יום מתן תורה | רא"ם הכהן

סדר עבודתו של הכהן הגדול מסמל את ההתקרבות ההדדית בין ישראל והקב"ה 
ביום הכיפורים, שאחד משיאיה הוא הוצאת התורה מקודש הקודשים אל העם

בסוף מסכת תענית מציינת המשנה שני ימים מיוחדים בלוח השנה היהודי: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים… 'ביום חתונתו' – זה יום מתן תורה, 'וביום שמחת לבו' – זה בנין בית המקדש". המשנה קושרת את הביטוי "יום חתונתו" ליום הכיפורים וליום מתן התורה. הגמרא על אתר מסבירה שיום הכיפורים נחשב ליום מתן התורה מאחר שבו ניתנו הלוחות השניים לאחר חטא העגל. אין מדובר כאן רק בקשר היסטורי, אלא גם בחיבור משמעותי ועמוק שבא לידי ביטוי גם בעבודת היום: מעבר לעבודות היום הקשורות לעולם הקרבנות והקטורת הכהן הגדול גם קורא בתורה פרשות מסוימות, ועל פי חלק מדעות הראשונים קריאה זו היא מדאורייתא ומעכבת את שאר עבודות היום. מהו פשר הקשר שבין יום הכיפורים ומתן התורה?

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

חיבור בהזאה

בתורה אנו מוצאים מספר קרבנות שאת דמם מזה הכהן לכיוון קודש הקודשים. כשהכהן מזה דם הוא עומד במקום אחד וזורק את הדם למקום אחר. ההזאה היא, אם כן, פעולה שמחברת בין שני מקומות, ובאופן ספציפי יותר – זריקת הדם מקשרת בין הכהן שנמצא בחוץ ובין קודש הקודשים שלפניי ולפנים. ההזאה מיועדת לחבר בין שני העולמות שהתנתקו במסגרת החטא, או במסגרת המציאות הבעייתית שבא הקרבן לתקן: טמא־המת נחשף לעולם המוות והתרחק ממקור החיים, וכחלק מתהליך הכפרה שלו והחזרה אל החברה ואל יוצרה נעשה שימוש בפרה האדומה, שדמה נזרק מהר המשחה כנגד בית קודש הקודשים. חלק מכלל הקרבנות הללו הם חמש החטאות הפנימיות, שבאות לתקן פגמים ונתקים עמוקים במיוחד: פר העלם דבר של ציבור, שבא על טעות של בית הדין הגדול, שאמור להביא את דבר ה' לעולם; פר כהן משיח, הבא על טעות בהוראה של הכהן הגדול, שעליו נאמר "תורה יבקשו מפיהו כי מלאך צבאות ה' הוא"; שעיר עבודה זרה, המובא כאשר עם ישראל חוטא בעבודה זרה באופן ציבורי; ופר ושעיר של יום הכיפורים.

מיוחדות החטאות הפנימיות של יום הכיפורים באופן הזאת הדם שלהם: בעוד כל ההזאות הנ"ל נעשות מן החוץ כלפי קודש הקודשים, כלומר – מבחוץ פנימה, ההזאות של יום הכיפורים נעשות גם מבחוץ פנימה וגם מתוך קודש הקודשים כלפי חוץ. באופן זה מבטאת עבודת הכהן הגדול רעיון הנוגע למשמעות העמוקה של יום הכיפורים: גם יום זה בא לגשר בין הפנים והחוץ, בין הקב"ה ובין עולמו וברואיו, אך בעוד שבדרך כלל העבודה מבטאת את הרצון וההתקרבות שלנו כלפיו, ביום הכיפורים ישנה הדדיות והקב"ה מתגלה גם מצידו ומתקרב יותר למציאות הנגלית והנבראת.

הפעולה שעומדת במרכז עבודת יום הכיפורים היא העלאת הקטורת. הקטורת, כפי שמוסבר במקומות רבים, תפקידה ליצור קשר ולחבר בין חלקים שונים. למשל, אחד־עשר סממני הקטורת מסמלים את מגוון האנשים בתוך עם ישראל, ואם אחד מהסימנים חסר – אפילו אם זו החלבנה, המסמלת את הפושעים שבעם – הקטורת פסולה. הזוהר מסביר שהקטורת גם קושרת את החלקים השונים של בית המקדש, ומחברת את הפנים והחוץ לדבר אחד. פעולת החיבור, המקשרת את העולם הנברא עם ריבונו של עולם, מאפשרת לכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים ולעמוד לפני ה', כיצור חומרי ונברא, במקום הקדוש ביותר. הקטורת, אם כן, מאפשרת את התנועה פנימה, התנועה שמבוטאת בהזאות כלפי פנים. אך זהו רק צד אחד של מלאכת ההתקשרות; לאחר העמידה בקודש הקודשים והקטרת הקטורת – הכהן הגדול מזה כלפי חוץ, ויוצא חזרה החוצה.

הוצאת התורה

לקראת תום עבודת היום יוצא הכהן הגדול מההיכל. מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו לבוש בבגדי לבן וספר התורה בידו! על פי הסבר הגמרא הוא יוצא אף מעזרת הגברים אל עזרת הנשים, שם מחכים לו כל העם. בטקס מרובה משתתפים מובילים אליו ספר תורה, והוא קורא מתוכו את פרשת עבודת יום הכיפורים ואת הפרשייה המתאימה מתוך פרשת המועדות. בשלב זה של עבודת היום לבוש הכהן הגדול בבגדי לבן, ובידו הבחירה אם ללבוש את הבגדים הלבנים שבהם עבד בקודש הקודשים או בגדים לבנים משלו, שהוא מביא מביתו. הבחירה שניתנת לכהן, באופן חריג מאוד בתוך כללי העבודה הנוקשים של יום הכיפורים, מבטאת אף היא את החיבור בין הפנים והחוץ – הקריאה בתורה תיעשה בבגדי לבן, כמו העבודות הפנימיות ביותר, אך בכוחו של הכהן הגדול למשוך את הקדושה ואת הטוהר אל ביתו וללבוש ברגע זה גם את בגדיו הפרטיים, שהגיעו מארון הבגדים שלו.

הגמרא מכנה את ספר התורה שבו קורא הכהן "ספר עזרה", ורש"י מסביר שזהו הספר שכתב משה, ובו קוראים גם במעמד ההקהל. ספר זה היה נמצא בארון הברית בימי הבית הראשון. אם כך, את ספר התורה שבו קרא הביא הכהן הגדול איתו מתוך קודש הקודשים, בדרך החוצה מהעבודות הפנימיות. הוצאת ספר התורה שכתב משה מסמלת בצורה ברורה את הצד השני של תהליך ההתקשרות של יום הכיפורים. החיבור לא מבוטא רק בצורה סמלית זו; באופן עמוק, התורה עצמה היא המובן המהותי ביותר של הקשר שבין הקב"ה והעולם. התורה, דבר ה' בעולם, מגלה לנו את מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, את האופי שבו העולם הנברא, הגשמי, אמור להתנהל. התורה יוצאת מקודש הקודשים, מן הקודש כשלעצמו, אל עולם החול, העולם שמחוץ לבית המקדש, ונושאת אליו את בשורת דבר ה'.

רעיון החיבור בין העולם הזה ובין רצון ה' בקריאתו של הכהן הגדול בא לידי ביטוי באופן הקריאה: לאחר שהכהן קורא את שתי הפרשיות המוזכרות הוא ממשיך וקורא פרשה נוספת מספר במדבר, לא מן הכתב אלא על פה, ואומר לעם – "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן". ההתגלות העמוקה של רצונו של ה' ביום הכיפורים מאפשרת לכהן הגדול להתקשר לרצון זה ולבטא את דבר ה' גם בלי צורך להזדקק למילה הכתובה; דבר ה' חקוק על לבו של הכהן, והוא קורא אותו על פה. את הלקח הזה הוא אומר לעם, ומסביר להם שבספר התורה טמונים עוד רבדים ומשמעויות רבים, ושהם כולם מוזמנים לקחת בעצמם את התורה, ללמוד אותה, לגלות את רצון ה' בעולם ולגשר בין הפנים והחוץ. ואכן, כפי שמספרת הברייתא, לאחר קריאת הכהן הגדול "כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו וקורא בו". יהי רצון שנזכה גם אנחנו לקבלת התורה ביום כיפור זה, ולהתגלות רצון ה' עלינו ועל העולם כולו.

הרב רא"ם הכהן הוא רב היישוב וראש ישיבת ההסדר בעתניאל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ג, 4.9.2013

פורסמה ב-13 בספטמבר 2013, ב-גיליון יום כיפור תשע"ד - 840 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: