ללחוש חי וקיים | יעקב עציון

מקור בתרגום

דוד מלך ישראל חי וקיים. משפט זה אינו מופיע בתנ"ך, אף לא במשנה. מקורו בסיסמת קידוש החודש שטבע ר' יהודה הנשיא, בעת ששלח את תלמידו ר' חייא לעין טב שביהודה לקדש שם את החודש. כך מובא במסכת ראש השנה בתלמוד: "אמר ליה רבי לרבי חייא: זיל לעין טב וקדשיה לירחא, ושלח לי סימנא: דוד מלך ישראל חי וקים" (ואולי קשורה הסיסמה גם לשמו של ר' חייא, ולייחוסו של השולח, רבי, לבית דוד?)

המשפט כולו, דוד מלך ישראל חי וקיים, אמנם אינו מופיע בתנ"ך – אך שני חלקיו נמצאים בנפרד. הצירוף "דוד מלך ישראל" מופיע מספר פעמים במקרא (למשל בתיאור בניית המקדש בעזרא: "וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"), וגם הביטוי "חי וקיים" קיים במקרא – אמנם בצורתו הארמית.

לאחר יציאת דניאל מגוב האריות ללא פגע, מצווה המלך דריווש על כל הנתונים למרותו: "מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱ־לָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱ־לָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין". ובעברית: "מלפני ניתנה פקודה כי בכל שלטון מלכותי יהיו זעים ויראים מלפני א־לוהי דניאל, שהוא הא־ל החי וקיים לעולמים".

המילה קיים, המשמשת אותנו לרוב כיום, כלל אינה מופיעה בעברית שבמקרא. השורש קו"ם (או קי"ם) אמנם רווח מאוד במקרא, אך הצורות הנוטות בקיום הי' העיצורית נדירות ומצויות רק בבניין פיעל (למשל במגילת אסתר: "קִיְּמוּ וקבלו היהודים עליהם"). כך, כשאומרים אנו כיום "המסיבה תתקיים בעוד שבועיים", בבניין התפעל ובקיום הי' – אנו משתמשים למעשה בצורה הארמית שנשתגרה בלשון חז"ל.

כך גם באשר לתואר קיים. בארמית התרגום, המילה קיים – שפירושה המקורי "קם, עומד" – מחליפה את המילה "חי" שבעברית. שאלתו של יוסף לאחיו "העוד אבי חי?" מיתרגמת אצל אונקלוס: "העד כען אבא קיים?". הביטוי "חי וקיים", אם כך, הוא כפל העניין במילים שונות (או בשפות שונות).

גם בפרשת וילך שקראנוה לפני ראש השנה מופיע התואר קיים באונקלוס תחת חי בעברית. משה מזהיר את העם וחוזה לו חזות קשה: "הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה', ואף כי אחרי מותי" (הצירוף "אף כי" במקרא מסמן קל וחומר). המילים "בעודני חי" מיתרגמות "עד דאנא קיים" – כלומר בעודי עומד וקם על רגליי.

כיום כבר אין אנו מקדשים את החודש ואת השנה בראיית הירח החדש, ואף לא בבית דין כמעשה ר' חייא בעין טב, אך המנהג להוסיף בברכת הלבנה את סיסמתו של רבי, דוד מלך ישראל חי וקיים, עודנו כמזכיר כי הזמנים במקורם אינם מקובעים ודפוסים על לוחות שנה – אלא נתונים לישראל קדושים, המתחדשים ועתידים להתחדש כמולד הלבנה.

*

בקטע הבא, שפורסם בעיתון זה לאחרונה, טמונה מילה שמקורה בארמית ושורשה מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת האזינו. מצאתם? שלחו נא דוא“ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

אנו עומדים בתחילתו של מהלך מדיני, משא ומתן ואף משאל עם גורלי. לא הייתי לוקח סיכון שהמשא ומתן לא יצלח, צריך להקים מטה משותף ולהתחיל לעבוד: בהסברה, בתקשורת ובפוליטיקה, בבנייה ובקליטה, בארץ ובחו"ל. 

 *

המילה המבוקשת בטור האחרון: קיימוֹת. הזוכה: נעמי עמוס. התקבלה גם התשובה "מסר", שמקור הוראתה המקובלת כנראה בארמית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ג, 4.9.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 בספטמבר 2013,ב-גיליון יום כיפור תשע"ד - 840, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: