חַיַּת הַשָּׂדֶה | רפאל מלכא

שיח השדה

בקורסים לעיתונאות מלמדים את התלמידים כי ידיעה שכותרתה "כלב נשך אדם" לא תזכה לפרסום, אך אם תהיה כותרתה "אדם נשך כלב" – הרי אלו חדשות בעלות עניין. כחובב טבע מושכות את עיניי אותן ידיעות העוסקות בבעלי חיים. כך צדה את עיני ידיעה שעסקה בזוג עורבים בפארק ידוע בסן פרנסיסקו שהרעיפו מחוות חיבה וחיזור זה כלפי זה, כאשר העובדה המעניינת היא שמדובר בשני זכרים. מחברה של הידיעה הדגיש חגיגית כי הנה, גם אצל בעלי החיים ניתן למצוא את תופעת ההומוסקסואליות, מה שמוכיח לדעתו כי מדובר בתופעה טבעית. דבר אחד הוסתר מעין הקורא באותה ידיעה – אותו פארק זכה לפרסום משום שהיה מקום מפגש מוכר להומוסקסואלים.

האם ייתכן שהעורבים הושפעו באיזו שהיא מידה ממה שראו עיניהם למטה בין שבילי הגן? אין בכוונתי להתנצח עם חברי הקהילה, וכל מה שמסקרן אותי הוא לדעת עד כמה משפיעה התנהגות האדם על בעלי החיים.

בפרשתנו מופיע תמרור אזהרה בפי משה (דברים ז, כב): "וְנָשַׁל ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט. לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה". רש"י מפרש: "פן תרבה עליך חית השדה – והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתיראין מן החיה, שנאמר וחית השדה השלמה לך? אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטוא". משמע, אם יעשו העם את רצונו של הקב"ה, אין להם לחשוש מפני חיית השדה.

דברים דומים נאמרו גם בספר ויקרא (כו, ו): "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" – כאן מדובר בימות המשיח, ולפי המפרשים אין הכוונה שלא תהיה "חיה רעה" בארץ, אלא שזו לא תפגע ביושביה שיעשו רצון ה'.

ידועים הסיפורים על חכמי ישראל שלא די שבעלי החיים לא פגעו בהם, אלא אף עמדו לרשותם ושימשו אותם. גם הפסוק מאיוב שמצטט רש"י בפירושו מדבר באותו עניין (איוב ה, כג): "וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ" – גם כאן אם יעשה העם רצונו של מקום תעשה חית השדה שלום עם האדם.

בביקורי בסיני ניצלתי את הזמן לשמוע מזקני הבדווים סיפורים על בעלי חיים. אחד הסיפורים שהדהימו אותי עסק בדולפין, שנקרא בפי הבדווים "אבו סלאם", קרי "אבי השלום", מפני שברית נכרתה בינו ובין בני האדם שישמרו אלו על אלו, אלא שבאחד הימים נלכד דולפין ברשתו של אחד הדייגים הבדווים, והלה מיהר לשלוף סכין ולשחטו. הדבר עורר את זעמם של זקני השבט שחששו שהנה הופרה ברית השלום ונוסף גם הוא על שונאיהם. סיפור זה מבוסס על הניסיון של הבדווים שחזו איך דולפינים נטו להגן על בני אדם מפני כרישים, או שנהגו לדחוף ולהשליך אל החוף גופת טובע. לדולפין, ידוע היום, שמור יחס מיוחד לבני אדם, ועד היום לא פוענח העניין די הצורך. האומנם ייתכן שיש איזה שהוא אפיק בלתי מובן (רוחני?) של השפעה של האדם על בעלי חיים? ימים יגידו, ועיתונים ודאי יהפכו תגליות אלו לכותרות בעמודי החדשות.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט אב תשע"ג, 26.7.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 ביולי 2013, ב-גיליון עקב תשע"ג - 833 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: