נפילות טובות מאוד | כרמיאל כהן

היצרים והתאוות המיניות נתפסים כשליליים והעברות בתחומים אלה מובילות לייאוש. ספרו של הרב שיינפלד מבקש לתקן מצב נפשי נפוץ זה ולהציע תקווה ודרכי התמודדות

539היצר הלב והאדם

התמודדות רוחנית ועצות למעשה

אלי שיינפלד

ספריית בית אל, תשע"ב, 192 עמ'

"שמירת הברית" ו"שמירת העיניים" נתפסים כנושאים בעלי פנים זעופות. מבחינה הלכתית הכול לכאורה אסור, ואם האדם נכשל (והסיכויים הם גבוהים) – רף אפשרות התיקון מתחיל בגלגולי שלג ותעניות, ואחריתו מי ישורנו. מבחינה מחשבתית, יכול אדם להתמלא בחיל ורעדה מקריאת הפגמים שהוא פוגם בכל העולמות, אבל ספק אם הרגשה זו תועיל לו ברגע האמת.

בהקשר זה מרענן היה לקרוא על נושאים אלו בספרו של הרב אלי שיינפלד "היצר הלב והאדם". חן של אופטימיות ואמונה בכוחו של האדם שוזר את הספר מתחילתו ועד סופו. כתיבתו של שיינפלד מלבבת וזורמת, ודבריו ורעיונותיו יכולים להיקרא בנקל הן על ידי בני נוער והן על ידי מבוגרים.

ארבעה שערים לו לספר: עוצמת יצר העריות ותפקידו, שלושת השומרים (הברית, העיניים ונגיעה), צרור עצות מעשיות והצנע לכת (צניעות ואינטרנט). השער הראשון הוא הארוך והיסודי ביותר בספר. היקפו הוא למעלה ממחצית הספר, ובו תתי הנושאים: יצר לב האדם, מדוע חזק כל כך יצר העריות, גאולת הגוף, לכול זמן ועת, ניסיונות, בכל מקום ובכל זמן ואין ייאוש בעולם כלל.

שיינפלד פותח בשלילת המחשבה הרווחת שיצרים ותאוות הם שליליים. לדעתו, "נהפוך הוא, יצרים ותאוות מלמדים על עוצמות חיים גדולות" (עמ' 19). הכול תלוי – כדברי הרש"ר הירש (בראשית ד, ז) – "בדרך הניצול המוסרי". את המנוול (=יצר הרע) יש למשוך לבית המדרש (ראו קידושין ל, ב). ומה למנוול ולבית המדרש? "מכוח לימוד התורה ידע האדם כיצד אפשר לעבוד את ה' בשיתוף כל היצרים. מהיצר תתפתח יצירה חיובית ומהמנוול יצאו חיים עדינים, חיים בריאים וחדשים" (עמ' 20). בכל מקרה, לדברי שיינפלד אין לדכא את יצריו של האדם כי לדיכוי היצר יש מחיר. "מאז שבטל יצרא דעבודה זרה נסתלק כוח החיים הרענן של יסוד האהבה הא־לוהית מן העולם" (הראי"ה קוק, אדר היקר). ביטול היצר מונע אמנם נזקים אך גם גורם לאובדן התועלת החיובית שכרוכה בו.

מחשבה רווחת נוספת ששולל שיינפלד היא שהתמודדויות עם יצר המין שייכות רק לאנשים "נמוכים" מבחינה רוחנית. שורה של סיפורי חכמים וביטויים אישיים של גדולי ישראל מלמדת "סוד גדול ונפלא" – "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, א) – יצר גדול יותר מעיד על עוצמות רוחניות גדולות יותר.

שלילת המחשבה שיצרים ותאוות הם שליליים         צילום אילוסטרציה: shutterstock

שלילת המחשבה שיצרים ותאוות הם שליליים צילום אילוסטרציה: shutterstock

רוחך סוערת

בהקשר הזה כדאי לצטט ממכתב תשובה של הרב הוטנר לתלמיד שכתב לו על קשייו:

רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם… התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה, מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בית השם". שלפי דמיונות של נער זה להיות שתול בבית השם פירושו הוא לשבת בשלות הנפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב… אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר־הטוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר הטוב… אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באזניך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות ומעשים טובים שלך הייתי אומר כי זהו מכתב טוב. עכשו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקבלתי מכתב טוב מאד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. (פחד יצחק, אגרות וכתבים, קכח).

דברים אלו נכללים בפרק "אין ייאוש בעולם כלל" בספרו של שיינפלד. לדעתי, פרק זה הוא מהחשובים שבספר כיוון שהוא נוגע בשורש האמיתי של החטא – הייאוש. ביטוי חד לכך שמעתי פעם בשיחה אקראית שבה שאל בחור אחד את חברו: "האם אתה חושב שאת יצר הרע מעניינים החטאים שלך?", שאל ומיד השיב: "לא מעניינים אותו בכלל החטאים שלך, מה שמעניין אותו הוא היום שאחרי החטא…". הייאוש הוא הניצחון של יצר הרע. "לו האמין האדם שלא יוכל לתקן זה המעוות לעולם היה מתמיד על טעותו, ואפשר שהיה מוסיף במריו, אחר שלא נשארה לו תחבולה" (מורה הנבוכים ג, לו).

לדברי שיינפלד אחת הטעויות שמביאות את האדם לידי ייאוש היא המחשבה שאין ערך למאמץ ולהשקעה שהאדם השקיע אם בסופו של דבר הוא ייכשל, המאמץ אינו כדאי ועדיף להרים ידיים ולהיכנע מראש. כנגד מחשבה זו הוא מצטט דברים נאים מאוד שכתב האדמו"ר מסלונים:

העיקר שלא להיכנע אפילו אם כבר עברו כמה פעמים שקיבל על עצמו ולוחם בכל כוחותיו ואינו רואה סימן ברכה, שהיצר הרע בוער בו כמו אש ומכשילו פעם אחר פעם, ואמרו רבותינו הקדושים שעליו נאמר: "ואראך מתבוססת בדמיך", כמו מי שנפצע במלחמה ומכל הצדדים שותת הימנו דם, ואם אינו נכנע לאויב אז אומר לך בדמייך חיי, יש מזה נחת רוח להקב"ה יותר מכל העבדות של מלאכים ושרפים. דווקא מתוך מצב כזה יכול חייל לעלות לדרגה גבוהה, כשלמרות שנפצע ממשיך ללחום מה שאין כן בימי שלום הרי זה דבר נדיר שיעלה בדרגה. (שיחות ומאמרים לתקופת שובבי"ם)

ספרו של שיינפלד גדוש במקורות מעניינים ומגוונים מימות חז“ל ועד ימינו, והם נבנים לכלל השקפת עולם מגובשת. גם ניסיונו רב השנים בחינוך בני נוער ניכר מבין השיטין. ספר מומלץ מאוד לעוסקים בתחום רגיש זה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ג, 2.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 באוגוסט 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון ראה תשע"ג - 834, יהדות ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מאמר ביקורת ארוך על עוד ספר מיותר ומזיק, שתחילתו בכוונות טובות וסופו בהתעללות בקטינים חסרי ישע. למה לומר לבני נוער שהם חוטאים? הם חוטאים? בערייות? אז הם מאוננים. הם גם אוכלים וגם נושמים. הוצאת זרע כן, אבל לבטלה? הרי זה צורך גופני ונפשי חיוני כאוויר לנשימה!

    מי שמפמפם לנערים שישמרו על העיניים, סופו שגורם להם שלא יצליחו לשמור על הידיים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: