כלי קיבול לקדושה | דוד גדנקן

עבודותיו של האמן אבנר בר חמא מוצבות בארץ ובעולם ומציגות יצירתיות במיטבה היונקת משורשיות יהודית עמוקה. ספר חדש מגלה את אמנותו התפיסתית

חזית-עברית-(1)הרשדהביתמיצבי 2013־1995

אבנר בר חמא. אמן בין־תחומי
מסע אל השיח היהודי־ישראלי

ראובן מס, 2013, 237 עמ'
 (+115 עמ' אנגלית)

האמנות הישראלית זוכה בשנים האחרונות ליציאתם לאור של ספרי אמנות רבים העוסקים בתולדותיה, לשמחת לבם של חובבי היצירה הפלסטית בישראל.

הרצון לתעד את ההיסטוריה של יצירות האמן לאורך שנות עבודתו האמנותית, כעדות כתובה ומודפסת לדורות הבאים, הוא גורם מניע להופעתם של הספרים. ספרים מסוג זה הם בדרך כלל קטלוגים צבעוניים של עבודות האמן בדגש על טכניקות שבהן יצר וסגנון יצירתו לאורך השנים.

בעשורים האחרונים עולה כפורחת “האמנות הקונספטואלית“ על גווניה הרבים, כתנועה אמנותית שחרתה על דגלה התנתקות מהטכניקות הקלאסיות של היצירה האמנותית ושימוש בחומרים “לא מקובלים“. התפיסה החברתית השזורה כחוט השני בענפיה של אמנות זו רואה במסר את העיקר ולאו דווקא באלמנטים האסתטיים, שהיו דומיננטיים לאורך מאות בשנים.

יסודות ראשוניים למהפכה זו ראינו בקבוצת ה“דאדא“ (1916־1923), בהמשך אצל אמני האבסטרקט למיניו, תנועת ה“פופ ארט“ ועוד. מהפכנים אלה עדיין השתמשו בכלים המקובלים באמנות: הנייר, בד הציור, הצילום, הפיסול וכדומה.

האמנות הסביבתית, התפיסתית, לא ראתה חשיבות בעמידות היצירות לאורך זמן אלא כאמור בהעברת המסר כאן ועכשיו. על מנת לשמר סוג זה של אמנות נדרש השימוש באמצעי הצילום השונים כדי לשמר ולתעד את היצירה המתכלה לפני היעלמותה.

כדוגמה, נזכיר את יצירותיו המונומנטליות של האמן קריסטו, הנוהג לעטוף בבדים ובחומרים אחרים נהרות, גשרים, ארמונות, מבני ציבור ייחודיים, פארקים ידועים ועוד. זמן תצוגתן של עבודות אלה הוא קצר ביותר ועיקר פרסומן (בנוסף על הפרסום המיידי בעיתונות ובטלוויזיה) הוא בקטלוגים ובספרי אמן וכן בהדפסים אמנותיים חתומים המתעדים את המיצבים מחד גיסא ומהווים את מקור הכנסותיו של היוצר מאידך גיסא.

מחפש את ה"בית" האמנותי הפרטי שלו. "לעבדה ולשמרה", 2013

מחפש את ה"בית" האמנותי הפרטי שלו. "לעבדה ולשמרה", 2013

כחומר ביד היוצר

"הר – שדה – בית" הוא ספר מרתק הכולל בהרחבה ובפירוט את שני הנושאים שהוזכרו לעיל: סקירה היסטורית של יצירותיו של אבנר בר חמא בתחום הקלאסי (ציור ופיסול) יחד עם תיעוד של עבודותיו התפיסתיות־סביבתיות.

בר חמא, יליד מרוקו (1946), עלה ארצה כילד ומשפחתו התיישבה בקרית גת. המשפחה היהודית־שורשית שלחה את הנער לרכוש השכלתו בישיבות "בני עקיבא" נתיב מאיר ואור עציון. בהמשך למד בישיבת ההסדר ברחובות, ובמסגרתה שירת בצה"ל. בשנת 1966 החל לימודי אמנות בבית הספר הגבוה לציור בתל אביב.

פרופ' אריה מרגושילסקי, מייסד בית הספר, הבחין בכישרונו האמנותי של תלמידו ובמהלך הלימודים מינה את בר חמא להיות אסיסטנט שלו. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות מונה להיות מורה בבית הספר ובהמשך למנהל הפדגוגי של המוסד.

כאמן תאב דעת, הרחיב בר חמא את השכלתו האמנותית־פדגוגית בלימודים במדרשה למורים לאמנות (כיום המכללה בבית ברל) ובלימודי קולנוע ואמנות באוניברסיטת תל אביב. משרד החינוך הטיל עליו להדריך מורים לאמנות ובמסגרת זו היה פעיל בוועדה העליונה לחינוך לאמנות. בשנים 1981־2006 כיהן בר חמא כראש המסלול לאמנות במכללה האקדמית לחינוך "תלפיות". במסגרת זו ייסד במכללה את הגלריה לאמנות, הפעילה עד היום. בגלריה הוא משמש אוצר ראשי וכן ממשיך להורות אמנות במכללה.

הספר מציג ומתעד את יצירותיו של בר חמא בשמונה עשרה השנים האחרונות, תיעוד המאפשר לצפות בעבודות ולקלוט את המגוון הרחב של יצירות האמן. קצרה היריעה מלתאר את עבודותיו בתחום הצילום האמנותי, את פסלי החוצות שהציב בגבעת התחמושת ובקניון מלחה בירושלים, בבתי ספר ובכיכרות ערים כקריית גת, בית שאן ועוד.

דגש רב מושם על עבודותיו הפיסוליות, החל מהסקיצות, המשך בפסלים קטנים ועד פסלי חוצות המוצבים בארץ ובעולם. הייחודי ביצירות אלה הוא הנרטיב התרבותי־דתי שמאחורי העבודות כגון: "מודה אני האדם, כלי קיבול לקדושה", הפסל "גווילים", "כרובים, פנים אל פנים, אחדות עם ישראל" או "עירוב חצרות, רשות היחיד ורשות הרבים" ועוד ועוד – עבודות אמנות המוכיחות בצורה אבסולוטית את היות החומר ביד היוצר בידע רב ובשליטה שאין כדוגמתה ומציגות יצירתיות במיטבה מחד גיסא ושורשיות יהודית עמוקה של היוצר מאידך גיסא.

תפוזים נגד גירוש

לאחר שנים רבות של יצירה במדיות הקלאסיות של האמנות, ברישום, בציור בצבע ובפיסול, הוסיף בר חמא את ממד היצירה הקונספטואלית־סביבתית למגוון עיסוקיו. בסדרה גדולה של עבודות סביבתיות מבליט האמן את היותו יהודי שומר מצוות ואת אמונתו בזכות העם על שלמות הארץ.

אציין שתיים מיצירותיו בסדרות אלה: "הארץ המובטחת על פסי הרכבת שער אושוויץ –בירקנאו", יצירה בלתי נשכחת שהוצגה בבית האמנים בתל אביב; ו"קודם גוש קטיף אח"כ יפו" – מפת ארץ ישראל שהורכבה על קרקע הגלריה ממאות רבות של תפוחי זהב כתומים. תגובה אמנותית־תפיסתית של היוצר לגירוש מגוש קטיף.

הספר כולל סדרת מאמרים עיוניים המלווים את פרקי היצירות. בפתיחה – טקסט שכתבה האמנית והמורה צפורה לוריא ז"ל, עמיתתו לעבודה ב"תלפיות", שמגדירה את בר חמא "אחד האמנים הפעילים והמשמעותיים בתחום היצירה היהודית העכשווית. אמן החותר להרחבת גבולותיה של האמנות הישראלית העכשווית ומאתגר את יכולתה להכיל אמירות הנובעות ממקורות רוחניים אלטרנטיביים".

בהמשך מופיע מאמר מעמיק ומעניין שכתבה עורכת הספר, חוה פנחס־כהן, הכותבת בין היתר: "בר חמא מחפש את ה'בית' האמנותי הפרטי שלו, שיהווה גם בית אמנותי לתלמידיו. בר חמא נכנס עם כיפה גלויה על הראש אל תוך הסטודיו, שהיה תמיד קודש הקודשים של החילוניות הישראלית, עומד במרכזו ויוצר כשליח ציבור נוכח הקהל והא־ל". בנוסף העלתה פנחס־כהן על הכתב שיחה מקיפה עם אבנר בר חמא על נושאים ש"בין אמנות לנאמנות". הפרק העיוני של הספר נחתם במאמרה של פרופ' זיוה עמישי־מייזלש, שעמדה שנים רבות בראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל לחקר תולדות האמנות לשנת 2004, הכותבת על האמן: "אבנר בר חמא מציג חזון מיוחד במינו של החלום הציוני, חזון שאיננו נבוך ואיננו מתנצל…".

ספרו של אבנר בר חמא הינו ספר חובה בכל ספרייה איכותית של המתעניינים בתולדות האמנות הישראלית, המוכנים למפגש עם יוצר שונה מהמיינסטרים המוכר. ספר המומלץ בחום רב גם לאוהבי חקר תולדות התרבות היהודית לדורותיה.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ד, 18.9.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-18 בספטמבר 2013,ב-ביקורת ספרים, גיליון סוכות תשע"ד - 841, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: