וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים | רפאל מלכא

שיח השדה

לא הייתי רוצה להחזיר אותנו אל הימים שבהם "הדרת נשים" הייתה נושא מרכזי שתפס כותרות, גם לא הייתי רוצה להיכנס לסוגיה זו (ולא שאין לי מה לומר בעניין הזה), אך בכל זאת מעוניין אני להציג בפניכם מקרה בולט של "הדרת גברים" דווקא, או ליתר דיוק "הדרת זכרים". מתברר שמקרה זה מסתתר לו בפרשנויות לפסוקים דווקא די מוכרים.

בפרשתנו מופיע הציווי על שילוח הקן (כבר דיברנו בו בעבר מזווית אחרת) וכך נאמר (דברים כב, ו־ז): "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". מכל הפרשנויות לטעמה של המצווה אני אוהב את זו הגורסת שיש כאן עניין של איסור צער בעלי חיים. רצונך ליהנות מן הביצים או האפרוחים? דאג שהאם לא תראה איך אתה לוקח את ביציה או את אפרוחיה.

אך כל מי שמצוי מעט באורחות חייהן של הציפורים יקשה מיד – מדוע מדברת התורה בלשון נקבה? והרי כבר ראינו כי אצל ציפורים שונות גם הזכר משתתף בדגירה, וכי לו לא ייגרם צער אם ניקח את אפרוחיו מתחת כנפיו? אכן, מי שהקדיש ולו מעט זמן לצפייה בציפורים הדוגרות הבחין כי מדי פעם מחליף הזכר את הנקבה בדגירה, כדי שזו תוכל לאגור כוח ולאכול. התשובה היא שכמו בעניינים שונים – גם פה האמת מצויה איפה שהוא באמצע. מעבר לכך שהנקבה היא זו שהטילה את הביצים, בדרך כלל היא גם זו שדוגרת עליהן, והזכר רק מחליף אותה לפרקי זמן קצרים. לכן מדברת התורה על הָאֵם ה"רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים". אמרנו בדרך כלל מפני שישנם גם יוצאים מן הכלל.

חז"ל (חולין קמ, ב) נחלקו בשאלה האם נהיה חייבים במצוות שילוח הקן אם יהיה זה זכר שדוגר, ומסקנתם ש"זכר פטור מלשלח". ומיד ממשיכה הגמרא ושואלת ומה בדבר קורא זכר? ועונה: "רבי אלעזר מחייב וחכמים פוטרין". מדוע? במה שונה הקורא? אין כאן המקום להיכנס לשאלה מי הוא הקורא, רק נאמר כי על פי כמה מן המפרשים מדובר בעוף המכונה היום בשם חוגלת הסלעים (Rock Partridge). הרמב“ם בפירושו למשנה שם אומר: “וקורא, שם אלחג'ל, ומין זה דוגרים ממנו הזכרים כדרך שדוגרות הנקבות, ולפיכך נחלקו בקורא זכר דוקא אם נמצא דוגר, אבל הזכר של שאר המינים דברי הכל שהוא פטור. והלכה כחכמים".

מסתבר כי אצל החוגלות מתרחש דבר יוצא דופן – הנקבה מטילה תטולה ראשונה, ועליה דוגר הזכר עד לעזיבת האפרוחים את הקן, ואחר כך היא מטילה תטולה שניה, ועליה היא דוגרת. פועל יוצא מכך הוא שהזכר דוגר דגירה מלאה, בדיוק כמו הנקבה, ובדיוק כמו שכתב הרמב"ם. נו, איפה כל העיתונאים? מדוע הם לא מבקשים לראיין אותי?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' אלול תשע"ג, 16.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 באוגוסט 2013, ב-גיליון כי תצא תשע"ג - 836 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: