קשר על־זמני | רא"ם הכהן

הברית שכורת משה עם ישראל בערבות מואב מהווה המשך לברית סיני ומתחברת לברית שכרת עזרא בירושלים בראש השנה. המכנה המשותף הוא אחדות ישראל

בפרשתנו מתוארת ברית המהווה שלב נוסף במערכת הבריתות שכורת הקב"ה עִם עם ישראל – הברית בערבות מואב. הפרשה פותחת באזכור כל הנוכחים במעמד הברית ומתייחסת בפירוט רב לכולם, מזקני העם ועד שואבי המים, ואף מרחיקה ראות וכוללת לא רק את הנוכחים בגופם בזמן הברית אלא גם את הדורות העתידיים: "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת… כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום… ואת אשר איננו פה עמנו היום".

ברית אחרת נכרתה שנים רבות קודם לכן, בהר סיני, ונראה שאת התוקף שלה היא שאבה דווקא מעצם המעמד: פסוקים רבים מתארים את עצם המפגש עם ההתגלות הא־לוהית במסגרת המעמד כאלמנט המחייב, כמו למשל הפסוק "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם", שנאמר מיד לאחר המעמד, או "פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש" שנאמר בתיאור הרטרוספקטיבי של משה בדברים פרק ה'.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

שתיים שהן אחת

הגמרא במסכת שבועות מתייחסת למרכיב הנוכחות הכרוך במעמד הר סיני ותוהה האם המעמד מחייב רק את אלה שהיו בו. תשובתה השלילית של הגמרא מבוססת דווקא על הפסוק מפרשתנו, מברית מואב, "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת". תשובה זו של הגמרא מאחדת את שתי הבריתות, את האב־טיפוס של ההתגלות במעמד הר־סיני ואת הברית העל־זמנית שנכרתה במואב, והופכת את שתיהן לברית אחת, המחייבת את כל עם ישראל לדורותיו בכל מה שנאמר בהר סיני וממנו והלאה. הגמרא אף מגדילה לעשות, ומאותו הפסוק לומדת גם את חיובם במצוות של הגרים שעתידים להסתפח לעם ישראל בהמשך.

החיבור בין שתי הבריתות מבטא את ההמשכיות של מעמד הר סיני ושל הקול הא־לוהי שנשמע בו, "קול גדול ולא יסף": גם אחרי שהתפזר הערפל והענן מסביבות ההר, הקולות הא־לוהיים שנשמעו ובישרו לעם ולעולם את רצון ה' לא נעלמו, והם המשיכו והדהדו גם בברית מואב. המצוות שחודשו במהלך הנדודים במדבר לא ניתנו במנותק מהתורה שניתנה בהר סיני אלא היוו חלק אינטגרלי מאותה התורה, וכאשר עמדו כל עם ישראל במעמד הברית המתואר בפרשה עמדו איתם גם אבותיהם שמתו מאז מעמד ההר. ספר דברים עצמו, שנכתב על ידי משה, קיבל את הקדושה והסמכות שבו מכוח ההמשכיות והקישור שבין המעמדות, קישור שחיבר את כל התורה כולה לאותו מסמך מקודש.

אלמנט האחדות מודגש מאוד בפתיחת הברית בפרשת ניצבים, כפי שראינו. בנוסף, את הפסוק שנאמר במעמד הר סיני "ויחן שם ישראל נגד ההר" מפרש רש"י, כידוע – "כאיש אחד בלב אחד". פירושים רבים של רש"י שאובים מתוך המדרש, אך כאשר מחפשים את מקור המדרש הזה מוצאים משהו שונה במקצת: המכילתא לפרשת יתרו אומרת "כאן השוו לב אחד", כך שרש"י לא מצטט את המדרש אלא רק נסמך עליו. מנין לקח רש"י את המילים לפירושו? עיון בתנ"ך מגלה לנו שהמטבע שבו משתמש כאן רש"י לקוח מתיאורה של ברית אחרת, נוספת – הברית שכרת עזרא הסופר. על פי המסופר בספר עזרא ובספר נחמיה הקהיל עזרא את כל העם לירושלים, ובמעמד חגיגי ופומבי הוא קרא את התורה בפני בני העם, ואלה התרגשו מאוד וקיבלו על עצמם את הברית המחודשת. הן בתיאור בספר עזרא והן בתיאור בספר נחמיה מודגש מרכיב האחדות, ובשני התיאורים חוזר הביטוי המדויק "כאיש אחד" – הביטוי שכלל רש"י בתיאור הברית במעמד הר סיני.

פירושו של רש"י ממשיך ומדגיש את הממד העל־זמני של מערכת הבריתות: מעמד הר־סיני, הברית בערבות מואב והברית בתחילת ימי הבית השני קשורות כולן, ומהוות המשך רציף של התגלות רצון ה'. יתרה מזאת, השלכת ביטוי האחדות שבברית עזרא, דרך ההדגשה שהדבר מקבל בברית מואב, אל מעמד הר סיני – מלמדת אותנו את החשיבות של אחדות ישראל כתנאי לקבלת התורה.

יום בריאת האדם

כאשר רש"י מאחד את מעמד הברית של עזרא עם ברית מואב ומעמד הר סיני הוא מבטא לא רק את חשיבות האחדות. מרכיב מהותי נוסף במעמד עזרא היה התאריך שבו חל: "ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע, ביום אחד לחודש השביעי" (נחמיה ח, ב). מעמד נתינת התורה בראשית ימי הבית השני היה בראש השנה.

ישנו חיבור עמוק בין ראש השנה, כיום בריאת האדם, ובין נתינת התורה: אחת משלוש הברכות המיוחדות בתפילת העמידה של ראש השנה, ברכת השופרות, עוסקת בקול השופר שנשמע בהר סיני ומשלבת פסוקים רבים מתיאור המעמד. חיבור זה מבטא את התפקיד החשוב של התורה בעולם הזה שבו אנו חיים – יחד עם האדם, מגיעה התורה לעולם. תפקידו של האדם בבריאה הוא גילוי ה' והמלכתו על כל הבריאה, ויחד איתו מגיעה לעולם גם התורה המגלמת את האופן שבו האדם יכול לממש את המטרה והייעוד שלו. בעולם הזה, אין כל צידוק לאנושות ללא התורה; בכל שנה ושנה, ביום הדין המציין את תחילת השנה ואת בריאתנו המחודשת, אנו שבים וכורתים את הברית עם הקב"ה ועם רצונו, על רקע פסוקי מעמד הר סיני, ממש כפי שעשה עזרא.

פרשת ניצבים, שהיא תמיד הפרשה שנקראת בשבת שקודמת לראש השנה, מבטאת בדיוק את העיקרון הזה: הפרשה מתארת את הברית הנכרתת בערבות מואב, הברית שמבטאת את הממד העל־זמני של הקשר של הקב"ה עם עמו ועולמו, ואשר בה במיוחד מתוארת בהרחבה אחדות ישראל. הדרך לבריאה המחודשת של העולם, ביום ראש השנה, עוברת בשתי התחנות שמודגשות בפרשה: קבלת התורה, ככניסה לדרך חיים ייעודית, מתוך תנאי הכרחי של אחדות ישראל.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד אלול תשע"ג, 30.8.2013

פורסמה ב-30 באוגוסט 2013, ב-גיליון ניצבים-וילך תשע"ג - 838 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: