תיקון בעולם נורא | בכל סרלואי

נער מוכה בחיים חסרי סיכוי משלם מחיר כבד על כל רגע של שמחה ופתיחת הלב. גילוי הטוב בעולם מציע פתח תשובה ברומן שובר לב

downloadבינתיים הכל בסדר

גארי ד' שמידט

מאנגלית: מאירה פירון

ידיעות ספרים, 2013, 333 עמ'

דאג סוויסטק בן ארבע עשרה והוא אסיר בחייו שלו. כל בני משפחתו אומללים ואבודים בדרכם שלהם: אחיו הגדול, לוקאס, משרת אי שם בווייטנאם, אחיו השני כריסטופר, המבוגר ממנו בשנתיים, עובר את כל התהליכים בדרך להפוך לעבריין צעיר, ויש לו אב אלים ומתעלל ואמא מחוקה. החיים שלו הם ירושה מרופטת של בני משפחתו הקודמים לו כמו הבגדים שהוא לובש, והם עפים ברוח ובוודאי ימצאו את סופם בתעלת ביוב בצד הדרך, כמו כובע הבייסבול החתום שהעניק לו השחקן האגדי ג'ו פפיטון. היום הוא גר בבית ובסביבה המוכרת לו, עם הבעיות שהן חלק ממנו כבר שנים. מחר הוא ייעקר מהסביבה שלו כי אביו פוטר מעבודתו בפעם המי יודע כמה, והם יעברו לעיירה מריסוויל בצפון מדינת ניו יורק, שאביו מצא בה עבודה בבית חרושת לנייר. עד הפעם הבאה.

שינוי המקום אינו מביא בעבורו את שינוי המזל, לפחות בהתחלה. לא רק חייו של דאג כמו נכתבו מראש – המענה האלים, העוני הנורא שיביא להידרדרות לפשע, אוסף הכישלונות שעושה את האדם למר ומנוכר – אלא גם האופן שבו יתפסו אותו שאר תושבי מריסוויל. דאג מעניק תיאור קשה של העפעף הקהה הצונח מצד העולם – חשדנות הסביבה בנער הקשה, החצוף, גס הרוח, הנחשד בעצם הנוכחות שלו בחייהם: הוא בוודאי זומם משהו. זוהי החצר האחורית של אמריקה בעיניו של הזבל הלבן, והוא שונא את העיירה, את מעבר הדירה ואת חייו שלו.

ביומו הראשון דאג מסתובב ברחובות כדי לברוח מהצעקות והאלימות בבית. בעקבות נערה יפה על אופניים ורודים נכנס דאג לספריה בפעם הראשונה בחייו. הוא אינו פונה אל הספרים – את הסיבה הנוראה לכך יגלה הקורא בהמשך – אלא ממשיך לשוטט, ושם נגלה לפניו חדר ריק ובו ספר ענק, בו לא כתובה אף מילה. זהו ספר עם ציורים של ציפורים.

מתחת לזכוכית היה ספר. ספר ענק. ספר ענק־ענק. הדפים שלו היו ארוכים יותר מאלת בייסבול רצינית. אני לא משקר. ועל כל הדף היה רק ציור. של ציפור. לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.

היא היתה לבד ונראתה נופלת מהשמיים לתוך ים ירוק וקר. הכנפיים שלה נטו לאחור, נוצות הזנב שלה נטו לאחור, והצוואר שלה התפתל ונראה כאילו ניסתה להסתובב אך לא הצליחה. העין שלה היתה עגולה ונוצצת ומפוחדת, והמקור קצת פעור – היא ניסתה כנראה לגמוע קצת אוויר לפני ההתנגשות במים. השמים סביבה היו כהים, והאוויר נראה כבד מכדי לעוף בו.

הציפור הזאת נפלה, וזה לא הזיז לאף אחד בעולם.

זאת התמונה המפחידה ביותר שראיתי מימיי.

היפה ביותר.

דאג מגלה עותק יקר המציאות של "הציפורים של אמריקה", מאת ג'ון ג'יימס אודובון, המצוי בבעלות הספריה של מריסוויל. הציפורים הפצועות, היפהפיות, השורדות, הנאבקות לחיים, מזכירות לו את עצמו ואת כל מה שאינו יכול לבטא בעולמו שלו. בעזרתו של ספרן רגיש וקשוב הוא מתחיל לצייר. תחילה כדי לתאר את המציאות, אחר כך כדי להבין אותה.

ספר זה הוא הספר המודפס היקר ביותר של כל הזמנים, וכל עותק או דף שלו שווה הון. אבל אפילו יצירת אומנות מושלמת כספרו של אודובון, היא עולם שבור – העירייה מוכרת דפים מן הספר לאנשים עשירים כדי לכסות את חובותיה. דאג נחרד כולו מן העוול הזה וינסה לתקן אותו בכל אמצעי שעומד לרשותו.

אי אפשר לכתוב

"בינתיים הכל בסדר" הוא רומן שובר לב. בשפה רזה, מצומצמת וחוזרת על עצמה, הוא מתאר את חייו של נער שחייו נגמרו עוד לפני שהתחילו, בעולם חסר סיכוי. בינתיים הכל בסדר – כיוון שדאג ואף הקורא מודעים לכך שהוא עתיד לשלם מחיר כבד על כל רגע של שמחה, של חברות ופתיחת הלב. בסופו של כל יום הוא יחזור הביתה אל אביו המתעלל וחייו המוכים, שמהם אין לו מוצא.

בצורה מעוררת התפעלות מצליח שמידט להיכנס לעולמו של דאג דרך הדיבור שלו: הוא מתאר את חייו הנוראים בחסכנות, בצמצום פרטים ומתוך המעטה מכוונת של פרטי מידע חשובים שיתגלו לקורא בהמשך, הם נוראים מכדי לתאר אותם. הלשון מיוצגת על ידי הדוברים אותה – כאשר הוא מדבר בגסות, הפורצת ממנו בגלל חשדנות העולם וגסותו שלו, הוא נבהל בתוכו מכיוון שהוא מדבר כמו אחיו לוקאס.

השפה בעבורו היא נקודת האבחנה בין מה שהוא למה שלא יוכל להיות. בכל כמה פסקאות חוזרים המשפטים: "אני לא ממציא את זה", "אני לא משקר", "אולי אתם יודעים איזו מן הרגשה זו". דאג כמו מנסה לבחון את מידת היכולת והכוח של הקורא מול סיפור חייו שלו: אם הוא יישאר נאמן לסיפור שלו על אף הזוועה שבו, אולי הוא ילחש לו את הסוד שלו, כמעט בטעות, בהמשך.

הספר מלא סודות, כאותן צלקות איומות שאותן נושא דאג על גופו – משפטים שאי אפשר לכתוב, מעשים שלא ניתן לספר. אבל את התוצאות של הדברים שנאמרו ואלה שלא ניתן להגיד חובה לתאר. איך הנער המתאמץ לפרוץ מתוך חייו מתפרץ בזעם, זונח באופן פתאומי את לימודיו ומתנכר בגסות לנערה שהוא אוהב, מתוך ידיעה שהוא מאבד את כל עולמו מכיוון שזה כבר אבוד ממילא.

הספר מלא סודות, כאותן צלקות שהנער נושא על גופו           צילום: שאטרסטוק

הספר מלא סודות, כאותן צלקות שהנער נושא על גופו צילום: שאטרסטוק

אזעקת הקיטש

זהו ספר של גילויים נוראים על חייו של נער שלא היינו רוצים לפגוש ברחוב או לבקר אצלו בבית. העליבות, העלבונות מצד החברה, המחיקה מצד האב שנעשית לחלק מהמהות והמוות הנפשי, מציירים גיבור הלכוד בחייו כמעט כמו הציפורים בין דפי הספר של אודובון: צעקה שאיש אינו מסוגל להקשיב לה. אבל כפי שדאג מסוגל להקשיב לצעקה שבין הדפים, מתגלים אנשים המסוגלים לשמוע את האימה בליבו של דאג אף מבעד לחזות הדוחה את העולם ואת עצמו כאחת: ספרן המלמד אותו לצייר, מורה המבין כי אף שהוא בכיתה ח', דאג אינו יודע קרוא וכתוב, נערה שנותנת בו אמון ועוד כמה אנשים טובים וטובים פחות, שמושיטים לו יד ולב.

בתהליך פלאי וסוחט לב, צעד אחרי צעד, מגלה דאג כי יש גם טוב בעולם, והוא נענה לו. דאג נפתח אל העולם שעד כה הראה לו רק את צידו המכוער, וגם כעת הוא מפנה אליו עורף לעיתים קרובות. אבל ה"עיירה הטיפשית" והמשעממת מגלה אנשים עדינים, אנושיים מאוד במה שהם רואים ואינם רואים, המציעה לדאג סדקים קטנים שבעדם יוכל להכות שורש, כמו צמח זעיר.

אבל זוהי גם הנקודה שבה נעשה הספר, המכמיר לב באומץ ובכנות שלו בהתחלה, לקיטש. בסוף הכל נעשה שלם מדי. השינוי שעוברת הדמות עמוק ואמיתי ומשכנע, והתהליך שלה משפיע על כל הסובבים אותה. אבל הציפייה ש"הכל יסתדר" בסוף, מספר שהכותרת שלו "בינתיים הכל בסדר", כדי להראות עד כמה שביר כל רגע של חסד, היא שקרית בעבור כל מי שפגש את העולם לא רק דרך מציאות הוליוודית.

הספר שגרם לי לדמוע בתחילתו בזכות האומץ והכנות שלו, סוגר את קווי העלילה שלו בצורה כה מושלמת וחסרת אמינות המעוררת את אזעקת הקיטש. במשך כל הספר חוזר המספר אל המשפט "אני לא משקר", במן תחינה בפני הקורא שיאמין לסיפור שלו. כמה חבל שהתחינה הזו, קורעת הלב, הופכת בסופו של הספר לזעקה שקשה מאוד להאמין לה: נראה שהסופר אוהב מדי את הגיבור שלו, או חסר את האומץ המספיק כדי להשאיר את דאג בחייו שלו האמיתיים, הקשים, והוא נזקק לכיפוף רציני של זרועות המציאות כדי לכפות עליה שינויים הגדולים מיכולותיה.

ספרות הנוער היום מחולקת לכמה זרמים בולטים. הזרם המרכזי הוא ספרות נוסחתית נוסח "דמדומים", המתארת אהבה על רקע פנטסטי, ספרות רומנטית מהסוג המוכר של נער פוגש נערה עד לסוף הטוב או המר, וספרות היפר ריאליסטית, אכזרית מאוד, המתארת חיי נוער במציאות קיצונית וחסרת רחמים. "בינתיים הכל בסדר" היה יכול להיות אבן חן בתוך הספרות הריאליסטית, לו היה מצליח להיחלץ ממלכודת ההפי אנדינג שנכפתה עליו, שברגעיה הגרועים כמעט ושולחת אותו אל מחוזות הפנטסיה. אך למרות מגרעותיו זהו ספר חשוב בנושא ובהבעה שלו. הוא מצליח לתאר בכנות ובאומץ את עולמו של נער שבור ואת האפשרות המוגבלת אך הלא תיאמן של אדם לתקן את חייו שלו. בעומקו של הספר, נראה כי הוא מתאר תהליך אמיתי של תיקון ותשובה, וככזה הוא בעל ערך ועניין לקורא הצעיר והמבוגר כאחד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ד, 18.9.2013\

מודעות פרסומת

פורסם ב-18 בספטמבר 2013,ב-ביקורת ספרים, גיליון סוכות תשע"ד - 841, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: