מר בחור | יעקב עציון

מקור בתרגום

במחברת שפרסם בשנת תרפ"ח (1928) ועד הלשון העברית, המוסד שקדם לאקדמיה ללשון העברית, הובאה רשימה של ברכות ומילות נימוס המקובלות בעברית. כיצד ראוי לברך את מי שסועד סעודתו? "בתיאבון" כמובן, וגם "לשובע". ומה עונה המתברך? "יסב מר!", היינו יבוא אדוני ויתיישב לצדי. בדומה, בימים הנוראים מברך אדם את חברו "כתיבה וחתימה טובה", והמענה המומלץ הוא "וכן למר!".

מקור המענה "וכן למר" הוא בסיפור תלמודי על האמורא רב, המובא במסכת מגילה. פעם, מסופר, בא רב הונא בפני רבו, רב, ובמקום חגורה כרוכות היו מותניו בגומי פשוט. לשאלת רב "מאי האי" ענה לו רב הונא שנזדקק לכסף לקניית יין לקידוש, ומִשכן את חגורתו. 'תזכה להיות מעוטף בבגדי משי', בירכו רב בתגובה. כעבור זמן שמע רב כי ברכתו התקיימה בשלמות, והקפיד על רב הונא: מדוע לא ענית לברכתי "וכן למר", וכך הייתה הברכה חלה גם עליי?

המילה מר רגילה למדי בעברית שלנו, אך מוצאה בארמית. באונקלוס ובתרגום יונתן, המילה "מָרֵא" מתרגמת את המילים "בעל" או "אדון". כך, יוסף בעל החלומות הוא "מרי חלמיא", ושמר "אדוני ההר שומרון" הוא "מריה דטורא שומרון".

בפרשת עקב, נוקט אונקלוס דרך מעניינת בתרגומו את הביטוי שבו מכנה משה את ה': "אלוהי האלוהים ואדוני האדונים". בעוד התורה מכנה את ה' בתואר השמור גם לאחרים, אלא שה' מתנשא מעליהם והוא אלוהיהם של שאר אלוהים ואדוניהם של שאר אדונים, אונקלוס אינו מוכן לכנות את ה' בתואר השמור גם לזולתו, ולכן הביטוי מיתרגם אצלו "אלה דינין ומרא מלכין". חצי מהביטוי נמצא לו לאונקלוס מן המוכן בלשון ספר דניאל "מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין" (הדברים אמורים בפי נבוכדנצר לדניאל), ואונקלוס עצמו התקדם צעד נוסף ופירש את האלוהים שבפסוק במובן דיינים, כפי שהוא נוקט גם במקומות אחרים בתורה. אגב, נראה שבשל הפסוק מדניאל נקט כאן אונקלוס צורות לא מיודעות, ולא תרגם "אלה דיניָא ומרא מלכיָא" בהתאם לצורות המיודעות שבמקרא.

המילה מר חלחלה מן הארמית לעברית במשך השנים, וכיום היא רגילה בלשון הרשמית ("לכבוד מר כהן" וכדומה), כנראה גם בשל הדמיון לקידומת הלועזית Mr. (קיצור של mister – גלגול של המילה master שעניינה “ראש, מנהיג“).

נחתום בשתי הערות אגב: רבים נוקטים כיום את הצירופים “אבי מורי“ או “אדוננו מורנו ורבנו“, ומבינים שהכוונה היא למורה הוראה – אך יסוד הביטויים הללו הוא ב“מר“ הארמי ולא ב“מורה“. “אבי מורי“ הוא בעצם “אבי מרי“ שפירושו “אדוני אבי“. כיוון שהקמץ בצורה “מרי“ נהגה כתנועת o (כ“מורי“ בקהילות תימן) היא הובנה מלשון הוראה, אך יסודה כאמור בלשון אדנות ושררה. הוא הדין ב“מורנו ורבנו“, שבמקורו הוא מקביל ל“מרנן ורבנן“ ואין כאן קשר להוראה.

הערה שנייה: ידוע ומקובל הכינוי לה‘ “מלך מלכי המלכים“ (למשל במשנת אבות: “לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא“). מדוע שילשו חכמינו וכינו “מלך מלכי המלכים“, ולא הסתפקו בכפל כלשון הפסוק “אלוהי האלוהים ואדוני האדונים“? נראה שהתשובה נעוצה בכך שהכינוי “מלך מלכים“ כבר מופיע במקראות ביחס לנבוכדנאצר מלך בבל (יחזקאל כו: “הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים“; וכן הוא בדברי דניאל אל המלך: “אנת מלכא, מלך מלכיא“). כיוון שכך, הוסיפו חכמינו וכינו את ריבונו של עולם “מלך מלכי המלכים“, להודיע שהוא הממליך מלכים ולו המלוכה.

בקטע הבא טמונה מילה שיסודה בארמית, ושורשה מתועד בתרגום לפרשת ראה. מצאתם? שלחו נא דוא“ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

על הכוננות הגבוהה מעידים התרגולים היומיים של הלוחמים בשטח המוצב ומחוצה לו. רס"ן טרייבר מנסה להכין אותם לתרחישים האפשריים. ביציאה משער המוצב רימון הלם מופעל לעבר הכוח כתרגיל. בהמשך מתקיל טרייבר יחד עם לוחם נוסף את הכוח ומפעיל לעברם מטען דמה. בשלב שלאחר מכן הוא מסביר להם מה עליהם לשפר. 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ג, 2.8.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-2 באוגוסט 2013,ב-גיליון ראה תשע"ג - 834, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: