וְדִישֹׁן | רפאל מלכא

שיח השדה

אל פארק "עמק התכלת" במבואותיה הצפוניים של העיר צפת הובאו בעלי חיים, כדי שישמשו ספארי זוטא, להנאת המטיילים. באחד הימים, בעודי עסוק בהכנת המצלמה לצילום, תוך שאני מתקרב אל דישון זכר, החליט הלה להודיעני כי קרבה זו שכפיתי עליו אינה לרוחו, ופתח בדהרה לעברי כשהוא משפיל ראשו, להיטיב לנעוץ בי את קרניו הענקיות. למזלי, בבהלה שאחזתני צעדתי לאחור ונתקלו רגליי באבנים ונפלתי, והדבר הבהיל את הדישון הנרגז וגרם לו לשנות את תוכניותיו. אמנם גם מן הנפילה יצאתי בשן ועין, אך לפחות מן הקרניים שמרני היושב במרומים.

צילום: האנס הילוויט

צילום: האנס הילוויט

הפעם היחידה בכל המקרא כולו שבו מופיע השם דישון כשם בעל חיים היא בפרשתנו, בין בעלי החיים הטהורים (דברים יד, ד־ה): "זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר". כמו בכל דבר במקרא, גם זיהויו של הדישון איננו דבר פשוט. אמנם נתקבל בינינו השם דישון לאנטילופה (Addax nasomaculatus) ממשפחת הפריים, שקרניה הארוכות (כמטר ויותר) דמויות נבל, אך העניין עדיין טעון בירור.

כנגד דעתם של זואולוגים רבים (אהרוני, בודנהיימר, פליקס) כי ה־Addax  הוא הדישון, מתעקש מנחם דור כי מין זה לא חי מעולם בארץ, ואין לזהותו עם הדישון המקראי. לדעתו הזיהוי הנכון הוא Oryx leucoryx, המוכר לנו בשם “ראם ערבי“ – אנטילופה יפהפייה לבנת גוף ובעלת קרניים ישרות וחדות, שחיה בעבר במדבריות חצי האי ערב וצפונה אל מדבריות ירדן, סוריה וסיני. דור גם מעיר, ובצדק, כי הפעמים האחרות שבהן נזכר השם דישון במקרא הן בשמות שנתן שעיר לבנו (דִישָׁן) ובנו לנכדו (בראשית לו, כא): “וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן; אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם“. בני שעיר שחיו באדום הכירו את הדישון היפהפה והמרשים וקראו לבניהם בשמו.

הראם, או מוטב לומר הדישון, הוא צמחוני, הניזון מפקעות ובצלים שהוא מוציא בפרסותיו הרחבות, מה שנתן לו את שמו – דישון מלשון דש (כמו “דש בעקביו“). בכמה מקומות בעולם, וכן גם בחי בר ביטבתה, הוקמו גרעיני רבייה כדי שאפשר יהיה להשיב בעל חיים יפהפה זה לטבע. לנו יש עניין מיוחד בכך, כדי שנוכל להראותו לילדינו וללמדם כי זה הדישון שעליו למדו בתורה. החי בר ביטבתה מאוכלס גם בעדר של Addax, שקיבל בלא זכות את השם דישון, אולי משום שלא רצו מפתחי הפרויקט להכריע במחלוקות על אודות זיהוין של חיות התנ“ך. אף אני איני מביא את הדברים ככזה ראה וקדש, אלא משום שמצאתי טעם רב בהצעתו של מנחם דור.

כשהסתלק ממני זה המתקרא דישון קמתי, ואחרי שאמדתי את גודל הנזק התקרבתי שוב אליו, והפעם זכיתי להנציחו במצלמתי. הבעיה היחידה הייתה שלא ידעתי מה עליי לכתוב כשם הקובץ.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ג, 2.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 באוגוסט 2013, ב-גיליון ראה תשע"ג - 834 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: