מה טוב בשבילי? | יאיר שלג

"המסורתיים החדשים" הם כנראה קצת פחות חדשים וקצת יותר אידיאולוגיים ממה שנראה. הקושי שלהם להתחייב למגבלות הוא מאפיין מטריד ביותר של העידן הנוכחי

סערה חדשה במחנה הדתי־לאומי נחשפה: תופעת "המסורתיים החדשים" – צעירים דתיים לכאורה שמחליטים בעצמם על מה ישמרו בשבת: קידוש ותפילה כן, הימנעות משימוש בסמארטפון ו/או במחשב – לא. וכבר עובר הקול מקצה המגזר הדתי ועד קצהו: איפה טעינו? האם הפכנו פתוחים וסובלניים מדי?

באופן מקרי, חשיפת התופעה פורסמה בעיתוי רגיש במיוחד – בשבוע שבו התקיימו הבחירות לרבנים הראשיים – ובכך העצימה עוד יותר את מגמת הקיטוב, ואולי אף הפיצול, בין המחנות בציונות הדתית: הדתיים הליברלים זועמים על החרד"לים על שתרמו לטרפוד בחירתו של הרב דוד סתיו, ואילו לחרד"לים יש לכאורה נימוק טוב לבדלנותם ולהתקרבותם לחרדים: תראו כמה מסוכנת התפיסה הפתוחה ולאילו תהומות היא עלולה להגיע.

אל השאלה החינוכית שעוררה התופעה החדשה כבר הספיקו להתווסף שני דיונים סוציולוגיים מלומדים: האחד – מה בין "המסורתיים החדשים" ל"דתיים לייט" הוותיקים יותר (אלה שפעם – בעידן שלא שמע על המכבסה הפופולרית בעיר, מכבסת המילים – נקראו פשוט "חפיפניקים")? השני – מה בין "המסורתיים החדשים", רובם כנראה ממוצא אשכנזי, ל"מסורתיים הישנים", הבאים ברובם ממוצא מזרחי?

נדמה שלכל השאלות תשובה משותפת: קודם כול, ברמה מסוימת הזרם המרכזי של הציונות הדתית היה לאורך שנים ארוכות בעל אופי מסורתי – כמובן, מבלי שהגדיר כך את עצמו. רוב בני המגזר הסרוג אף פעם לא טרחו לבדוק בקריטריונים הלכתיים מדוקדקים פעולות מרכזיות של חייהם, כמו למשל אופי תרבות הפנאי שלהם – טיב הסרטים, העיתונים, תוכניות הטלוויזיה והספרים שהם צורכים. עד להופעת החרד"לות, רוב בני המגזר גם מיעטו לבחון בקריטריונים הלכתיים את אופי יחסיהם עם בני המין השני ואת גדרי הצניעות בכלל – נורמות הלבוש; מתי ולמי לוחצים יד; מתי שומעים קול אישה, ואפילו מתי ועם מי מתנשקים. נכון הוא שיש פוסקים המקלים בכמה מהתחומים האלה, אבל הנורמות שעיצבו לעצמם רוב בני הציונות הדתית היו פרי הכרעה עצמית, ולא פרי עיון מדוקדק בדברי אותם פוסקים.

במידה רבה ניתן לתאר את המהפכה החרד"לית בציונות הדתית כניסיון "לסגור את הפער" בין הדגל האידיאולוגי וההתנהגות בפועל: הדגל האידיאולוגי הפורמלי אמר – נאמנות להלכה כאחרון החרדים, כאשר רק ההשקפה הלאומית־ציונית אמורה להבדיל "בינינו לבינם"; והחרד"לים ביקשו לפרוע את השטר הזה. כך שבמידה רבה, החידוש הנוכחי אינו חידוש מהותי, אלא רק "כניסתה" של המסורתיות הוותיקה של "הסרוגים" גם לתחום הרגיש של נורמות ההתנהגות בשבת.

איור: אורית אמתי

איור: אורית אמתי

כן. אידיאולוגיה

בניגוד לקולות רבים שנשמעו בשבועיים האחרונים, לדעתי "המסורתיות החדשה" היא דווקא תופעה יותר אידיאולוגית גם מהמסורתיות הישנה וגם מה"דתיים לייט". אדרבה, עצם הכינוי "דתיים לייט" הולם יותר את המסורתיות הישנה מאשר את זו החדשה. שהרי המסורתיות הישנה מתאפיינת בזהות אורתודוקסית דה־יורה ובזהות חפיפניקית בפועל. מדובר באנשים הטוענים להזדהות מלאה עם התפיסה האורתודוקסית – רגלם לא תדרוך בבית כנסת שאינו אורתודוקסי ורבים מהם אף ירדפו בחמת זעם ביטויים של פמיניזם דתי דוגמת "נשות הכותל". אם בכל זאת אינם מקיימים את כל מצוות ההלכה האורתודוקסית, הרי זה מתוך הודאה בחולשה, כניעה ליצר ולפיתויים וכדומה.

לעומתם, "המסורתיים החדשים" מבטאים בבירור מוקד זהות חלופי: מבלי שיאמרו זאת במפורש, ברור שגם המצוות שהם כן מקיימים לא נובעות מתוך תפיסה אורתודוקסית של קבלת עול מצוות וכל מה שנמסר למשה בסיני, אלא מתוך בחירה עצמית של הזדהות עם אותן מצוות, אם מהיותן בגדר מסורת יהודית ואם מהיותן "יפות כשלעצמן" בעיניהם. יחסם להלכה אינו מתחיל ממחויבות בסיסית כוללת אלא מהכרעה אישית – אילו מצוות ירצו לקיים ואילו לא. אפשר לראות בהם את היפוכם האידיאולוגי של החרד"לים. כשם שאלה רצו לבטל את הפער בין הדגל האידיאולוגי לזהות בפועל על־ידי התאמת הזהות לדגל הרשמי, פועלים "המסורתיים החדשים" לביטולו של אותו פער באמצעי הפוך: התאמת הדגל האידיאולוגי לזהות שבפועל, וממילא יצירתו של דגל אידיאולוגי חדש.

כמובן, זו אידיאולוגיה מסוג חדש לא רק בתכניה אלא גם במהותה, אידיאולוגיה התואמת את העידן הפוסט־אידיאולוגי (המכונה לעתים גם "פוסט־מודרני"), וממילא הכינוי "תפיסת עולם" יתאים לה יותר. בעידן האידיאולוגי היינו רגילים לתפיסות עולם – דתיות וחילוניות גם יחד – המבקשות לכפוף את האדם לתפיסה דוגמטית חיצונית המבקשת לומר לו, מבחינה רעיונית ומעשית גם יחד, "מה טוב בשבילו". בעידן החדש ציר הזהות אינו עוד אידיאולוגיה חיצונית הכפויה על האדם, אלא צרכיו ורצונותיו של האדם עצמו, שמימושם מועלה לדרגת אידיאולוגיה. ואם בצרכיו ורצונותיו של האדם מדובר, רק טבעי הוא שיהיו בהם גם צרכים ורצונות בעלי אופי רליגיוזי־דתי, לצד צרכים בעלי אופי חילוני־חופשי. דתיים המתלהבים מח"כ רות קלדרון המלמדת תלמוד על במת הכנסת ומרנסנס היהדות החילונית באופן כללי צריכים אפוא להיות מוכנים לקבל גם את העובדה שחלק מחבריהם הדתיים מבלים בפאב. וכמובן גם להיפך: חילונים המתלהבים מדתיים שיושבים איתם יחד בפאב צריכים להיות מוכנים גם לקבל את "ההתחזקות" של חלק מחבריהם החילונים. אלה שני צדדים של אותו מטבע ושל אותו עידן.

העובדה שהאידיאולוגיות הדוגמטיות הישנות מוחלפות בזהות ערכית רבגונית הינה צידו המבורך של העידן הפוסט־אידיאולוגי, משום שיש בזהות רבגונית זו יותר קשב ויותר היענות לצרכיו המגוונים של האדם. הנקודה הבעייתית, המודגמת היטב גם בסיפור "המסורתיים החדשים", היא לא עצם "הערבוב" הערכי, אלא האופי הניו־אייג'י שלו; אופי שמחפש רק את הנקודות החיוביות בכל אחת מהזהויות, מה שהנפש "מתחברת" אליו, ולא מוכן להגביל את עצמו למגבלות הנובעות מאותם ערכים.

מה אומרים למעשה המסורתיים החדשים? שבת בשבילנו היא הצוותא המשפחתית, אולי גם ההתעלות הרוחנית; בזה אנחנו מוכנים לדבוק. אבל ברגע שהיא "מתחילה להעיק" היא כבר לא בשבילנו. מכאן קצרה הדרך גם לכתיבה בשבת, להפעלת כלל המכשירים החשמליים, עד שבסופו של דבר יישאר מן השבת, במקרה הטוב, המרכיב של סעודת ליל שבת המשפחתית־חגיגית. זו מסורתיות המעוניינת ביופי ובקדושה של השבת, אבל מסתמנת (המסרונים הם כנראה רק ההתחלה) כמי שמסרבת לקבל את ההגבלות הנובעות ממנה, מבלי להבין (או לקבל) את הזיקה העמוקה בין הקדושה לבין המגבלות. במילים פשוטות: הבעיה העיקרית איננה עצם הסימוס בשבת, אלא תפיסת העומק הנחשפת בו.

למען  הדורות הבאים

היכולת להתחייב, היכולת לקבל אחריות, ובעיקר הנכונות לשים על עצמך מגבלות (מעבר לעצם המחויבות שלא לפגוע בזולת ואף מעבר למה שהחוק, ובעיקר הפחד מעונשו, מחייבים), הן אכן לב הבעיה של דורנו. ובנקודה הזו, "המסורתיים החדשים" צריכים לעניין מאוד (וגם להטריד) לא רק את המגזר הדתי אלא גם את העולם החילוני, באשר הם מהווים נדבך של תופעה חברתית רחבה המקיפה את בני כל המגזרים.

זו שאלה הנוגעת עד לשורשי הקיום האנושי: מה תכליתם של חיינו? האם יש בהם רק ממד של הנאה, פיזית ואפילו רוחנית, כאן ועכשיו, כשכל הדאגה היא רק לא לפגוע מיידית ובאופן ישיר באנשים אחרים – או שמוטלת עלינו גם אחריות לדורות הבאים, ומתוך האחריות הזו מוטלת עלינו גם החובה להיות מוכנים למגוון של הגבלות כדי להבטיח את עצם הקיום, וגם את יכולת ההנאה והקדושה, של הדורות הבאים?

בנקודה המכרעת הזו, העולם של המורכבות הערכית, שהוא בסך הכול מבורך במהותו, צריך להיות מוכן גם לקחת על עצמו מגבלות ואחריות, ואפילו נכונות לצאת לקרב, אחרת יפסיד במערכה מול שני הקטבים האורבים לפתחו (כלומר, לפתחנו): מצד אחד, הפן האפל של העידן הפוסט־אידיאולוגי, הלא הוא הניהיליזם הפוסט־מודרני; הדקדנס המתחפש לפילוסופיה המבקשת לשכנע אותנו ש"ממילא אין אמת", ועל כן אין מוסר ואין צורך בשום מחויבות (מעניין אם הפילוסוף הפוסט־מודרני אומר זאת גם לילדיו בבית, או רק למעריציו השוטים באוניברסיטה). ומצד שני, מהפכת הנגד הפונדמנטליסטית, זו שמול הניוון הפוסט־מודרני מציעה בפני הציבור המחפש עוגנים ערכיים את מרכולתה ההפוכה: מחויבות מוחלטת, ללא פשרות, לציוויי הדת, בטענה הניצחת שאם מובילי הערכים האנושיים עצמם מודים כעת שאין בהם ממש, ממילא מתבקשת חזרה אל הערכים העל־אנושיים, הדתיים, הנצחיים.

הניאו־מודרניזם המתבטא במעבר מאידיאולוגיות גדולות ודוגמטיות לדיאלוג מאוזן בין ערכים שונים, אפילו מנוגדים, הוא תופעה מבורכת. אבל כדי שיוכל לעמוד במערכה מול שני הקטבים האלה נדרשות מחויבות, אחריות, והיכולת לומר "לא" ולקבל על עצמך מגבלות הנובעות מאותה מחויבות. אולם מחויבות (דתית ותרבותית) מן הסוג שהיה קיים בדורות הקודמים, הדוגמטיים, שקיימו תרבות של איסורים העומדים כשלעצמם, אפילו בשם שמים, לא תעבוד עוד. דרושות הבנה אנושית וקבלה אנושית של מה שעומד מאחוריהם. הסיכוי לקבלת ההגבלות והאיסורים בדורנו על ידי "המסורתיים החדשים", שכאמור אינם מוכנים להתחייב להם מעצם היותם חלק מהתורה וההלכה המסורה בידינו, יהיה רק אם הם יובנו בהיגיון אנושי.

לתרגם את היהדות

אתגר "המסורתיים החדשים" מזמן אפוא שתי תגובות שונות: התגובה האינסטינקטיבית, הצפויה אבל שגויה, תהיה לנסות ולחזק עוד יותר את המערכת הדתית המחויבת למצוות מצד עצמן ומקורן האלוהי. זו תגובה שצפויה לחזק חלק מסוים מהציבור הדתי, אבל לאורך זמן תשאיר רבים וטובים ללא כל הזדהות עם היהדות, כפי שכבר קרה בעבר. התגובה המתבקשת, אם כי היא פחות צפויה ואינסטינקטיבית, צריכה לנסות ולתרגם את עולם ההלכה למונחים תרבותיים־אנושיים, גם ברמה העקרונית וגם ברמה הנקודתית.

ברמה העקרונית – בהצבעה על החשיבות של עצם הנכונות לקחת על עצמנו מגבלות, מצוות “לא תעשה“ ולא רק ערכים פוזיטיביים; “לסור מרע“ ולא רק “לעשות טוב“. ברמה הנקודתית – בהצבעה על הקשר שבין ערכיה הפוזיטיביים של השבת לבין המגבלות הבסיסיות הכרוכות בה. מכלל הן נשמע את הלאו. תרגום כזה אכן לא ישאיר על כנו את כל עולם ההלכה ומגבלותיו הקיימות, אבל יש בו פוטנציאל לשמור לפחות על המרכזיות שבהן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' אלול תשע"ג, 9.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 באוגוסט 2013, ב-גיליון שופטים תשע"ג - 835, פולמוס 'המסורתיים החדשים' ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אני מסכים חלקית עם כותב המאמר , ולמרות זאת תורה כזו שמרכזה הוא "האדם" והאנושיות בלבד , איננה תורה.
    תורת אמת נובעית מרוחניות יהודית , מחיבור אמיתי ועמוק אל האל , אל ההויה , ולא רק מאוסף מעשים.

    נקודת השבר של היהדות העכשוית – היא יהדות המורכבת רק מאוסף מעשים מייגעים וטרחניים ה"מונחתים מלמעלה" ללא טעם וללא ריח.
    אך גם יהדות המורכבת רק מ"רצונותי" ורק ממה שנראה לי נחמד , היא בסופו של דבר יהדות ללא טעם וללא ריח.

    אלו שני קצוות המבטאים את אותה בעיה – ניתוק מהחוויה האלוהית ומדבר ה'. ממילא מעשים הנובעים מכך הינם חסרי תוכן רוחני אמיתי.
    אך עם השיבה אל הנבואה ולדבר ה' , השיבה אל החוויה האלוהית ממנה נובעת התורה , ממילא יתגלה מהם המעשים בהם ה' חפץ , ובמה הוא איננו חפץ.

    המעשים הם כצמחים , והנביעה האלוהית בתוכם משקה אותם.
    המצב הנוכחי הוא מצב של "יובש" – אנשים מרגישים כי פשוט אין קשר בין אלוהים לבין המעשים אותם הם נדרשים לעשות בשמו.
    הפתרון של "לעשות רק מה שנראה לי אנושי ונחמד" , איננו פותר את הבעיה , כי עדיין "אין אלהים" במעשים הללו.
    לכן הפתרון האמיתי היחיד הוא להשיב את הנביעה ! למצוא שוב את אלוהים ואת החוויה האלוהית , וזה ישקה את המעשים במיים חיים. אז גם נראה בדיוק במה ה' חפץ.
    "ומעיין מבית ה' יוצא והשקה את נחל השיטים".

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: