בראשית הייתה מחשבה | מרדכי מרמורשטיין

הרב צבי קפלן היה המדריך הראשון בישיבת כפר הרא"ה והוא שכתב את "המנון הישיבה", לאחר שהחניכים "סחבו" לו את המזוודה. ומהו הקשר להמנון משמר השרון?

בשנה האחרונה הלך לעולמו בקול דממה דקה הרב צבי קפלן. הוא היה נטוע עמוק בעולם החרדי ולפיכך פטירתו לא הותירה רושם בקרב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות, אולם קריאתו של הנביא ירמיהו "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" מחייבת אותנו לעצור קמעא ולכבד את זכרו של מי שלא הלך אחרינו במדבר בארץ לא זרועה כי אם לפנינו, ובמיוחד בימים אלה שבהם מלאו ע"ד שנים לייסודה של ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפר הרא"ה (י' בחשוון ת"ש).

לדור אשר לא  ידע את צֶבי, ראוי לספר כי צבי קפלן צעד עם הרב נריה יד ביד במסע העולה אל גבעת הישיבה ובמידה רבה אפשר לייחס לו את יריית הפתיחה למסע. מסכת היחסים בין היהדות החרדית לבין הציונות הדתית אינה מאפשרת להעלות היום על דמיוננו דמויות מסוגו של צבי קפלן: תלמיד ישיבת חברון ומדריך בסניף בני עקיבא בירושלים. אכן מנקודת המבט של  תלמיד "חברון", בדיוק כמו הרב נריה חניך ישיבות מינסק ושקלוב, צפה צבי בעיניים כלות בחולשתה הדתית של תנועת בני עקיבא.

באדר תרצ"ט, במלאת עשר שנים לתנועה, במאמר בזרעים שכותרתו "מעט חשבון נפש", יצא קפלן בביקורת קשה על רמתה הדתית של התנועה, טען שהיא חסרה "הכרה תורנית", וקרא לחייב כל חבר בתנועה להקדיש שנה אחת לפחות ללימוד תורה בישיבה. המאמר הכה גלים חזקים ברחבי התנועה והוא שהעמיד סוגיה זו במוקד הדיונים של הסמינריון השני שהתקיים בכפר הרא"ה בשלהי אדר ותחילת ניסן תרצ"ט, סמינריון שממנו יצאה הקריאה "בני עקיבא לישיבה". מכאן התגלגלו הדברים מעצמם, החלו לקום "חוגים" תורניים בירושלים, בחיפה ובפתח תקווה, ובמחצית תמוז התכנסו עשרים ושמונה חברי החוגים בכפר הרא"ה למחנה הכנה להקמת הישיבה שנמשך כחודשיים ובו היו אמורים החברים לבחון את יכולתם לעמוד במשימה החברתית והדתית הכרוכה ברעיון ישיבת בני עקיבא.

ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, 1940 צילום: יאיר בן אורי

ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, 1940 צילום: יאיר בן אורי

המזוודה נעלמה

מדריכם במחנה היה צבי קפלן. בבוקר כ"ט באב היה אמור צבי לעזוב את המחנה ולחזור לביתו על מנת לשוב ולחבוש את ספסל הלימודים, למחרת ראש חודש אלול, בישיבתו, ישיבת חברון.

חבריו־חניכיו, נערים בעלי תודעה היסטורית עמוקה שחשו את משק כנפי ההיסטוריה המרחף על המחנה, ביקשו להנציחו בשיר. כיוון שהכירו היטב את כישורי החריזה של צבי, העלימו את מזוודתו הארוזה, החביאוה בבית המשפחה שאירחה את יצחק לב והודיעו לו חגיגית שמזוודתו תושב לו רק לאחר שישאיר בידם שיר שיספר את סיפור המחנה. בלית ברירה נטל צבי לידו עט ונייר וכעבור שעה קלה "שוחרר" לביתו אחרי שמסר להם שיר בן תשעה עשר בתים ופזמון, שייקרא לימים "שיר הישיבה" או "המנון הישיבה" אך ייודע יותר במילות הפתיחה שלו: "בראשית הייתה מחשבה". השיר ביטא בדיוק מופלא את החתירה לתיקון עולם של הנערים, את שאיפת בני עקיבא, את אידיאל תורה ועבודה על פי פרשנותם של הרב נריה וצבי קפלן, שעיקרם: הקמת ישיבת בני עקיבא כפרוזדור לטרקלין הקבוצה.

ואלו הם בתיו הראשונים של השיר המושר בפי כול:

בראשית הייתה מחשבה

אידיאל נשא ומרומם

התאספו ילדים בני־מצווה

והחליטוּ לתקן את העולם

 

פזמון:

כה נקים את מפעלנו

ישיבת בני עקיבא תקום

איתן יעמד ביתנו

יגביה עד שמי רום

 

נייסדה נא קבוצה לתפארת

אין כמוה מהודו ועד כוש

לתורה לעבודה ולמשמרת

בגמרא ברובה ובמכוש

 

אך בטרם נקים קבוצתנו

נייסד ישיבה נפלאה

כמוה לא חזו אבותינו

מלאה בתורה וביראה

בראשית הייתה הקדחת

מיום שעמדתי על דעתי התנועתית היה ברור לי שבפרפרזה על הגדרתו של לינקולן את הדמוקרטיה "שלטון העם על ידי העם למען העם" ניתן לומר על שיר מכונן זה, על מילותיו ולחנו, "שיר של בני עקיבא על ידי בני עקיבא למען בני עקיבא". השיר הושר בכל סמינריון, בכל מחנה, בכל ועידה. לא הייתה בבני עקיבא מקהלה או להקה שכיבדה את עצמה שהרפרטואר שלה לא כלל את השיר הזה. האם יכולתי להעלות על הדעת ששיר זה בהבדלים קלים ביטא עוד שנים לפני הקמת הישיבה רעיון אחר, אידיאל אחר? האם יכולתי להעלות על הדעת שהמילים והלחן לא ירדו לעולם כרוכים יחדיו כמבטאים את מחשבת הישיבה?

והנה יום אחד נתגלגלה לידי עבודה סמינריונית בשם "שירים מקרבים בין רחוקים וקרובים" שכתבה רינה ברקאי מקיבוץ משמר השרון במסגרת לימודיה לתואר שני. קשה לתאר את עוצמת ההפתעה. שחור על גבי לבן הופיע בעבודה המנון משמר השרון הפותח במילים "בראשית הייתה הקדחת" ופזמונו פותח במילים "כאן נקים את מפעלנו" ומאליו עלה והזדמזם בפי המנון הישיבה. לא היה כל  ספק. המנון הישיבה של בני עקיבא נשען על אדניו של המנון משמר השרון:

בראשית הייתה הקדחת

העמק רבץ שטוף ביצות

גמלת לאיטה פוסעת

דממה רווית הוד וסוד

 

כאן נקים את מפעלנו

נבנה את משמר השרון

איתן יעמוד ביתנו

לעולמי עד ייכון

ושבו בנים למולדת

חרשו בעינות הגאולה

ברוכה היא היד העובדת

מלאת מעשה ופעולה

 

כאן נקים את מפעלנו

נבנה את משמר השרון

איתן יעמוד ביתנו

לעולמי עד ייכון

רינה כתבה כי המנון משמר השרון נכתב על ידי חבר הקיבוץ יעקב מרגלית בשנת 1936 בהשראת מאמר של חבר הקיבוץ מאיקה רדין בעלון הקיבוץ. את המנגינה נטל מלחן של המלחין הרוסי הנודע דימיטרי שוסטקוביץ לסרט סובייטי שבו צפה בוורשה בשנת 1933. שוסטקוביץ נשאב למשימה על ידי השלטון הסובייטי אך אמר בראיון שאהב את המוסיקה הזו ששיקפה את האפוס, המחשבות והרגשות של העם הסובייטי.

הסרט שאותו ראה מרגלית, ושלחנו הטביע בו רושם כה עמוק, היה סרט שיצא אל האקרנים בשנת 1932 ונשא את השם ""the counterplan, כשמו של הסלוגן שהעניקו השלטונות הרוסיים למהפכה התעשייתית שביקשו לחולל ברוסיה ובאמצעותו הלהיבו את העם הרוסי לתוכנית.

את מילות השיר כתב בוריס קורנילוב, שהיה גאה לימים בהתפשטותו של השיר בקרב העם הרוסי ואף מחוץ לגבולות רוסיה. מפס הקול של הסרט נשמע לא פחות ולא יותר קולו של החזן הידוע סידור בלרסקי.

השיר הוא שיר הלל לקומוניזם הסובייטי המתאר שחר של יום חדש הפוגש את העם הרוסי היוצא בשמחה לעבודתו במפעלים. השיר בתרגום לא מדויק אומץ אף על ידי תנועת השומר הצעיר בשם "קטנתי".

שכנים בעמק

לימים כשסיפרתי לרינה על הסדק הגדול שנפער בנרטיב שעל ברכיו גדלתי והתחנכתי למקרא עבודתה, היא סיפרה לי על נסיבות התוודעותה לשיר הישיבה. היא השתתפה בסמינר בירושלים. מונית אספה את המשתתפות מאזור השרון. בין הנוסעות הייתה מירב פרידלנדר מרעננה. במהלך הנסיעה ארגנה רינה אירוע במשמר השרון שבמהלכו הייתה אמורה מקהלה לשיר את המנון משמר השרון. בתוך כך היא זמזמה את השיר. מנין את מכירה את שיר הישיבה, תהתה מירב. איזה המנון ישיבה, זרקה רינה, זהו המנון משמר השרון. מה פתאום, הרעימה מירב, זהו המנון ישיבת בני עקיבא.

לאחר שנתברר מעל לכל ספק שאכן דימיטרי שוסטקוביץ, מבלי שהתכוון לכך, העמיד את לחנו לשירותן של  תנועות אידיאולוגיות רבות, בהן כאלה הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, כמו ישיבת בני עקיבא ומשמר השרון, נפתח דיון בשאלה "מי העתיק ממי". בסופו של דבר נאלצה מירב להודות בשברון לב כי המנון משמר השרון קדם להמנון הישיבה.

כשנתגלגל לידי יומן החוגים, במסגרת מחקרי על הרב נריה, ובו הסיפור שמאחורי כתיבת השיר, מצאתי שורה קטנה, כמעט נעלמת: "לפי המנגינה בראשית הייתה הקדחת", ולכאורה לא הייתה כל הפתעה, ולכאורה לא הייתה כל תגלית, אך כנראה עיניים מעטות מדי שזפו את יומן החוגים שבמעמקי ארכיון הישיבה בכפר הרא"ה ואלה שעשו כך לא נתנו דעתם יותר מדי כדי לדעת ולהבין מהו אותו שיר "בראשית הייתה הקדחת" וכך שמר הנרטיב על עצמו לאורך עשרות שנים.

קיבוץ משמר השרון החילוני למהדרין נמצא כמטחווי קשת מהמושב הדתי כפר הרא"ה. המנון משמר השרון היה מוכר היטב ברחבי עמק חפר, הושר בפי כול, וראה זה פלא – אף בפיהם של הנערים שהקימו את הישיבה בכפר הרא"ה היה שגור. עד כדי כך שבקלילות רבה, כשהלחן מתגלגל בראשו, נטל צבי קפלן את השיר לידיו ובמשחקי מילים הפך אותו להמנון הישיבה ולשיר מכונן בחייה של תנועת הנוער הדתית בני עקיבא.

לעתים כשאני עוצם את עיניי אני יכול לראות בעיני רוחי את בני משמר השרון ואת תלמידי הישיבה בכפר הרא"ה עומדים במפקד משותף והמנונם החצי משותף בוקע מגרונם לשמים, וחושב על היות אותו שיר שיר מכונן לשתי התנועות, וחושב על הגעגוע שיש לי ולרינה ברקאי לאותו שיר.

אכן לחנו של דימיטרי שוסטקוביץ בשירות המהפכה הסובייטית פגע במדויק במטרתו. הוא מבטא שמש מפציעה, אמונה ביום חדש, חתירה לעולם חדש, שאיפה לתקן עולם. וכך משך הלחן הזה אליו את משוררי התנועות הלאומיות והחברתיות שחתרו להלהיב את חבריהן ולקרוא להם לקדמה, למהפכה, לתיקון עולם. כך ברוסיה הסובייטית, כך במשמר השרון וכך בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. יש כנראה בכוחה של המוסיקה לחצות אוקיינוסים אידיאולוגיים כשהיא נשענת על רבדים עמוקים יותר מהאידיאולוגיה החיצונית.

ואף על פי כן, בסופו של יום עיניך הפקוחות יודעות שלא היה גם בכוחו של שיר זה לטשטש את המרחקים האידיאולוגיים העצומים שהפרידו בין עולמה של ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה לבין עולמו התרבותי של קיבוץ משמר השרון, מרחקים שהצליחו להעלים את המכנה המשותף החלוצי הלאומי הענק.

ועם זאת אפשר שמעמק חפר, ערש שני השירים, תצא בשורה. רינה ברקאי וחברותיה, אולי בהשפעת השירים, ייסדו לפני שנים מעטות את עמותת "זית" – זהות יהודית תרבותית, וזו חרתה על דגלה את העדפת המכנה המשותף היהודי־ישראלי על פני המפריד, ואפשר שיום אחד אכן יעמדו נערי ישיבת בני עקיבא ונערי משמר השרון במפקד משותף ויוכלו לשיר שיר אחד עם מילים המבטאות תוכן משותף. והיה זה שכרו של צבי קפלן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בספטמבר 2013, ב-גיליון בראשית תשע"ד - 842 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. בס"ד כ"ו תשרי ע"ד

    ר' צבי קפלן הוא בנו של הרב אברהם אליהו קפלן, מגאוני ליטא, תלמיד הסבא מסלבודקה וראש ביהמ"ד לרבנים מיסודו של ר"ע הילדסהיימר בברלין. הבן ערך והוציא לאור את כתבי אביו 'בעקבות היראה' ו'דברי תלמוד'. על האב כתב ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, 'נפשי מפני מה את בורחת', באתר זה.

    בתגובותי למאמרו של ד"ר טיקוצ'ינסקי הראיתי שרא"א קפלן הגה כבר בתרס"ט, בהיותו בן י"ט תלמיד ישיבת סלבודקה (במכתבו לידידו ר' חיים מאיר גיטלסון) את הרעיון להפוך את ארץ ישראל למרכז ליהדות העולם, אליה יעלו בחורים מהגולה ללמוד בה ובעקבותיהם תבאנה משפחותיהם (בעקבות היראה, עמ' קצב).

    בשנת תרפ"א, בהיותו כבר ראש ביהמ"ד בברלין, פירסם רא"א קפלן מאמר בו קרא בין השאר להקים בירושלים ישיבה מרכזית אליה יישלחו המובחרים שבבני הישיבות ובה יוכשרו להיות גאוני הדור (בעקבות היראה, עמ' קיב-קיג).

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    ב'משמר השרון' גדל (כילד חוץ) הרב דב ביגון, שלימים ייסד את 'מכון מאיר', המקרב אל התורה מתוך חיבור של אהבת העם והארץ עם אהבת התורה, שתלמידיו ותלמידי תלמידיו מקיימים 'עימדו ומלאו את הארץ תורה'.

    הרב צבי קפלן, בנו של ראא"ק, והרב משה צבי נריה, חתנו של רח"מ גיטלסון, זכו לייסד את 'ישיבות בני עקיבא' שתרמו תרומה חשובה להיותה של ארץ ישראל למרכז תורני ליהדות העולם.

  2. כתבה מרתקת, תודה. סבא שלי (יעקב) כתב את ההימנון המדובר. בתור ילדים, היינו שרים את ההימנון (או איך שקראנו לו ״בראשית הייתה הקדחת״ כמילות פתיחת השיר) בכל הזדמנות.
    מעניין שבני עקיבא אימצו את הפזמון ואף חלק מהמילים להימנון התנועה.
    סבא היה חילוני גמור אבל הוא בא ממשפחת רבנים גדולה ועד היום, חלק גדול במשפחה הינו דתי (כולל מספר רבנים) ואף חרדי.
    סבא כבר לא בחיים (נפטר בשנת 2003) אבל הוא הספיק לא מעט בחייו כולל שרות בבריגדה היהודית, תפקידי הנהגה בגורדוניה, משמר השרון, התנועה הקיבוצית ומפלגת העבודה.
    סבא לא השאיר צוואה כתובה אבל ההקצנה הדתית לא הייתה לרוחו, והלוואי ובני עקיבא והציונות הדתית יצליחו לחזור לערכים אותם מקדשות מילות השירים ויצליחו לעצור את הלאומנות וההקצנה בקרב אנשי הציונות הדתית.
    אני עדיין רוצה להאמין שיש לנערי כפר הרוא״ה יותר מהמשותף עם נערי משמר השרון מאשר עם ״נוער הגבעות״.

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 844 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: