איזו הגמוניה אשכנזית?

הראשונים לציון הגר"י נסים והגר"מ אליהו זצ"ל, היו אשכנזים? ויבל"א הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון והרב בן ציון אלגזי, ראש ישיבת כרם ביבנה – אשכנזים? הרבנים שבתי וחיים סבתו – אשכנזים? פרופ' אבנר שאקי ז"ל, ויבל"א הרב יצחק לוי, שהיו ממנהיגי המפד"ל – אשכנזים? ד"ר יעקב הדני, שהיה ראש אגף החינוך הדתי ומכללת ליפשיץ – אשכנזי?

המאפיין של הרוח הספרדית, מתואר בהקדמתו של רבי יוסף חיים ל'רב פעלים' המתאר את דרך הפסיקה הספרדית השואפת להקיף את כל הספרות התורנית שדנה בסוגיא. דוגמא קלאסית לדרך זו הם ספרי 'כף החיים' ו'יביע אומר' שהלומד בהם מתוודע לכל שיטות הפוסקים, אשכנזים וספרדים. אף שיטת העיון שהיתה מקובלת בישיבות הספרדיות, עסקה רבות במהרש"א מהרש"ל ובמהר"ם שיף.

ולאידך גיסא, דרך העיון הליטאית, יסודה בדרכי העיון של חכמי תורכיה, רבי אפרים נבון בעל 'מחנה אפרים', רבי יהודה רוזאניס בעל משנה למלך ורבי יצחק נוניס בעל 'שער המלך'.

עולמנו המחשבתי מיוסד על הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, הרמב"ן ורבי יונה גירונדי, שפעלו בספרד. על האר"י, שאמנם היה אשכנזי במוצאו אך פעל בתוך יהדות ספרדית; על הרמח"ל – שפעל באיטליה.

התלמוד הבבלי מוקף בפירושיהם של רש"י ובעלי התוספות מצרפת, הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א והר"ן מספרד, ומהרש"ל, מהרש"א, מהר"ם ופני יהושע מאשכנז ופולין.

יחד מפתחים אנחנו הגמוניה כלל ישראלית.

בברכת שבת שלום, ש.צ. לוי-נג'אר

שאלה לי אליך : ראש השנה ויה"כ איך נראים? באיזה סיפורים עסוקים ועוסקים אצלכם בישיבה? על איזה מנעד דנים שם בסוגיות. מה הרושם הכלל המועבר אצליכם באלול?
כזמגיע לבסוף למעשה ויוצא מה'אוכל' או מהשירים והשמח אל תוך החוויה הדתית כמו שאמרה הכותבת האמריה 'לציבור המזרחי יש אמונה תמימה'. כזמגיע לראש השנה החוויה הדתית היא שלא עיירה יהודית בפולין ולא אווירה חוויתית המהמלאח במרוקו. דנתה פעם מה ההבדל בין ספרידם לאשכנזים.
יש גישה ככלל בוסרית וילדותית כאשר מעיינים בכתבי הרב קוק, הגישה שאומרת 'רב המחבר על המפריד' ויש מציאות אחדותית וכו' וכו'. אבל ששוכחים מה המגדיר אותנו אזי שוכחים את היחיד ואחריו איך באמת אפשר לאהוב.
כפי שאמרה אני רק מוסיך שראוי ורצוי לעורר דיון מעמיק על ההבדלים שיש בין העדות. על ההבדלים ההשקפתיים חינוכיים ועוד. על האדאלים של 'תורה ומלאכה' על אדאלים של לימודי אמונה ותנך כחלק יותר מחייב מלימוד של ספרי התלמוד.[לצורך העניין מהש"ע יש הדרה שלמה של ספרדים, וכן לימוד אמיתי של אמונה בעת האחרונה בצורה ספרדית] מתי בפעם האחרונה לא שאלת מה אפשר לתת לספרדי, אלא שאלת 'מה אוכל ללמוד ממנו'?
תדון תשאל תברר, ותפסיק להיסתכ בשולחן שבת או בעוד פסק ספרדי כזה ואחר,תסתכל על הכלל, תשמע סיפור טוב, תדון על מה החוויה הדתית של הספרדי, על המכלול השלם של התרבות

לעומת זאת, רבי יוסף משאש התנגד לעריכת חופות בבית הכנסת.

וכך הוא כותב לראש"ל רבי יצחק נסים, ביום כ"ט בשבט תשכ"ז:
'פה בחיפה יש בתי כנסיות של הספרדים שמסדרים בהם חופות. וכדי בזיון וקצף למקדש מעט בארץ, שכולם ק"ק [קודש קדשים], הן מצד הקרקע והקירות והתקרה, שכולם מאבני המקום ועפר הארץ, וקדושת ביהכ"נ [בית הכנסת] של רבים שקדושתו חמורה. והחופות כולם נעשות בחוצפה גסה,זרועות נשים מגולות עם החזה ,והרגלים עד הארכובה, וחבוקין ונשוקין, ונבול פה וכו'. ולא הועילו כל תוכחות ולא משגיחין. עד שהרבה בני אדם אומרים: "מדוע אנחנו מזלזלים בתי הכנסיות שלנו, כלום אין בהן קדושה כשל האשכנזים?". ובכל אופן יש חלול ה' גדול. ובכן עלה בדעתינו לאסור הדבר כמו אחינו האשכנזים…'.

בתשובתו מיום ג' באדר א', מסכים עמו הרב נסים:
'קבלתי את יקרת מכתבו מיום כ"ט בשבט ש.ז. [שנה זו],, בו מתריע על עריכת חו"ק בביהכ"נ [חופה וקידושין בבית הכנסת], שגורם לחלול הקודש, ורצונו לגדור פרצה זו ולבטל המנהג – יישר כחו ותחזקנה ידיו!'.

(חליפת המכתבים הובאה ב'ובץ 'זכור לאברהם – ענייני נשואין', חולון תשס"ה, עמ' רכב.
על הצורך לחדש סייגים וגדרים בצניעות עקב ירידת הדורות, כותב הרב משאש גם בשו"ת מים חיים ח"ב, סימן קמ. הבאתי חלק מדבריו שם, בתגובתי ל'תורה על הבר' מאת אריאל הורוביץ, באתר זה. ש.צ. לוינגר)

עצה טובה איך להציל כלל ישראל? הירושלמי מביא במסכת פאה, שיוסף הצדיק, הוכיח את האחים שהם מסתכלים בבנות הארץ, אמר להם מה אתה מסתכלים? אמרו לו "לנו זה לא מזיק". אבל יוסף שהי' קדוש אמיתי טען, שאפילו אם אדם הוא קדוש וטהור וחושב שההסתכלות לא מזיקה לו אעפ"כ אסור לו להסתכל! כי עצם הראיה היא כן מזיקה לו אע"פ שהוא לא מרגיש ההזק מיד.

על זה מסביר ר' נתן ז"ל למה זה מזיק כל כך, משום שמהעינים של כל יהודי (גברים ונשים וילדים) יוצאים כאלה אורות חזקים, כאלה אורות נפלאים, כל החיות של האדם עובר דרך העיניים, אדם מעביר את כל החיות שלו, את כל הנשמה שלו, את כל הנפש שלו הכול הוא מעביר לאלה שהוא מסתכל עליהם, כי עצם ההסתכלות, עצם הראיה עצמה מעבירה כוחות, מעבירה חיות, כי האדם מלא תורה מלא תפילה מלא אלוקות, אבל כשמסתכלים על הקליפות, על בנות ונשים, על חרדקי"ם, על הרשעים, על הציונים, על הגויים, אז מעבירים להם את חיות וכח של קדושה, פשוט הוא מפסיד הקדושה שלו. וזה מה שהוכיח יוסף את האחים ומר להם: "נכון שלכם הראיה לא כ"כ מזיקה, אבל אתם שבטי ק-ה קדושי עליון, ובעצם רק בהסתכלות עצמה אתם מעבירים כוחות לסיטרא אחרא, כוחות לטומאה, ולכן אסור לכם להסתכל, וכ"ש לנו לדור חלש אם הרבה נסיונות שאנחנו צריכים ללחום "24 שעה כל יום" נגד היצר הרע, המפתה אותנו להסתכל בדברים האסורים.

אדם שפותח את העיניים, לא משנה גבר או אשה, שהולך עם עיניים פתוחות ברחוב וכו' , אז ח"ו כל התורה שהוא לומד והמצות שעושה הולך לקליפות לסיטרא אחרא, התורה הולכת לאויבים, לרשעים, הכל הולך אליהם, הכל הולך למסינרים ומשמדים, הוא מחייה אותם! הוא נותן להם את הכח לרדוף אותנו! כי החיות שלהם ממך עובר להם, להחיות שלהם, לכח שלהם, זה בא ממה שלמדת תורה! למשל אם למדת 10 שעות ואמרת ששים ריבוא אותיות, עכשיו ע"י שהסתכלת וראית דברים אסורים, אתה החיית את כל הקליפות! כל ששים ריבוא האותיות עברו אליהם! אם לא היית מסתכל עליהם לא היה להם שום כח וחיות ולא היה לך הנסיונות להתגבר בקדושה כגון שמירת הברית שמירת העינים והמחשבה (הידים ידי עשו).

אבל בצד הטוב: אם אדם יצא לרחוב בשמירת עיניים, בקדושה מלאה, אז הוא יעלה את כל הניצוצות שנמצאים בקליפות לצד הטוב! אדם שסגר את העין הוא שרף את כל הקליפות! בכל קליפה יש ניצוץ קדוש, ברגע שאדם עבר ברחוב בשמירת עיניים הניצוץ השתחרר לצד הטוב שלו.

הניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה הוא נמצא בבית הסוהר! וצועק אליך "אל תסתכל!, אחי רחם עלי! אל תסתכל עלי שחרר אותי! משום שכשאתה מסתכל על האשה וכדומה וכו' אתה קובר אותי! אתה קושר אותי עם עוד כבלים לצד הרע" והניצוץ מתחנן לכל בן אדם "אחי רחם עלי, שחרר אותי מבית הסוהר, אם תתגבר ולא תסתכל עכשיו, כשהייצר בוער בקרבך אתה תביא את הגאולה!!! עד עכשיו אף אחד לא גאל אותי ולא תיקן אותי, רחם עלי תוציא אותי עכשיו מהמאסר שלי, איך? רק אל תסתכל! כל אחד צריך לזכור שבפעם אחת שאתה לא מסתכל אתה מפיל את האין סוף חומות ואת האין סוף קליפות שסובבים אותי וכך בא הישועה".

בני אדם בדור חלש שלנו, שהם רק בשר ודם צריכים מסירות נפש אדירה לשמור את העיניים, ברגע שהולכים בשווקים וברחובות יש להם ניסיונות נוראים, וע"י ששומרים את העיניים מעלים ומתקנים את כל הניצוצות שנמצאים שם.

כשאדם מחליט למסור את עצמו לד' יתברך, הוא מיד מקבל רוח של עוז וגבורה אז הוא יכול ע"י הרוח הזאת לעשות מלחמות אדירות ולנצח את כל הרשעים, את כל המתיוונים, ולהביא את הגאולה כמו שזכתה חנה ע"י האור של חנוכה הורידה את נשמת משיח. "חנוכה" חנה-כו', חנה מסרה את הנפש בשביל ד' יתברך, היא עשתה הכול רק בשביל ד', ביקשה בן רק בשביל ד'. והיום למסור את הנפש זה פשוט דבר אחד, דהיינו לשבת וללמוד תורה הקדושה המגינה עלינו! היום למסור את הנפש זה לא לעשות מלחמה עם אף אחד, היום למסור את הנפש זה פשוט לשבת וללמוד ולהכניס את הראש בתורה הקדושה, בגמרא הקדושה וספרי מוסר וחסידות.

מורי ורבותי אחי ורעי: לא לחינם יוסף הצדיק זכה להיות אחד ומיוחד. במה זכה למדרגה הזאת להיכלל בקדושת האבות ולצרף ב' שבטים למניין בני יעקב? כל המדרגה הזאת בזכות שעמד על המשמר, לא נכנע, והתרחק מהעבירה בכל מה שיכל להתרחק, ובזכות זה יוסף הצדיק זכה לגדולתו הנצחית. כתוב 'ויוסף הוא המשביר' – מכאן למדים על פי המקובלים, שאם בן אדם חס ושלום אין לו פרנסה, זה מתוך שפוגם במידת הברית, כי מידת 'ויוסף הוא המשביר' קשורה לפרנסה. וכדאיתא בגמרא, קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף וקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, שהכל קשור במידת היסוד. והדרך להצליח כבחינת יוסף: 'וינס ויצא החוצה'.

כל אחד ימצא בדברים אלו חיזוק להתמיד בשמירת כל דבר שבקדושה ובפרט בשמירת בריתו של אברהם אבינו. הדור שלנו הוא דור פרוץ ביותר, לאחרונה התוודעתי במספר מקרים, בהם אנשים בני תורה, אברכים, יראי שמים, יושבים ועוסקים בתורה, נכשלים בכל מיני מכשלות שיש. ראוי שנגדור עצמינו בשגרת היום יום כדי שנביא על עצמינו הנהגה מיוחדת מאת הקב"ה שישמור עלינו מנפילות בעצת היצר.

יה"ר שעל ידי קיום מצווה זו של שמירת עינים יזרז הקב"ה את ביאת המשיח והוא יכניע כל סוגי החמריות הזדון והרשע, התאוות הבהמיות, והקושיות והשכחה בתורה, ונהיה כולנו טהורים וקדושים, ונזכה לקבל פני משיח בקרוב מתוך תשובה שלמה.

הייתי בלא מעט חתונות "ש"סניקיות" שגם שם רוב השירים היו מה שאתה מכנה "חסידי".

ושוב, כמו שכתבתי בתגובה נפרדת גם בהקשר זה לא מדובר על "השתכנזות" אלא על "התמערבות" (מלשון מערב). הטעם השולט בחברה הכללית היום מושפע מפופ אמריקאי-מערבי וכך גם המוזיקה הפופולרית הדתית המכונה "חסידית". ומצד שני גם למוזיקה זו חודרים אט אט מוטיבים מזרחיים לא מעטים.

הגאון רבי חיים דוד הלוי מביא את הטעם לחילול שבת לצורך פיקוח נפש,:בשם בעל 'אור החיים':

'ואין זה חילול, אדרבה זה קרוי שמירת שבת, חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה… וגכמר אומר: "כי אות היא ביני וביניכם", פירוש: ואם כן אם אין שומר אין שבת, ואמרו: "לדעת כי אני ה' מקדשכם", כאן נתחכם הקב"ה להודיע שקדושת נפש ישראל גדולה מקדושת שבת, שזה נדחה מפני זה, ודבר פשוט הוא שהקטן נדחה מפני הגדול, והוא אומרו: "לדעת", פירוש: בזה אתה יודע "כי אני ה' מקדשכם"'

(מקור חיים, הקדמה לפרק קעג)

לפי טעמים אלה – קדושת נפש ישראל; ו'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה' – לא יהיה ניתן לחלל שבת באיסורי תורה בסכנה לאחד מאבריו של יהודי שאינה כרוכה בפיקוח נפש.

ברם בפועל אומר רח"ד הלוי: 'כהיום קובעים הרופאים שכמעט אין לך אבר שלא יהיה כרוך בו גם סכנת חיים כתוצאה של הרעלה וכדומה, ולכן כל מה שיש לחוש שעל ידי האבר שיישאר בלי טיפול תשלוט ותתפשט המחלה בכל הגוף, נקרא זה סכנת הגוף ומחללים את השבת לכולי עלמא' (שם, סעיף ל), הלב ובאיברים כרוכים זה בזה.

ומשיקול זה התירו פוסקים רבים חילול שבת גם להצלת נכרי, מחשש לאיבה העלולה להביא לפיקוח נפש (ראו פסקי תשובות, חלק ג, או"ח סי' של, עמ' רי-ריא, ושם מובאים דברי החתם סופר והדברי חיים, שזו תקנה קדומה), וכמדומני שאף הרב רונצקי סובר כך.

הרב חיים דוד הלוי מאריך (עשה לך רב, חלר ח, סי' סח-סט) שההבדלות ההלכתיות בין ישראל לאומות ומושג 'סגולת ישראל' אינן קשורות ל'גזענות': אדרבה היהדות מצפה שהנכרים יצטרפו אליה ויהיו לחלק ממנה:

'מקומו ומעמדו של הגר, בן לגזע נכר, שקיבל עליו את תורת ואמונת ישראל, אינו נופל במאומה ממעמדו של בן אברהם יצחק ויעקב. ומן הרגע אשר נפרשו עליו כנפי האמונה, הרי הוא כישראל לכל דבר' (עמ' רא).

מדברי ריה"ל מוכיח רח"ד הלוי:

'הרי שגם הוא מודה שעתיד העולם כולו לבוא על תיקונו, וידבק בו בעניין האלקי. הוה אומר: גם גישתו הלאומית של ריה"ל, לא לשם צמצום באה, אלא אדרבה, גישה לאומית תוך ייעוד ברור לשכלולה והרחבתה לאוניברסלית… "ואלה האומות הם הצעה והקדמה למשיח המחוכה אשר הוא הפרי, וישובו כולם פריו כאשר יודו לו וישוב העץ אחד" 0מאמר רביעי, כו)…' (עמ' רח)
'

.. .