משלחן את סיפור חיינו | רות קרא־איוונוב קניאל

בחיבור דרשני־וירטואוזי בין סיפורו האישי לתפיסת עולמו ולהגותו היהודית־פסיכולוגית, מציג רוטנברג את שלבי הנדידה במדבר של האומה והיחיד ומציע אלטרנטיבה לתסביך האדיפלי

3410116החיים כמסע תנ"כי

סוד היצר והיצירה המדברית

מרדכי רוטנברג

ידיעות ספרים, 2012, 255 עמ'

נראה כי בהגיעו לעשור הגבורות לחייו התיר לעצמו פרופ' מרדכי רוטנברג לכתוב בגלוי על הזיקה שבין תורתו העיונית לבין קורות חייו. החיבור שלפנינו הוא אוטוביוגרפיה דרשנית העוסקת בזיקות שבין מהלך החיים הפרטי והחוויתי של רוטנברג לבין חייה הרוחניים והפסיכולוגיים של האומה.

כתיבתו הגדושה והשופעת של רוטנברג טווה את הקשרים בין אירועים בעברו לבין הגותו התיאורטית בצורה כה משכנעת עד כי לעתים קשה להבדיל בין חלום לממשות ובין הפרטי וההיסטורי. נראה שהמשאלה היצירתית של המחבר היא לברוא עולם ספרותי "אחר", שמצרף את הפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה, הפסיכיאטריה, חקר הדתות, הפילוסופיה, היהדות, האנתרופולוגיה ועוד, ובאיגודם יחד לחשוף שפה דרשנית ארכאית שיוצרת התמרות במציאות ומעניקה מובן גם לרגעים הקשים ביותר והבלתי נתפסים של הממשות.

כבר משם הספר ניתן להבין עד כמה אוהב רוטנברג את השהות בשלב היצירתי והנודד, ביתו של "האדם המשחק" (כשם ספרו של יוהאן הויזינגה,Homo Ludens , שראה במשחק את היסוד המכונן של התרבות האנושית). המסע מאפשר לכותב לתאר את היוולדותו העצמית בצורה שונה בכל אחד משערי הספר, תוך הדהוד לתהליכים האדירים של ההוויה המקראית. ואכן, הסיפור התנ“כי הגדול נפתח ברגע הפרטי ביותר: בזיכרון טרום עוברי ובזעקת התינוק מנפרד־מרדכי שנולד בעיר ורצלב שבפולין בשנת תרצ“ב (1932) ואשר הובל בדרך נס וניצל עם משפחתו מהשלטון הנאצי, והוא מסתיים ב“רשימו הרשומוני“, שכולל את שבירת הכלים הפרטית, נפילת בנו וההתמודדות עם הטרגדיה המשפחתית שבעקבותיה.

צילום: אי.פי

צילום: אי.פי

יצירתיות ומצריות

מבין שערי הספר המגוונים אבקש להתמקד בשני רעיונות מרכזיים במשנתו של רוטנברג ובהתפתחותם לאורך מחקריו וספריו. מאז חיבוריו הראשונים, כגון ספריו "קיום בסוד הצמצום", "נצרות ופסיכיאטריה" וספרו על היצר, מאיר רוטנברג את האפשרות להפוך את היצריות לכוח יצירה ומדגיש את הערך שבאחיזת תבנית ראשונית ופרימיטיבית במובן המיתי, של כוח החיים ושל מציאות שבה כל דבר פתוח לשאלה ולשינוי. החיות האנושית אינה יכולה להתקיים ללא תשוקה וללא תנועה, ועל כן הבחירה לצייר את קורות האומה כשלושה שלבי מעבר ונדודים בין שלב ה"מצריות", שלב ה"מדבריות" ולבסוף שלב ה"יישוביות" אינה רק תיאור של הליך היסטורי אלא מראה לנפשו של המחבר המחפש מפתח לסוד היצירה והקיום.

שלושת השלבים הללו מקבילים לשלבי החניכה שתיארו אנתרופולוגים כארנולד ואן גאנפ וויקטור טרנר. זוהי תבנית יסודית שמשמשת את חוקרי התרבות והמיתוס, ובתוכה ניתן דגש מיוחד לשלב האמצעי והלימינלי, שבו האדם או הקבוצה נתונים בין המצב המוכר שממנו יצאו לבין השלב החדש, שאליו טרם נכנסו. זהו שלב מסוכן שבו מתרחשות מהפכות חתרניות ורעיונות חדשים נולדים, ואותו קושר המחבר לשהייה במדבר. ההסכמה לשהות במקום הסכנה ואי־הידיעה, ביסוד הפראי, מצמיחה דיבור מתוך אותו מדבר שבו נוצקנו כולנו. עבור רוטנברג נראה שכוּר המצרף המדברי מהווה “זוּלת“ ממשי ומשמעותי, גיבור חיוני שהצמיח אותו במהלך חייו.

ספר היצירה, החיבור הקדום של המיסטיקה היהודית, עוסק בבריאה באמצעות השפה והיפוכי האותיות, בהקבלה לכוחו הייחודי של האל הבורא את העולם. העיקרון האומר כי נגע יכול להפוך לעונג בידי הדרשן, הופך אצל פרופ‘ רוטנברג לכלי שעשוע דרשני ותרפויטי, אשר “משלחן“ כלשונו, היינו מלחין מחדש לא רק את מנגינת חייו הפרטיים אלא אף את ההיסטוריה התרבותית והספרותית של עם ישראל. הידיעה כי ניתן לשלחן כל נרטיב ולהפוך אותו לחי וקיומי היא בשורה אופטימית מאין כמותה. טרנספורמציה זו נוגעת הן ליכולת להתמיר את ההרסנות של המדבר הפנימי ולהפכה לכוחות יצירה, והן לאפשרות לחוות את החידוש ואת הזיכרון הקדום של המוצא המצרי והרעוע שלנו, אף בהגיענו לשלב הממוסד וה“יישובי“.

מואב במקום אדיפוס

 אחד מחידושיו הגדולים של הספר טמון בעיניי בפרקיו האחרונים, שבהם המחבר עוסק בשאלת הגיור וסוד המואביות. לדעת רוטנברג, התרבות המערבית הלכה שולל אחר תפיסתו המוטעית של פרויד בדבר מרכזיות תסביך אדיפוס. לפי עיקרון זה, תשוקת הבן לרצוח את האב נובעת מאהבתו לאמו וקנאתו באביו. רעיון רצח האב תפס מקום לא רק בלב התיאוריה הפסיכואנליטית אלא גם במרכז החשיבה ההיסטורית, הספרותית והפילוסופית, והוא התגבש לדעת המחבר אצל פרויד בהשפעת הגותם של הגל, מרקס וההשכלה האירופית במאה ה־19.

כאלטרנטיבה לתסביך זה, שאותו שולל רוטנברג, החל מהצורה ההומוריסטית וכלה בטענות רציניות ביותר, הוא מציע “פתרון“ למצוקת האנושות: במקום רצח אב וקנאה ביחס לאם, דגם הפוך של אהבה ותיקון בדמות “הגיור המואבי“, כעולה מסיפור קבלת רות המואבייה לתוך העם היהודי. סיפור זה נפתח בפיתוי בעייתי, ומסתיים בבניית השושלת המשיחית של בית דוד, נושא שעליו הרחבתי גם אני בעבודת הדוקטורט שעסקה באמהות המשיח.

כאשר מעיינים בסיפורי בית דוד במקרא, ניכר כי הגנאלוגיה הנשית כולה צומחת מתוך מעשי חטא נשיים, שראשיתם במעשה בנות לוט ואביהן במערת צוער, המשכם בהתחפשות של תמר לקדשה בפתח עיניים וסיומם בגורן שבמגילת רות, המביאה להולדת דוד המלך. מכלול נשים אלו זוכות להצדקה וברכה בשער על ידי זקני העיר, המייצגים את החוק והסדר, שנבנה באופן פרדוקסלי על ידי הפרתו. רוטנברג מציע להתמקד ביחסי האב ובנותיו, המצויים בשורש התהוות המואביוּת, ולראות בהם דגם “גיורי“ שלא מתבסס על רצחנות אלא על אהבה ויצירתיות שמתקנות את השורה, וממתיקות אפילו חטאים כגילוי עריות וזנות. וכדבריו, “בכוח הפרשנות של ‘מואבי ולא מואבייה‘ נוצרה לנו מלכות בית דוד“ (עמ‘ 215).

הגיור המואבי מהווה אלטרנטיבה לתסביך אדיפוס ברמה האמפירית והתיאורטית, שני רבדים שבהם לדעת רוטנברג נכשל פרויד בסגידתו לתבנית האדיפלית. ברובד האמפירי, מדובר לשיטתו בגישה מוטעית שכן רוב מקרי גילוי העריות מתרחשים בין אבות לבנותיהם ולא בין אמהות לבניהן, כך שבמציאות סוג היחס אינו הולם לדגם הפרוידיאני, אלא למואבי, ועל כן בו טמון פוטנציאל של תיקון. ואילו מצד תולדות הדתות, מציע רוטנברג קריאה מרתקת שלפיה פרויד מעד מעידה "נוצרית" בכך שהעמיד במרכז תורתו תיאוריה שבמוקדה רצח אב. התפיסה שעמה הזדהה פרויד, ולפיה האב מוּעד להירצח על ידי בנו, משקפת משאלה נוצרית ביחס לאב היהודי, שמסרס את בנו באופן סימבולי. ייתכן שכך ניסה פרויד לחסל חשבונות עם מוצאו היהודי המסוכסך, ואילו רוטנברג בהציבו את דגם העריות שבין לוט לבנותיו כאלטרנטיבה לתסביך אדיפוס מבקש להשיב את פרויד לשורשיו היהודיים והמודחקים.

להדחיק את ה"ייד"

בסוגיה זו עסק לאחרונה גם לואיס ארון בספרו A Psychotherapy for the People: Toward a Progressive Psychoanalysis, NY 2013, שמדגיש בפרקים יב־יד את מעמדו הלימינלי של פרויד בווינה בראשית המאה ה־20, כיהודי שייצג גבר מסורס ו"נשי" בשל היותו נימול; כרופא אך כזה שמייצג מדע חריג, מאיים ובלתי רציונלי בניגוד למקצועות עמיתיו הארים; כאדם חסר מולדת, שמתנער בכתיבתו מגילוי זהות מפורש, כיוון שיהדותו נתפסה כביטוי לחולשה וכתרבות פראית ובלתי נאורה. הכוחות שפעלו בהגותו של פרויד להשלטת האגו והסופר־אגו על האיד פעלו ברובד הלא מודע כדי להדחיק גם את ה"ייד" (היהודי), בעוד החשיבה הבינארית של פרויד משקפת את הפנמת היחס האנטישמי כלפי היהודים והמדע שזוהה עמם באירופה. תולדות הפסיכואנליזה נקשרות בדברי ארון בהיסטוריה היהודית הטראומתית ובניסיון לחשפה בגלוי ובאופן אוהד בדורנו, באופן שמהדהד לכתיבתו של רוטנברג.

בשלב זה אני מוכרחה להעלות נקודה של מחלוקת עם פרופ' רוטנברג. להבנתי, אין לבחון את תקפותו של תסביך אדיפוס לאור היבטים אמפיריים או ניתוח סטטיסטי של המציאות הרווחת, אלא לאור סתירות שמתגלות בתיאוריית הדחף הפרוידיאנית. הנתונים האמפיריים שעליהם מסתמך רוטנברג נובעים מעיוות ביחסי הכוח המגדריים: גברים יכולים לקחת כל אישה שירצו, ויחסי עריות מרבים להתרחש לדאבוננו בין אבות לבנות לא בגלל תשוקה או בשל השפעת "המיתוס המואבי", אלא בשל שיעתוק המבנה הפטריארכלי וחיזוק מעמדו של האב כשליט וריבון. חולשת הנשים אינה מאפשרת ליחסי העריות המטריליניארים, המדומיינים או הממשיים, לעמוד במוקד התרבות המערבית.

הנתונים הסטטיסטיים העגומים בדבר ניצול הנשים הם אותם הנתונים שמתעדים את מספר מקרי העריות בין אבות לבנות, ובל ניתן לרומנטיקה להשלות אותנו. ועם זאת אני מצטרפת למשאלה של פרופ' רוטנברג כי הדגם המואבי מבשר תיקון ייחודי, שאינו כרוך ברצח אלא באיזון שבין הפנטזיה והאיווי ובין המימוש הארוטי בתוך המציאות.

לצד הביקורת על פרויד, רוטנברג אינו שולל את מקומן של המשאלות האסורות המצויות בבסיס היצירתיות האנושית. הללו מאפשרות מעבר בין ציוויליזציה "יישובית" לבין מצב קדום, "מדברי" או אפילו "מצרי". הטרנסגרסיה מעניקה לפרט ולאומה חירות להביא גאולה, כשם שבסיפור גיורה של רות, שמוצאה מצאצאי בת לוט הבכורה, יש פוטנציאל של חיבור וחברות שצמחו מתוך רוחב לב ובחירה חופשית – ואלו רק מעט מהדרשות הלשוניות שכולל הספר שלפנינו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ג, 4.9.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 בספטמבר 2013,ב-ביקורת ספרים, גיליון יום כיפור תשע"ד - 840, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: