בין מסורת לביקורת | ברוך קהת
לימוד התנ"ך המתחדש מציב לא פעם שאלות אמוניות לצד התמודדויות עם תחומי ידע מגוונים – מחקר הספרות ועד ארכיאולוגיה. ספר חדש נענה לאתגר
עד היום הזה
שאלות יסוד בלימוד תנ"ך
אמנון בזק
תבונות וידיעות ספרים, 2013, 470 עמ'
בעת השתתפותי השנה בימי העיון בתנ“ך הנערכים מדי שנה במכללת הרצוג, ראיתי את ספרו החדש של הרב אמנון בזק “עד היום הזה“. לאחר שעמדתי על תוכנו של הספר רכשתי אותו ללא היסוס. תוך ימים ספורים קראתי את הספר המצוין הזה, והתברר לי כמובן שלא טעיתי.
השיבה של רבים מקרב הציבור הדתי ללימוד נרחב ומעמיק של התנ“ך על פי פשוטו של מקרא עוררה לצד הברכה הרבה שבה התמודדות לא פשוטה עם שאלות אמוניות ביחס למקרא. פעמים רבות נתקל הלומד בחוסר התאמה של דברים מסוימים המשתמעים מהכתוב על פי פשוטו עם אמונות הרווחות בקרב הציבור המאמין. כמו כן, מטבע הדברים לימוד מסוג זה כרוך בעיון בדברי חוקרי המקרא, ובכתבים של רבים מהם ניכר הניגוד לאמונות הרווחות, הן בגישתם הכללית למקרא והן באמירות שונות שלהם ביחס לנושאים ספציפיים.
תופעה זו מציבה אתגר בפני הלומדים וביתר שאת בפני המחנכים הנדרשים לעמוד אל מול שאלות תלמידיהם, והספר שלפנינו נותן מענה מקיף ביותר לאתגר זה. לצד התמודדות עם הקשיים שהמחקר מציב בפני הלומד המאמין, יש בחיבור זה גם שימוש בממצאים העולים מתחומי המחקר השונים, המסייעים ללימוד המקרא ושופכים אור על עניינים שונים המצויים בו.
כפי שמודה המחבר (עמ‘ 15) רובו הגדול של הספר אינו בגדר חידוש, שכן הבעיות והנושאים המגוונים שנידונו בו נידונו כבר בחיבורים שונים. אך בקיבוץ של ההתמודדויות עם הבעיות והנושאים השונים למסגרת אחת באופן מסודר ובהיר ישנה תועלת מרובה. כמי שהתכוון בספרו להביא גאולה לעולם הקפיד המחבר להביא את הדברים בשם אומרם, והחפץ להרחיב את עיונו ימצא בהערות השוליים הפניות למקורות הרלוונטיים.
המרגלים נשלחו ביוזמת העם או במצוות ה'? ג'יימס טיסו, "ענבי כנען", 1900
ביקורת חיצונית ופנימית
הספר מחולק לשלושה שערים. השער הראשון, "בין מסורת לביקורת", עוסק בהתמודדות עם ביקורת המקרא וטענותיה. משאלת חיבור התורה וכתיבתה, תוך התייחסות לפסוקים שמתוכנם עולה שהם מאוחרים לזמנו של משה, עבור להתייחסות לכפילויות וסתירות שבתורה שמהן הסיקו אנשי הביקורת שהתורה נערכה מחיבורים שנכתבו בידי אנשים שונים ("הביקורת הגבוהה"), וכלה בשאלות של ביקורת הנוסח ("הביקורת הנמוכה"). במסגרת זו גם פרק קצר העוסק בהתמודדות עם השאלות הנ"ל ביחס לספרי הנביאים והכתובים.
השער השני, "ארכיאולוגיה וספרות המזרח הקדום", מתמודד עם הקשיים שמעלים הממצאים (ובעיקר חוסר הממצאים) הארכיאולוגיים אל מול קביעות שונות המצויות במקרא. לצד זה עוסק השער השני בהקבלות ענייניות בין הספרות הרחבה שנוצרה במזרח הקדום לבין המקרא, והוא מתמודד עם הטענה שסופרי המקרא אימצו סיפורים או חוקים שנלקחו מספרות קדומה זו.
השער השלישי שונה מקודמיו בכך שהוא אינו מתמודד עם ביקורת חיצונית, אלא עוסק בנושאים המעסיקים את לומד המקרא המאמין, שלצד אמונו בדבר ה' שבמקרא מאמין גם בדברי חכמים, והוא עומד במבוכה לנוכח הפער שבין הכתוב במקרא על פי פשוטו לבין דברי חז"ל. המחבר מחלק את הדיון בין הפרשנות של חז"ל למקרא המוצגת במדרשי האגדה לבין פרשנותם במדרשי ההלכה, שכן הפערים הנוגעים להלכה מציבים אתגר גדול יותר, ולכן דרכי ההתמודדות ביחס לשני סוגי המדרש שונות.
פרק נוסף בשער זה, החותם את הספר כולו, נולד בעקבות "פולמוס התנ"ך" שהתעורר שוב לאחרונה (פולמוס שהרב בזק נטל בו חלק חשוב במאמר שפרסם במוסף זה – גיליון פרשת בלק, 6.7.2012. לטעמי מאמר זה הציג באופן הטוב ביותר את הנקודות הבסיסיות של המחלוקת, וביאר היטב את "גישת המרחב", הכינוי שהציע הרב בזק לאסכולת לומדי המקרא על פי פשוטו). פרק זה עוסק אפוא באחת מנקודות המחלוקת בין הצדדים בוויכוח – חטאיהן של דמויות מרכזיות במקרא.
הנחות יסוד שגויות
לא אפרט כאן את הדרכים השונות שנוקט המחבר בהתמודדות עם האתגרים השונים שתיארתי ואסתפק בהתייחסות כללית לדרכו. כאמור, חלקו העיקרי של הספר מתמודד עם סתירות בין האמונה הרווחת לבין טענות הביקורת, ביקורת המבוססת על ממצאים ספרותיים מתוך המקרא עצמו וביקורת המבוססת על המחקר הארכיאולוגי והאשורולוגי.
המחבר נוקט בעיקר שתי דרכים. מצד אחד הוא בוחן מחדש את האמונות המקובלות, ומראה כיצד בדברי חז"ל ובכתבי חכמי ימי הביניים מצויות התייחסויות שונות מהאמונות הרווחות ביחס לנקודות רבות הקשורות לכל אחת מהבעיות שפורטו לעיל. מצד שני המחבר מראה כיצד טענות המבקרים מבוססות במקרים רבים על הנחות יסוד שאין להן כל ראיה, והדבר מאפשר כמובן למאמין לצאת מנקודת מבט אחרת. המחבר מראה כיצד חלק מהטענות המועלות על ידי חוקרים שונים רעועות ולעתים אפשר אף לומר מגוחכות (ראו לדוגמה עמ' 310 הערה 149). לגבי טענות מבוססות היטב של המחקר מציע הרב בזק דרכי התמודדות הגיוניות המתיישבות עם האמונה, לפחות כפי שהיא נתפסת על ידי חלק מחז"ל והראשונים.
לדוגמה, כהתמודדות עם הנחת ביקורת המקרא שהסתירות והכפילויות הרבות שבתורה מלמדות שנערכה על בסיס מספר תעודות שנכתבו על ידי מחברים בעלי השקפות שונות, מגייס המחבר את "שיטת הבחינות" של הרב מרדכי ברויאר. בקרב מלמדי התנ"ך בדרך פשוטו של מקרא יש שדוחים מכול וכול את טענות הביקורת, ואולי הם יראו פגם בכך שהמחבר הציג רק את גישת הרב ברויאר (שאינה מקובלת עליהם) כדרך ההתמודדות עם הביקורת.
אך בכך ניכרת דרכו של המחבר, שהציג בספרו את הדברים שבהם הוא מאמין, ומאחר שלדעתו הממצאים הספרותיים שעליהם מתבססת הביקורת בעניין זה משכנעים, הדרך ליישב אותם עם האמונה המקובלת היא בדרכו של הרב ברויאר. הנוטים לדרכים אחרות ימצאו את מבוקשם במקורות שהובאו בהערות השוליים.
בין סכנה לברכה
במסגרת דיון זה טוען הרב בזק שביחס לסתירות בין ספר דברים לשאר החומשים אין צורך להזדקק לשיטת הבחינות (עמ' 121־132), מאחר שספר דברים הוא נאומי משה, ולכן הוא מציג בהם את נקודת המבט הסובייקטיבית שלו. טענה זו של המחבר קשה בעיניי. לדוגמה, כשמשה מתאר את שילוח המרגלים כיוזמה של העם (דברים א, כב), בניגוד לתיאור של ספר במדבר שהתרים את הארץ נשלחו במצוות ה' (יג, א־ג), קשה לומר שהדבר נובע מנקודת מבט שונה של משה על המציאות.
אכן הרמב"ן (במדבר יג, ב, ד"ה וכן נראה עוד), הוצרך לנקוט דרך דומה מאוד לשיטת הבחינות כפתרון לסתירה זו. המחבר עצמו אכן נסוג במידה מסוימת מטענתו זו (עמ' 125), אך הוא ממשיך להחזיק בה בניסוח אחר כשהוא טוען שבנאומי משה שנאמרו על סף הכניסה לארץ מדגיש משה בדבריו עקרונות מרכזיים הקשורים במיוחד לכניסה לארץ ישראל. בין היתר מעלה משה את דרישות הקדושה מהעם שהופך להיות עם היושב בארצו, ומצוות שבחומשים הקודמים נאמרו רק ביחס לכהנים נדרשות כעת מעם ישראל כולו. כמו כן זכויות שבחומשים הקודמים ניתנו לכוהנים או ללויים מעניק משה לכלל ישראל.
לדעתי קשה מאוד לקבל את הטענות הללו של הרב בזק. פרק שלם מקדיש משה בהקדמה לנאום המצוות (דברים ה') במטרה להציג את המצוות שהוא עומד ללמד את ישראל כמצוות שכולן נאמרו מפי ה'. בעקבות בקשת העם שלא ישמעו את קול ה' עוד נדרש משה עצמו ללמד את עם ישראל את המצוות שציווה ה' אותו בהר סיני (ה, יט – ו, ג). לאור זה, אף שאפשר לייחס למשה את ניסוח המצוות אין לייחס לו חידושים שהוא לא נצטווה עליהם מפי ה'. למרות האמור, דיון נרחב זה של הרב בזק זיכה אותנו במספר נקודות מבט חשובות על ספר דברים וייחודו לעומת שאר החומשים.
כצפוי, ספר מקיף כזה לא חף מטעויות (לדוגמה בעמ' 108־107 מופיעה הערה ארוכה אחת פעמיים), אך לאור הדחיפות המוצדקת להוציא את הספר לקראת ימי העיון בתנ"ך אפשר להבין זאת. בנוסף אעיר שמפתח מקורות ועניינים היה מוסיף הרבה לשימושיות הספר.
הנוקטים את השיטה החינוכית המונעת מתלמידיהם חשיבה ביקורתית, ובמסגרת לימוד התנ"ך מרחיקים את תלמידיהם מלימוד פשוטו של מקרא, ובפרט על פי פשטוֹת שלא נאמרו על ידי רבותינו הראשונים, יראו בחיבור זה סכנה שאל לשלומי אמוני ישראל להכניס את עצמם ואת תלמידיהם אליה. לעומת זאת, עבור לומדי התנ"ך ומלמדי התנ"ך על פי פשוטו של מקרא, פירושי בעלי הפשט הקדמונים והפשטות שהתחדשו ומתחדשים בדורנו, יש בספר מצוין זה ברכה רבה, וקוראיו עתידים להפיק ממנו רוב תועלת.
בטרם פרסם הרב ברויאר את מאמרו הראשון בנושא שיטת הבחינות, "אמונה ומדע בפרשנות המקרא", דעות, יא (תש"ך), מאמר שעורר בזמנו סערה בעולם הדתי, הוא פנה לידידו הטוב מו"ר הרב עמיטל כדי להתייעץ עמו האם לפרסמו. הרב עמיטל הגיב: "זהו מאמר היסטורי" (מופיע בספרו של אלישיב רייכנר, באמונתו, עמ' -114115) וכך יצאה שיטת הבחינות לדרך. ראוי אפוא הרב עמיטל לספר זה שהוקדש לזכרו הברוך.
הרב ד"ר ברוך קהת משמש ר"מ בישיבת מחנים ומלמד בבית המדרש חברותא לתלמידי האוניברסיטה העברית
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ג, 4.9.2013
פורסם ב-4 בספטמבר 2013,ב-ביקורת ספרים, גיליון ראש השנה תשע"ד - 839, יהדות, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. 63 תגובות.
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 
גישה מעניינת לשאלת המקרא והארכיאולוגיה, בספר: דניאל משה לוי (גולדמן) ויוסף רוטשטיין (עורכים), מקרא וארכיאולוגיה – השוואת תגליות המחקר לנאמר בתנ"ך, ירושלים תשס"ח.
ציווי ה' 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' שבא, כמבואר בדברי משה בספר דברים, בעקבות יוזמה של בני ישראל – מקביל לציווי ה' לאברהם 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך', ציווי שבא אחרי יוזמתו של אביו של אברהם שהתעורר מעצמו לקחת את משפחתו וללכת אל ארץ כנען (בראשית יא,לא).
בשני המקרים הציווי האלקי משנה בצורה משמעותית את היוזמה הראשונית, ונותן לה מימד חדש.
בציווי לאברהם יש מימד של נסיון 'אל הארץ אשר אראך', רק בסוף הדרך מגלה אברהם שה' שולח אותו לאותו מקום שאליו נתכוין להגיע מיוזמתו. כמו כן, נדרש אברהם להיפרד מבית אביו – לך לך!
גם בשליחת המרגלים נוספו במצוות ה' מימדים חדשים: אם בקשת בני ישראל 'נשלחה אנשים לפנינו' המרגלים הם 'שלוחי דידן', הרי שה' מצוה: 'שלח לך' – לדעתך, והשליחים נבחרים על פי ה', למען יהיו מודעים שהם 'שלוחי דרחמנא' (ע"פ ר"ע ספורנו).
אף מטרת השליחות כפי שנוסחה ע"י בני ישראל 'ויחפרו את הארץ', מטרה צבאית, לראות את נקודות התורפה שמהן כדאי לפתוח במלחמה, מקבלת מימד חדש במצוות ה': 'ויתורו את ארץ כנען' לראות את טוב הארץ, כדי לחבבה על העם (ע"פ הרמב"ן ורש"ר הירש) – ראשי האבות חוזרים על מסעי האבות כדי לסלול את הדרך לבנים – שלח לך!
עוד על מקרא וארכיאולוגיה: לייבל רזניק, תנ"ך מן השטח – ראיות ארכיאולוגיות והיסטוריות לנאמר בתנ"ך, חלק א: תורה, ירושלים תשע"א.
ש.צ,קראת את "עם נולד- מזבח הר עיבל וראשית ישראל" של אדם זרטל?
כצפוי לאחר פרסום מחקרו והממצאים ומסקנותיו האישיות של פרופ' זרטל התחילו ישר כל הצעקות וההתנגדויות ונסיוונות הטיוח כדאי לך ולשאר הקוראים לעיין בספר המדובר
לא שמפי הארכיאולוגיה אנו חיים אלא על פי מסורת אבותינו שבידינו נלך אבל בכל זאת לא מזיק ואפילו מועיל למצוא ראיות ארכיאולוגיות לנאמר במקורות ולתוספת ברכה יחשב
גירסה מוקדמת של מחקרם של דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, 'תנ"ך וארכיאולוגיה – מסורת מול מדע', באתר 'דעת' (פורסם באדר תשס"ד).
מהדורה חדשה של הספר: דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא מול ארכיאולוגיה, ירושלים תשע"א.
באתר זה פורסם מאמרה של איילת סקסטין, 'שחרור אל הזמן', בו היא מציע לפתור חלק מהבעיות הכרונולוגיות במקרא על ידי ההנחה שהיו מקומות ותקופות בהן נהג לוח שהחשיב חצי שנה לשנה. היה ראש שנה בתשרי וראש שנה בניסן.
ויעויין עוד בעניין בספרו של מרן הרב קוק זצ"ל "אדר היקר" בעמוד מב על עניין ממצאי מחקר המזרח הקדום -על כל התהיות של ההשוואה לחוקי חמורבי ועלילות גלגמש וכיו"ב-שנטען ע"י הכופרים בתורה מן השמיים שהם השפיעו על חוקי התורה
יעויין שם מה אומר הרב זצ"ל על העניין -הדברים מעניינים
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=12473
שיעור של הרב שרקי על ביקורת המקרא-שיעור מעניין שווה צפייה בו הרב שרקי תוקף את הכפירה הנ"ל וכדרכו בקודש הוא עושה זאת באופן מעמיק ומעניין
מכיוון שאמיר שעה להמלצתי והאזין לשיעורי הר' שרקי (בלי להפנים אותם, אבל לא ציפיתי…), האזנתי להם גם אני שוב.
קודם כל אומר, שנושא ביקורת המקרא הוא אולי היחיד בו לדעתי הר' שרקי פשוט לא מעודכן – ואין בכך חלילה למעט מגדולתו, פשוט אי אפשר להבין הכל בכל דבר (למשל הערתו (שיעור 1 דקה 9:30) על כך שטרם פרסמו את הטקסטים של המגילות הגנוזות אלא רק מבוא – שהיא פשוט לא נכונה עובדתית, ועוד).
מעבר לכך, ישנה בעיה מהותית בשיעורים מבחינה מתודית –
הר' שרקי לא טורח להסביר בשום מקום מהי למעשה אותה ביקורת המקרא נגדה הוא יוצא?
הוא מקפיד להתחיל כל שיעור במנטרה לפיה ביקורת המקרא אינה מדעית – אבל מה היא כן?
ביקורת הנוסח? ביקורת היסטורית-ארכיאולוגית? ביקורת רעיונית-אידיאולוגית? ביקורת על מוצא עם ישראל? ביקורת על התהוות המקרא? יש כ"כ הרבה תחומים, והיחס אל הכל כחבילה אחת הוא די חובבני.
אז הנה כמה הערות לדבריו, הערה לכל שיעור/חלק (כמובן שיש הרבה דברים מעניינים ואפילו נכונים, לא באתי אלא להעיר על שאינם כאלו).
חלק א –
1. הנחת היסוד שאין תורה מן השמיים אינה מדעית (מנטרה קבועה בשיעורים).
הטענה הזו לא רלוונטית:
א. ונניח שכך, מה הקשר לשאלות שמטרידות אותנו? האם הרב מוטרד רק משאלות 'מדעיות' או גם משאינן כאלה?
ב. גם אם נניח שה'תורה' היא מן השמיים, אין לזה כל קשר לשאלה האם התורה המונחת לפנינו היא-היא התורה שניתנה למשה בסיני. התשובה של ביקורת המקרא – ודאי שלא, וזה מוכח בכלים מדעיים יחסית (=זו לא פיזיקה ובוודאי שלא מתימטיקה).
2. סתירות בתורה (אם הטקסט היה אחיד, ודאי שמדובר היה בזיוף. "למזלנו" יש סתירות, ומכאן שהטקסט מקורי. ומניין שהוא אלהי? כי העולם מלא סתירות, ולכן התורה חייבת להכיל סתירות) –
איך זה קשור לשאלה האם בשבועות יש להקריב שני אילים ופר אחד (ויק' כג) או איל אחד ושני פרים (במד' כח)?
או האם בני ישראל נסעו ממוסרות לבני יעקן (במד' לג) או מבארות בני יעקן למוסרה (דב' י)?
אני בכוונה נותן את הדוגמאות ה'שוליות' הללו,שכן הן מבהירות את האבסורד בטענה ה'רוחנית' אודות סתירות במציאות וכו' (=טענתו של הרב ברויאר).
3. זוגיות הפרשיות – הרעיון באמת יפה! אבל אין לו כמובן שום קשר לשאלת אלהיותה של התורה וכו'. ישנם חיבורים אנושיים בעלי מבנה מורכב ומרשים אפילו יותר.
בהקשר זה נכונים דברי הר' מיכאל אברהם כי "שיטתו של הרצי"ה אינה התמודדות":
יש ללחוץ כדי לגשת אל 714650.PDF
חלק ב –
כאן הרב נלחם את מלחמת סוף המאה ה- 19 (=חמורבי, גילגמש וכו') , דבר המעיד על מצבו העגום של הציבור הדתי-לאומי בהיבט הזה, שעדיין 'תקוע' במלחמות ההן, כאילו חוץ משאלת Babel und Bibel אין שום בעיה אחרת בתחום… אמנם חשוב לשמוע מפי הר' שרקי הפרכה של כמה וכמה אמונות יסוד דתיות.
חלק ג –
רוב השיעור הוא תנ"ך בגובה העיניים + איך לפרש את התנ"ך, והדברים עתיקים (אם כי מעניינים + ניתוץ עוד כמה מיתוסים). שוב, אין בהם תשובה לשום שאלה.
החל מדקה 38 בערך ישנה התייחסות לעצם העניין, לפיה טענות הביקורת נכונות (אם כי חז"ל כבר שאלו וכו'), אך התשובות שגויות (אם כי יש בהן אינטואיציה פנימית נכונה!)
חלק ד –
נושא תורה מן השמיים כעיקר אמונה. החל מדקה 22 מתחיל הקטע הרלוונטי בו הרב מביא שתי ראיות לנכונות התורה מן השמיים:
א) "כל סיפור על מאורע מייסד של זהות לאומית הוא אמת, בתנאי שמתייחס לתקופה בה האומה היתה מציאות היסטורית" (ומתן תורה הוא כזה).
דא עקא, שאין כל הוכחה שאכן עם ישראל היה מציאות היסטורית בתקופה עליה מדובר… (בוודאי שלא בהיקפים המספריים שהתורה מדברת עליהם).
מלבד זאת, מהמקרא עצמו נראה כי המאורע המייסד היחידי של עם ישראל הינו יציאת מצרים, ולא מתן תורה, והדברים ידועים.
ב) כאן הסתיים השיעור, ולא זכינו לשמוע את ההוכחה…
לסיכום, בפעם המי-יודע-כמה, אני ממליץ לעיין בקישור הבא ולבדוק איזו מהשאלות שם (ויש עוד) נענתה ע"י הר' שרקי:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2664976&whichpage=&forum_id=20048#R_4
אגב, לי אישית ברור, שכמו שבימי הר' קוק העולם הדתי נתקף שיתוק לנוכח הקושיות, עד שבא הר' קוק ואמר (למעשה): "מה בעצם כ"כ נורא להניח שהתורה ניתנה על רקע היסטורי"? וכו' –
כך גם בדורנו תקום מתישהו דמות תורנית שתעז לומר: "מה בעצם נורא כ"כ להניח שהתורה שבידינו נכתבה ע"י נביאים בתקופות שונות?" וכו'.
העולם הדתי לא נתקף שיתוק כנגד אוסף הקושיות של מבקרי המקרא. המפרשים, ראשונים ואחרונים, דנים בהן כמו שהם דנים בשאלות רבות אחרות בפשט הכתובים. לא מדובר בשאלות חדשות. מי שיעיין ב'דעת מקרא', בפירושים לפסוקים ובמבואות לספרים ימצא התמודדות נאותה עם הבעיות.
עזר חשוב למתלבט בשאלות אלה ימצא המעיין בספר של הרב בזק שבו אנחנו עסוקים, שבו נמצא ריכוז של הבעיות ושל הצעות הפתרון השונות שהוצעו במהלך הדורות.
הספר עדיין לא הגיע לידי, ועדיין אינני יכול לחוות דעה על הפתרונות שהוא מציע – אך נראה שריכוז השאלות והדיונים בהן, עשוי להיות נקודת מוצא טובה למי שירצה להעמיק בסוגיות אלה. ו'תן לחכם ויחכם עוד'.
בברכה, ש.צ. לוינגר
ההצעה של א. העברי על 'תורה הנכתבת בתקופות שונות ע"י נביאים שונים' אינה פותרת דבר. אם אנו מאמינים שאלה דברי נביאי אמת המדברים בשם ה', לא יכולה להיות סתירה ביניהם. מחלוקות יכולות להיווצר כאשר דנים ב'דימוי מילתא למילתא' ללמוד סתום מן המפורש, אך לא בדבר ה' עצמו.
בהכרח למצוא כאשר 'שני כתובים מכחישים זה את זה' את 'הכתוב השלישי' המכריע ביניהם. תורה אלקית נותנת מענה מורכב למציאות מורכבת
כמה דוגמאות ל'סדר העולם' המאוזן שמציעה התורה, נתתי בתגובתי 'האם היהדות חד ערכית?' בראשית הדיון במאמרו של הרב איתי אליצור 'חיים קלים' באתר זה, ובתגובות הסמוכות לה.
ש.צ,מתגובותיו של אברם נראה שהקושיות עליהן הוא מדבר שהעלו מבקרי המקרא הן לא קושיות שמראות סתירות במסר הניתן-שאז כדבריך "פיתרון" שגורס שהתורה נכתבה במהלך כמה דורות ע"י נביאים שונים לא יפתור כלום, למרות שגם בעניין זה יכולות להיווצר קושיות מסוגים שונים וכבר חז"ל והפרשנים העלו את השאלה על ההלכות לעתיד לבוא שנאמרו בנבואת יחזקאל שנראים כסותרים דברי תורה ואכמ"ל-אלא בתיאורים שנראים כנכתבים מאוחר יותר מזמן מתן תורה כמו הדוגמאות המובאות ב"סוד השניים עשר" של האבן עזרא או "אלו המלכים אשר מלכו באדום" וכיו"ב
זה נראה לי תורף קושיותיו
בס"ד ערב יום הכפורים תשע"ד
לאמיר – שלום רב,
לדוחק השעה, אשיב על מקצת השאלות, ואידך זיל גמור, 'תן לחכם ויחכם עוד':
א. על 'המלכים אשר מלכו באדום' משיב ראב"ע עצמו: 'ואלה המלכים – יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה. ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נתבה זאת הפרשה… וחלילה חלילה שהדבר כמו שדיבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף… והאמת שפירוש: "לפני מלך מלך" על משה מלך ישראל וכן כתוב: "ויהי בישורון מלך"' (בראשית לו,לא).
ב. לגבי 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם והכנעני אז בארץ (בראשית יב,ו) – בזמן משה כבר לא ישב הכנעני בשכם (כבר בימי יעקב שולט בשכם החוי),
באיזור בית אל היו בימי אברהם 'והכנעני והפרזי אז יושב בארץ' (בראשית יג,ז). אולי מהם חשש יעקב (שם, לד,ל) שיאספו להילחם בו אחרי חורבן שכם. ייתכן שבינתים נדחקו גם מאיזור בית אל, ולכן הם נזכרים בלשון עבר.
המרגלים בימי משה פוגשים את הכנעני 'על הים ועל יד הירדן' (במדבר יג,כט). בסמוך לקדש שבמדבר פארן יושבים עמלקים וכנענים (במדבר כה,מה). אף בימי יהושע פוגשים בני יוסף כנענים בעמקים ובשפלת החוף (יהושע יז). באיזור ההר שבנחלת יוסף נשארו בימי יהושע רק 'הפריזי והרפאים'
רק בדרום המשיכו הכנענים לשבת.גם באיזור ההר. בני יהודה נלחמים בהם אחרי מות יהושע, בחברון, בהר בנגב ובשפלה (שופטים א).
לסיכום: בימי משה לא יושבים כנענים באיזור שכם ולא בבית אל, ולכן הם נזכרים לגבי איזורים אלה בלשון עבר.
ג. לגבי 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' – בשירת משה על ים סוף מבשר הוא לישראל: 'תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבטך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך'. כבר בימי משה הועמד החזון שה' עתיד להיראות לישראל בהר ה', התגלות שתהיה המשך להתגלות בהר האלקים בחורב. ובשנות נדודי בני ישראל במדבר התנחמו בצפיה לבוא אל המנוחה ואל הנחלה: 'בהר ה' יראה'.
וכן מפרש ר' עובדיה ספורנו: 'שהיו ישראל אומרים ביום נתינת התורה, שבהר ה' ייראה כאשר יגלה אותו ה' יתעלה' (בראשית כב,יד).
יהי רצון שנזכה מהרה לקיום החזון של 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים', ושם ייראה עלינו כבוד ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו., ויהי נועם ה' עלינו ועל כל אחינו בני ישראל ועל האנושות כולה לשלום אין קץ.
בברכה, ש.צ. לוינגר
ש.צ בוקר טוב
בקשר ל"והכנעני אז בארץ" גם רש"י וגם האבן עזרא בלישנא קמא שלו בפירושו למילים הנ"ל אומרים שהכוונה היא לכך שהכנעני אז כבר היה בארץ והדברים נאמרים לאחר הגעתו ולכן יש להבין את הדברים "והכנעני אז כבר נמצא בארץ"
האמת שגם לא פרשנות זה נשמע בקריאה בפשט הגיוני להבין כך את הדברים וגם האבן עזרא סובר שכך הגיוני ורק אם לא כך אז הוא נדחק לומר "ואם לא כן יש לו סוד והמשכיל יידום"
מעבר לכך שאם חלקים בתורה נכתבו מאוחר יותר מעניין מדוע אין לכך ולו רמז כמו למשל אזכור של מלך מאוחר או משהו כזה
הרי לפי שיטת המבקרים מדובר בטקסט שהתגבש ולא בספר עתיק שהושתלו בו פסקאות מאוחר יותר
לאמיר –
לפי רש"י וראב"ע 'הכנעני אז בארץ' – שאז נכנס לארץ.
ברם, אני מציע לפרש כפשוטו: 'והכנעני אז בארץ' באיזור שכם שבה עבר אברם באותה שעה, אבל בזמן משה הכנעני כבר אינו שם. כבר בימי יעקב נשלטה שכם בידי החוי.
וכן 'והכנעני והפריזי אז בארץ' באיזור בית אל בה עבר אברם באותה שעה, אבל בימי משה כבר לא היה הכנעני שם, וכך בימי יהושע, נחלת יוסף שבהר נקראת 'ארץ הפריזי והרפאים' (יהושע יז).
בימות משה ויהושע יושבים הכנענים בעמקים ולחוף הים, מצויידים ברכב ברזל, חוץ מאשר בדרום הארץ, שם נשארו כנענים גם באיזור ההר, כפי שפירטתי בתגובתי הקודמת.
בברכה, ש.צ. לוינגר
ועתה ראיתי שקדמני בזה אראל סגל הלוי, במאמרו: 'והכנעני (והפריזי) אז (יושב) בארץ', ב'אתר הניווט בתנ"ך'
לגבי סודו של ראב"ע דנו מפרשיו,
לדעת ר' יוסף טוב עלם (בעל 'צפנת פענח'), הוסיפו נביאים פסוקים בודדים שיש בהם ביאור לברי התורה. את דבריו החריפים ('ספרו ראוי להשרף') של ראב"ע כלפי 'היצחקי' שטען כי פרשת המלכים שמלכו באדום נאמרה בימי יהושפט, מנמק ריט"ע:: 'כי המוסיף מילה או פסוק לפרש את מה שכתב משה להוסיף בו ביאור, אין זה דומה למוסיף פרשה שלימה, כי מילה או פסוק היא פירוש, אבל פרשה שלימה היא תוספת' (ראה 'ויקיפדיה', ערך 'אברהם אבן עזרא'. ציטוט מלא של דברי ריט"ע בתשובה בדבר 'ראב"ע וביקורת המקרא' באתר 'כיפה').
לעומת זאת ר' שמואל צרצה (בעל 'מקור חיים'), ר' יהודה ליב קרינסקי (בעל 'מחוקקי יהודה'), ר' שלמה זלמן נעטטער ור' מרדכי ברויאר, מפרשים שהסוד הוא שדברי משה נכתבו בנבואה על העתיד.
תיקון בסוף פיסקה 2:
ציטוט חלקי של דברי ריט"ע…
שתי הגישות לפרשנות 'סוד השנים עשר' של ראב"ע – האם לראות במקומות אלה דברים עתידיים שנאמרו ע"י משה בנבואה או לראותם כתופות פרשניות שנאמרו ע"י נביא – מקבילות לשתי השיטות בחז"ל לגבי שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה. ראב"ע הרחיב את המתודה של חז"ל לפסוקים נוספים, כל עוד מדובר בפסוקים בודדים, אך יצא בתוקף כנגד הנסיון לייחס פרשה שלימה – 'ואלה המלכים אשר מלכו באדום' – לימי יהושפט, והטיח באומר זאת שספרו ראוי להישרף!
בברכה, ש.צ. לוינגר
בשורה 2:
… או לראותן כתוספות פרשניות…
אציין שאת שיעורי הרב שרקי שמעתי עוד לפני המלצתו של אברם אלי וכמה מחבריי הטובים הם סוג של "חסידים" שלו ומצאתי עניין בשיעוריו עוד בטרם אותה המלצה
לגבי "חוסר ההפנמה" שלי כביכול-מה אומר ומה אדבר? פשוט שיעורי הרב שרקי נאמרים בשפת סתרים ליודעי ח"ן שרק בני עלייה שהם מועטים כמו אברם העברי שנמצא בעבר אחד של הנהר וזכה להבין לעומת כל העולם שנמצאים מהעבר השני ולא זכו להבין את גנזי נסתרותיו של הרב שרקי רק אברם מבין אותם ולכן אין לדון בדברים שניתנו בסוד לאברם מיודעינו מעתיק השמועה שבדור
ולגבי הפיסקה האחרונה של אברם ד"ה "אגב לי אישית ברור"-הרב קוק זצ"ל לא הראשון שאמר את הדברים וכבר חז"ל אמרו שדיברה תורה בלשון ההווה וה"כלי יקר" מביא זאת כאחת הסיבות מדוע העולם הבא לא מוזכר במפורש בתורה[יעויין בכלי יקר על סוף פרשת בחוקותיי]כי התורה דיברה לקהל שהדבר היה פחות במודעותו
חוץ מזה שהרב זצ"ל לא אמר שהתורה איננה ניצחית והיא תלוית תקופה אלא שההתנסחות והנימה הם על רקע קבלת המקבלים אך לא כל התורה שלא תהיה מוחלפת
סוף דבריו של אברם מראים עוד פעם בפעם המיליון את חוסר התוכלת שלו למצוא רב אורתודוקסי שיפיץ כפירה ברבים ועדיין יישאר בתוך המחנה
אני עדיין לא מבין למה הוא לא מצא את מה שהוא מחפש? הרי "רבני" הרפורמים אומרים דברים דומים וכך גם "רבני" הקונסרבטיבים שאומרים זאת בסגנונות אחרים קצת
למה הוא לא מסתפק בהם והוא מחפש "דמות תורנית" ממחנה שהוא במילא כה בז לו ?
אם האורתודוקסים לדידו של אברם הם כה טיפשים וחסרי דעת מדוע הוא צריך מנהיג רוחני מתוכם בשביל לתת לגיטימציה למה שהוא מאמין?
מה ההדבקות המשונה שלו ל"דמויות תורניות" שהוא כה בז לדרך שלהם?
האמת תופעה סוציולוגית משונה במיוחד
1. דברי הר' שרקי אכן מגלים טפח ומסתירים (לפחות) טפח – הקהל הנוכח בשיעור הוא לא העפרונות החדים ביותר בקלמר (בלי לפגוע בידידיה…), והשיעור מיועד גם למאזיני האינטרנט. הרבה פעמים הר' שרקי אומר בחיוך שמה שהוא הולך להגיד או "דברים מסוכנים" "חומר נפץ" וכו', ולעיתים בלי חיוך: "עושים לי מספיק בעיות גם ככה על דברים שאני אומר, אז אני מעדיף שלא לדבר" וכדומה.
2. לגבי ה"חיפוש" שלי אחר רב אורתודוקסי שיתן לגיטימציה וכו' – אולי לא הובנתי נכון. אני לא מחפש לגיטימיציה, רק אמירת אמת. מכיוון שאני אורתודוקס (=הגדרה סוציולוגית כמובן, לא תיאולוגית) אני מרגיש נבוך שבהיבט הזה של ביקורת המקרא, האורתודוקסיה היהודית נוהגת כאחרון הנוצרים הקתולים ומעדיפה דוגמות על פני האמת, גם אם היא קצת מרה.
אברם 2 נקודות:
1.לגבי דבריך על כפל המסרים של הרב שרקי-אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין לנו אלא את דברי הרב שרקי עצמו בשיעורים שהוא מעביר ומהתבטאויותיו,הנסיון שלך לשכנע שהרב שרקי מסתיר את דבריו האמתיים מהציבור ומשום מה רק אתה מכיר אותם באמת לא ראויים להתייחסות רצינית ומדובר באפולוגטיקה זולה במיוחד שבאה לשכנע את עצמך שהרב שאתה מעריץ לא יתבטא כמו אורתודוקס ממוצע למרות דבריו הפשוטים והברורים ועיין מה שכתבתי לך בתגובה שלי אליך למטה. אני מתפלא עליך שבתור צייד האפולוגטיקנים של האתר הראית שאתה עצמך משתמש באפולוגטיקה שקופה בדברים הקרובים ללבך
האמת לא הופתעתי כבר חז"ל אמרו "כל הפוסל במומו פוסל" ודי לחכימא
2.יצא המרצע מהשק!
המשפט בתגובה שלך שאומר "מכיוון שאני אורתודוקס-הגדרה סוציולוגית כמובן,לא תיאולוגית" מראה את כל מה שמכעיס את השמרנים-ואני בתוכם-ב"אורתודוקסים הליברלים" מסוגך ומסוג ה"דתיים המסמסים בשבת" שגרמו לכעס עליהם בציבור הדתי
הפיכת המחנה האורתודוקסי ממחנה אידיאולוגי בעל חזון ודרך חיים והשקפת עולם ברורה וסלולה למועדון חברתי בו יכולים להיות "דתיים מסמסים בשבת" ו"אורתודוקסים אוכלי טרפה" ו"אורתודוקסים מחללי שבת" וכד' גורמים לכעס מוצדק מצד מי שלוקח את הדת ברצינות ואת המשמעות של להיות חלק מחברה שחרטה על דגלה את עבודת ה' ולא השתייכות לקבוצה סוציולוגית שקרויה "החברה הדתית" שתוכנה האידיאולוגי ריק מתוכן
בשבילך אברם מסתבר אפשר להיות גם "אורתודוקס סוציולוגי שמאמין בנצרות" או "אורתודוקס סוציולוגי שלא מאמין בריבונו של עולם" וכהנה וכהנה
אתה לא שם לב בעצמך לרמת הגיחוך והאבסורד שבכך? אתה לא שם לב שמדובר ברידוד של המהות של החברה הדתית מחברה אידיאולוגית למשהו בסגנון מועדון אוהדי קבוצת כדורגל?
מה השלב הבא? דרישה ללגיטימציה לעישון בשבת בתוך בית הכנסת כי "בית הכנסת לא שייך רק לשומרי שבת אלא הוא מועדון חברתי של הסקטור המכונה הסקטור הדתי"?[שסקטור זה יכלול גם מוסלמים ונוצרים ו"דתיים אתאיסטים"]
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1200330&forum_id=1364
ועוד על התופעה המשונה של ה"דתיים הסוציולוגים" כדאי לראות בדיון כאן בעצכ"ח בקישור שהבאתי
גם ש תמהים על התופעה הביזארית הזו יעויין שם
אברם העברי
האמת שאתה לא מובן אתה מחפש רב אורתודוקסי ש"יאמר את האמת"-האמת כפי שאתה תופס אותה
אבל מבחינת הרבנים האורתודוקסים האמת היא מה שהם מאמינים שהוא אמת ומה שאתה או דומים לך אומרים על ביקורת המקרא זה שקר וכזב
וכי מה חשבת? היית מצפה באותה מידה שהאפיפיור יודה בכך שישו הוא לא אלוהי ושהברית החדשה כולה בדיה? באותה מידה הרבנים האורתודוקסים לא יהיו מה שהם אם הם יכירו בביקורת המקרא
בעניין זה צודק אמיר שכטר בתגובה שלו כאן ,האורתודוקסיה היהודית היא קבוצה דתית ולא חברתית ותרבותית ואי אפשר לצפות מהמנהיגים הרוחניים שלה שיקבלו בשוויון נפש דעות שהם רואים ככפירה בעיקר
לכן אני לא מבין את המבוכה שלך בעניין,אני דתל"ש שהפריעו לי לא מעט דברים בדת מבחינת הבנתי ומחשבתי ועזבתי את הדת לפני שנים מספר כשהכרעתי שאני לא דבק בה יותר
אתה כבר לא מאמין כדבריך מבחינה תיאולוגית בעקרונות של האורתודוקסיה היהודית ובכל זאת רוצה להישאר בתוכה
למה לך? אם החברה הזו לא מתאימה לך מה אתה מחפש בה?
אגב, מה שכתבתי הוא לא שאני "מחפש" רב אורתודוקסי שיעז וכו', אלא שברור לי שזה יקרה מתישהו. ד"ר חגי משגב כבר נתן ביסוס רעיוני-אמוני לכך, בסוף מישהו שירים את הכפפה:
"… וכך אנו עומדים בפני מצב מעניין. בעוד שבתחום פרקי הבריאה אנחנו מסוגלים להבין ש"ויעש אלוהים" יכול להימשך מיליוני שנים, וכי בריאת עולם איננה סותרת התהוות עולם איטית, וכבר אין אנו נרעשים למשמע הידיעה שהעולם לא נברא במקום אחד מצומצם ובזמן אחד קצר למרות הכתוב בבראשית, לגבי מתן תורה עדיין איננו יכולים לעשות אותו צעד.
עדיין ברור לרבים שהנוסחה "תורה מסיני" פירושה צמצום מעשה נתינת התורה, כולה, לנקודת זמן ומקום אחת מוגדרת…
בעוד שנפשנו יכולה לתפוס ש"ויאמר אלוהים" איננה אמירה כאמירתנו, והיא יכולה לקחת מיליארדי שנים במרחבי גלקסיות, איננו יכולים לשאת את הרחבת מתן תורה גם כן לשנים ארוכות."
http://misgav.blogspot.co.il/2013_01_01_archive.html
לגבי דברי ד"ר משגב על האבולוציה והשוואתה לעניין תורה מן השמיים: ראוי להדגיש בעניין זה שהמחשבה שששת ימי הבריאה הכתובים בתורה לא אמורים להתפרש כפשוטם היא לא רעיון חדש לחלוטין של הרב קוק זצ"ל שלכאורה נאלץ לפרש כך עקב הידע החדש על האבולוציה
כבר בימי הביניים הרבה מאוד זמן לפני שדרווין וממשיכיו היו בכלל בתכנון רואים פרשנות כזו
כך אצל הרמב"ן בפירושו לבראשית א' שמדבר על כך שמדובר ב"סוד עמוק" שלא יובן מפשטי המקראות והוא חוזר על כך שוב ושוב במהלך פירושו על עניין הבריאה ויעויין שם
וכך אצל הרמב"ם במו"נ ח"ב כה שכותב :"דע שהימנועתינו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש, כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף, וגם אין שערי פירוש בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו,אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשינו לגבי שלילת הגשמות"-
הרמב"ם כותב במפורש שאין סיבה להבין את עניין הבריאה מהפסוקים דווקא כפשוטו ולכן הוא חולק על אריסטו בעניין קדמות העולם מסיבות אחרות ויעויין שם
יצויין שגם אצל חכמי אומות העולם היו גישות כאלו וגלילאו גליליי שנרדף ע"י הממסד הכנסייתי עקב מסקנותיו המדעיות שלא תאמו לשיטתם את יסודות אמונתם טען שאם המציאות נראית כסותרת את הפסוקים יש לפרש את הפסוקים מחדש [ודוק לא לבטל את קדושתם של הפסוקים]
לכן מדובר בדרך פרשנית ראויה ומוכרת זה משכבר ולכן כאשר היה צריך להתמודד עם השאלות שעלו בעקבות האבולוציה לרב קוק זצ"ל ושותפיו לדעה בעניין לא הייתה שום בעיה לומר שהפסוקים אינם כפשוטם והיו להם אילנות גבוהים כמו הרמב"ן והרמב"ם לסמוך עליהם בעניין היחס הכללי לפרשנות ששת ימי הבריאה
לא כך הדבר בעניין תורה מן השמיים ששם הדברים ברורים מחז"ל שכל כולה של תורה מבוסס על ההתגלות בהר סיני והמעמד של "וכל העם רואים את הקולות" ושעם ישראל קיבל את התורה במעמד זה
עד כדי כך שאפילו האבן עזרא שטען במרומז-כך פרשנו ר' יוסף טוב עלם בעל הצפנת פענח מסביר אותו-שמילים בודדות נוספו לאחר מתן תורה לא יכול היה לקבל זאת על פרשנות לפריות שלמות ויעויין בדבריו על "אלו המלכים אשר מלכו באדום" איך הוא תוקף בחריפות פרשן בן זמנו שטען טענה כזו ש"ראוי ספרו להישרף"
לכן הקביעה של תורה מן השמיים בעומדה עומדת ולא תיתכן סטייה אמונית בנושא זה
לכן בניגוד לאברם כאן אני סבור בהחלט ששינוי כל שהוא בתפישה הדתית לא יחול במקרה זה בשום אופן וימים יגידו
לגבי הבריאה, דוקא התקרב המדע המודרני לסיפור של הבריאה. בכל הדורות היה מקובל אצל אנשי מדע שהעולם קדמון, ואילו בדורנו התחדשה תיאוריית 'המפץ הגדול' שלפיה התחיל העולם מנקודת האפס, ואז 'ויהי אור'. הצעת הסבר לסיפור הבריאה על פי התיאוריות החדשות – בספרו של פרופ' נתן אביעזר 'בראשית ברא'.
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=13526&cat_id=3897
מעניין מה אברם החסיד והמעריץ של הרב שרקי יאמר על השיעור הזה של רבו הנערץ-אני אישית הזדהיתי מאוד עם השיעור הנ"ל אבל כשאני ומגיבים עמיתים כתבנו דברים בסגנון זה כאן בתגובות בדיוק אותו אברם ה"תלמיד מובהק" בעייני עצמו של הרב שרקי כתב שדברינו "אפולוגטיקה תפלה" ומעניין מה הוא יאמר על אותה "אפולוגטיקה תפלה" מרבו הנערץ?
אה סליחה הוא יאמר שלא הבנו אותו נכון ולא הפנמנו אותו ושבעצם יש לו תורה נסתרת והוא מפיץ בציבור מצג שווא וכו' וכו' וכו'
בקיצור מעניין מה אברם יגיב על השיעור הזה
מכיוון שאתה מציף כל פעם את השיעור של הר' שרקי על מעמד האשה, לעיתים ללא שום קשר לנאמר (כמו כאן), הנה תמצות של דברי הרב, וההתייחסות שלי אליהם – אגב, דבריו הם קרובים לאפולוגטיקה, אבל לקחת אותו יותר מדי ברצינות – מדובר בשיעור מהז'אנר ה'מדרשי' של הר' שרקי, שהוא חכם גדול ודרשן גדול, ולא כל דרשנות נועדה להלכה למעשה.
ישנן בעיות בנוגע למעמד האשה ביהדות:
1) הפליה תודעתית – "שלא עשני אשה – גוי – עבד", "נשים עבדים וקטנים" ועוד
2) הפליה הלכתית – פסולה לעדות ולדין, אסור ללמדה תורה, לא יכולה לקדש ולגרש
אמנם ישנם מאמרים בזכותה של האשה (הערה שלי – אף אחד מהם אינו מחייב הלכתית – וההלכה היא זו שקובעת לאורך מאות שנים את התודעה, לא ההיפך).
וזו התשובה בתמצות*:
האשה שייכת לעולם הבא, לנצח, לגאולה. לעומת זאת, האיש שייך לעולם הזה, למעשיות של החיים.
לכן בעולם הזה הגבר מוביל (ומברך "שלא עשני אשה", שכן חייה אומללים).
אבל בעולם הבא – אוהו! שם הנשים מובילות בגדול (לכן בינתיים הן מברכות "שעשני כרצונו", במעין השלמה עם המצב הנוכחי).
(הערה שלי – כמה נוח…)
* התשובה מבוססת על להטוטים מדרשיים שנועדו "להלבין" מצב קיים ע"י 'ראיות' מהפסוקים כאילו כך זה נועד להיות לכתחילה, אבל נתעלם מכך.
נשאר רק להסביר מה הקשר בין הבעיות לבין התשובה?
כלומר – נניח שהדרוש על בשר ועצם + דעת ובינה וכו' אכן מייצג אמת מטפיזית כלשהי, מדוע אשה מושווית לקטן (=זכר!)? מדוע היא פסולה לעדות – והלא זו פעולה חווייתית מאוד? ומדוע אין ללמדה תורה – והלא זהו הדבר הקרוב ביותר לעולם הבא שיש בעולמנו?
אגב, שתי נקודות שהר' שרקי מתעלם מהן:
הישות המאוחדת מזכר ונקבה מדברת באופן מפתיע בלשון… זכר! ("ויאמר האדם") – מדוע? הרי לכאורה אין עדיפות לזה על זה?
אלהים עצמו בכל המקרא הוא זכר – מדוע?
בשביל ציבור הקוראים אתייחס לכמה מהטענות שנטענו כאן ופטור בלא כלום אי אפשר:
1.לגבי תלמוד תורה לנשים-באמת חבל שהרב שרקי לא הרחיב על כך בשיעורו והעניין יותר מורכב וכיום לדעת רבים מן הפוסקים מותר ואף רצוי לנשים ללמוד תורה מכיוון שכיום הנשים ככלל משכילות יותר ואין הן בגדר של "אין מכוונות להתלמד" הנאמר ברמב"ם ובשו"ע כטעם לאי לימוד תורה לנשים ומעוד סיבות של השתנות העיתים
המתעניינים מוזמנים לעיין במאמר של הרב חיים נבון "תלמוד תורה לנשים" בתחומין כח שמסכם יפה את העניין +המקורות הרלוונטיים מהפוסקים אני מכיר שיש שיטות שיותר מחשיבות מהות מטאפיזית בנידון שמדברות על כך שנשים במהותן לא מתאימות ללימוד גמרא וכו'
אני הקטן אישית יותר נוטה לדעה שמביא הרב חיים נבון במאמרו ובכל אופן הטענה שלימוד גמרא ועיסוק בה לעומק בחילוקים בדיני ממונות לא מתאימה לנפשה של האשה דווקא די מתאימה לתיזה של הרב שרקי בשיעורו שנשים נפשן פחות מחוברת לצד המעשי של החיים ולכן לימוד בענייני "חזקת הבתים" ודיני ארבה שומרים או ארבע אבות נזיקין לא ידבר אליהם ואל נפשן ולכן הלימוד הרצוי להן הוא דווקא בענייני אמונה ומחשבה העליונים יותר מבחינת נושא עיסוקם
בכל אופן קשה לי קצת לקבל דעה זו באופן גורף אך דווקא עם דברי הרב שרקי על האשה כמחוברת לעולם הבא ולא לעולה הזה דעה זו משתלבת יפה מאוד
2.לגבי דיבור על האיחוד בין הזכר לנקבה בלשון זכר-כי יסוד ה"דוכרא" הזכרי הוא המשפיע והמוביל והיסוד ה"נוקבא" הוא המקבל
ולכן זה לא עניין של עדיפות אלא של הובלה-וכי מדוע בכל העולם היום ולא רק בעולם היהודי האשה הנישאת מקבלת את שם משפחתו של הגבר ולא ההיפך?
3.לגבי שם אלוקים כזכרי-הנה בחז"ל ובפנימיות יש גם את היסוד הנקבי שקרוי כידוע "שכינה" המסמל את "ושכנתי בתוכם" ואת הקבלה שכביכול הקב"ה מקבל מעם ישראל ואכמ"ל בכך
http://ravsharki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=755:755755-755&catid=26&Itemid=100512
על דעת הרב שרקי לגבי לימוד תורה לנשים-בלינק זה דעתו שנאמרה בקיצור
שאר דבריו בלינק תואמים את דברי השיעור המוסרט שהעליתי
מי שרוצה להתעקש שלא מדובר בדעתו האמיתית ומדובר בהטעיה מכוונת וכיו"ב אוקימתות תפלות שמנסות להפוך את הרב שרקי למה שהוא לא[מחוגי הדתיים הליברלים] שיתעקש עד מחר וישכנע את עצמו לבריאות
הדברים מדברים בעד עצמם
(קצת על חוסר הבנת הנקרא \ מניפולטיביות OCD-ית של אמיר)
א. הדף בו אנו נמצאים עוסק ביחס לביקורת המקרא.
ב. אמיר החליט לשרבב לכאן את דברי הר' שרקי אודות מעמד האשה, ולו כדי לכתוב משהו (OCD).
ג. כיוון ששירבבם לכאן, נטל את דבריי אודות סגנונו ה'מסתיר טפח' של הר' שרקי בשיעוריו על ביקורת המקרא, וייחסם לדבריו אודות מעמד האשה (בבחינת "אם הינו עניין לכאן, תנהו עניין גם לכאן") – ויצא העגל הזה…
(ועכשיו לעצם העניין)
מילא ששירבב מין לשאינו מינו, אבל הוא כנראה גם לא טרח לקרוא את דברי הר' שרקי שם – לו עשה כן, היה רואה כמה צדקתי בדבריי על ההבדל בין שיעור דרשני להלכה למעשה – שהרי הר' שרקי פוסק בדיוק ההיפך מקביעותיו ה'דרשניות' באותו שיעור,. ואלו דבריו בקישור שהביא, עם הערות שלי:
"אין איסור לאשה ללמוד גמרא." – זו קביעה הפוכה בדיוק ממה שאמר בשיעורו ה'דרשני', אותו התחיל בהצגת האיסור לאשה ללמוד תורה, ותירץ בכך שזו מהות האשה וכו' וכו'.
"לפי הרב עוזיאל מותר לנשים להצביע." טענו בחיטים והודה לו בשעורים! (=השואל דיבר על דעת הר' קוק…) – אלא שהר' שרקי מטה את הדיון לכיוון שהוא מאמין בו.
"וגם הרב קוק לא אמר את המילה "אסור" כי אם שאינו מדרכי היהדות, ויש רבנים שאוסרים." – אההה…. כנ"ל.
כנראה שאברם שוב מגיע לתסמונת "כל הפוסל" ובעוד הוא מאשים אותי בחוסר הבנת הנשמע נראה שהוא עצמו כנראה לא שמע טוב את השיעור עליו הוא מגיב ועדיף שישמע שוב את דקות 50-53 בשיעור הנ"ל ויטה היטב את אוזנו לשמוע
הרב שרקי בשיעור המדובר לא אסר לימוד תורה לנשים והוא אף אמר במפורש לשואל על כך שאשה שמעוניינת בלימוד יכולה ללמוד כי הלימוד שייך לה ומדבר אליה אם נפשה חשקה בכך ואת זה הוא אומר מתוך דיוק בהלכה ברמב"ם והמעוניין יכול לשמוע את הדברים בשיעור דקות 50-53
הרב שרקי לא אומר בהקשר זה את מה שאברם שם בפיו "ותירץ בכך שזו מהות האשה"!
הרב שרקי אמר בשיעור בדיוק את מה שהוא כתב גם כן בתשובה שלו שהבאתי כאן בלינק ודברי אברם על כך שהוא צדק שיש חילוק בין השיעור הנ"ל ה"דרשני" לבין תשובותיו הלכה למעשה מתבררים כשגויים לגמרי ובשני המקומות הרב שרקי אומר את אותו הדבר בדיוק!
מה יהיה ? אברם מנסה לעשות אוקימתות דחוקות ואוויליות לאור היום גם במילתא דעבידא לגילויי?
מעניין שאברם לא טרח לשמוע היטב את השיעור ויצאה ממנו שגגה כזו בולטת
אתקן ואומר שאפילו לא מדובר באוקימתות דחוקות אפילו דוחק כל שהוא אין כאן
אלא הכחשת המוחש והכחשת דברים שכל אחד יכול לבוא ולבדוק אותם ולשפוט בעצמו
מדובר אם כן לא בדוחק אלא בהדחקה ואי ראיית מציאות פשוטה
את זה יש לזכור לפעם הבאה שאברם יסנוט כלפי מאן דהוא על "אפולוגטיקה תפלה" שיקשוט עצמו ואח"כ יקשוט אחרים
עצה טובה קמ"ל
וכי עלה בדעתך חלילה שלא שמעתי את דבריו?! זו בדיוק הסתירה עליה דיברתי –
כל השיעור עוסק בהס(ג)ברה אודות שונות המהותית של האשה, רוחניותה הנעלה וכו', מהם משתמע שזהו הטעם לכל ההפליות ההלכתיות בהם נפתח השיעור (ביניהן לימוד תורה לנשים), ובסוף, הלכה למעשה, הוא עונה כמו שענה באתר – מותר בעצם לנשים ללמוד תורה…
שים לב שאתה עצמך בדבריך לעיל הבנת בדיוק כך את דבריו:
"1.לגבי תלמוד תורה לנשים-באמת חבל שהרב שרקי לא הרחיב על כך בשיעורו והעניין יותר מורכב וכיום לדעת רבים מן הפוסקים מותר ואף רצוי לנשים ללמוד תורה…"
– האם גם אתה לא שמעת אותו עד הסוף?…
לתגובותיו הממוחזרות של ש"צ איני רואה טעם לענות כבר, ולו מטעמו של הר' שרקי: "זה לא נושא השיעור"…
כמה נקודות:
1.אתה ניסית לבוא ולהוכיח שיש הבדל בין אותו שיעור או שיעורים מסגנון זה["הז'אנר המדרשי"וכו']לבין דברים שהרב שרקי אומר במסגרות אחרות והנה באותו שיעור עצמו הוא אומר את הדברים שנאמרו על ידו בתשובה שהבאתי ולכן רציתי להראות שדבריך על דיבור בשתי קולות של הרב שרקי והבדל בין סגנון השיעורים שלו הן בדיה מוחלטת וניסיונות לשכנוע עצמי עקר להוכיח שהרב שרקי מחזיק בדיעותיך -אותה אפולוגטיקה שאתה כה סולד ממנה רק שהפעם אתה משתמש בה
2. דומני שהרב שרקי הזכיר בתחילת השיעור את "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" לא בתור אמירה הלכתית אלא בתור דוגמא מתוך כמה דוגמאות שהביא שם על אמירות של חז"ל שנראות כפוגעות בנשים ובכלל הוא חזר לנושא הזה רק בעקבות שאלה של שואל מהקהל
3.מה שניסיתי לומר בהבאת השיעור הזה שהרב שרקי כלל לא תומך בעמדותיך בעניין ודבריו על לימוד תורה לנשים כלל לא סותרים את הדעה המקובלת אצל לפחות חלק מהזרם המרכזי בציבור הדתי,אין הם מראים על איזו גישה מהפכנית של הרב שרקי בעניין מעמד האשה ודבריו אלו לא סותרים את שאר שיעורו על ההבדלים המהותיים שבין גברים לנשים על פי תפישתה של תורה
4.לגבי מה שציטטת ממני שהבנתי כמוך את דברי הרב שרקי-אני אכן שמעתי את השיעור מתחילתו ועד סופו לפני כחודש בערך ונשמט ממני עניין זה בדבריו על לימוד תורה לנשים ולכן כתבתי אז את מה שכתבתי ואכן זו הייתה טעות מביכה מצדי ותודה לך על שהערת את תשומת ליבי על כך-כנראה היות והרב שרקי נגע בעניין באופן צדדי לעומת נושאים אחרים אותם הוא פיתח הרבה יותר זה נשמט ממני אבל אתה צודק ותגובתי זו יצאה חובבנית ותודה על התיקון!
5.אם אכן שמעת את השיעור עד הסוף מה הביא אותך לשאול ולתהות על דברי הרב שרקי על לימוד תורה לנשים?
6.בסופו של דבר אתה מודה שהשיעור הנ"ל סיכם את דעתו האמיתית של הרב ולא איזו "דרשה" בעלמא אז איך אתה מסתדר אם רוב דברי השיעור הנ"ל שזהים במדויק כמעט לתגובות שלי כאן באתר שעליהן התבטאת שמדובר ב"אפולוגטיקה תפלה"?[עזוב כרגע את עניין תלמוד תורה לנשים]
עוד אוסיף שהשיעור הנ"ל של הרב שרקי[שאתמול בערב האזנתי לו שוב במלואו בפעם השנייה] כלל לא מדבר על עניין ה"כאילו מלמדה תפלות" בהרחבה למעט האזכור של העניין בהתחלה ולדעתי בתור דוגמא אנקדוטאלית ולא הלכתית[האמירה נאמרה בהקשר שם של דוגמאות מאמירות ערכיות לאחר שכבר נאמרו קודם לכך האמירות ההלכתיות על עדות נשים וכד'] ופיתחת את העניין כאן בתגובותיך בהגזמה
סוף כל סוף השיעור הנ"ל לא מבטא את המסר הדתי ליברלי שאתה ניסית להעביר כאן באתר בתגובותך ל"החמצת האשה כאדם" ול"מעבר למחיצה הפנימית תגובות" מסר אותו ביטאת בבוז כלפי תומכי העמדה השמרנית והנה מורך ורבך אוחז באותן דעות שמרניות ממש!
דבריו בסוף השיעור על לימוד תורה לנשים ועל מקרים בהן נשים מעידות לא סותר בכהוא זה את כל רוח דבריו בשיעור שנתנו קריאת כיוון שמשאירה על כנה את ההבדלים ההלכתיים בין גברים לנשים מהם אתה מסתייג -העניין על עדות נשים שהרב שרקי הזכיר הוא לא חידוש מהפכני אלא דברי הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' לה סעיף יד בשם תרומת הדשן והדברים ידועים וקבילים כמובן גם על ה"שמרנים" ויעויין שם ברמ"א-
וכי הרב שרקי תומך במניינים בסגנון "שירה חדשה"?[חבל שהוא לא התייחס בשיעור גם להיבטים הללו של הבדלי נשים וגברים בבית הכנסת]
אולי בתור תלמיד מובהק של הרב שרקי תוכל לומר לי האם הוא תומך במניינים נוסח "שירה חדשה" ואם לא אז מדוע?
בס"ד י"ב בתשרי ע"ד
א.ד. העברי טוען (בתגובתו מיום 11.9) שדברי חז"ל הרבים על מעלת האשה שבלעדיה אין האדם אדם והוא שרוי בלא טובה בלא ברכה ובלא שלום וכיו"ב; ועל החובה לכבדה יותר מגופו, הם דברים שאינם מחייבים,
לא כך עולה מהמעשה באותו 'בר בירב דחד יומא', ששקע בלימודו ומשום כך איחר להגיע הביתה בערב יום הכפורים ואשתו הזילה דמעה וכו' – חרת בלב שומעיו מסר ברור..החפץ חיים ייזהר שלא לצער את אשתו.
המסר שהטיפו חכמים הוטמע בקהל שומעי לקחם, וכך מעיד רבי: 'גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מכבד את אמו יותר מאביו לפי שמשדלתו בדברים..' ולפיכך הוצרך הכתוב לומר: 'כבד את אביך ואת אמך', כדי שגם האב יזכה לאותו כבוד (מכילתא שם).
לעומת זאת: 'גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו לפי שמלמדו תורה' (מכילתא שם), ולפיכך אמרה תורה 'איש אמו ואביו תיראו', כדי שגם האם תזכה למורא כאב.
האב, מבטא את עבודת ה' מיראה, מתוך סמכותיות ומסגרת חוקית, בעוד האם – את עבודת ה' מתוך אהבה ורצון. האב (או המלמד) לימד את הילד תורה, והאם הטמיעה בו דרך ארץ, מידות טובות ואהבת התורה ואמונה איתנה. הילדים הם הנכס היקר ביותר שיש לאדם מישראל. על נכס זה הופקדה האם כמעצבת ומחנכת, ועל זה 'קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה'
עדיפות הנשים על הגברים בענייני כבוד, נקבעה גם בהלכה שבנכסים מועטים 'הבנות ייזונו והבנים יחזרו על הפתחים' (משנה בבא בתרא ט,א), ומכאן למדו הרמב"ם והשו"ע שאישה קודמת לאיש לכל ענייני הצדקה,
בברכה, ש.צ. לוינגר
דברי הרב שרקי על האיש והאישה כישות אחת, מיוסדים על דברי התורה 'זכר ונקבה בראם… ויקרא את שמם אדם ביום הבראם' (בראשית ה). מפסוק זה דרשו חז"ל: 'מי שאין לו אשה אינו אדם'.
מה ששאל א.ד. העברי: מדוע ישות זאת נקראת 'אדם' בלשון זכר? ברובד הפשט אינני יודע אם השאלה שאלה. יש דברים חשובים מאד שנקראו בלשון נקבה: נפש, נשמה, תורה וכו'.
על כל פנים, צורת הנקבה של 'אדם' היא 'אדמה', שהאדם – איש ואשתו – מופקדים עליה לעבדה ולשמרה, להצמיח ממנה פרי לתפארת ולבנות עליה בית נאמן.
ש.צ,בל נשכח שבלשון חז"ל הקב"ה גם קרוי בלשון נקבה "שכינה" מלשון "ןשכנתי בתוך בני ישראל" וכינוי נקבי זה מסמל את הצד שבו הקב"ה כביכול מקבל מעם ישראל את השפע ואת העניין האלוקי שהוא טמן בנו
לגבי שאלותיו של אברהם, בקצרה:
1. השוואת נשים עבדים וקטנים נאמרה לגבי הפטור מקריאת שמע, ותו לא.
2. עשיית דין ומתן עדות שבעטיה יחוייב אדם בדין – היא חווייה בלתי נעימה לכל אחד, על אחת כמה וכמה למי שהרחמנות טבועה באופיו 'נשים – רחמניות הן'.
3. לימוד תורה – הרמב"ם הסביר את חששו של רבי אליעזר 'לפי שרוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד'. 'דעת מכוונת' היא יכולת להתרכז, אם מפני טרדתן בעבודת הבית ואם בגלל שלמדנות עיונית בדרך כלל לא עניינה אותן. מכאן פתח מבוסס להוראתו של הרב שרקי ללמד גמרא למי שמעוניינת, אף שלגבי הכלל נכונים דבריו שהאופי הנשי נוטה יותר ללימוד מקרא ואגדה, המחיים את עולם הרגש.
לסעיף 2: בפוסקים נתבאר שמניעת עדות נשים אינה מטעם חוסר נאמנות, אלא גזירת הכתוב, ומשום כך במקום שהיה צורך ייחודי בעדות האישה הותקנו תקנות שאיפשרו זאת. ראו במאמרו של אלי חדד, 'יוצאות אל המרחבים' ובהערותיי שם.
ש.צ,לגבי לימוד תורה לנשים ודברי הרב שרקי בשיעור-הוא לא טוען שם שלימוד מקרא ואגדה מתאים להן יותר והוא לא מתייחס שם לחילוק הזה עם לימוד גמרא
הוא בפשטות עונה שם לשואל שאם לא מדובר בנסיון עקרוני לחייב נשים בלימוד תורה והנשים באות ללמוד מעצמן אז יש להן שכר והדבר מותר והוא לא מחלק בדבריו שם בין סוגי הלימוד ובאילו ממקצועות התורה מדובר
לכן אומר גם שהתמיהה עליו בעניין זה מצדו של אברם בתגובתו מה11 בספטמבר שעה 22:35 היא תמיהה שמבוססת על איש קש ולא על דברי הרב שרקי הברורים ואברם כנראה לא הקשיב או פספס ולכן שאל את מה ששאל
הדברים של הרב שרקי נאמרים כתשובה לשואל בשיעור בדקות 50-53 שם הוא מתייחס לעניין
והם הם דברי הרמב"ם שפתח בפרק א מהלכות תלמוד תורה: 'האשה שלמדה תורה יש לה שכר', ומכאן נראה שדברי הסיפא 'אבל ציוו חכמים שלא ילמד את בתו…' באו לשלול לימוד שלא נעשה מתוך מוטיבציה אמיתית של הבת אלא מתוך היענותה ליוזמתו של האב (וכי האי גוונא לאיזו אופנה חברתית).
יש מאמר של ד"ר אביעד הכהן בו הוא טוען שהלשון 'ציוו חכמים' הם עצה והדרכה של חכמים ולא גזירות ותקנות.
ובנידון דידן – דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה סוף פרק ד, ש'הוויות דאביי ורבא', ביאורי המצוות, הם דבר חשוב ביותר המיישיר את דרכי האדם ומביאו לחיי העולם הבא, ושלימוד זה יכול כל אדם שידעהו, 'גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב קצר ובעל לב רחב' – נראים כהזמנה מפורשת לנשים ללמוד בספרו המנגיש את התורה וערכיה לכל נפש.
[ומה שהגביל בהל' ת"ת שלא ילמד את בתו, צריך לומר שמדובר בבת קטנה שלא ברורה עדיין כוונתה הרצינית (כהבנת הגרנ"א רבינוביץ ב'יד פשוטה' וכהוראת הפרישה, יו"ד סי' רמו), או שמדובר בעיון למדני הדורש ריכוז רב כגון ענייני המידות שהתורה נדרשת בהן (כדברי הגר"י קאפח, המובאים ב'שו"ת הריב"ד' על אתר)].
ובדרך אגב, נמצינו נשכרים גם לעיקר הדיון על 'ביקורת המקרא'. הן בדברי הרמב"ם והן בדברי הרב שרקי רואים אנחנו מסר מורכב כראוי לתורה אלקית הנותנת מענה מורכב למציאות מורכבת. וכך אין טעם לפרק את דברי המקרא, אלא יש להבין את המורכבות שלהם.
דיון נרחב בסוגיית מעמד האישה ביהדות, הן בהיבטים הרעיוניים והן בהיבטים ההלכתיים, בספרו של ד"ר אבי ויינרוט, פמיניזם ויהדות, ת"א 2001.
כדאי לעיין גם במאמרה של ד"ר עינת רמון, 'סוד היחיד והיחד (לפרשת קדושים)', באתר זה, בו היא מעלה רעיון דומה לדבריו של הרב שרקי, שהכרת הנבדלות בין איש לאישה היא הבסיס ליצירת קשר הדדי ביניהם.
לדבריה ההלכה לא יוצרת שוויון אלא מעין 'איזון משאבים', בו יש בדברים מסויימים יתרונות לאיש ולעומתם בדברים אחרים יש עדיפות לאישה.
יש מקום להבחנה בין שיעור הדן בטעמי מצוות לבין שיעור הלכתי, שכן אין בהכרח חפיפה בין טעם המצווה לבין פרטיה ההלכתיים. חשיבותו של הטעם היא בהבנת מגמת המצווה. הבנת המגמה מסייעת לאדם לכווין את אורחותיו לעשות את רצון ה' מעבר למה שההלכה מחייבת, כמבואר מסילת ישרים, פרק יח.
יש מצבים שההלכה מתחשבת במצבי 'דחק ובדיעבד', בעוד שהאגדה משמרת את התקווה לחיים של 'לכתחילה'. ראו במאמרו של הרב ישראל פורת (תלמידו של הראי"ה קוק), 'אגדה קפדנית – הלכה שוחקת', באתר 'דעת'.
בנידון דידן – בשיעורו של הרב שרקי מבואר שההבחנה בין תכונות הגבר לתכונות האישה אינן מוחלטות. בכל אחד מהם יש גם תכונות 'גבריות' ותכונות 'נשיות', אחרת לא היתה אפשרות לקשר בין גבר לאישה. ההבדל בין המינים הוא במינון, והשילוב בין שניהם יוצר את ה'אדם' השלם.
רבי ברכיה ראה בדמותו של תלמיד חכם שילוב של תכונות גבריות ונשיות: 'אליכם אישים אקרא – אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים (רש"י: ענוותנין ותשושי כח) ועושין גבורה כאנשים' (יומא עא,א).
אברם,תעשה לי טובה אבל לפני שאתה דן ברותחין אנשים אחרים על "אפולוגטיקה תפלה" תסתכל על עצמך קודם ותראה איזו אפולוגטיקה אווילית אתה עושה בכדי להסתדר עם עצמך מחד להעריץ את הרב שרקי ומאידך להכחיש שהוא מתכוון בדבריו הברורים למה שהוא חושב באמת ושיש לו כפל דברים בשיעוריו
עשה טובה זה נלעג ולא רציני ואני בשוק שאתה באמת חושב לשכנע מישהו שהרב שרקי מעביר לציבור מסר אחד ובחדרי חדרים מסר אחר לקבוצת תלמידים נאמנים[מי? אתה? מדובר בשיעורים הניתנים במרתף סודי מאימת האינקוויזיציה ולא מתפרסמים בציבור הרחב אלא רק לחבורה סודית?]
במקום להודות בעובדות שיכול להיות שרב שאתה מעריך מאוד באספקטים מסויימים יכול לומר את אותם דברים שכשאני כתבתי אותם בזת להם בביטול אתה ממציא קונספירציה אווילית שהרב שרקי הוא בעצם מיסטר ג'קל ומר הייד
באמת ירדת הפעם לדיוטא תחתונה ממש בנסיונות האוקימתא שלך וההצטדקות העיקר לא להודות שהרב שרקי לא תומך בעמדותיך
-שאני כתבתי דברים דומים אז זו "אפולוגטיקה תפלה שדורשת אבחון פסיכולוגי" שהרב שרקי כותב אז "הדברים קרובים לאפולוגטיקה" ו"מדובר בשיעור מהז'אנר המדרשי" ו"לא נועד להלכה ולמעשה"
אם זו לא אפולוגטיקה מהסוג המגוכח ביותר אני לא יודע מה כן אפולוגטיקה
לכן אני לא רואה עניין להתייחס לשאר דבריך כאן במסגרת זו כי ההקדמה ההזויה שלך שמוציאה את דברי הרב שרקי הברורים מפשוטם["מדובר בז'אנר שיעור מדרשי" "לא למעשה" וכו' תגיד אתה רציני או מסתלבט עלי?] גורמת לי שלא להתייחס ברצינות לדבריך
ליל מנוחה
אמיר – אתה סובל מבעיה (עיקרית*) אחת – הבנת הנקרא/נשמע שלך לקויה, אתה לא מתייחס לטענות אלא לטוענים, ומעדיף להזיל ריר וקצף אוטומטיים מייד לאחר שקיטלגת את האדם למחנה א' או ב', כנגדו יש לך תגובה אוטומטית.
* זה מעבר לבעיית ה- OCD התגובתי (=דחף אובססיבי כפייתי להגיב למשהו באינטרנט מדי פרק זמן) אותה אתה חולק עם ש"צ, ולזה אני באמת לא יכול לעזור, למרות שניסיתי…
המועניינים יכולים לראות את תגובותיו של אהרן בלינק הנ"ל ולהבין על מה יצא קצפי כאן בתגובותיי לאברם
שתהיה לכולם כתיבה וחתימה טובה וצום מועיל
אוייש, אהרון עשה לי צמרמורת בגוף. תגובתיו שם מסכמות את הכשל של האורתודוקס המודרני (או הליברלי, או כל שם אחר שתרצו לקרוא בהם). לא שח"ו נסתתמו שערי ביקורת על החרד"ל, ועל הניאו-שמרנות החדשה של הרב נבון ודומיו (לוינגר ואמיר הם גרסת בטא של הנ"ל). אך התגובות שם לאהרון מהשמאל הדתי הם פשוט בדיחה. הם בעיקר דומות לתגובות של לוינגר כשהוא מנסה לענות לביקורת – לפחות לוינגר עושה זאת בנעימות, ולא בזחיחות…
וכמעט שכחתי, כשמגיע, אז מגיע. תודה לאמיר על ההפניה למגיב "אהרון".
לפעמים לאובססיה יש תועלת. תודה.
קש"מ 2 [הוא "רועי ל" הוא "אלעד פוגל"-מסיבות שונות הבנתי ששלושת הכינויים הללו משמשים מגיב אחד ואכמ"ל וזה גם לא רלוונטי]
אומנם העקיצות כלפיי וכלפי לוינגר כהרגלך לא היו לעניין כלל אבל בכל זאת על לא דבר ואני שמח שנהנית מהתגובות של אהרן שאכן הגדיר באופן בהיר מאוד את האבסורד של הקונסרבטיבים המתחזים לאורתודוקסים ושנעלבים קשות כל אימת שמנסים להתדיין איתם ולחלוק על דרכם
בכל אופן שמחתי שאהבת את הדברים שיהיה יום טוב
לאמיר –
הזיהוי של קש"מ 2 עם 'רועי ל' ועם 'אלעד פוגל' אינו מתקבל על הדעת. אינני רואה את רועי או את אלעד, מוכנים לקבל את טענתו של 'אהרן' שהדתיים הליברליים הם 'קונסרבטיבים המתחזים לאורתודוכסים'
הבה נשאיר כל אחד בזהותו!
בברכה, ש.צ. לוינגר
ש.צ שלום רב
מבלי להיכנס לדיונים מלומדים בזהויות הכותבים כאן במשפט אחד אומר שאלעד פוגל ועוד איך קיבל את טענתו של אהרון ואמר אותו דבר בדיוק שהאורתודוקסים הליברלים הם "הטרמה קונסרבטיבית רק בקצב צב" כדבריו בתגובתו למאמרה של ד"ר אסתר חזון "תגובות לגליונות קודמים בתגובה על פולמוס קדיש יתומה"
תראה את דבריו שם בתגובתו הראשונה שלו וכן בשאר תגובותיו שם
לקש"מ 2 –
אם לא אורתודוכסיה ליברלית, לא חרדלו"ת ולא ניאו-שמרנות – יציע לנו מר מה כן ראוי לעשות!
בברכה, ש.צ. לוינגר
מי שמדבר על בעיית התייחסות אד הומינם
מגיב שהחליט להיכנס אישית בי כדבריו "לא בגלל השקפת עולם אלא בגלל התנהגות אנושית באינטרנט" ושבתגובותיו אלי מרבה ללעוג לי על סגנון הכתיבה שלי-כאילו אמיר שכטר חייו ופועלו הם הנושא הנידון כאן-
ושכתב כמה וכמה תגובות לעגניות במיוחד עלי אישית ולא על דיעותיי וטענותיי אותם אני משתדל להביא באריכות ובהנמקה
בקיצור עוד פעם תסמונת "כל הפוסל…"
כן אברם? הפארודיה שעשית עלי כמה וכמה פעמים בתגובותיך נקראת אצלך התייחסות לטענות ולא לטוען?
על זה אמר ינאי המלך למלכה שלומציון "היזהרי לא מן הפאושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" ואידך זיל גמור
כדאי לראות את מאמרו החדש של הרב יעקב אריאל על לימוד תנ"ך (אורשת ד, מכללת אורות-ישראל תשע"ג):
יש ללחוץ כדי לגשת אל 4-2.pdf
http://www.kipa.co.il/jew/53560.html
מאמר על הספר של הרב בזק כדאי לעיין
שנתיים אחרי, והנה יוצא הספר שאמור לעורר קצת את אמות הסיפים, גם אם לא להרעידן – "בעיני אלוהים ואדם":
http://ivri.org.il/2015/08/bein-elohim-veadam/