תגובות לגיליונות קודמים

shbt1p004

בתגובה ל"גשר על המצרים" מאת הרב מאיר נהוראי, גיליון פרשת ואתחנן

להיפגש בטבעיות

לפני כמה שנים קראנו אני וחברי את דברי מו"ר הרב נחום רבינוביץ', וכבר אז דיברנו על כך שבפתרון זה אין די. יכולת המפגש בחתונות היא מוגבלת (במספר החתונות ובפרק הזמן שיושבים לצד השולחנות), וכפי שהסבירו לי כמה נשים, הרעיון שיראו אותן לראשונה בעת שהן מזיעות אינו לרוחן של רבות.

אך אין זה לב העניין. השאיפה הבריאה של הרבנים רבינוביץ' ונהוראי היא יצירת כר ומרחב שממנו יצמחו זוגות, ובעיני הצעת החתונות כמועמדות היחידות לתפוס משבצת חשובה זו גובלת בלעג לרש.

מפגשים טבעיים נוצרים גם כיום במסגרות שונות, דוגמת התנדבויות, שיעורים ועונגי שבת שהקהל הטבעי שלהם הוא הפנויים והפנויות. אך כאשר בבני הישיבות ובבנות המדרשות עסקינן, אפשר להציע יצירת ימי עיון המשותפים לא רק לישיבות שונות, אלא אף למדרשות. דוגמה שאינה רחוקה מכך הם ימי העיון בתנ"ך הנערכים מידי שנה ב"מכללת הרצוג". אכן, הם אינם מיועדים לזיווג זיווגים, אך עם מעט מאמץ אפשר יהיה להחליט ששיעורים מסוימים יפנו רק אל טווח גילאים מסוים וכדו'.

נראה שיסוד השאלה תשתיתי יותר, וכי המונע המרכזי של ההתקשרות הטבעית הוא המחסום הפסיכולוגי־חברתי, שאינו מתיר לגשת וליזום קשר. הגישה אל הצד השני, לעבר בת או בן המין האחר, נתקלת בחסימה שמקורה בכך שזוהי פעולה שכיום אין לה כל כך מקום בחברה הכמעט נפרדת. בנוסף לכך, כאשר לא רגילים לנהל שיחה פשוטה בין המינים, וכל תקשורת מתנקזת סביב שידוכים וזוגיות, המבוכה שמתעבה בסיטואציה שכזו גדולה עד מאוד. הציפייה שמי שהוא או היא יפרצו את מחסום הנורמה החברתית והמבוכה, מנותקת לא פעם מהמציאות.

ולנוכח מצב זה, מתבקש כי תיווצר חוקיות והסדרה של מערכת השידוכים, כדי להקל ולהקהות את המבוכה הכרוכה בחריגה שכזו מההתנהלות החברתית הרגילה. אלא שהסיבוכים שמערכת זו מביאה עמה ידועים, ובשל כך כתב הרב מאיר את דבריו.

את השידוכים קיבלנו במסורת אבות, ולמען האמת רבים ממי שאינם שומרים תורה ומצוות נפגשים בזכות סיוע של צד שלישי. עם זאת, רבים ואני ביניהם, מאמינים בערך של מציאת החן העצמאית, וחושבים כי כדאי לפתוח לה פתח, שאולי יתרחב לכדי פתחו של אולם שמחות.

בתשובתו של הרב רבינוביץ', הוא כלל אינו שולל את קיומה הבריא של חברה מעורבת, דבר שוודאי היה מקל על קושי זה. אמנם גם מי שלא רוצה לכונן חברה מעורבת, יוכל למצוא פתרונות יצירתיים נוספים, ויש לא מעט הפועלים בכיוון זה. עם זאת, על המצדדים בהפרדה ראוי לתת את הדעת על המחסומים הממשיים שדרך חיים זו מזמנת בפני אלה שחשקה נפשם לתור בעצמם אחר זיווגם.

חננאל רוס הוא אברך בישיבת "מחניים"

מחיצות רגשיות

מקריאת מאמרו של הרב נהוראי נראה כי הוא מכה הוא על חטא ההפרדה בין בנים לבנות, הפרדה שתחילתה בגני הילדים, המשכה בבתי הספר בתנועות הנוער "עזרא" ו"בני עקיבא" וסופה בנטישת הבנים את בתי הספר התיכוניים לטובת הישיבות.

לא יפלא על כן כי  חינוך ל"צניעות" – הוא למעשה חינוך לאי הכרת והבנת השוני והשני, מביאים לכך כי חלק גדול מהשותי"ם באינטרנט עוסקים, מחוסר קשר בין המינים, בעניינים שבינו לבינה וגורמים לבסוף לתופעות שליליות עד כדי צורך לחפש  בנאי גשרים על המחיצות ההולכות ונבנות.

אולם הפתרון שהמפגש בין המינים יתקיים בחתונות – אינו מעשי. היאך יפגשו אם הישיבה  נפרדת? היאך יכירו כאשר מיד עם תחילת הריקודים מרקדים בני הישיבות מעבר למחיצות גבוהות ואטומות, שמא יראו הבנים את  הבנות מחוללות.

צודק איפה הרב בצורך בשבירת המחיצות, אי תחילה יש לשבור המחיצות הפיזיות שנוצרו עקב מחיצות רגשיות של רבני הישיבות והאולפנות.

אליעזר שיל"ת הוא שותף במשרד רואי חשבון

_______________________

בתגובה ל"כאן, מאחורי העצים האלה", מאת אמונה אלון, גיליון פרשת דברים



בכי הנפש

בתשעה באב לקראת הצהריים התחיל לכאוב לי הראש. כל מחשבותי היו נתונות לקפה החסר של הבוקר, לעוגיות הקוואקר ולאשכול הענבים במקרר.

השעון לא זז. לא היתה לי משימה מיוחדת שתשיח את דעתי ולקחתי לידי את שארית עיתון השבת שלא הספקתי לקרוא. בגליון מוסף "שבת" ראיתי תמונה מסקרנת של פנים מוכרות על רקע שער מחנה ההשמדה.  המלים, המשפטים, התינוקות, הילדים, האמהות, הסבתא, הפחד, הצעקות, הכאב, הברוטליות, הרוע, האטימות – הכול הפך להיות קינה שהעירה את דמיוני והכתה חזק על לבי. וכיוון שהייתי לבד באותה שעה בכיתי בקול, ללא בושה. בכי מעמקי הנפש הפרטית והכללית שבי. בכי שלא יכולתי אף פעם לבכות על החורבן הרחוק שהפך ליום צום. הכול התחבר, כל החורבנות והאימות. והקפה החסר ועוגיות הקוואקר קיבלו לרגע מימד אחר.


בלהה לוי

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט אב תשע"ג, 26.7.2013

פורסם ב-26 ביולי 2013,ב-גיליון עקב תשע"ג - 833. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. שאלה לחננאל רוס ולאליעזר שילת:

    אם ההפרדה בתנועות הנוער וכיו"ב מביאה לקשיים בזוגיות בהמשך אז אולי תאמרו לי מדוע המציאות מראה שתופעת הרווקות המאוחרת והביצה הירושלמית והגב"שית הן דווקא תופעות המזוהות עם הדתיים לייט?

    מדוע המציאות מראה שבהכללה דווקא בציבור החרד"לי לגווניו בדר"כ מתחתנים מוקדם ומסתדרים יפה מאוד ואילו הרווקות המאורחת והקשיים במציאת זיווג נמצאים בהכללה אצל הדתיים לייט שאמורים בפוטנציה "להבין עניין" ולדעת איך לתקשר עם המין השני בניגוד לאלו שגדלו בהפרדה ואמורים בפוטנציה לא לדעת כלום בענייני בינו לבינה?

    אשמח לתשובה

  2. זה יפה שאתה מניח שתופעת הרווקות המאוחרת נובעת מחוסר יכולת למצוא חתן/כלה. כשלעצמי נראה לי שהסיבות הן אחרות.

  3. עופר,ברור שיש עוד סיבות לתופעת הרווקות המאוחרת ויש כאלו שפשוט דוחים מרצון את החתונה בשביל בניית קריירה או מחוסר הרגשת צורך ותחושה שדחיית נישואין באה בחשבון ואינה צורך דוחק

    אבל זה עדיין אומר דרשני שבציבור בו תופעת הרווקות קיימת באופן רחב מטיפים דווקא לציבור בו התופעה קיימת הרבה פחות[לא שלא קיימת בכלל אך לא מדובר שם בתופעה]

  4. מעניין אותי מאיפה כולם בטוחים שרווקות מאוחרת נגרמת מהפרדה? הדבר הוא יותר אמונה מאשר משהו מוכח, לא נראה לי שאלה שחיים בביצה או רווקים אחרים חיו בהכרח בחברה נפרדת (ולא, בנ"ע היא לא חברה נפרדת…). הדבר לא רק שצריך מחקר מעמיק ואמין, אלא שגם אז זה כלל לא בטוח שזה יהיה חותך, הרי יש עוד פרמטריים אפשריים.

    בקיצור, שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה ויחשוב מה שהוא רוצה, רק אל תדברו בפסקנות בדבר שאין לכם שום הוכחות אמפיריות לכך, אלא רק אמונות ואידיאולגיה.

להגיב על עופר לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: