אברכי הפייסבוק | יעלי נגיד מזרחי

פרויקט "דוסים" מורכב משישים מתנדבים ומתנדבות חרדים המגובים בהיתר רבני, ומבקשים לעצור את ההסתה הציבורית נגד החברה החרדי. כלב השמירה 
של החברה המושמצת בישראל

בתשעה  ביולי, 8:17. הודעה בקבוצה הסגורה בפייסבוק "דוסים – קבוצת עבודה". הכותב: יאיר טיילור (שם בדוי). בגוף ההודעה: "הפרסום של אגד ביתד נאמן". בתמונה מופיעה מודעה מטעם אגד שהופיעה באותו בוקר בעיתון חרדי. בהודעה מבקשת החברה לשלם על הנסיעה באוטובוס, "כמו על צעצוע בחנות". ראובן שטיין (שם בדוי) רואה את ההודעה כשהוא מפזר את הילדים במסגרות, ובתגובה הוא כותב: "האם עלה במקביל קמפיין במגזר החילוני או שהם דווקא משלמים?". סמי שלמה (שם בדוי) בודק עם מובילי הקמפיין, התשובה מתקבלת: הקמפיין מיועד לציבור החרדי. שלמה מפרסם עוד הודעה, טיילור עושה לייק ובמקביל מסכם עם שטיין עם אילו עיתונאים הוא ידבר.

בתוך עשר דקות כל הפעילים יודעים מה קרה, מבינים מה זה אומר, וכולם מסכימים ביניהם שמדובר בפרסום מכפיש ומתחילים לפעול. שטיין מפיץ את הסיפור, ואחרי שעתיים כבר מגיעות התגובות הזועמות של אזרחים חרדים. למחרת עולות כתבות באתרי האינטרנט החרדיים, הסיפור מתפרסם באתר nrg ומשם ממשיך להתגלגל גם באתרי חדשות נוספים. תגובת חברת אגד בינתיים: חרדים הם משתמטי תשלום, לא מצטערים על הקמפיין.

10 ביולי, 23:42: התינוק צורח ותוך כדי נענוע לסמי מתחדד הקמפיין בראש. הוא מתחיל להכין מודעות תגובה לאגד, מלאות ביקורת וציניות. ב־5:12 עולה המודעה הראשונה, אחריה עוד כמה, והעניין רץ ברשת. כולם מדברים על זה, כולם מכירים את זה. אגד ממשיכה לטעון שהקמפיין מדויק ולא מוגזם.

14 ביולי, 3:08. מעלים הילוך. הקבוצה מחליטה לארגן יום חרם. פעילים, פליירים, עצומה רצה ברשת. “בדקתם את העניין מהזווית המשפטית? שלא יתבעו אותנו על לכלוך האוטובוסים וכו‘“. המטרה: להסיר את הקמפיין. העיתונאי החרדי יעקב אייכלר מגיש תלונה במשטרה נגד דובר אגד על אמירת לשון הרע, וכמה שעות לאחר מכן הדובר מפרסם הודעה על סיום הקמפיין. “חלק מהציבור החרדי חש אי נוחות לנוכח המהלך החיובי“. הקמפיין מוסָר, הפעילים מתרגשים: הצלחנו.

צילום: ראובן קטרו

צילום: ראובן קטרו

זוכרים אחרת

זו דוגמה מהתקופה האחרונה לפעילות של פרויקט "דוסים", שהוקם לפני קצת יותר משנה. הוא מורכב מכ־60 מתנדבים חרדים – נשים וגברים ששמו לעצמם למטרה לעצור את "ההסתה נגד הציבור החרדי" כלשונם.

רובם פועלים בשמות בדויים, ומזכירים מעט את קבוצת אנונימוס שפועלת באופן מחתרתי. "היתרון הגדול של אנונימוס בעיניי הוא זה שהם לא מזוהים", אומר שמואל דרילמן, מייסד הקבוצה. "כל אחד יכול להרים את הדגל שהם מניפים ולהשתמש בשמם לקידום המטרה המשותפת. אנחנו בהחלט פועלים בצורה שבה כל אחד משתמש בשם 'דוסים' ליישום הפעילות המבוזרת שלו. כמובן שבאג'נדה אנחנו לא דומים לאנונימוס, אלא רק בצורת הפעילות", הוא מדגיש. כמו אנונימוס, גם "דוסים" עושים פרובוקציות, ובדרך כלל הם לא נחמדים. אחד הכותבים הבולטים והבוטים הוא יאיר טיילור, שמסביר מדוע הוא בוחר לכתוב תחת שם עט. "זה לא הדבר שאני רוצה לרשום ברזומה שלי, זה לא האינפו החשוב ביותר עליי בגוגל, זה לא הדבר שבו אני מתפאר. זהו אילוץ. עיקר עיסוקי הוא בלימוד התורה כאברך. מעבר לכך, למרבה הצער, יש יותר חופש פעולה לפובליציסט חרדי במדינה חילונית לכתוב באנונימיות".

הפעילים מעידים שהעבודה היא סביב השעון, 24 שעות ביממה, כל הזמן, בכל מקום. שמואל דרילמן, מייסד הקבוצה, מספר כי המערכת פועלת בצורה מאוד מובנית: "יש לנו מעגל התומכים שלנו, שמדווחים לנו ברגע שיש אירוע". "אירוע" יכול להיות אמירה בוטה של ח"כ או עיתונאי, או לחלופין נתונים מוטים ולא נכונים שמתפרסמים על ידי ארגונים ועמותות. "הפעילים מנטרים את התקשורת, ובעזרת הוויראליות של הרשתות החברתיות המידע זורם כל הזמן. ברגע שקורה משהו, אנחנו נקבל עליו התראה מאוד מהר, לפעמים עוד לפני שהוא קורה. ברגע שאנחנו מקבלים את ההתראה הראשונית זה עולה לקבוצה, מעובד על ידי הפעילים, ואנחנו מחליטים איך לפעול. כל אחד פועל במישור שלו, משפטי, תקשורתי או ויראלי".

הפעילות המוכרת ביותר של הקבוצה הייתה ביום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל. מדי שנה בתקופת ימי הזיכרון והעצמאות עולה מחדש נושא החרדים והחגים הלאומיים במדינת ישראל. בערב יום השואה האחרון העניין שוב התפוצץ, לאחר שקבוצת חרדים התאספה בגן סאקר בירושלים וצלתה בשר על האש. הדבר פגע ברגשותיהם של רבים, וקולות כועסים נשמעו כלפי החברה החרדית כולה. בנוסף, מדי שנה בזמן הצפירה מגיעים צלמי עיתונות לכיכר המרכזית במאה שערים כדי לתפוס את התצלום השנתי של קבוצת החרדים הפרובוקטיביים.

"לכל אחד ברור שלחרדים יש לא פחות סבים שנרצחו בשואה מלחילונים, ואי אפשר להאשים אותם בזלזול בשואה, הם פשוט זוכרים אחרת", אומר סמי שלמה. "אחרי סיפור המנגל, החלטנו שהשנה חייבים לעשות משהו", אומר מאיר לבנון (שם בדוי). "אנחנו יודעים שבכל שנה באים צלמים לצלם את עשרת החרדים שמקבלים כסף, הולכים בזמן הצפירה וצועקים. כולם יודעים שזו הצגה, אבל עדיין אומרים שחרדים לא מכבדים את הצפירה. זו בדיחה ידועה שחוזרת על עצמה. השנה הפקנו שלט ענק באורך 7 מטר, שאף אחד לא יכול להתעלם ממנו, והיה כתוב עליו 'דוסים זוכרים אחרת. די להסתה'. דאגנו לשים את זה בכיכר. השנה אף אחד לא הוציא תמונה של האנשים האלה הולכים בלי השלט של דוסים, שמבקש וזועק שתהיה לנו זכות לזכור בדרך שלנו".

אורבים לכל מכפיש

הקבוצה נתפסת לעתים כגרילה לוחמנית, אך היום יותר מתמיד היא מסמלת את תחושותיו של הציבור החרדי. מדובר אולי בתקופה הכי קשה מבחינת ציבור זה מאז קום המדינה. התחושות הן של השתלחות חסרת רסן, פלישה לתחומים עקרוניים כמו חינוך וצניעות, ניסיון להשתלט על אורח החיים, ויותר מכול תחושה קשה של חוסר לגיטימציה. הם מכנים את הפעילות שלהם "הסברה נגד מסע דה לגיטימציה הרסני". הפעילים למעשה אורבים לכל ניסיון מצד אנשי תקשורת, פוליטיקאים, אנשי רוח או אזרחים פשוטים להשתלח בציבור החרדי ולהשמיץ אותו.

"ישבתי לפי שנה באיזשהו דיון שנערך בנושא חרדים", מספרת ציפי ירום, אחת הפעילות בקבוצה שמזדהה בשמה. "חגי אדמונד שניר, שמעורב בהרבה עסקים שבין חרדים לחילונים, אמר שם שלכל קהל בישראל יש מי שיגן עליו כקהל. על הערבים יש מי שמגן, על שמאלנים יש מי שיגן, על ימנים יש מי שיגן, אפילו על אנרכיסטים יש מי שיגן. אבל בחרדים לכולם מותר להיכנס". "פעם היה אפשר להגיד את זה גם כלפי הציבור הימני בישראל", מוסיף מאיר לבנון, "היה אפשר לכתוב הכול על המתנחלים. היום זה כבר לא פוליטיקלי קורקט".

באתר האינטרנט של פרויקט "דוסים" (dossim.co.il) מרכזים הפעילים כל התבטאות שמהווה מבחינתם השתלחות בציבור החרדי. יש שם ציטוטים של פוליטיקאים, ראשי ארגונים, אנשי ציבור, סופרים ועיתונאים. התבטאויות רבות גובלות בגזענות.

“החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שמהם ינקה הזוועה הנאצית־פשיסטית“, “עלוקות“, “אתם מחלה, אתם סרטן, צריך לעקור אתכם מהשורש“, “עצלנים“, “כמה חרדים נדרשים להכנת כמות סבון שתספיק כדי שהם סוף סוף יפסיקו להסריח בכל ימות השנה?“, “פרזיטים“, “אני מזהה דתיים לפי הריח שלהם… כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה“, “טפילים“. חלק מהציטוטים הם של אנשים מוכרים, המוזכרים בשמם באתר. חלק מהציטוטים שייכים לגולשים בפייסבוק וחלקם לטוקבקיסטים.

על פי היתר פרטני

אנשי הקבוצה רואים עצמם ככלב השמירה של החברה החרדית, ומבחינתם הם הצליחו לעשות מה שאף פוליטיקאי חרדי לא הצליח לפניהם. קחו לדוגמה את "הלינץ'" נגד החייל במאה שערים. החייל לא הוכה, אך קראו לעברו שמות גנאי. זה מעשה חמור בפני עצמו, אבל אלימות פיזית לא הייתה שם. אבי חן (שם בדוי), חייל חרדי, מספר שלאחר המקרה התחילו להתפרסם בקבוצות וואטסאפ בקרב חיילים הודעות על כוונה לחולל פרובוקציות במאה שערים: "מספר חיילים אמרו שהם יגיעו במדים אל מאה שערים כדי שיתקפו אותם וכך יוכלו להוציא גימלים. שמענו על זה עוד לפני שזה קרה, ומנענו את הפרובוקציה".

לפרויקט אין הרבה תורמים. חסיד עשיר מבלגיה, מספר תורמים פרטיים קטנים ובימים אלה מתנהל משא ומתן מול גורמים פרטיים נוספים המעוניינים להרים את קרנה של החברה החרדית. כל חברי הקבוצה פועלים בהתנדבות, וההוצאות הן בעיקר לתחזוקת האתר, ולהדפסת חומרי פרסום. כל חברי הקבוצה הם בעלי משפחות, חלקם אברכים וחלקם עובדים, ולרובם אין זמן לעסוק בפרויקט במהלך שעות היום. רוב השיחות בהרכב מלא מתנהלות בין חצות לעלות השחר. "אנחנו מביאים תכל'ס את מה שחרדי יאמר גם בתוך השטיבל כשהוא עצבני על ההסתה שהוא שמע עכשיו ברדיו", אומר אחד הפעילים.

האינטרנט לא כל כך מקובל בחברה החרדית, ודאי שלא פייסבוק. איך זה מסתדר, אברך ופייסבוק?

"אין קשר בין אברך לפייסבוק", אומר שמואל. "ברור שאנחנו לא ממליצים, וכל ההיתר שלנו הוא  בדיעבד. כלומר, אנשים שגם ככה נחשפים לאינטרנט, יכולים להצטרף. אנחנו לא מכניסים אנשים שלא היה להם פייסבוק לפני כן".

"כשאנחנו מדברים על מיינסטרים חרדי", אומר סמי, "אין ספק שחרדי שנמצא בפייסבוק חורג מגבולות המיינסטרים החרדי".

"זה כמו שמנסים להבין למה יש חרדים שעזבו את הכולל ונכנסו לשוק העבודה", אומר אבי,  "זה פרטני, אין מקשה אחת, כל אחד על פי הצרכים שלו, על פי סדרי העדיפויות שלו ועל פי ההחלטה המשותפת שלו, של משפחתו ושל הרב שלו".

רובכם הייתם עד לפני שנה וחצי אברכים במשרה מלאה, ועכשיו כבר לא. האם ההסברה החרדית חשובה יותר מלימוד תורה?

"כל אחד מתנהל על פי מה שהרב שלו אומר לו", מסביר שמואל. "יש אצלנו הרבה אברכים שמקדישים יום שלם ללימוד, ועוזרים לדוסים בשעות הפנאי. כל אחד משלב על פי היתר פרטני שהוא קיבל ממורה ההוראה שלו, על פי ההחלטה שלו ושל משפחתו".

אתם מגובים על ידי רבנים?

"ישבנו כבר בהתחלה עם רבנים מאוד בכירים במגזר החרדי ומומחים בתחום. התייעצנו איתם על דרכי הפעולה שלנו בפרויקט".

אילו רבנים התירו את הפעילות?

"אסור לנו להזכיר שמות, אבל אחת ההנחיות הראשונות שקיבלנו אז היא שאנחנו לא הולכים לייצג את דעת גדולי ישראל ולא את דעת התורה. אנחנו אנשים פרטיים, חרדים, שאכפת להם מהמגזר ואומרים את דעתם האישית. אנחנו לא קובעים האם ללכת לצבא או לא, מה נכון ומה לא. לכן אנחנו לא שמים בפרונט רבנים, כי אנחנו לא באים לייצג אותם. יותר מזה, כשישבנו עם הרבנים קיבלנו הנחיות מפורשות שהפרויקט לא צריך לעבוד עם רבנים, אלא צריך להיות יותר חברתי וויראלי".

נשים לא מפגרות

איך הכול התחיל?

"זה התחיל מצורך גדול מאוד. צעירים חרדים מהסוג שיושבים כאן דיברו על הקלות שבה אפשר להסית ולדבר נגד המגזר החרדי. דברים שהיו נקראים הסתה כלפי קהלים אחרים היו לגיטימיים כשנאמרו כלפי חרדים".

חברי הקבוצה הגיעו למסקנה שחסרה המון אינפורמציה על המגזר החרדי. "מישהו שלא מכירים אותו קל לפתח נגדו מחשבות אפלות", אומרת שיפי חריטן, פעילה בקבוצה. "החברה החרדית חיה בעולם משלה, בבדלנות. הדברים שכן מגיעים לתודעת הציבור דרך התקשורת הם ההפגנות במאה שערים על כבוד השבת, האמא המרעיבה והיריקות בבית שמש. למגזר הרחב אין דרך לדעת את האמת עלינו". שיפי כותבת טורים במסגרת הפרויקט ומכסה בעיקר את משבצת 'האישה החרדית'. "כתבתי מאמר על הוועדה שהקים היועץ המשפטי לממשלה בעניין 'הדרת הנשים החרדיות'. הוא לא כלל בדיון שלו אפילו אישה חרדית אחת. אני מבינה שזה נוח ומוכר לכתוב על הנשים החרדיות שזורקים אותן במושב האחורי של האוטובוס, אבל מה עם הנשים שרוצות לשבת במושב האחורי? אין לנו זכות לבקש את זה? למעשה באים ואומרים שהנשים החרדיות לא מבינות כלום, והחברה החילונית הנאורה צריכה לגאול אותן מההדרה".

במאמר שפרסמה חריטן בערוץ "nrg יהדות“ כתבה: “מאיפה העוז המתנשא הזה, לזלזל באינטליגנציה של ציבור נשים רחב ומשכיל? אתה טוען שלהדיר נשים זה שוביניזם? בוא נבחן אותך, גבר נאור ושוביניסט, שלוקח מאות אלפי נשים ומחליט עבורן שהן מסכנות שצריכות סיוע סוציאלי. באמת נראה לך שהנשים החרדיות הן אוכלוסייה מפגרת וחשוכה שצריכה אפוטרופוס?“.

“חוץ מזה היה חסר מידע אמין ברשת“, מוסיף סמי, “ואז כל אחד שהיה רוצה היה יכול להסית ולסלף בנתונים, מבלי שאף אחד יוכל לבקר אותו. לא היו מקורות מידע ולא הייתה נגישות למקורות מידע אמינים. דוסים נכנס לנישה הזאת, עם מדור שלם של נתונים ועובדות. כבר לא כל כך בקלות אפשר לשלוף נתונים מהשרוול בלי שום מקור“.

egged-(2)

מה זאת אומרת נתונים לא אמינים?

"דוגמה שמבליטה את הדבר הזה היא הקמפיין של מפלגת 'קדימה' במערכת הבחירות האחרונה. הקמפיין הציג כעובדה שאברך מקבל 3,400 שקל ולעומתו חייל מקבל סכום מזערי של 352 שקלים. הנתון הזה בבסיסו לא נכון. אברך לא מקבל 3,400 שקל. כשפנינו למפלגת קדימה לקבל פירוט של החישוב, הם לא ידעו להסביר לנו מה המקור של המספר הזה".

"הם בעצם לקחו את כל הסבסודים העקיפים ביותר שניתנים לאברכים, ועדיין הוסיפו לזה איזשהו סכום בשביל להגיע לסכום הסופי שהוצג בקמפיין. לעומת זאת בחישוב השכר של החייל הם לקחו נטו את המשכורת שהוא מקבל ביד. זה נעשה בצורה מגמתית באופן מובהק, אם היו בוחנים את שני מושאי הבדיקה באותם פרמטרים, היו מגיעים לסכומים שונים לגמרי".

לא תמיד נחמדים

אתם מתחילים להרגיש איזשהו שינוי?

"העובדה היא שכיום פונים אלינו מכל כלי התקשורת כמי שיכולים להגיב על נושאים חרדיים, זה מדבר בעד עצמו", עונה סמי. "עד עכשיו, עיתונאים לא היו מודעים לעניין".

הקבוצה התגבשה לאיטה לאחר שחלק מהחברים הכירו זה את זה ממסגרות אחרות שמנסות לגשר בין חרדים לחילונים. סמי שלמה מספר כי התעקש לאורך תקופה ארוכה לא להצטרף לקבוצה בגלל ביקורת פנים חרדית. "יום אחד משהו נורא עצבן אותי. כתבתי מאמר ושלחתי אותו ליאיר, והוא מיהר להכניס אותי לקבוצה. יאיר אמר לי משפט שמלווה אותי מאז: 'יש אלו שמעבירים ביקורת ויש אלו שעושים'. הבנתי שהעשייה הזו חשובה יותר מדברים אחרים".

אחת הסיסמאות של קבוצת "לאטמה" היא "למה שתתעצבן לבד?". חברי הפרויקט אומרים שהמשפט מבטא גם את תחושותיהם – “עד היום התעצבנו לבד, בואו נתעצבן ביחד“. מנהלי דף הפייסבוק של ‘דוסים‘ מספרים כי שיעור גבוה מהמשתמשים שסימנו “לייק“ בדף הסירו אותו לאחר זמן מה, ושלחו הודעה שזועמת על הקיצוניות של התכנים.

“המון אנשים מצטרפים כי הם רואים כתבה אחת נחמדה וחושבים שמדובר בעוד מישהו שבא להתייפייף, ולומר בואו נעשה שלום בעם“, מספר שמואל, “אבל אנחנו אומרים את האמת בפנים, אנחנו לא מנסים להיות נחמדים. כרגע יש לנו בסביבות ה־4,000 לייקים, אבל הרבה מסירים אותנו. הם מבינים שאנחנו אומרים את האמת הקשה. אנחנו מנסים להיות צודקים ולא נחמדים“.

“אבל עדיין יש לנו יותר לייקים מהתנועה הרפורמית“, מוסיף ראובן שטיין בסיפוק.

אתם לא רואים בהסרת 'לייק' סימן להגזמה מצידכם?

"מבחינתנו בן אדם שהתעצבן, זה ניצחון של דוסים. הוא הבין שיש פה עמדה נחרצת. הוא יכול לשלול אותה, הוא יכול לחלוק עלינו. העיקר שיבין שזו דעה לגיטימית".

אז אתם מבריחים גולשים וככה מודדים הצלחה?

"אין לי עניין בלגיטימיות של מישהו שמוכן לקבל אותי בגלל שאני נחמד", אומר סמי. "יש לי לגיטימיות בגלל שאני הולך בדרך שאני מאמין בה והיא לגיטימית. אם הדרך שלי מעצבנת מישהו, שיערב לו".

"זו טעות לחשוב שתמיד אתה צריך להיות נחמד ותמיד צריך לעשות שלום", מוסיפה ציפי. "יש דברים שצריכים להיאמר גם אם הם יעצבנו אנשים. יש דברים שאי אפשר לעבור עליהם בשקט".

חברי הפרויקט מתכננים בימים אלה להפוך את הפעילות לשיטתית יותר, ולהוות עבור אנשי תקשורת מקור לתגובות בנושאים חרדיים. "המגמה כבר התחילה", אומר ראובן שטיין. "היום עיתונאים שהיו נוהגים להשתלח באופן חופשי בחרדים מפחדים לעשות את זה. אנחנו מקווים שהמגמה הזאת תמשיך והתופעות האלה יצטמצמו עד לאפס".

יש אנשים בציבור החרדי שכינו את ההסברה החרדית הנוכחית "מכה קשה". שמואל דרילמן אומר כי אחד התורמים הראשונים לקבוצה ציין בפניו כי הוא מוכן לשלם 20 אלף שקלים לכל דובר חרדי שפשוט ישתוק. "אנחנו עומדים לפתוח קורס תקשורת, לפעילים ולאנשים מבחוץ שירצו להצטרף. נלמד שם איך להתראיין ואיך באופן כללי לפעול מול תקשורת. אנחנו מקווים שכך נפתור את בעיית ההסברה האיומה במגזר". 0

 ________

> תגובת חברת אגד

"קמפיין המודעות לתשלום עם העלייה לאוטובוס שנועד למקצת מהמשתמטים בקווי אגד מהמגזר החרדי, היה מלכתחילה קצר וממוקד ומטרתו המרכזית הייתה ליידע את ציבור המשתמשים בדבר הצורך לשלם עבור הנסיעה. היות שחלק מהציבור החרדי חש אי נוחות לנוכח המהלך החיובי, החלטנו עם סיום הקמפיין להבהיר ביומונים החרדים שהדברים כוונו רק למי שלא משלם ובוודאי שלא נועד להכתים את כלל המשתמשים. אנו בטוחים כי כבר בימים הקרובים נבחין שתופעה זו נבלמה. אגד תמשיך לשרת כל כלל הציבור בכלל והחרדי בפרט במקצועיות ובמסירות רבה"

 > תגובת ח"כ שאול מופז יו"ר תנועת קדימה:

"'קדימה' הובילה את השינוי בכל סוגיית השיוויון בנטל. מסיבה זו נכנסנו לממשלה ולאחר שהבנו שנתניהו לא מתכוון לשנות דבר יצאנו ממנה. השיוויון בנטל הינו סוגייה מרכזית בחוסן הלאומי ובתכנון החברתי לטווח ארוך במדינת ישראל".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ג, 2.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 באוגוסט 2013, ב-גיליון ראה תשע"ג - 834 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: