יום תיקון הראש | ראובן הכהן אוריה

מה גורם לרבבות חסידים לפקוד את קברו של ר' נחמן באומן דווקא בראש השנה? על הפרדוקס שביום המלכת הקב"ה, ועל פתרונו שנמצא רק אצל הצדיק עצמו

אומן וראש השנה. כביכול בא ר' נחמן והעמידן על אחת: אומן – ראש השנה. בכך נתן ר' נחמן האות לעשרות אלפים ואחרי עשרות בשנים לפוקדו אחרי מותו בציונו ובעיקר בראש השנה. מה הוא שגרם ל"רבנו" להכריז "כל העניין שלי הוא ראש השנה"?

על המחזה המרהיב וכובש הלבבות (ויש שיאמרו מחולל פלאות) דיברו ומדברים רבות. אף על הסערה והפולמוס ש"עלייה" זו חוללה בגין היציאה מהארץ והתפצלות המשפחה ביום ראש חגיה נאמר ונכתב די. זו אף הניבה עוד ראשי תיבות לאלו"ל: אני לאומן ואשתי להוריה. ואולם, חזקה עלינו שלפלא זה יש חן. חן המקום על פוקדיו. חן הרב על חסידיו. ואין לך אדם שאין לו מקום (באומן) ואין לו שעה (בראש השנה). כך על כל פנים לפי ר' נחמן עצמו: "…לא מבעיא אתם כולכם בודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

צילום: אי.פי

צילום: אי.פי

שני חידושים

ר' נחמן העמיד את ראש השנה כאתגר וכניסיון הבוחן את נאמנות חסידיו ומאמיניו: "והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה לא יחסר איש". והגיון המבחן יש בו מן המשותף ביחס החסיד אל א־לוהיו וביחסו המקביל לרבו. ראש השנה יום אמונה הוא. יום שבו נתלו שמים, ארץ וכל צבאם בבוראם. יום שבו נצטווה אדם הראשון להיות תלוי בבוראו שכן זו אמיתת מציאותו. והיכן נצטווה? הווה אומר: בעץ הדעת! במשמע – בטל דעתך מפני קונך והאמן בו. ואף שהנך רוצה ל"דעת" למה ועל מה יצא צו זה, עשה מפני שכך ציווה ולא מפני שיודע אתה.

ראש השנה מבחן האמונה הוא, ולא עמד בו אדם הראשון. יבוא רבנו נחמן וידרוש מבחן אמונה אשר מיניה וביה יהיה תיקונו. והמבחן דלתתא ראי הוא והשתקפות לזה שלעילא. אם יהיו נאמניו במחיצתו מטה לא תהיה מחיצה מפסקת בינם לבין אביהם דלעילא. ויכול הוא ר' נחמן להעמיד חסידיו במבחן, שהרי יום זה ניסיון אמונה הוא לבני ירושלים, ניסיון לאמונת אברהם אבינו ולאמונת בניו, יצחק מחד וישמעאל מאידך. האם גדולה היא אהבת המשפחה ממקור האהבות עצמן? הן המקור לאהבה הוא האמונה, כמאמרו "העיקר הוא האמונה".

והצדיק המדמה צורתו ליוצרו ומתדבק בדרכיו מבקש להסיר כל שיקול משפחתי או חברתי־מוסרי מפני העלייה אל הר ה'. ה"בעל דבר" – השטן של אברהם שהיה לנחל שוטף בדרכו לעקדה – אף עתה מרקד בין החסידים למונעם ואפילו גם בדמות הרבי. ואף על פי כן עליהם לומר לו: גירא בעינך ("…עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקיים, רק כשמצוה שלא ליסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקיים").

יש שהרכיבו אל עיצומו של יום הבטחה נוספת, שאף היא פליאה בעצמה, הגם שלא על ראש השנה נאמרה אלא על תיקון הברית, שקם והיה לתיקון הכללי:

גם ייחד אותם לעדות ואמר שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל וייתן פרוטה לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו… ואמר שבהפיאות יוציא אותו משאול תחתיות, ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר שאלו העשרה קפיטל מועילים מאוד מאוד… (שיחות הר"ן קמא).

ה"תיקון הכללי" אינו ליום אחד ומיוחד אלא לשגרת יום שיש בה מקרה לילה. ואף על פי כן "תיקון כללי" הוא תיקון ראשי וכוללני, ומה מתאים ממנו בראש השנה שהוא כאמור יום תיקון האמונה הכללי. יש בו הבטחה כנגד, המנטרלת את הגהנום שנפתח לרשעים שעשו כל שעשו. בטבילת מקווה (תשובה), ובפרוטה לצדקה, ובעשרה קפיטל תהלים (תפילה)־ מעביר רבי נחמן מגזירת הגהנום.

שני חידושים שכמותם לא היה מעולם לפנינו (ראש השנה בציוּן והתיקון הכללי). שני פלאות, שני תיקונים ורבי אחד שגם הוא חידוש ופלא, כעדותו על עצמו: "חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם" (שבחי מוהר"ן, גדולת השגתו ז), וכל זה בכרטיס טיסה אחד.

פרדוקס ההמלכה

מה בראש השנה של ר' נחמן עושה אותו למבחן של אמונת חסידיו בו? מה בדיוק מתרחש שם מעבר לתפילות ולתקיעות המקובלות בכל בית ישראל בכל מקום שהם?

ענה ואמר: הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה!

מה יודע ר' נחמן שהוא הוא ראש השנה ואנו לא? קושיות אלו מתחזקות שבעתיים שכן דרישתו הייתה להיות עמו בחייו, ועתה מה תועלת יש כשאין מאמיניו רואים אותו ואין הם נראין על ידו בראש השנה? כיצד יֵדע בעל השדה לפנות לאיש ולצמצומיו ולתקן את נשמתו ולהשיבה באמונה ובשמחה? את בשורתו־סודו של ר' נחמן העוברת דרך ראש השנה והתיקון הכללי אנסה לבאר בשורות הבאות.

ראש השנה הנו תיקון הראש. ראשית הזמן וראש האדם – המוח, וראש החסידים – ר' נחמן. ראש השנה הוא ראשית הבריאה, ראשית המקום והזמן, תחילת הכול. הוא יומו־זמנו של ראש העולם ־הקב"ה.

המלכת ה' ביום ראש תחילת שלטונו היא ביסוס מעמדו כא־לוהי העולם וכשליטו. והנה, דווקא היות הא־לוהים א־לוהי העולם הוא בעיית האמונה המרכזית שעמדה לפני ר' נחמן כל ימיו. כיצד? תורה ס"ד, "בא אל פרעה", מציגה בחידוד את העובדה שראשית הבריאה בראש השנה מובנית בתוך פרדוקס היוצר כשל אמוני. הא־ל המבקש להתגלות לאדם כדי שזה ימליך עליו את א־לוהיו נחסם בניסיון הפריצה הזה:

וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג כי אם לעתיד לבוא, כי צריך לומר בו שני הפכים: יש ואין, כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלוקותו משם ואין שם אלוקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי והכל אינסוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל, אבל באמת לאמיתו בוודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלוקות, כי בוודאי אין שום דבר בלעדי חיותו ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת החלל הפנוי עד לעתיד לבוא (ליקוטי מוהר"ן סד).

כדי שייברא עולם צריך שיהיה חלל פנוי ממנו חלילה ואיך אפשר שיהיה אור אינסוף פנוי? ואולם, סוף סוף נברא העולם והעולם כביכול שונה ופנוי ממנו, וזה אי אפשר לתפוס ולהגיד. נמצא שהקושיה הזו מהחלל הפנוי אי אפשר לענות עליה וליישבה כדי שתתיישב האמונה בה' כראוי .

הבריאה מסתירה את א־לוהיה, את יוצרה ושליטה. ובלשון פשוטה: אם א־לוהים אז לא עולם ואם עולם אז חלילה לכאורה איה א־לוהים. מושג הא־לוהים (כאינסוף) ומושג העולם כפי שהם בתודעתנו מוציאים זה את זה, איננו יכולים להכילם וליישבם יחד. ומזו הקושיה נסרכת מינה ובה שאלת הצדק וההשגחה הא־לוהית שר' נחמן הרבה להתעסק עמה ולהכריז כי אף זו קושיה שאין תשובה עליה. כשם שמשה רבנו נחסם מדעת התשובה עליה (לפי חז"ל) והיא הייתה המחסום בפני ראיית כבוד ה' – "כי לא יראני האדם וחי".

הכשל האמוני הזה נעוץ כל כולו במהות ראש השנה. כיצד ניתן להמליך את ה' כשאין הכלים לכך? זו בעיית הבעיות של ראש השנה ושל ר' נחמן. והנה לנו שורש חטא עץ הדעת: הניסיון לדעת את ה', לדעת את המוצא לפרדוקס. הניסיון הדעתני הזה – הן החקרני פילוסופי והן זה הדתי־חסידי־מיסטי, שפסגתו מסומלת בבחינה הקיימת במשה רבנו – לוקה בכשל קטגורי. לכשל האמוני הזה יש לר' נחמן תשובה, "ראש השנה של ר' נחמן". תשובתו אינה עולה מעיון תבוני במרכיבי הפרדוקס, מהפרכתם או מביטולם, אלא בעיקר בעקיפתו על ידי דמותו ואישיותו של ר' נחמן עצמו.

כיצד? תגובתו של ר' נחמן לבעיית האמונה שונה מאלה שהיו לפניו. היו שהתגוננו בהסתגרות ובדחייה מחד ובדבקות בתיאור המיתי מאידך. היו שנכנסו במעבה הפרדס ובחרו בפרשנות מחודשת לתיאור המיתי נוכח אינוסה של התבונה. היו שיצרו שילובים ותערובות מדרגות ורמות שונות. ואילו ר' נחמן העומד על סיפה של תנועת ההשכלה וצופה בה מתוכיותו צולל אל ליבת הבעיה, אל לועו של החלל הפנוי, אל שורשי נבוכות הדור העתידי. הוא יודע להגיד שכל סוגי הפתרונות כולם, ללא יוצא מהכלל, אינם מודיעים דבר מה ואין באפשרותם להודיע. התחום הזה אין הידיעה חלה עליו!

בתורה ס"ד, "צדיק האמת", מקבילו־מחליפו של משה ושמא אף למעלה ממנו, עובר על כשל האמונה בעצמו ובשתיקתו דייקא (אמרנו "למעלה ממנו" כי משה היה בבחינת "דעת" ואילו צדיק האמת, הוא ר' נחמן, נמצא בביטול ובפשיטות. ה"אינו יודע שלו" הוא למעלה מטעם ודעת). התגברות זו היא באמצעות העובדה כי הוא זה המכיר בפרדוקס הארכימדי ובנבצרות היכולת האינטלקטואלית להתירו, ולכן רק לו עצמו היכולת לקרוא לחיי אמונה והמלכה של ה' על עולמו.

תשובה של איני יודע

ר' נחמן מעמיד כנגד "חטא עץ הדעת" את מעלת ה"איני יודע" שלו, שהיא מעלת הבן העובד את ה' כעבד המטיל עצמו לרפש בשביל ה' יתברך. זו מעלה שהיא גבוהה ממעלת העבד (יראה) והבן (אהבה) של משה רבנו – שבשלה לא זכה להיכנס לארץ. יתרה מכך, בשל מעמדו זה ובניגוד למשה רבנו יש לר' נחמן ה"תשובה" לשאלת "צדיק ורע לו" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ה סי' טו). נמצא שמעלת ה"איני יודע" שעיקר גילויה בראש השנה היא בחינת "ארץ ישראל" שזכה להיכנס אליה. זו בחינה המתגלה ב"אומן־ר' נחמן־ראש השנה".

עומד, אם כן, ר' נחמן בראש השנה ותוהה. עומד הוא בסוף הדרכים לריבונו של עולם ושואל: מה יש? תשובתו: איני יודע! כל ידיעה בא־ל ובעולם, זיקתם ויחסם זה לזה, לא רק שמצמצמת את הא־לוהים והעולם כפשוטם אלא היא גם אינה אפשרית כלל. צמצום זה הוא היומרה וההיבריס הדעתני שאכן ניתן לתפוס, לבאר, לדבר! ולא היא, היה לא תהיה.

ה"איני יודע" יודע את כל ה"תשובות" ויודע שבסופו של דבר אין בהן ממש. אין אמונה יודעת. יש אמונה שאינה יודעת. ו"איני יודע" זה, פלא הוא.

אמר בפירוש על עצמו שהתורה שלו הוא חידוש גדול מאד אבל ה'אינו יודע' שלו הוא חידוש גדול ביותר (שבחי הר"ן לג).

ר' נחמן מזהיר שכל ניסיון דעתני בחיטוט "עץ הדעת" לא רק שאינו פתיר והוא חסר מובן מבחינות רבות, עוד יש לתהליך הזה שתי סכנות נוראיות. האחת נפילה לעצבות – לניהיליזם שולל. כל ניסיון להשתית את האמונה על בסיס אמצעי בעזרת התבונה והדעה לא די שלא יצלח אלא הוא פורם את הזיקה הבלתי אמצעית של האדם אל ההוויה. אין בכוחה להחזיר את אותה זיקה ראשונית, ישירה ואינטימית, את אותה הינתנות אורגנית של האדם בהוויית האמונה שבעיקרה נוסכת תום, אופטימיות, תקווה, מלאות, אמונה ושמחה.

אדרבה, כתיאורו של החכם ב"מעשה מחכם ותם" ובן המלך ב"שבעת הקבצנים" – הנפילה היא אל תהומות הדכדוך והייאוש. כי טבעה של ההכרה האינטלקטואלית להטיל ספק, לבכר "לא" על פני "כן", ועל כן היא נידונה לרגרסיה אינסופית, חסרת מחויבות, מבלי יכולת להעמיד עולם על מכונו. יתרה מכך, בעיקר אין במושגיה של ההכרה האינטלקטואלית להכיל וללכוד את המטפיזיקה לא רק כתורת א־לוהות אלא גם כתורת מוסר.

ההשתוקקות אחרי ה"למה" היא פיזור המחשבה. היא גם הסחה וגם החמצה. ה"למה" הוא אינסופי, ואילו ר' נחמן דורש תשובה קיומית. לא פילוסופית אינטלקטואלית כמו השאלה. הוא מציע: אם אתה חי במלאות אזי השאלה לא עולה. במילים אחרות אומר ר' נחמן: היה חירות! אל תילכד במלכודת "כל באיה לא ישובון…". המאמץ הסיזיפי התבוני־דתי הוא אינסופי והשאלות המטפיזיות הבאות מ"החלל הפנוי" לא מאפשרות סגירה ומנוחה.

על כן יש להשילן באמצעות הצבעה על מגוחכותן ואי היתכנותן, ובעיקר על מקורן מ"חלל פנוי" באדם, פנוי ממלאות, פנוי מא־לוהות. שאלות מטפיזיות מצביעות על בעיה קיומית. אם אני סובל אני שואל. אם אני שמח ומאושר אני מתקשה לשאול. מלאותי, אונותי, עוצמתי, שמחתי, תחושת התפשטותי, עונג אושרי, מייתרים לעת עתה את השאלה. הם הם התשובה. כשאני רוקד באושר עילאי ובנחת, הרי שהסיפוק העמוק הופך בעצמו מיניה וביה לצידוק הקיום. משך הסבל מאיים על הקיום ואז באות השאלות המטפיזיות: לשם מה הקיום? או אז במקום לעסוק בשאלת האומללות הקיומית אני עוסק בשאלות שאין עליהן תשובה, מה שעלול להגביר את אומללותי. ופה הנפילה לעצבות ולניהיליזם. "תחת אשר לא עבדת את ה' א־לוהיך בשמחה…"

שורש המתירנות

וכיוון שהאגו העצמי־השואל מוזן מהשלילה של ה"לא" הרי בא האדם לידי הסכנה השנית: הגאווה, שהיא בת לוויה לחטא הדעתנות. הגאווה היא שורשה של תאוות היצר המיני, זו שנוצרה עם חטא "עץ הדעת":

על ידי נפילת האמונה (כתוצאה משימוש בדעת) על ידי זה נעשה ונתחזק אמונות כזביות (העדר השגחה וצדק א־לוהי) אמונות העבודה זרה (אפיקורסות) וכיוצא… (מה שמביא לגאוות מנהיגי הדור ומשכיליו) ועל ידי גאווה של אלו המנהיגי הדור על ידי זה הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם, ולהינצל מזה הוא על ידי המגנים שבדור (צדיק האמת). כי הם מכניעין החותם דסטרא אחרא (על ידי תיקון הדעת בחישוף אופייה, אשלייתה ומגבלותיה) שנעשה על ידי הגאוה (יומרת הדעת), שהיא בחינת תאווה הנ"ל, שנעשה על ידי גאוה (ליקוטי מוהר"ן תניינא ה).

ותאוות המין היא לדידו של ר' נחמן שורש היצרים והתאוות:

ודע שכללות שבעים לשון של מידות הרעות הללו – היא תאוות הניאוף. ולכן הוא תיקון הכללי, מי שמשבר התאווה הזאת אזי בקל יכול לשבר כל התאוות" (ליקוטי מוהר"ן לו, ב).

 כמו הדעת, היצר המיני הוא שימוש באמצעי כתכלית. "כי נחמד העץ להשכיל וכי תאווה הוא לעיניים". קשר זה שבין הדעת לדחף המיני נעוץ בהסבר אנטומי, בכך שהמקור המשותף של הזרע והמחשבה הוא המוח. המצע האינטלקטואלי מועד להתגברות הדחף המיני בחיי האדם, כך ששמיעת אפיקורסות יכולה לגרום לניאוף. ובימינו: האם מפתיע הוא הקשר שבין עידן הנאורות המשכילית לטיפוח התרבות המתירנית?

אם כן, בתיקון המוחין מתקן ר' נחמן שתיים: את הדעת ואת התאווה המינית כשורש כל התאוות. נמצא שר' נחמן הוא בעצמו בחינת "דע מה שתשיב לאפיקורוס", גם בשל התגברותו על קושיות החלל הפנוי וגם בשל ניצחונו בשמירת הברית. בשניהם היה לר' נחמן מאבק אישי עיקש ורצוף שתוצאתו פתרון־ניצחון שהוא חידוש ופלא. התיקון הוא תיקון עצמי של ר' נחמן, תיקון ההתמודדויות שהיו לו עצמו עם העניין האמוני והמיני. וכיוון שכך באמצעות תיקונו ניוושע כולנו. כך  הופך תיקון "צדיק האמת" להיות התיקון הכללי לכל עם ישראל שבעזרתו יתגבר עם ישראל על הרע הקוסמי ותיגאל השכינה בת המלך משביה בגלות.

ניצחון זה מאפשר לר' נחמן להשיב את האמון והאמונה בתורה המסורתית במדרגתה העליונה על מנת לאפשר קיום של אופטימיות ושמחה. לראות בשפה המטפיזית געגוע של אמונה ובמארג הדתי על השתרגויותיו "היון" המציאות. בכך יושב גן העדן להווייתו הראשונית ובכך יתוקן חטא הגן – מראש השנה.

הנה מצאנו שתיקון הראש הוא תיקון המוחין הוא גם תיקון הברית והתיקון הכללי. ר' נחמן מתקן זאת בכך שהוא מבאר את סוגיית האמונה הזו. ר' נחמן מבקש שחסידיו יאמינו ויסמכו עליו שיש לו הסגולות המתאימות לקבוע את קביעותיו ומסקנותיו בנושא. הוא  דורש שיסמכו עליו שיש להמשיך בחיי האמונה הנושנה כשהוא עצמו משמש להם גשר שעליו הם עוברים מבלי להיכנס ולהילכד בסבך העצים. בכך מתקן הוא את בעיית הצמצום כפשוטו ושלא כפשוטו.

תיקון אצל הצדיק

ראש השנה הוא יום בריאת ה"חלל הפנוי" – לכאורה יום בריאת הכפירה. ולכן יאמר ר' נחמן בראש השנה: מעמדי־תיקוני הוא בחינת "דע מה שתשיב לאפיקורוס – אני הוא", השב וממלא את החלל הפנוי באמונה ובשמחה; וכן "אני נהר המטהר מכל הכתמים".

אם אין צדיק כר' נחמן כביכול אין הקב"ה מולך על עולמו. האמונה בצדיק האמת, ר' נחמן, מעמידה על האמת שאין איש בלעדיו עומד עליה. האמונה בראש – ראש עדת חסידי ברסלב, ר' נחמן – מאפשרת את תיקון המוח, שם שוכנת בעיית האמונה הלכודה בפרדוקסליות וניתנת להתגברות על ידי ראש האיש הנושא אותה ונאבק בה.

אמונת החסידים בו היא השתתפותם בחיי האמונה שלו, בקבלתם את העובדה כי הוא העושה את העבודה למענם וכי בשלו הם פטורים מלהתמודד עם כשל האמונה (מה שמראש חסר סיכוי עבורם). זהו תיקון המוחין – תיקון האמונה של ראש השנה שלהם. בכך שיבואו אל הראש, ראשו של רבי נחמן העומד בראש ויתבטלו אליו כהתבטלותו הוא כלפי הקב"ה ב"איני יודע" שלו, יבואו אל ראש השנה ולמעשה ההמלכה, אל האמונה שהיא ראש לכל העסק הדתי ולכל אורחות חייהם כיהודים במהלך כל השנה.

כי ראש השנה הוא בחינת תיקון האמונה, בבחינת: "אף אמונתך בקהל קדשים" (תהלים פט, ו), כי אז נתקבצין כל הקהילות הקדושות. ועל ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל ליקוטי האמונה, בבחינת אף אמונתך בקהל קדשים כנ"ל.

התיקון אינו בעצות ובהדרכות שר' נחמן נותן בראש השנה לכל חסיד כפי הראוי לו. התיקון הוא בקבלת ר' נחמן אחת בשנה לראש, ביום שבו צריך היה להמליך את ה'. המלכת ר' נחמן היא תנאי ומבוא בלעדי ויחידי להמלכת ה'. המלכת ר' נחמן למעשה היא היא המלכת ה'.

זו הייתה מלחמה פנימית של איש אחד – ר' נחמן, אבל היא בעלת משמעות קוסמית: ניצחון ר' נחמן במלחמה זו על יצרו וספקותיו הוא ניצחונה ועלייתה של כל העדה התלויה בו, וכן של כל ישראל ואף של כל העולם, ובכך יש לו לניצחון זה משמעות של תיקון משיחי.

וזה בחינת רבי עם תלמידים. שכשיש רבי אמיתי עם תלמידים, על ידי זה נעשה ונתתקן גם כן כל הבחינות הנ"ל. כי על ידי קיבוץ התלמידים אצל הרב, על ידי זה נתקבץ ונתלקט חלקי האמונה… כי הרב הוא משגיח על חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם… נמצא שבחינת אמונה נתתקן על ידי רבי עם תלמידים, גם נתחדש ונתתקן המוח, כי מוח התלמידים נתתקן ונתחדש על ידי הרב, וגם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים, כמו שאמרו: "ומתלמידי יותר מכולן" (מכות י, א) (ליקוטי מוהר"ן תניינא ה, טו).

תיקון הראש בראש השנה צלח כל כך, שעם מותו של ר' נחמן נשאר "ראשו" זה מנהיג את חסידי ברסלב גם ללא מנהיג – צדיק חי. כל כך נתעלה צדיק האמת הזה בייחודו, חידושו ופלאיותו שלא רק ראש השנה ותיקון כללי אין לאחרים כדוגמתו אלא שכלל אין דומה לו ואין תחליף לו. חידוש כמוהו לא רק שלא היה מעולם, ככל הנראה גם לא יהיה. וחסידיו בכל שנה ממליכים אותו בהמלכת א־לוהיהם, בממלכתו באומן – ראש השנה. כי הוא, כפי שאמר, המבוא שלהם לאמונה.

וכך מתקיימת עדה זו מאז מות מנהיגה (זה כמאה ושמונים שנה) בלא מנהיג. ולא מתוך שאין הם צריכים למנהיג, אלא מפני שמנהיגם, דמות חד־פעמית ופלאית, זכה למעמד על שאין לו תחליף. עצם אישיותו של ר' נחמן, שהוא בחינת ארץ־ישראל, יש בה אפוא תיקון קלקולי העולם מצדדיהם השונים.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד אלול תשע"ג, 30.8.2013

פורסמה ב-30 באוגוסט 2013, ב-גיליון ניצבים-וילך תשע"ג - 838 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. כהשלמה למאמר מעניין זה כדאי לקוראים הן למי שהיה באומן בראש השנה והן למי שלא היה את הספר "אומן המסע הישראלי" של ד"ר משה ויינשטוק שהיה פעמיים באומן בראש השנה וכתב ספר הכולל ראיונות עם אנשים מכל החוגים שנסעו לאומן וסיפרו על ההכנה לנסיעה על ההרגשה שם והתגובות בבית והחזרה לשיגרה ועוד ועוד אספקטים מעניינים

    הספר יעניין במיוחד את מי שכבר היה באומן בראש השנה ומכיר את החוויה הרוחנית והמעניינת ואת המתואר בספר אך גם את מי שלא היה ורוצה להבין את העניין ומה מושך את הנוסעים הרבים שפוקדים את המקום להגיע

    האמת משעשע קצת לראות שם שבאומן בלב מזרח אירופה האשכנזית לעילא רוב המניינים שם הם בנוסח הספרדים ועדות המזרח וכך גם המניינים שליד הציון האחד ספרדי ואחד בתוך הציון תימני .

  2. מאמר מטריד. הנה ישנה בעיה פילוסופית-דתית קשה שהיא הישוב בין ריחוקו של אלוהים לבין קרבתו. הבעיה קיימת בגרסאות כאלו או אחרות אפילו במקרא. ומה הפתרון? מילא להתעלם מהבעיה ולומר לעצמנו "איננו יודעים" ולהמשיך בחיי עבודת ה'. אבל לדבוק ברב ולעשותו מושא לכמעט סגידה. ולעשות את קברו לבחינת ארץ ישראל. אין לך עבודה זרה מזו.

  3. ****
    תגובה זו נערכה על ידי.
    אנא, השתדלו להגיב לגופם של דברים ולא לגופו של אדם.
    תודה,
    יהודה, מנהל האתר.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: