מְטַר אַרְצְךָ אָבָק | רפאל מלכא

שיח השדה

כששמעתי בפעם הראשונה את שלמה בר שר את שירה הנפלא של זלדה "ישן לו גרעין", הייתי על סף דמעות של אושר – על היופי הרב שבשיר של מי שתהיה המשוררת המועדפת עליי, ועל לחנו המופלא של שלמה. הוכיתי בתדהמה כשהבנתי שזלדה מתארת בשיר נבט, או כמו שהיא קוראת לו "חוטי חי שירקרק הוא ובן חורין". מי שהטריח עצמו ורכן להתבונן בנבט שהציץ זה עתה מן האדמה, יתרגש כמוני מתיאור כזה: "ישן לו גרעין שנת אבנים/ ושעריו שגילף העליון נעולים נעולים/ עת יפתח השערים, גבעול רך כרחמים, עת יפתח השערים/ חוט חי שירקרק הוא ובן חורין".

בהמשך השיר תתאר זלדה את יציאתו של הנבט לחיים, "אל סכנות הלבלוב". ואכן, על הזרע שנבט מאיימות סכנות רבות: משיניהם של בעלי חיים ועד לקור עז ומקפיא. חת מהסכנות הללו מרומזת בפסוק מפסוקי הקללות שבפרשתנו (דברים כח, כד): "יִתֵּן ה' אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ".

מה היא הקללה כאן? ובכלל, מי שמע על מטר של אבק ועפר? כמונו, גם בעל פירוש "עיקר שפתי חכמים", תמה: "מטר ואבק ועפר המה שני הפכים". כרגיל, מי שיחלץ אותנו מן הבוץ יהיה רש"י, שמסביר: "זיקא דבתר מטרא, מטר יורד ולא כל צרכו, ואין בו כדי להרביץ את העפר, והרוח באה ומעלה את האבק, ומכסה את עשב הזרעים שהן לחים מן המים, ונדבק בהם ונעשה טיט, ומתיבש ומרקיבין".

לעתים קורה ויורד מין גשם קל, ממש טיפה פה טיפה שם, עד שאפילו את האדמה הוא איננו מצליח להרטיב (אם הייתה זו אדמה חולית, יישארו עליה גומות שיצרו טיפות הגשם הדל), ולא כל שכן "להרביץ את העפר". כשהוא נפסק באה רוח, הרוח שלאחר הגשם, ומעלה את האבק מן האדמה. לבסוף נוחת האבק אט אט ומכסה את הצמחייה (זהירות נבט!). אבק זה נדבק אל הזרעים הלחים מן הגשם, מתייבש עליהם וגורם לריקבון של הנבט והזרע. הסיבה לריקבון היא שהאבק ספח את המים שהיו על פני הצמח ונעשה בוצי, וכיוון שסביבה בוצית היא דלת חמצן, לא מקבל הנבט את מלוא החמצן הדרוש לו להמשך הצמיחה (ועליו של הנבט או הצמח מתחילים להצהיב), מה שגורם לחיידקים ולפטריות להתרבות ולפרק את תאי הנבט.

זלדה, שנפשה תמיד הייתה קשורה בעצים ובצמחים שבגן, מעמידה אותנו לא רק על יופיו של החוט הירקרק, אלא גם משתפת אותנו בחרדה לגורלו מפני סכנות הלבלוב. אם אתם מחפשים מתנה מיוחדת לחגים, חפשו את האלבום "נדודים" של הברירה הטבעית (יצא ב־1990) שבו כלול השיר. מובטחת לכם, או למי שתיתנו לו את האלבום, הנאה צרופה. מי יודע, אולי בזכות מעשה זה ייפתחו גם לנו השערים, וברחמים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ג, 23.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 באוגוסט 2013, ב-גיליון כי תבוא תשע"ג - 837 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: