

שני תיאורי הבריאה מציגים פנים של שוויון ושונות, שקיומם הכרחי כדי ליצור מערכת יחסים. במישור המהותי השוויון בין הזכר לנקבה הוא מוחלט, אך בבניית הזוגיות יש דינמיקה של שונות 

פרשת בראשית היא מאגר מופלא של קביעות המהוות תשתית לתפיסת העולם המוסרית שלנו. אפשר לדבר על בריאת העולם, על הבחירה החופשית, על תכלית האדם, על יחסי אדם אדמה, על צלם אלוהים. חז"ל אף ראו בפרשת הבריאה את המקור לכמה מן התובנות הבסיסיות ביותר המלוות אותנו עמוק אל תוך התפיסות המודרניות, ובהם קדושת חיי האדם וייחודיותו (משנה סנהדרין ד, ה).

מתוך כל אלו בחרתי לעסוק בעניין אחד, שמעסיק אותנו לא מעט בדורות האחרונים, והוא השוויון או אי השוויון שבין גבר לאישה, שבין זכר לנקבה. בעניין זה דומה שהכתוב מציג עמדה מורכבת, אך בה בשעה בהירה למדי.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

א. שוויון

כידוע, בריאת האדם מתוארת (לפחות) פעמיים בפרשה. בפעם הראשונה אנו לומדים על בריאתו של אדם שהוא זכר ונקבה גם יחד, וההתייחסות אליו היא לעתים בלשון יחיד ולעתים בלשון רבים:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. 
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.

כבר בשלב התכנון אלוהים מדבר על "אדם" ש"יִרדו", בלשון רבים, בבעלי החיים האחרים. בשלב הביצוע אלוהים בורא את האדם ("אותו") אך במתכונת של "זכר ונקבה" ("אותם"). לשון הרבים ממשיכה מיד, כאשר הכתוב אומר "ויברך אותם אלוהים ויאמר להם פרו ורבו… ורדו בדגת הים ובעוף השמים", וממשיך ואומר "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע".

המשמעות ברורה וחדה: הזכר הוא רק מחצית מה"אדם", שנברא בצלם אלוהים. האדם הזה הוא זוג העשוי מזכר ונקבה, וכל הברכות, הציוויים וההגדרות חלים רק על השלם הזה, העשוי משני חלקים. אין מדובר ביצור אנדרוגיני: השימוש העקבי בלשון רבים מלמד שיש כאן שניים, זכר ונקבה, אך אלוהים אינו מדבר אל כל אחד מהם, אלא דווקא אל הזוג.

מפרשה זו עולה שוויון מוחלט בין הזכר לנקבה (אמנם מדובר ב"זכר ונקבה" ולא ב"נקבה וזכר", ואפשר לטעון שיש לכך משמעות, וכפי שנראה בהמשך; אך מדובר בעניין דק ולא מרכזי), ועולה גם האידיאה של מונוגמיה כבסיס לעצם האנושיות.

ב. קדימות

אך התיאור השני של בריאת האדם, זה של פרק ב', מספר סיפור אחר לחלוטין. כאן האדם נברא יחידי, לא זכר ונקבה, והאישה מגיעה כ"עזר כנגדו" רק בשלב מאוחר יותר. האדם הזה, עם זאת, אינו זוכה לקסם ולתהילה של בריאתו בפרק א', ונראה כמי שנוצר רק כדי שיהיה מי שיעבוד את האדמה (משימה שבה קולל אחר כך האדם דווקא, ולא האישה):

 וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. […] וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן–מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

הנה כי כן, בריאת האדם כאן מתוארת כיצירה ולא כבריאה, וכדבר הבא מן האדמה – בדיוק כבריאת הבהמות בפרק א': "תוצא הארץ נפש חיה למינה"  (בתיאור ה"חגיגי" של בריאת האדם בפרק א' אין הוא נוצר מן האדמה, מן העפר. הוא נברא, בריאה עצמית וייחודית, בצלם אלוהים).

יצור זה, האדם, אינו מולך על החיות; הן אינן קיימות עדיין, והן נוצרות כאפשרות למי שישלימו את האדם. אלוהים אינו מדבר אל האדם, אינו מברכו ואינו מצווהו דבר, אבל הוא מקשיב לו: הוא מביא אליו את בעלי החיים "לראות מה יקרא לו", וקריאת השם של האדם היא הקובעת. היא גם קובעת, כנראה, שאין בין החיות "עזר כנגדו" מתאים לאדם – דבר שכלל אינו מובן מאליו, שכן בתיאור בריאה זו לא ניכר הבדל מהותי בין אדם לבהמה.

בשלב זה מגיעה האישה:

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.  

עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.  

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

יש כאן היררכיה ברורה – הגורם הפעיל הוא הגבר: הוא הקורא לה בשם (כפי שקרא לבעלי החיים, שהובאו אליו כדי שימצא עזר בהם) והוא ה"עוזב את אביו ואת אמו"; הוא נקרא "האדם" והיא נקראת "אשתו" (אם כי הוא נקרא "אישהּ" מיד אחר כך). אפשר שהאינסטינקט הפמיניסטי היה מעדיף תיאור הפוך, שבו חווה נבראת, מחפשת בן זוג בין בעלי החיים, ומשאינה מוצאת נלקחת אחת מצלעותיה ונבנה ממנה אדם, שלו היא קוראת "איש" "כי מאישה לוקח זה".

מצד שני, אי אפשר להתעלם שאין בתיאור הזה כל רמז לתחרות או לבעלות. תחת זאת יש כאן אינטימיות ואהבה: הזיקה בין הגבר לאישה היא מהותית – "עצם מעצמי ובשר מבשרי" – ומעשה הנישואין מוצג כחזרה למציאות הטבעית, לבשר האחד שלפני ניתוח הצלע. גם כאן, אגב, האידיאל המונוגמי מובהק ביותר.

[את פרשת חיפוש ה"עזר כנגדו" ונטילת הצלע אפשר לקרוא גם בצורה שוויונית יותר: האדם המתואר בתחילה הוא אנדרוגינוס, וה"צלע" היא מחציתו, כלומר "צד" (כמו "צלע המשכן") – ולא עצם אחת. בקריאה כזו יתברר שגם בתיאור זה האדם שבורא אלוהים הוא הזכר והנקבה גם יחד, אלא שבשלב מאוחר יותר מתבצעת הפרדה. כך או כך, בסופו של דבר האדם קורא בשם לאישה וגוזר את שמה משמו, ולא להיפך.]

ג. שוויון מול שונות

התיאור הכפול של בריאת האדם מלמד אותנו על שני ממדים ביחסים שבין זכר ונקבה. במישור המהותי והעמוק, זה המתבטא ב"צלם אלוהים" שבאדם, זה שרואה את האדם כשונה מהותית מכל נפש חיה, זה שמועיד לו את השלטון על הבריאה כולה – במישור ההתייחסות הזה "האדם" אינו הגבר, אלא "זכר ונקבה" גם יחד, ללא כל הבדל.

זוהי התוכנית האלוהית הגדולה, העיקרון. אך העיקרון נותר סטטי: אמנם האדם מצווה "פרו ורבו ומלאו" וכו', אך פעולה זו מחייבת מערכת יחסים, מחייבת פועל ונפעל, מחייבת דינמיקה ומשיכה ומתח, שאינם יכולים להתקיים במציאות של שוויון מוחלט. חכמים רמזו לכך אולי כשקבעו שאדם הראשון היה יצור כפול, זכר ונקבה, אבל כאשר הללו הם "אחור באחור", כלומר שוויון עקר; ואילו אחרי הנסירה – כלומר בתיאור השני, של פרק ב – המפגש ביניהם הוא פורה וארוטי, מפגש של פנים בפנים. מפגש כזה אינו יכול להתנהל אלא מתוך השילוב של שוויון מהותי (אם צד אחד אינו אישיות מלאה וריבונית אין מפגש של פנים בפנים) יחד עם שונות בתפקידים, שבו יש משפיע ומקבל (אלמלא כן אין מפגש כלל ועיקר).

אשר על כן, כאשר אנו יורדים מהמישור החגיגי והמהותי של אדם הנברא בצלם אלוהים אל האופן שבו העולם מתגלגל ומתנהל, אל הבסיס הממשי להתנהלות של הזוגיות והמשפחה ("על כן יעזוב" וכו'), בתוך הקונטקסט ההיסטורי שבו יש עבודת אדמה וצער גידול בנים, ובו האדם הוא קודם כול "נפש חיה" – כאן יש סוג של 'היררכיה' שבה הנקבה מגיבה לזכר, שבה היא נגזרת ממנו, שבה היא ה"עזר כנגדו". חשוב להדגיש, שלא מדובר בעליונות: אפילו כאן, אין אדם יכול לקרוא את הפסוקים בלי לראות שהאישה אינה מתוארת כנחותה מן האדם לא בכישרונות ולא במעלה המוסרית. חוסר השוויון אינו אלא עובדה אונטולוגית, ולפיה ישות אחת היא המגיבה לשנייה, כפי שהכרחי כדי ליצור דינמיקה וסינרגיה.

במילים אחרות: הנוהג הרווח בחברות שמרניות לכנות זוג "משה וציפורה כהן" ולא להיפך, כמו גם הנוהג הרווח בעברית, שלשון זכר היא הלשון ה"סתמית" ומשמשת גם לקבוצה שבה גברים ונשים יחד, הם נוהגים ראויים המעוגנים בגישתו הבסיסית של המקרא. הם מבטאים את ההנחה שלמרות השוויון המהותי, שלמרות שצלם אלוהים הוא נחלת הנקבה כזכר, ובעצם רק נחלת שניהם כאחד וביחד, עדיין יש משמעות לכך שהסדר הוא "זכר ונקבה".

אכן, במשך הדורות חטאו חלקים מן החברה האנושית בדחיקת הנשים אל מקום נחות. ואכן, אפשר שלעתים הדחיקה הזאת נעשתה תוך ניצול חרך אי־השוויון שמעניק לנו סיפור הבריאה. העוול הרב דורי הזה טעון תיקון (ודומה שעיקר תיקונו כבר נעשה), אך צריך להיזהר מהצעד המופרז המבקש לבטל את עצם המשחק ואת היסודות האמיתיים של מבנה החברה האנושית הראויה. קריאה בתורה מלמדת אותנו שניתן לקיים שוויון מהותי ועמוק, ואף מעשי וממשי, מבלי לוותר על הסדר המגדיר את הזכר כמי שמתחיל, כמי שתפקידו להיות קודם. האם עדיין מותר לומר זאת?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

פורסמה ב-27 בספטמבר 2013, ב-גיליון בראשית תשע"ד - 842 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 26 תגובות.

  1. יואב

    יישר כח גדול על המאמר! יפה שהדגשת את יסוד הדוכרא והנוקבא מתורת הסוד לפי פשטי הפסוקים והראית את הגישה הבריאה על הבדלי התפקידים והמהויות בין הגברים לנשים וכן את השווה שביניהם במהות

    ולגבי שאלתך בסוף המאמר אכן מותר להגיד את זה וגם אם כצפוי המגיבים הליברלים כאן יזעקו חמס -וחלקם יתאכזבו בהיותם רואים את עצמם מושפעים מרעיונותיך-הרי רובו הגדול של הציבור הדתי מחזיקים פחות או יותר מהגישה שהבאת במאמר והליברלים בציבור הדתי הם מיעוט קולני אך קטן מאוד

    שים לב שבתי כנסת בסגנון ״שירה חדשה״ וכיו״ב הם ספורים ביותר והמודל הנ״ל לא תפס כמעט גם בקהילות הבורגנות הדתית שלא ״חשודות״ על שמרנות או ״חרדל״ות״

    בקיצור שכוייח גדול

  2. http://www.kolech.com/show.asp?id=24128

    http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=13526

    מומלץ להיכנס לקישורים הנ"ל בעניין מעמד האשה-הקישור הראשון הוא מאמר ביקורת של הרב חיים נבון על ספרה של פרופ' תמר רוס על "ארמון התורה ממעל לה" על פמיניזם ויהדות

    והקישור השני הוא שיעור מוסרט של הרב אורי שרקי שליט"א על מעמד האשה ביהדות-מומלץ בחום

  3. http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=13526

    מכיוון שלא עבד לי הקישור מקודם -אז לטובת הקוראים שיעור של הרב שרקי בנושא-מומלץ בחום

    • על ההבדלים בין איש לאישה ביהדות, כמערכת היוצרת איזון והשלמה הדדית – ראו במאמרה של ד"ר עינת רמון, 'בסוד היחיד והיחד (לפרשת קדושים)', באתר זה.

      • כדאי להעיר שהביטוי 'עזר' שבמקרא משמעו תמיד 'עזר מגבוה, ממי שהוא חזק יותר'. היוצא מהכלל היחיד היא האישה שהיא 'עזר כנגדו', מקבילה אליו. וכתרגום אונקלוס: 'סמך לקבליה'.

        אין במקרא לא 'עוזרת בית' ולא 'עוזר השר'. רק בעברית מודרנית משתמשים בשורש 'עזר' לסייוע מלמטה. אולי בהשפעת 'וסיעתו' שבלשון חכמים, שמשמעו 'חבר המסייעים הנלוים לאדם וכפופים לו'.

        • דברי יואב שורק, בשלהי מאמרו, על 'הסדר המגדיר את הזכר כמי שמתחיל, כמי שתפקידו להיות קודם' – צריכים עיון.

          אדרבה, הן הרמב"ם והן השו"ע פוסקים שבצדקה האישה קודמת לאיש, בהתאם למשנה בבא בתרא פרק ט,א, הקובעת שבנכסים מועטים 'הבנות ייזונו והבנים יחזרו על הפתחים'.

          אף בחינוכו של אדם קודם השלב שבו האם מטמיעה בו דרך ארץ, מידות טובות, אמונה ואהבה. רק מגיל שש מתחיל תפקידו של האב לחנכו במצוות וללמדו תורה – 'דרך ארץ קדמה לתורה'.

          עצם יהדותו של אדם באה מכוח האם, ואף במתן תורה הוקדמו הנשים, כאמור: 'כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל'.

  4. לא. אסור לומר זאת. אלא אם כן אתה מוכן לקבל על עצמך ״מידה מסוימת של אי שוויון במישור החברתי והיומיומי״ ולא לדרוש אותה כהנחת יסוד מבנות אדם (וחוה) אחרות.

  5. "השוויון בין הזכר לנקבה הוא מוחלט במישור המהותי, אך רק בו" – יואב שורק.

    ג'ורג' אורוול היה גאה ביואב שורק, בשיחדש שלו.

    אנא גברים, עשו נא תרגיל מחשבתי קליל והחליפו את המילה "הזכר" במשפט הנ"ל במילה "ישראלים", ואת המילה "נקבה" במילה "מתנחלים". כמו כן החליפו את הזכר בלבנים, ואת הנקבה בשחורים, או את הזכר בגרמנים, ואת הנקבה ביהודים, ו… טוב, אפסיק פה..

  6. יחיאל,איחוליי על השימוש בחוק גודווין היה ברור שהדמגוגיה הזו תגיע מתי שהוא

    נראה שלא הבנת כלל את יואב שכתב שיש שוויון במהות בין גבר לאשה וששני המינים מרכיבים את השלמות האנושית "ויקרא את שמם אדם" אך ברמת התפקידים החברתיים והמעשיים יש הבדלים שיש כאלו המתעקשים כיום להתעלם מהם ועל כך יואב כתב

    גם בחברה דמוקרטית יש הבדלים בין הציבור הרחב לבין ההנהגה למרות השוויון בפי חוק וגם מטבע העולם שיש מנהיגים ומונהגים[ודוק לא שולטים ונשלטים] ככה זה בכל קבוצה אנושית וגם בתוך קבוצת חבר'ה תמיד יהיה את ה"מנהיג" למרות שלא מדובר בדיקטטור ששולט או מורם מחבריו

    תן דעתך על כך שגם בחברה המודרנית כיום מקובל שאת הצעת הנישואין מציע הגבר ולא האשה וכנראה שלא בכדי ושיש יסודות מטאפיזיים ביחסי גברים-נשים שלא משתנים

    זה בדיוק מה שיואב התכוון במאמרו וההשוואה ליהודים בגרמניה הנאצית או לשחורים בדרום האמריקני של ימי חוקי ג'ים קרואו היא דמגוגיה זולה ותו לא מידי

    -ועל רגל אחת אומר שבגרמניה הנאצית לא היה אפילו שוויון מדומה ליהודים אלא מידור ואפלייה מוצהרים ובדרום האמריקני של ג'ים קרואו התפיסה של "נפרדים אבל שווים" הייתה פיקציה מוחלטת שאף אחד לא חשב שבאמת אנשי הדרום הלבנים רצו לתת שוויון לשחורים רק "בנפרד" וכל העניין של "נפרדים אבל שווים" בא בכדי להפלות את השחורים מבלי להסתבך עם התיקון ה15 לחוקה שחייב שוויון בין כל האזרחים

    אף אחד לא חשב לרגע שמדובר ברצון אמתי לשוויון ופלא הדבר שבית המשפט העליון של ארה"ב קיבל בתחילה את השטות השקופה הזו בפסק דין פלסי נגד פרוגסון עד שארל וורן ביטל אותה בצדק בתפישתו שמדובר בעשיית חוכא ואיטלולא מהחוקה האמריקנית ואכמ"ל-

    נ.ב

    אגב יחיאל אם תבוא ותאמר שיש כיום נשים מנהיגות ומנכ"ליות וכו' וכו' תנוח דעתך שלא מדובר בחידוש מודרני וכבר בעולם העתיק היו את קליאופטרה במצריים ואת שלומציון המלכה אצלינו שהייתה אהודה על חכמינו ובכל זאת דברי יואב שורק כאן מדברים על הכלל ולא על דוגמאות יוצאות מהכלל

    • על כל פנים, האיש היהודי מחוייב לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו, ולהיוועץ בה במילי דביתא (ויש אומרים: אף במילי דעלמא. בבא מציעא נט), כאברהם ויעקב שנועצו בנשיהן בעניינים גורליים שעמדו על הפרק. ה'מנהיג' בבית היהודי הוא הקב"ה, ששמו עולה מצירוף האיש והאשה ושכינתו ביניהם.

  7. רק אומר – יואב שורק בהבהרה פייסובקית בפורום "אני פמיניסטית דתיה ואין לי חוש הומור:

    "אחרי קריאה נוספת של המאמר שלי עצמי, ובעקבות הערות של כמה אנשים בעיקר מחוץ לפורום, אני מבין שעשיתי שימוש לא חכם במונח 'אי שוויון' – שימוש שלא אליו התכוונתי. לכן בגיליון הקרוב של מקור ראשון תהיה הבהרה, וכן באתר יש גירסה מתוקנת של המאמר. ולא, המאמר עדיין רחוק מהפי-סי של הפורום הזה, אבל הוא משקף עכשיו נכון יותר את שהתכוונתי לומר."

    עוד יהיו הבהרות נוספות..

    • פונדמנטליסט דתי עם עודף חוש הומור

      האין עיקרון השוויון מחייב שגם לנשים דתיות יהיה חוש הומור?

      בברכה, שמשון ל"ץ

    • האמת אני די מתפלא שיואב נכנס לפורום הלא מכובד הזה שיחיאל הזכיר בתגובתו

      אותו פורום שבעבר הוא ניסה להיכנס שם לדיון עניני ושאר המגיבות והמגיבים התנפלו עליו כאחוזי דיבוק ובהתלהמות חסרת פשר-הדיון היה סביב דברים שיואב הגיב כאן במוסף למאמר "מעבר למחיצה הפנימית" של פרופ' ורד נעם שעצבנו את משתתפי הפורום ה"נכבד"-

      ושאחד המגיבים שם כתב לו לאחר הערה על התלהמות שבפורום הנ"ל הוא יכול "להרגיש בבית" ולגדף את כל מי שלא מסכים איתו "למרות שזה נשמע ילדותי"

      מה אומר? ממש מופת של פלורליזם וריבוי דעות ודיון ענייני -בקיצור הקבוצה הזו בפייסבוק היא בפשטות קבוצה קנאית ופנאטית של הכנסיה הפמיניסטית

      לא פלא שהמגיב יחיאל שכתב כאן תגובה דמגוגית במיוחד כלפי יואב מסתובב בקבוצה הנ"ל-לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו

      ודי לחכימא ברמיזא…..

  8. כנראה שיואב מקבל יחס הוגן בגרופ. אחרת לא היה נכנס (ולא בפעם הראשונה) ולא היה טורח להגיב ולענות ולהבהיר את דבריו. כנראה שהוא אגם מבין שטעה באי אלו דברים ולכן הוא משתדל לתקנם.

    https://www.facebook.com/ajax/sharer/?s=37&appid=2309869772&p%5B0%5D=557185647669486&profile_id=352850698102983&share_source_type=group

  9. האמת זה עדיין נראה לי משונה

    לאחר אותו דיון שהזכרתי שהתנהל יותר כמו לינץ' מאשר כמו דיון אני מתפלא שיואב עדיין רואה עניין להיכנס לשם

    בכל אופן גם אני מסכים שמאמר על נושאים רגישים מצריכים גם כתיבה רגישה וזהירה אך כמובן שזה לא אומר שיואב צריך להביא את החזרה בו דווקא בפורום המתלהם הנ"ל שלא כל כך כיבד אותו בלשון המעטה

    היה יכול להיות לו מספיק כאן במוסף מבלי להנצל בפני חברי וחברות קבוצה שבסופו של דבר חייבים לו התנצלות הרבה יותר משהוא חייב להם בכלל משהו

  10. ובכל זאת, לאחר כל דבריך, יואב לא מצא לנכון לנהוג כעצתך. אלא להיכנס לגרופ, להתדיין עם חברותיו, ולהסכים (חלקית), עם כמה מהטיעונים שהן העלו. אז אולי הבעיה היא לא בפורום, אלא במקום אחר.

  11. יחיאל,אותה התלהמות קבוצתית שעליה דיברתי הייתה בפורום המדובר ולא בשום מקום אחר ברשת

    ואם רמזת ל"מקום אחר" עלי אז תנוח דעתך שאין לי שום בעיה ואפילו ברצון מבחינתי לדון עם כל מי שרוצה על כל נושא[שאני כמובן אוחז בו ויכול להביע בו דעה]ובלבד שהדיון יהיה ענייני ולגופן של טענות ועם כבוד הדדי

    כאשר יש כאלו שמראש פוסלים כל מי שלא חושב כמוהם[כמו אחד המגיבים המתלהמים שהגיב ליואב באותו דיון שדיברתי עליו
    שהצהיר מפורשות שהוא לא רואה עניין לכבד דעות אחרות במסגרת ה"מגרש הבייתי" שלו, אני זוכר את שמו ואני לא מזכיר אותו כאן מפאת ככבוד בסיסי לבן אדם גם אם הוא לא ראוי לכך מצד התנהלותו]ושמטרתם היא לא לדון אלא לחבוט במי שהם מתנגדים אליהם

    אז לדעתי אין טעם ב"דיון" כזה- לצערי הרב נגררתי לסגנון כזה של התנצחויות עם מגיבים כאן שזו הייתה התנהלותם וכשראיתי שזה חסר טעם הפסקתי

  12. http://www.kolech.com/show.asp?id=24128

    מומלץ בחום לקרוא את המאמר הנ"ל גם ובמיוחד לחברות וחברי "אני פמיניסטית דתייה ואין לי חוש הומור"

  13. http://www.herzog.ac.il/vtc/0080669.doc

    ועוד מאמר משובח של יואב שורק בו הוא מבקר את ה"מניינים השוויוניים" ובכלל את כל התפישה המעוותת של הדתיים הליברלים על דרכי הפסיקה בהלכה

    שווה מאוד לקרוא-אני אישית הזדהתי עם רוב הנאמר הסתייגתי מהסוף אבל רוב המאמר ממש מילים כדרבנות

  14. ליואב שורק כותב המאמר ושאר הקוראים מומלץ לעיין בתיאורו של אלכסיס דה טוקוויל את היחס לשוויון בין גברים לנשים בארה"ב של תקופתו -שנות השלושים של המאה ה-19 למניינם-כפי שהוא התרשם המזכיר מאוד את המסר של המאמר כאן של יואב

    הוא מתאר איך יש יחס של כבוד ותחושה של שוויון ושותפות אמת בין הגברים לנשים בארה"ב אך זה שוויון מהותי שמבוסס על חלוקת תפקידים בחיי המעשה שגורמת לכל מגדר לפעול לפי דרכו הייחודית ולכן יש יחס של כבוד ושוויון ערכי בין גברים לנשים בחברה האמריקנית כפי שהוא ראה אותה

    לעומת זאת הוא מתאר את הדיבורים על שוויון באירופה של ימיו שלדעתו הגזימו בטשטוש ההבדלים בין גברים לנשים שלדעתו לא היוו שוויון אלא צביעות

    מדובר במסר זהה לחלוטין למסר של המאמר הזה וכדאי לקרוא אותו ואומנם הדברים נכתבו לפני למעלה מ170 שנה אך הרלוונטיות שלהם לדעתי עדיין קיימת מאוד

    כדאי לקרוא את הדברים בספרו של טוקוויל "הדמוקרטיה באמריקה" עמ' 653-656 [מהדורה עברית של הוצאת שלם]

  15. יואב

    חשבת גם על הרעיון שאולי אם מחליטים ששני פרשיות הבריאה אמת, ואינם חולקים ובאים ממקורות שונים אלא באים לבטאות רעיונות שונים. הם באים לרמז שישנה תפיסה אחת נחותה שהאשה הינה צלע גברי והוא הקורא לה שם, והיא עזר כנגדו, וכו'.
    אבל ישנה תפיסה מתקדמת ושורשית יותר שהזכר והנקבה הינם מאוחדים בשם "אדם" ואין לאחד עדיפות על השני.

    אולי כיום אנחנו בתפיסה השורשית יותר זו הרואה באשה בן אדם ולא תחליף לחתול ולפיל כעזר לגבר השוביניסט.

    לרעיונות שאינם ניתנים לביקורת מדעית, אין בסיס ואין שווי. הם נוצרים בהליך הפוך. מהכתוב למציאות ולא מהמציאות לכתוב.
    אתם לא שמים לב שהנסיון הנואש שלכם לשוות לתורה בתפיסה קדומה צביון מודרני, הוא פתתי ולא ממש רציני?!

    • לארז – שלום רב,

      פרשיות הבריאה (ככל ספר בראשית) בנויות על 'כלל ופרט'.

      הכלל הוא 'זכר ונקבה ברא אותם' שבפרק א'. הפירוט בא בפרק ב', בו מגלה האדם שהוא זקוק לבת-זוג שבלעדיה 'לא טוב היות האדם לבדו' וכדברי חז"ל: 'מי שאין לו אישה אינו אדם' (יבמות סג,א).

      אולי משום כך נקראו הקידושין 'לקיחה'. האיש צריך להשקיע ולחזר אחרי אבידתו, כדי להפנים שבלעדיה הוא חסר, והיא ש'מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו' (שם).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  16. ארז, דווקא יואב במאמרו ממש לא מנסה להלביש צביון מודרני על הפסוקים וההיפך! דרך הפסוקים הוא מבטא עמדה שמרנית

    שים לב שוב למה שהוא כתב ואיךהוא סיים את מאמרו

להגיב על ש.צ. לוינגר לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: