חיבורו של מנחם בגין הפוליטיקאי לדתיים ולחרדים לא נבע משיקולים קואליציוניים אלא מהזדהות ואמונה בדרך חיים. מאה להולדתו

ב־18 במארס 2013 הושבעה ממשלת ישראל ה־33. הייתה זו הממשלה הראשונה מאז מהפך 1977 שאותה הרכיב הימין ושלא הייתה מורכבת גם מהמפלגות החרדיות. ראש הממשלה נתניהו עשה הכול על מנת לחבור לשותפיו החרדים והדתיים, אך בגלל ש"הבית היהודי" ומפלגת "יש עתיד" הקימו גוש חוסם נמנע ממנו הדבר.

"הברית ההיסטורית השנייה" בין הימין והדתיים, שהיוותה את הציר הדומיננטי בפוליטיקה הישראלית בשלושה וחצי העשורים האחרונים והשפיעה רבות על זהותה הדתית של מדינת ישראל, נוצרה בעיקר בזכות אדם אחד והוא ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, מנחם בגין.

בנערותו באדיבות מרכז מורשת מנחם בגין

עם חד־דתי

מנחם בגין נולד בשבת נחמו תרע"ג (1913), בעיירה בריסק, למשפחה יהודית מסורתית. את לימודיו החל בגין בבית הספר היהודי, אולם בהגיעו לגיל תיכון לא היו למשפחתו היכולות הכלכליות להמשיך את לימודיו בבית ספר יהודי פרטי והוא נשלח לתיכון פולני ממלכתי. לילד היהודי לא היה קל בבית הספר הפולני. כאשר נזכר מאוחר יותר בתקופה זו הוא ציין בעיקר את סירובו, שעליו נענש, לכתוב מבחן שנערך בשבת ואת התלמידים הפולנים המנסים לרדוף אחריו ולדחוף שומן חזיר לפיו.

מנחם בגין טען כל העת כי הוא תלמידו וממשיך דרכו של זאב ז'בוטינסקי, מכונן התנועה הרביזיוניסטית, ואת החלטותיו ניסה תמיד להציג כהוצאה לפועל של מורשתו. אך אין ספק כי בתחום אחד היו שונים בגין וז'בוטינסקי לחלוטין והוא תחום הדת. בעוד שתפיסתו הלאומית של בגין נולדה והתעצבה בהוויה של העיירה היהודית המסורתית במזרח אירופה, הרי שז'בוטינסיקי, שגדל באודסה הבינלאומית של סוף המאה התשע־עשרה וקיבל את השכלתו באיטליה ושוויץ, כתב "להיות ציוני למדתי אצל הגויים".

ז'בוטינסקי הגיע לציונות מתוך הבנתו והכרתו את התופעה האוניברסלית של הלאומיות בשנות לימודיו ברומא ולאחר מכן בווינה. ז'בוטינסקי ראה בכל לאום סגולות פיזיות המייחדות אותו, שנוצרו בהשפעת גורמים כמו האקלים, הקרקע והצומח שבהם התפתח לראשונה כעם; סגולות שגם לאחר דורות רבים ניתן לזהותן. יסודות אחרים, כמו היסטוריה, לשון ודת, נתפסו כמשניים בעיצובה של האומה.

בגין לעומת זאת מזהה את הדת כמקור ללאומיות הישראלית המודרנית ורואה בה את התבחין המאחד ומייחד את הלאום היהודי. "רוב העמים, אם לא כולם, הם רב־דתיים. רוב הדתות, אם לא כולן, הן רב־לאומיות. העם היהודי הוא חד דתי, הדת היהודית היא חד לאומית. זוהי ההיסטוריה, זהו ההבדל", קבע בגין וגזר גזרה שווה בין דת ולאום.

אופוזיציה מבית

מראשית הקמת המדינה תמך בגין במדיניות שמטרתה חיזוק זהותה היהודית של המדינה והצבת אלטרנטיבה לחילוניות הסוציאליסטית מבית מפא"י. כבר בחודשים הראשונים לקום המדינה העלה בגין הצעות לסדר התוקפות את השתתפות משלחת ישראל בשיחות ההפרדה עם ירדן שנערכות בשבת וקבע כי אין זה עניין דתי בלבד אלא פגיעה בכבוד הלאומי. הוא התקיף בנאומיו את הממשלה על ייבוא בשר לא כשר, העדר תכנים דתיים בחינוך הממלכתי ופגיעה בקדושת השבת והצביע יחד עם המפלגות הדתיות בהצבעות בנושאי דת ומדינה.

לעיתים ייצג בגין עמדה דתית יותר מאשר מפלגת "המזרחי", כמו במקרה של חוק החזיר במתכונתו הראשונה, שלו התנגד בגין וקבע כי יש לדרוש איסור גורף על גידול החזיר בארץ ישראל ולא להסכים להתיר את גידולו באזורים מסוימים. בגין היה מבאי ביתם של הרב אריה לוין והרב צבי יהודה קוק ולא פעם עמד לצד הרבנים הראשיים במאבקים בנושאי דת ומדינה שניהלו כנגד הממשלה.

ניסיונותיו של בגין להפוך את תנועתו לכזאת הנושאת את רעיונותיו בדבר יצירת זהות יהודית יותר למדינת ישראל נתקלו באופוזיציה לא קטנה מבית. הלל קוק, שמואל מרלין וערי ז'בוטינסקי, חברי משלחת האצ"ל לארצות הברית שאיישו את המקומות הבכירים ברשימת חירות לאסיפה המכוננת, תמכו דווקא בהפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה ובין הלאום העברי המתחדש בארץ לתפוצה היהודית. התנגדותם של חברי הקבוצה לצביון הדתי של בגין הייתה אחד המניעים לעזיבת הקבוצה את תנועת חירות.

גם לאחר עזיבתם עדיין התקיימה בתנועה אופוזיציה לעמדות של בגין, אשר התבססה על הממסד הרביזיוניסטי הישן שסבר כי התנועה סוטה מדרכו של מייסדה זאב ז'בוטינסקי בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה. בין המתנגדים הראשיים ניתן למנות את ח"כ יוחנן באדר, ח"כ נחום לוין, ח"כ יוסף שופמן וח"כ מרדכי אולמרט, שהביעו את מחאתם על הקו המסורתי שנוקטת התנועה.

התרשם ממנו עמוקות. בגין בבית הרבי מלובביץ' בברוקלין, 1977 צילום: לע"מ

תורתם אומנותם

בליל ה־17 במאי 77', לאחר היוודע התוצאות, הגיע מנחם בגין למטה התנועה במצודת זאב בתל אביב. נאום הניצחון ששודר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית לא היה ארוך ובסיומו הוציא בגין כיפה שחורה מכיסו וקרא מספר פסוקים מספר תהילים. עם קבלת המינוי הרשמי מנשיא המדינה להתחיל לנסות להרכיב ממשלה יצא מנחם בגין לכותל המערבי להתפלל ומשם פנה לקבל את ברכתו של הרב צבי יהודה קוק.

במסגרת המגעים להקמת הממשלה קבע בגין כי יש ללמד את כלל ילדי ישראל "יותר מורשת ישראל ותורת ישראל" ולאור זאת החליט להעביר את משרד החינוך לראשונה לידי המפד"ל. ב־20 ביוני 1977, לאחר שהשיג את הרוב הדרוש, הביא בגין את ממשלתו לאישור הכנסת. בנאום הצגת הממשלה החדשה אמר ראש הממשלה הנבחר כי "בהיכנסו לתפקיד הרם הביא נשיא ארה"ב, מר קרטר, מדבריו של הנביא מיכה לאמור: 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך'". בגין הוסיף: "דברים אלה שימשו בעבר ותמיד יהיו נר לרגלינו. אולם… ואף זאת נזכור: לאחר העלותו את החזון הכלל אנושי, אומר מיכה המורשתי כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד".

מפלגת אגודת ישראל, אשר מאז שהתקבל החוק בכנסת הקובע חובת גיוס בנות לצה"ל נמנעה מלקחת חלק בקואליציה ממשלתית, החליטה עם היבחרו של בגין לשנות את דרכה. מועצת גדולי התורה העניקה אישור לחברי הכנסת להיכנס לקואליציה ולתמוך בבגין לראשות הממשלה.

אחד הצעדים הראשונים של הממשלה היה ביטול המכסה של בני הישיבות שנהנים מפטור של אי גיוס לצה"ל במסגרת ההסדר של "תורתם אומנותם". בגין קבע כי הוא, שחווה בפולין את המגבלות האנטישמיות על מספר היהודים שיכולים ללמוד באוניברסיטאות, לא יציב מגבלה ליהודים שרוצים ללמוד תורה. הממשלה אף ביטלה את הדרישה מבנות דתיות שהצהירו כי אינן יכולות להתגייס מטעמי דת לעמוד בפני ועדה שבדקה אותן וקבעה האם הן אכן דתיות. כל בחורה דתייה בגיל גיוס קיבלה את הפטור על סמך הצהרה בלבד.

התפתחות נוספת בתחום זה הייתה מתן אפשרות לישיבות ההסדר להתפתח בממדים נרחבים, וזאת כתוצאה מהסרת המגבלות שהוטלו על ישיבות אלה. בתקופה שקדמה למהפך הפוליטי הכיר צה"ל בשמונה ישיבות הסדר בלבד והגביל את מיקומן לאזורים בעלי חשיבות ביטחונית. צה"ל גם חייב את ישיבות ההסדר לקבל את אישורו לרישום תלמידים חדשים ואסר עליהן לחרוג ממכסה שנתית שקבע לשם כך. מגבלות אלה בוטלו כולן לאחר עליית הליכוד לשלטון.

בגין היה לראש הממשלה הראשון שהכניס ביטויים כמו "בעזרת ה'" ו"אם ירצה ה'" לפרהסיה הישראלית. ב־21 ביוני 1977, היום הראשון להיכנסו לתפקיד ראש הממשלה, נשאל מנחם בגין על ידי כתב הערוץ הראשון שחיכה לו בכניסה למשרד ראש הממשלה באיזה סגנון הוא מתכוון להיות ראש ממשלה. בגין ענה מיד: "בסגנון יהודי טוב" – תשובה ששודרה בכל מהדורות החדשות באותו היום.

"הרב גורן גם אמר שזו לא ארץ ישראל. אז מה אתה רוצה?". בגין עם הרב גורן והרב עובדיה יוסף
צילום: יעקב סער, לע"מ

תשעה באב לאמריקנים

ב־17 ביולי 1977 יצא בגין למסעו הראשון כראש הממשלה מחוץ לגבולות המדינה, למפגש עם נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. במהלך נסיעתו רואיין בגין על ידי הטלוויזיה האמריקנית ובטרם ענה על השאלות של הכתבים הקדיש את פתיחת הראיון הטלוויזיוני להסבר מקיף על משמעותו של תשעה באב לעם היהודי. בדיון בכנסת בנוגע לביקורו סיפר בגין: "אני התראיינתי לפני צאתי מארצות הברית וזה היה ביום תשעה באב. אמרתי באוזני מיליוני אמריקנים: זה יום מיוחד בימינו ולכן אפתח במקום תשובה על השאלה הראשונה בהזכרת העובדה שלפני 1907 שנים הסתערו הלגיונות החמישי והשנים־עשר על הר הבית, הציתוהו, החריבוהו, שיעבדו את עמנו ופתחו את פרשת תלאותינו וצרותינו במשך יותר מ־1,800 שנה. אמרו לי אחר כך יהודים: בפעם הראשונה אנחנו שמענו על היום הזה". ביום תשעה באב צולם ראש הממשלה מוקף בעוזריו כאשר הם חולצים את נעליהם, יושבים על רצפת בית הכנסת וקוראים קינות.

בגין החליט להתחיל את הביקור בניו יורק, ושם ביקר בביתם של שלושת הרבנים המובילים של הזרם האורתודוקסי, הזרם הקטן ביותר ביהדות ארה"ב. בגין קיים פגישות ארוכות עם הרב מנחם שניאורסון הרבי מלובביץ', עם ראש מועצת גדולי התורה בארה"ב הרב משה פיינשטיין ועם הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, שהיה מראשי תנועת המזרחי בארצות הברית.

עם חזרתו ארצה דיווח בגין על ביקורו בארצות הברית לפני הכנסת והודה לרבנים על המפגש עמם: "קיימתי פגישות עם גדולי התורה: עם הרב שניאורסון, עם הרב פיינשטיין, עם הרב סולובייצ׳יק ועם עוד אישים חכמי הדור, גדולי ואדירי התורה. התרשמתי מהם עמוקות. הם יהודים המאמינים בנצח ישראל. למדתי מהם רבות, קיבלתי מהם ברכה לשליחות, לדרך שעמדתי ללכת בה, ואני מבקש להודות להם מקרב לב על העידוד שקיבלתי מהם ועל הברכה שלהם שליוותה אותי".

בגין המשיך ודיווח: "גם קיימתי פגישה עם נציגי היהדות הקונסרבטיבית והרפורמית… אבל ליהדות הזאת הייתה בעיה בקשר עם הגיור. הם דיברו איתי גלויות ואני, כמובן, דיברתי איתם בגילוי לב. הם אמרו ששינוי החוק עלול להביא לכך שהם, היהדות הרפורמית והשמרנית, לא יוכלו להשלים עמו משום שהוא יפגע בהם, ולכן ביקשו שלא לערוך את התיקון הזה. אני הודעתי להם על התחייבותי. אני התחייבתי, לא מתוך כניעה למפד״ל או לאגודת ישראל או לפועלי אגודת ישראל, אלא מתוך הכרתי האישית, משום שכך גדלתי וכך חונכתי, ויש לכל אחד הזכות במדינה חופשית לקיים את דעתו ואת אמונתו, לאמור שעם ישראל הוא חד־דתי וחד־לאומי, לאומו יהודי ודתו יהודית, ואין להפריד לגבי יהודי בין לאום לבין דת.

"הסברתי להם שהגיור בעיקרו, בתוכנו, הוא מושג של ההלכה ואיננו באים לעשות שום עוול אם נקבע שהמושג של ההלכה צריך שיהיה כהלכה. הודעתי להם שזאת התחייבותי כראש ממשלה לפעול לגיבוש רוב פרלמנטרי למען תיקון החוק, לאמור: הגיור כהלכה. ואמרתי להם שזאת התחייבות רצינית ואני עומד לקיימה, לאמור לנהל שיחות שכנוע עם חברי הכנסת לכל סיעותיהם ולבקש שיתמכו בהצעת חוק פרטית משתוגש".

למרות ההתנגדות של ראש הממשלה לגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים ודרישתו להכיר בגיורים על פי ההלכה בלבד, כלומר גיורים אורתודוקסיים, הרי שזהותו הדתית השפיעה מאוד על יחסה החם של המנהיגות היהודית בארה"ב כלפיו. הרב אלכסנדר שינדלר, ראש התנועה הרפורמית ויו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים, אמר לאחר פגישתו עם בגין כי "מדינת ישראל שלחה לנו עד כה ראשי ממשלה שהיו חלוצים, פוליטיקאים, אנשי צבא. בפעם הראשונה פגשנו ראש ממשלה יהודי".

בגין לראשות אגו"י

אחד הניסיונות הראשונים של בגין כראש ממשלה לשנות את הזהות של מדינת ישראל היה כבר בחודש הראשון לכהונתו. בביקורו בארה"ב במפגש עם הרב סולובייצ'יק ביקש בגין את דעתו של הרב בנוגע להצעתו להעביר את יום השואה, היום הממלכתי החילוני שנקבע ליום השנה של פרוץ מרד גטו ורשה, לתשעה באב, יום הזיכרון הדתי שבו מציינים את חורבן שני בתי המקדש ואסונות נוספים שקרו לעם ישראל. הצעה זו הודלפה ועם חזרתו לארץ הובילה לסערה בדעת הקהל ובקרב ניצולי השואה, דבר שגרם לו לסגת מהצעתו.

עם כניסתו למעון הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים הודיע מנחם בגין כי יחדש את חוג פרשת השבוע בבית ראש הממשלה, מנהג שהחל בו דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, ומאז פסק. מזכיר הממשלה, שהיה אחראי לוועדת אישורי עבודה בשבת שהוקמה על ידי הממשלות הקודמות על מנת לאפשר למפעלים מסוימים לעבוד בשבת, קיבל הנחיה מפורשת מראש הממשלה לצמצם עד למינימום את מתן האישורים ולתת אותם רק במקרים שבהם אי מתן האישור יגרום לסגירת המפעל.

ממשלת בגין שינתה את  "חוק ההפלות" כך שיגביל את האפשרות של רופאים לערוך הפלות רק למקרה שבו המשך ההיריון יכול לגרום לנזק חמור לילד או לאישה, הגבילה את האפשרות לבצע ניתוחים לאחר המוות, שינתה את חוק המועצות המקומיות כך שיחייב כל רשות מקומית שבתחומה חופי רחצה להעמיד חוף אחד ובו שעות רחצה נפרדות לגברים ולנשים, קבעה בחוק עונש מאסר וקנס כספי על ניסיונות להמרת דת, הוסיפה תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי יום המנוחה של עובד יהודי יהיה חופף לשבת או למועדים היהודיים, והעבירה את "חוק איסור הונאה בכשרות", חוק הקובע כי כל בית אוכל ומסעדה, אטליז או בית מלון לא יציג את עצמו כבעל עסק כשר אלא אם קיבל תעודת כשרות מהרבנות הראשית.

בשנת 1982 החליט בגין, למרות סערה ציבורית בכלל ובקרב עובדי אל על בפרט, כי "אל על", חברת התעופה הרשמית של מדינת ישראל, לא תטוס בשבת. בדיון בכנסת קבע בגין כי לא ייתכן שחברת התעופה הלאומית, עם סמל המגן דוד על זנב המטוס, תנחת ותמריא ברחבי תבל ותוביל לחילול שבת. שר התחבורה חיים קורפו סיפר כי כאשר הגיע לבגין עם תוצאות הוועדה שמינה על מנת לבחון את הנזקים העשויים להיגרם ל"אל על" עם הכנסת האיסור על טיסות בשבת ובחג, בחן בגין את הנתונים ואמר לו: "חיים, אתה יודע שכשהייתי תלמיד בבית הספר ואפילו סטודנט באוניברסיטה מעולם לא כתבתי בשבת".

לאור זאת, אין פלא כי כאשר תקפו את יו"ר מפלגת אגודת ישראל, הרב אברהם יוסף שפירא, בעת הצגת הממשלה השנייה של מנחם בגין ב־5 באוגוסט 1981 על הסחטנות של מפלגתו כלפי ראש הממשלה – סחטנות שהאופוזיציה קבעה כי הובילה לפגיעה בסטטוס קוו – ענה הרב שפירא: "אל תחשבו שראש הממשלה הסכים לעמול רק בשביל להקים את הקואליציה. יש בידי נאומו מלפני שמונה שנים כאשר הוא היה באופוזיציה. אז הוא דיבר בנושא של 'מיהו יהודי' למען גיור כהלכה. אם אני אופיע עם הנאום הזה – ואני מוכן לפזר פה את הנאום – תתחילו לשקול האם הוא ראש הליכוד או ראש אגודת ישראל".

לוויה יהודית פשוטה

בגין שילב שיקולים דתיים גם בנושאים של מדיניות חוץ וביטחון והשתמש בטיעונים דתיים על מנת להסביר לציבור הישראלי מדוע הוא מוכן לוותר על חצי האי סיני, בעוד אינו מוכן לשום פשרה בעניין יהודה, שומרון וחבל עזה. כאשר סירב משה ארנס לבקשתו של ראש הממשלה בגין להתמנות בשנת 1980 לשר הביטחון, בשל התנגדותו לנסיגה המתוכננת מסיני, קרא לו בגין ואמר: "מישה, אינני מבין אותך. סיני היא איננה ארץ ישראל על פי התנ"ך. ז'בוטינסקי מעולם לא אמר שזו ארץ ישראל והרב גורן גם הוא אמר שזו לא ארץ ישראל. אז מה אתה רוצה?".

מנחם בגין היה ראש הממשלה שעיצב בצורה הדרמטית ביותר את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ומינף את המהפך הפוליטי למהפך של זהות. הזהות הציונית החילונית הסוציאליסטית פינתה את מקומה לזהות ציונית, ימנית ומסורתית יותר. שינוי זה סיים את ההדרה של חלקים גדולים באוכלוסייה כמו האוכלוסייה המסורתית־דתית והאוכלוסייה המזרחית שהמסורת הייתה לבסיס זהותן. אוכלוסיות אלו חשו ניכור אל מול הזהות החילונית־סוציאליסטית של המדינה בעשורים הראשונים ולכן הצטרפו לבגין ויצרו את הברית הפוליטית שהפכה לציר המניע את המציאות הפוליטית הישראלית.

ההחלטה האחרונה של בגין בנושא הייתה קשורה דווקא למותו. בקשתו של בגין להיקבר בלוויה יהודית פשוטה, ללא הספדים או זרי פרחים, אלא בטקס יהודי דתי ללא תוספות, ובהר הזיתים ולא בהר הרצל.

בגין, שבמשך שנים היה "מוקצה" במערכת הפוליטית הישראלית, שלא הוזמן לחתום על מגילת העצמאות, האדם שבן גוריון סירב לכנותו בשמו וקרא לו "האדם היושב לימינו של ח"כ באדר", סירב לכבוד הגדול ביותר שניתן להעניק למדינאי ישראלי, להיקבר בפנתיאון הלאומי של מדינת ישראל בהר הרצל, סמוך לקברו של חוזה המדינה שאותו העריץ וסמוך לקברו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי.

בגין נימק את בקשתו ברצונו להיקבר בסמוך לקברם של שני עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, אך גם בהר הרצל קבורים שני עולי גרדום, והם אליהו חכים ואליהו בית צורי. בקשתו האחרונה של בגין מעידה על העדפה ברורה למצוא מנוחה אחרונה בפנתיאון היהודי בהר הזיתים, בית הקברות המקודש הצופה אל הרב הבית, ולא בפנתיאון הלאומי החילוני שבהר הרצל.

משה פוקסמן שעל הוא דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב וסגן ראש מרכז מורשת מנחם בגין

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב אב תשע"ג, 19.7.2013