שער לעולם שבפנים | נתן לופס קרדוזו

האדם מחפש את אושרו בקניינים חיצוניים, מבלי לדעת כי המלאוּת נמצאת דווקא ברגעים הקטנים של החיים. הרהורי ראש השנה בעקבות ציורו של ניקולאס מאס

לקב"ה דרכים רבות לחולל סערה בנפשנו. הוא יכול, בין היתר, להראות לנו רגע בחייו של אדם שנראה שחי חיים פשוטים, אך עם שלווה ועומק כאלו שגורמים לנו להשתנות באופן טוטלי. במקרה כזה בלתי אפשרי להמשיך בחיינו כפי שחיינו אותם בעבר. ההוויה שלנו מיטלטלת ואנחנו חשים בצורך להתחיל הכול מחדש, כמו תינוקות שזה עתה הגיחו לעולם. זהו הרגע שאיתו אנו נכנסים לראש השנה.

במוזיאון הלאומי באמסטרדם (ה“רקס־מוזיאון“ המפורסם) מוצג דיוקן שצייר התלמיד המפורסם ביותר של רמברנדט, הצייר ניקולאס מאס (1634־1693). הציור נקרא "אישה זקנה בתפילה". הוא מכונה לעתים גם "תפילה ללא סוף", מפני שהוא מתאר אישה זקנה המתפללת בכניעה מוחלטת. דמות בודדה שפרשה לחיים פשוטים ובודדים, המלאים, למרות הכול, תוכן וסיפוק. שום דבר לא יכול להפריע לה בזמן שהיא מתפללת; מסירותה מוחלטת. היא מתפללת מעומק כזה שנדיר למצוא כמותו. רק מעטים מאיתנו יכולים להגיע אליו. היא מודה לא־לוהים על הלחם, הדגים והמשקה הפשוטים שלה, על מפת השולחן הנקייה ועל הכיסא שעליו היא יושבת. היא אסירת תודה על החתול הקטן שנותן צבע לחיים שלה, הקרבים לסיומם. היא מודה על שזכתה לחיות, למרות כל הדאגות והסבל שהיו מנת חלקה במהלך חייה. אין כאן מלנכוליה מלאת טינה; לא מרד; לא שעמום; ומעל לכול, לא לעג. שום דבר מלבד: א־לוהים, תודה על מה שנתת לי.

מסירות מוחלטת. ניקולאס מאס, "אישה זקנה בתפילה", 1656

מסירות מוחלטת. ניקולאס מאס, "אישה זקנה בתפילה", 1656

התרחשות מתמדת

אותה אישה יודעת שהחיים שלה הם בעלי חשיבות רבה בעיניו של א־לוהים. לא בגלל שהיא השיגה דברים גדולים וחשובים בעולם הזה, אלא בגלל שהיא יודעת שהאדם חי בנוכחותו של א־לוהים, ומשום כך חייו חייבים להיות משמעותיים. היא יודעת את הסוד של ראש השנה ויום כיפור – שאפילו לקיום הטריוויאלי יש משמעות עליונה והוא צריך להתקדש. היא מבינה שאין מעשים זניחים. שלעולם אל לו לאדם לראות את חייו כמתנהלים בדרך השגרה. הזמן הוא נצח שבור. כל רגע הוא חלק ממסתורין גדול ואינסופי שבו לא ניתן לתפוס אפילו שנייה אחת לאחר שחלפה. התפילה של האישה הזקנה מלמדת אותה שהאדם לא חי בזמן הפרטי שלו, אלא בזה של א־לוהים. בכל שנייה מחייו הוא חייב להחדיר א־לוהות לתוך הארציות, כשהוא משלב את החולף עם האינסופי, השגרתי עם המיוחד והרגעי עם הנצח (א"י השל).

אדם צריך ללמוד שרק בפרטים הקטנים הוא באמת יכול לחיות חיים של עומק. אותם פרטים הם פירוק של הכללים הגדולים למרכיבים עדינים הנוגעים בנצח.

הימים הנוראים הם אות אזהרה שנועד להבטיח שנחיה בצורה אנכית ולא אופקית. כאשר אנו חיים את חיינו במרדף אחר קניינים חדשים, מתוך אמונה שדרכם נמצא משמעות ושמחה, עלינו להסתכל סביבנו ולראות כיצד רוב העולם סובל משעמום. ההתרגשות מקניית חפצים חדשים מובילה לעתים קרובות דווקא לתחושה של טריוויאליות לאחר כמה ימים. אך זה נכון רק אם אנו תופסים את החיים במצב אופקי. אם נתפוס אותם בצורה אנכית, כלומר בתהליך של צמיחה רוחנית מתמדת, הם יתגלו לעינינו באור של הנצח וכתוצאה מכך בעמקות. מבחינה זו, האישה הזקנה בציורו של ניקולאס מאס היא עשירה ביותר על אף המעט שברשותה. היא לא צריכה נכסים רבים כדי להיות יותר.

אבל יותר מזה, היות שהיא חיה בבדידות עמוקה, המודעות שלה לא־לוהים כל כך עזה עד שהיא נמצאת בקשר עם הזולת. זוהי הייחודיות שלה שבגינה כל האנשים חברים שלה. רק במערכות יחסים אדם יכול להיות אינדיבידואל, ובשל האינדיבידואליות הזו האדם נתקל באתגר הגדול ביותר שלו: קריאה למתן דין וחשבון שממנו לא ניתן לברוח. האדם נושא באחריות עליונה, ודרך המעשים שלו הוא פוגש את האחר, יהיה זה אדם או א־לוהים.

אין דבר שהוא בעל השלכות מרחיקות לכת יותר מהמעשה האנושי. מעשה אחד יכול להכריע את גורלו של העולם. באמצעות המעשים האדם חושף את מה שבדעתו ובלבו. גם כאשר המעשה נעשה בקרב מספר גדול של אנשים, ובשיתוף פעולה עם אחרים, עדיין הוא נותר ייחודי ונושא באחריות משלו.

ראש השנה הוא יום הולדתו של האדם, היצור הראשון שנועד להיות אינדיבידואל. בין כל יצירותיו של א־לוהים, האדם הוא היחיד שנושא באחריות. ראש השנה הוא הזמן שבו אנחנו חייבים ללמוד להפוך כל מעשה אנושי למפגש מכובד עם א־לוהים. ביום הארוך הזה – 48 שעות – אנו זוכים לתזכורת כי החיים שלנו והמעשים שלנו חייבים לגאול את נוכחותו של א־לוהים ולהציל אותו מתהום הנשייה. אנו מצווים לגלות מחדש את אחינו בני האדם כאינדיבידואלים ייחודיים שעומדים יחד איתנו לפני כיסאו של א־לוהים.

מרימה את המסך

הציור של ניקולאס מאס מכריח כל אדם להציץ לתוך הנשמה שלו. עלינו לשאול את עצמנו האם אנו מסוגלים לחיות חיים של פשטות ושלווה. האם אנחנו יכולים להביא את הנשמה והמחשבה שלנו למצב הזה בעולם כמו זה של היום, המותקף במטח מתמשך של משברים שיצרנו בעצמנו בגלל לחצים חברתיים כאלה ואחרים. בנינו מגדל של צרכים פיננסיים ושכנענו את עצמנו שאיננו יכולים עוד לחיות בלעדיהם. אנו מקווים שעל ידי סיפוק הצרכים הללו נמצא את השלווה שממנה נהנתה אותה אישה זקנה, ואיננו מבינים שנלכדנו ברשת שטווינו בעצמנו ושמרחיקה אותנו יותר ויותר מהמטרה שלנו.

כמו ארכיטיפ יונגיאני, עמוק בנשמתו מבין היהודי שלפחות פעם אחת בשנה, בראש השנה, הוא צריך לחזור הביתה ולהיות חלק מהעם ומהאמונה שלו. הוא חייב לשחרר את עצמו מהמלאכותיות ולשמוע את הסערה המלווה את קול השופר, כקריאת השכמה המאותתת ומלמדת שניתן לפרום את הרשת ההדוקה של החיים ושניתן להשיג חירות רוחנית ומוסרית אמיתית.

רק לעתים נדירות הנשמה מתוודעת אל עצמה. היא איננה יודעת כיצד להעלות את הסודות העמוקים שלה לרמה כזו שהמוח יוכל לתפוס אותם. רוב האנשים הדתיים מפעילים את האמונה שלהם, ולא מבינים שהאמונה היא התרחשות מתמדת. לא ניתן לאחסן אותה במקום כלשהו במוח ולחפש אותה כל פעם שהיא נדרשת. אמונה היא רגע של מפגש בין נפש האדם ותפארתו של א־לוהים. אין סולם של טיעונים פילוסופיים שניתן לטפס בו כדי להגיע לרגע הזה. המוח מוקף חומה ואין דרך להיכנס אליו. כל מה שיש זה כמה חלונות שקופים שדרכם ניתן לראות את נופה של הנשמה ולהציץ למה שקורה בצד האחר. וכשאדם עולה כדי להגיע אל א־לוהים, הרי שזוהי התוצאה של האור הא־לוהי שבתוכו אשר יוצר כמיהה זו.

האישה הזקנה של ניקולאס מאס יודעת יותר מגדולי הפילוסופים. היא חווה את הרגע שבו – אם נשתמש בביטוי התלמודי – שמים וארץ נושקים. היא יודעת איך להרים את המסך מעל אופק הלא־נודע ולהשיג את מראה הנצח בחייה על פני האדמה, הקרובים אל סופם. הרעם שבנשמתה הופך אותה לאישה דוממה. היא מכירה את הפסוק "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה, יט).

היא לא הייתה יהודייה, אבל היא הצליחה לחיות בראש השנה ללא סוף.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ג, 4.9.2013

פורסמה ב-4 בספטמבר 2013, ב-גיליון ראש השנה תשע"ד - 839 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: