צפים על אוקיינוס הארעיוּת | רא"ם הכהן

הסוכה מבטאת את העובדה שגם בעולם של חוק ויציבות, הכול למעשה 
תלוי ברצון הקב"ה. על הסוכות במקרא בין יעקב ודור המדבר

הפעם הראשונה שבה מוזכרת הסוכה בתורה היא בסיפור נדודיו של יעקב. לאחר הפרֵדה מעשו, לקראת הכניסה לארץ כנען, עוצר יעקב בדרך ומקים לעצמו מקום יישוב: "ויעקב נסע סכותה, ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות". בעוד שלעצמו מקים יעקב "בית", כלומר מבנה קבוע ומסודר, למקנה הוא מקים "סוכות" בלבד, מבנים עראיים.

מפליא הדבר שאת שם המקום קובע יעקב דווקא על שם המבנים שהוא מקים לצאן. ניתן ללמוד מכך שיעקב שם את הדגש והחשיבות בהתיישבות זו דווקא על הצאן ועל הדיר שהוא בנה להם – הסוכה; זאת בעוד שהוא עצמו העדיף לגור בבית, במבנה הקבע. מהתנהלות זו עולות, אם כן, שתי נקודות שיש להתייחס אליהן: החשיבות הרבה שרואה יעקב בדאגה לצאן שלו, והבחירה של יעקב לגור בבית ולא בסוכה.

לקראת כניסתם של עם ישראל לארץ אנו מוצאים מקרה דומה: בני גד ובני ראובן מבקשים ממשה להתיר להם להתיישב בעבר הירדן המזרחי מפאת העובדה שעדריהם גדולים והם זקוקים לשטחי מרעה: "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא, ולעבדיך מקנה… יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן". תגובתו הקשה של משה, והמשא־ומתן שבעקבותיה, סובבים (שוב) סביב עניין המרעה והצאן – משה מתרעם על סדרי העדיפויות הקלוקלים של אותם שבטים, ולאחר שהם מפנימים את המסר ומתחייבים לשאת בעול הכיבוש יחד עם אחיהם הוא נותן להם את מבוקשם.

מכאן אתה למד כי דאגה רבה לצאן מבטאת סדר עדיפויות משובש והשקעה בטפל במקום בעיקר, והיא מעלה קושי על התנהלותו של יעקב אבינו, אשר קורא למקום מגוריו על שם הרכוש שלו. בעיה נוספת שעולה בסיפורו של יעקב היא שהוא מקים מבני קבע עוד לפני שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה. את ביתו הוא בונה מחוץ לגבולות ארץ כנען, בעבר הירדן המזרחי, בדומה לבתיהם של שניים וחצי השבטים שנבנו שם.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

חוק לא קבוע

הפעם השנייה שבה אנו נתקלים בתורה בסוכות היא ביציאת מצרים: "ויהי בשלח פרעה את העם… ויסב א־לוהים את העם דרך המדבר ים סוף… ויסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר". התחנה הראשונה במסעם הארוך של בני ישראל מבית העבדים במצרים ועד ביתם בארץ ישראל היא במקום שנקרא "סוכות". ככל הנראה, מקום זה לא נקרא כך על שם המקנה אלא על שם העראיות שלה "זכו" בני ישראל ביציאה החפוזה שלהם ממצרים: המגורים שלהם, כמו גם הלחם שאכלו, היו "מגורי עוני", מגורים עראיים הראויים לתואר "סוכות".

שם זה מבטא את התודעה הייחודית שבה יצאו ישראל ממצרים. לאחר שראו ניסים ונפלאות במצרים, בני ישראל יוצאים אל המדבר בהבנה כי העולם הרגיל, הטבעי והמסודר, איננו אלא אשליה. הלא זהו אחד הלקחים המרכזיים מעשר המכות – חוקי הטבע, ההופכים את העולם לברור ומאורגן, לעולם של סדר וקביעות, אינם באמת קבועים. ברצון ה' שהוא א־לוהי הטבע, הכול יכול להשתנות בן רגע. על כן שם התחנה הראשונה של ישראל הוא סוכות דווקא. מכאן שזהו השלב הראשון בדרך לחירות; ההבנה העמוקה שהעולם כולו עראי.

הלקח הזה ממשיך עִם עם ישראל הלאה, לתוך שנות הנדודים במדבר ולקראת הכניסה לארץ. על פי דעת רבי עקיבא, הסוכות שאנו מקימים היום הן זכר לענני הכבוד שהגנו על עם ישראל במדבר. זהו אותו רעיון; כשם שעם ישראל במדבר היה מוקף בענני הכבוד ומוגן על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, כן אנו כיום, החיים בעולם שבו הכול נראה מבוסס ומוצק, תלויים בקב"ה באופן מלא. אנו מזכירים לעצמנו מדי שנה כי גם בזמן של ביטחון ורגיעה, המציאות כולה צפה מעל אוקיינוס העראיות ורצונו של ה'. בדרך זו אנו זוכים לדרגת הישיבה בענני הכבוד, בצילא דמהימנותא.

כבדרך אגב עולה עניין נוסף: רבי עקיבא לומד את עניין הסוכה מהפסוק מספר ישעיהו, "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב". פסוק זה מדבר על מציאות עתידית, ועולה השאלה – כיצד הוא לומד הלכות הקשורות לסוכה בימינו מתיאורים של סוכות שיהיו לעתיד לבוא? התשובה היא שסגולתו של רבי עקיבא הייתה לראות את העתיד מתממש כבר בהווה, והוא הצליח לראות את הקשר הישיר שבין הסוכות שלעתיד לבוא לבין הסוכות שביציאת מצרים והסוכות שלנו.

על פי ה'

בירושלמי במסכת שבת דן התלמוד במושג "מלאכה לשעה": מה יהיה דינה של מלאכה שמעיקרה נעשית רק לזמן קצר מאוד, ואין בה ממשות לטווח ארוך? כחלק מהדיון מעלה התלמוד טענה מההתנהלות במדבר: מלאכות השבת נלמדות, כידוע, ממלאכות המשכן, והמשכן עצמו היה "בניין לשעה" – מבנה שהוקם לזמן קצוב, באופן עראי ולא קבוע. אם כן, אומר הירושלמי, מאחר שהמקור שממנו נלמדות כל מלאכות השבת היה מבנה עראי, הרי לכאורה יש לאסור גם מלאכות אחרות שנעשות באופן זמני בלבד.

אך הירושלמי דוחה טענה זו. יש לשיטתו להבחין בין המלאכות שבמשכן ובין שאר המלאכות: על הקמת המשכן ונדודי בני ישראל במדבר נאמר "על פי ה' יחנו" – הכול התנהל על פי התגלות ברורה של ריבונו של עולם. גם אם העם נדד ממקום למקום, וגם אם התודעה כולה הייתה של עראיות וזמניות, הדברים התנהלו על פי הרצון הא־לוהי, שאין דבר יותר קבוע ממנו. בחג הסוכות נקים מבני עראי ונזכור שלא עוצמתנו הכלכלית ולא חוסננו הצבאי הופכים את המציאות שלנו לקבועה, אלא – "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

הרב רא"ם הכהן הוא רב היישוב וראש ישיבת ההסדר בעתניאל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ד, 18.9.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 בספטמבר 2013, ב-גיליון סוכות תשע"ד - 841 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: