שטויות וחרוזים | יעקב עציון

מקור בתרגום

בשנת 1833 יצאה בווילנא מהדורה שנייה של הספר "עט סופר" מאת המשכיל צמח סגל לנדא. בחלקו הראשון של הספר, שכונה "כתב יושר", מביא המחבר 87 דוגמאות לאגרות בעברית מליצית, בנושאים מגוונים. למשל: "מכתב אשה לבעלה על אודות בתה, כי בבית חמיה רע ומר לה מכובד יגיעה ועמלה". או: "להודיע לסוחר א' אשר חפץ לעשות שותפות עם איש א' במסחרו, כי האיש הזה איש מרמה, ולבו מלא תוך וערמה, ובסופו יחרים אותו עד חרמה".

מטרת הספר הייתה להציג בפני הקוראים את הדרך הרצויה, אליבא דהמחבר, להתנסח בעברית בשלל המצבים שהחיים מזמנים בפני היהודי או היהודייה. בפתח אוסף האיגרות מקדים הכותב רשימת "כללי המליצה הפשוטה והאיגרות", והכלל הראשון הרי הוא זה:

צריך למנוע החרוזים וההשתוות במליצה הפשוטה, כי לא נאה לא יאה זאת רק לשיר. אך במכתב הכבוד שקודם האיגרת אינו מגונה, ואף גם זאת רק חרוז אחד משני צדדי השתוות או שלושה ולא יותר, דרך משל: 'וא־להי השמים יתן לך חיים ויאיר לך כצהרים' וכדומה, אבל כל המרבה בחרוזים הרי זה מגונה, ועליו נאמר "אל תהי שוטה בחרוזים".

היכן נאמר "אל תהי שוטה בחרוזים"? ובכן, כך נראה, לא נאמר. הגמרא במסכת חולין דנה בנושא "בשר שנתעלם מן העין", היינו בשר שיש חשש שהוחלף בבשר אחר ונפגמה כשרותו. אחת הדרכים למנוע את איסורו של הבשר היא לסמנו, למשל על ידי חיתוך מיוחד. בסוגיה מובאת שאלה של רב הונא מרבו, רב: "בחרוזין מהו?". עונה לו רב: "אל תהי שוטה בחרוזין הרי זה סימן". התלמוד נמסר, כידוע, ללא סימני פיסוק – ולכן היו שקראו: "אל תהי שוטה בחרוזין, הרי זה סימן". ברם, נראה בהחלט שיש לפסק אחרת: "אל תהי שוטה, בחרוזין הרי זה סימן" (ואמנם, בכתבי יד טובים של התלמוד הגרסה היא: "אל תהי שוטה בשר בחרוזין הרי זה סימן").

מכל מקום, חובבי מליצות מצאו כאן את מבוקשם והחלו להשתמש במטבע הלשון "שוטה בחרוזים" – אף שבתלמוד מדובר במחרוזת ממשית ולא בחרוזי שיר (החרוז בהוראת צליל זהה חודש בהשפעת הערבית בימי הביניים), ואף ששתי המילים הללו כאמור כלל לא נחרזות יחד, והיו מופרדות לו היו סימני הפיסוק מקדימים את זמנם בכמה מאות שנים.

עד כאן לעניין שטויות וחרוזים. והמילה שטות עצמה מנין באה? במקרא, השורש שׁט"ה מופיע רק בהקשר עצי השיטה. בארמית התרגום מופיע השורש פעם אחת בתורה במובן שטות, תחת המילה העברית "משוגע" שבקללות כי תבוא: "והיית משוגע" – "ותהי משתטי". בלשון חכמים כבר מופיע רבות השוטה, ועמו שם העצם שטות – וממנו לשון הרבים "שטויות" (במקביל לצורה הרבנית "שטותים") המקובלת במחוזותינו.

בקטע הבא, שפורסם בעיתון זה לפני זמן (הדובר: אביגדור ליברמן), טמונה מילה שמקורה בארמית והיא מתועדת בתרגום אונקלוס לפרשת ניצבים וילך. מצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

אני מספיק מנוסה. אנחנו עומדים סביב 37־8 מנדטים. אני בטוח שגם נגיע בסוף ל־40. מאז 99' אנחנו מדברים על שינוי שיטת הממשל. אתה לא יכול להטיף למשהו, ואז לא לפעול בהתאם למסר. בכלל, צריך להיגמל מכל מפלגות האופנה. ברור שמפלגות שכרגע קמו לא יהיו קיימות בעוד קדנציה או שתיים. 

*

המילה המבוקשת בטור השבוע שעבר: "שטויות". הזוכה: אריה איזקסון. מספר פותרים שלחו את התשובה "שום", והצדק עמם. "שום" היא הצורה הארמית למילה שֵׁם – וכשאנו אומרים "לא היה שום דבר" הכוונה היא בעצם לא היה שֵׁם דבר, לא היה ולו משהו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד אלול תשע"ג, 30.8.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-30 באוגוסט 2013,ב-גיליון ניצבים-וילך תשע"ג - 838, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: