מחלוקת לשם שמים? | רונן נויבירט

מלחמות הרבנים סביב הרבנות הראשית לוו בחרמות, בגידופים ובביזוי תלמידי חכמים. 
שלושה כללים מנחים למחלוקת לשם שמים

בשבועות האחרונים, חווינו חוויה קשה ואף טראומתית של מלחמות רבנים סביב הרבנות הראשית ועניינים נוספים שעלו על סדר היום, מלחמות שלוו בחרמות, גידופים, הוצאת דיבה, חיטוט בתמונות, ביזוי תלמידי חכמים ומעל הכול ביזוי התורה.

מעל לכל ספק, מחלוקת הינה כלי נצרך והכרחי לכל חברה ובוודאי בעולם התורה. חברה הפועלת באופן הומוגני הינה חברה שסופה להתנוון. ריבוי הדעות וגיוונן מובילים לתחרות בריאה ולהפריה הדדית בבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה". ברם, אחד האתגרים הגדולים העומדים לפתחו של עולם התורה הינו ניווט המחלוקות באופן שתישארנה בתוך הגבולות של "מחלוקת לשם שמים". לצערנו, ההיסטוריה היהודית רוויה מחלוקות קשות בין רבנים ותלמידי חכמים ומימרת חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" נשמעת לעתים כקלישאה צינית. חז"ל במדרש הידוע במסכת יומא (ט, א) הצביעו על גורם זה כסיבה המרכזית לחורבן הבית והרס האומה: "מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים".

מהם אפוא הכללים למחלוקת לשם שמים? הלא כל אחד מהצדדים טוען שכוונתו לשם שמים וכיצד יוכל המתבונן מן הצד לשפוט מי חולק לשם שמים ומי לא? ברצוני להציע שלושה קריטריונים אשר יאפשרו להבחין בין מחלוקת רצויה לבין מחלוקת פסולה.

אלכסנדר קנצ'יק, "בית המדרש הישן", 2003

אלכסנדר קנצ'יק, "בית המדרש הישן", 2003

מטרת המחלוקת

מטרת המחלוקת צריכה להיות בירור האמת, גם במחיר האופציה של הודאה בטעות. אם מטרת החולקים הינה לנצח ולהכריע את המחלוקת, הרי שהמחלוקת מלווה בהכרח באינטרס אישי מאחר שכל צד שואף להראות שהוא טוב יותר וצודק יותר. ברם, אם מטרת המחלוקת הינה בירור האמת, אין זה משנה אם אני צודק או שמא היריב צודק שהרי הדבר החשוב הינו מציאת האמת וחיזוקה.

זו משמעות דברי המשנה בפרקי אבות (ה, כ): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים – סופה להתקיים". וכפי שהגדיר זאת ה"חתם סופר":

שלא יהיה כוונת המתווכחים… לנטות דעת חברו לדעתו, כי מה לי ולו, אך יהיה הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי, באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי אם כנים דבריו אחזור בי ואם לא נראים לי דבריו אני עומד על דעתי, ומה לי בכך אם יודה לי או לא כי אין כוונתי לנטות דעתו לדעתי, וכן יהיה דעת חברי שכנגדי להעמיד סברתו לעצמו, ואחר הויכוח הזה אחרי רבים להטות. אבל אותם הרוצים דוקא שחברו יודה לו וכוונתו להטות דעת חברו לדעתו, אותם שוגים מדרך האמת ונוטים אל הניצוח ויצא משפט מעוקל" (שו"ת חתם סופר אורח חיים, ר"ח).

יש בדברי החתם סופר דרישה הכרחית כדי לנהל מחלוקת לשם שמים. אסור לצד החולק לנסות לשכנע את רעהו. ההיפך הוא הנכון, על המתווכח לנסות להשתכנע, ואם לא הצליח להשתכנע בטעותו לפחות התחזק הוא בדעתו. המתווכח רק כדי לשכנע מאבד את הלגיטימציה של מחלוקת לשם שמים, גם אם מדובר בנושא הנמצא ברומו של עולם. המתווכח לשם שכנוע האחר כה בטוח בעצמו וסבור שכל האמת איתו עד שאינו מסוגל להקשיב לביקורת ולבחון היכן הוא טועה.

סגנון המחלוקת

במחלוקת לשם שמים, יינתן כבוד לצד החולק. אין בכך כדי להפחית את עוצמת הוויכוח, ואכן כל צד חייב להילחם בחריפות על דעתו, ברם הדבר חייב להיעשות בצורה מכובדת ואלגנטית מתוך הבנה ואמונה שגם הצד השני כוונותיו טהורות לשם שמים. הטחת האשמות כאילו ליריב יש אג‘נדה נסתרת, כאילו הוא משבש ראיות ומטעה את הציבור במזיד, חורגת מגבולות מחלוקת לשם שמים. קריאה בכינויי גנאי (רשע, כופר, ניאו־רפורמי, הזוי, פנאט וכו‘) כמו גם השמצה אישית ומתקפה פרסונלית חורגות במפגיע ממסגרת המחלוקת הלגיטימית. היטיב להגדיר זאת הרב קוק:

נמצא שכל מחלוקת שיש בין איש ישראל לחבירו, בין קיבוץ לחבירו, גם היא בונה עולמות, וכיון שהכל הוא שכלול ובנין, אין צורך לדבר מרורות, כי אם להודיע את הגודל ששני הצדדים עושים, ושהם יחד משכללים בנין עדי עד, ומתקנים את העולם, ואז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה, ויגדל החיבור לפי הערך של גדולת הפירוד" (הרב קוק, אורות ישראל, ד, ו).

אם נצא מנקודת מוצא זו, שיש לבצע הפרדה מוחלטת בין המחלוקת האידיאולוגית לבין המחלוקת הפרסונלית, אם נוכל לשפוט את כל האדם לכף זכות אך בד בבד לחלוק על דרכו בתכלית התוקף ללא טשטוש המחלוקת האידיאלית, הרי שאנו במסלול הנכון.

היחס שבין החולקים

אם בני הפלוגתא מסוגלים לשמור על יחסי חברות חמים למרות תוקף המחלוקת, הרי שמחלוקתם לשם שמים. הדבר הקובע את טיבה של המחלוקת אינו הנושא או דעות החולקים כי אם היחס האישי שביניהם. הלל ושמאי, על אף שחלקו כמעט על כל נושא שבעולם, כיבדו זה את זה ואהבו זה את זה, כפי שמגדיר זאת ר‘ יהונתן אייבשיץ:

בזאת יודע, אם המחולקים ובעלי ריבות – זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה הם אוהבים גמורים בלב ונפש, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת, זהו שלא לשם שמים, ויתיצב השטן בתוכם, וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים, אמרו כמחלוקת שמאי והלל, שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה הנאהבים ונעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים, אבל כמחלוקת קרח ועדתו, שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדומה, זו היא שלא לשם שמים" (יערות דבש ב, ח).

הדרך היחידה שבה נוכל להמשיך לצעוד יחדיו כחברה היא רק ואך ורק אם נבין שאין הצדק עם מחנה אחד בלבד (לרבות המחנה שלנו) ובאופן דומה אין מחנה אחר הטועה לחלוטין. התמונה מורכבת בהרבה מציור פשטני זה. עלינו לנסות למצוא את נקודות הצדק שבכל שיטה ובכל מפלגה – דתיים וחילונים, חרדים וציונים, חרד“לים ומודרניים, ימנים ושמאלנים – ולהרכיב בניין שלם יותר. הסיבה לכך שהאחדות נראית דבר הנמצא מאיתנו והלאה הינה שלעתים החולקים מנסים לטעון שכל האמת נמצאת אך ורק בקו שלהם וכל המשתייך לקו מחשבה אחר אין לו כל מקום בעולם התורה. כל צד מנסה לשנות את רעהו כך שידמה לו, במקום לנסות ולראות מה יכול הוא ללמוד מרעהו. ברם, זהו שורש הטעות. אין כל שאיפה לשיווי בדעות, ההיפך הוא הנכון. הסוד לאחדות אמיתית טמון בהבנה שיש מקום במסגרת השיח הציבורי לכל אחת מהדעות. צריך לחלוק בתוקף, אך אסור לזלזל ולהכפיש. מותר לתקוף את הדעה החולקת אך אסור חלילה לתקוף את הצד החולק באופן אישי ולטעון שהוא מונע ממניעים זרים או פופוליסטיים.

בימים אלו, ימים שבין חורבן לנחמה, עלינו לזכור את דבריו המאירים של הרב צבי יהודה הכהן קוק (“את אחי אנכי מבקש“):

את אחי ואת אחיותיי, בכל חלקי עמנו, שבכל המפלגות ובכל הארגונים, הידועים ושאינם ידועים, הנגלים והנסתרים, ושאינם במפלגות ושאינם בארגונים – את כולם אני מבקש ומפיל תחנונים לפניהם. חוסו נא על נפשותיכם ועל נפש עמנו כולו. אל נא יתעלם מאתנו אף לשעה חומר האחריות, לעומת גודל הבניין של פרק זמן נורא ונשגב זה, ואל נגיע לידי חילול השם חלילה. אל נא יחליט כל אחד מאתנו, כל מפלגה וארגון וחלק, אשר כולם הלא את טובת עמנו ותקומת ארצנו דורשים, כי רק אתו כל האמת וכל הצדק. אל יחפוץ ואל ידמה, במצבנו האיום הזה, להטיל את דעתו בכפיית ידים על חברו; אל ישכח, מתוך ההתרגשות של האידיאליות הקדושה, כי הדעה לא תוטל ולא תתקיים בזה אלא תעורבב ותרפה ותימוג. אל נא נעכיר את החופש הציבורי שלנו בדעות ובמחשבות, בשאיפות ובתכניות, בבירוריהן ובטיפוליהן, על ידי העברת גבולות השימוש בכוח הידיים והשרשת השנאה והבוז שבלב. נזכור, כי "המגביה ידו על חברו נקרא רשע" וכי היחס השלילי מתכפל בהדדיותו לאין מעצור בין אדם לאדם ובין אח לאח. נצמצם את חילוקי דעותינו הציבוריות בויכוח הדבור והכתב ובהגשמתן הישירה, ואל נדלדלן בגסות האגרוף ובארסה של השליליות. נזכור את כוונת הצדק והאידיאליות שבכל אחד מאתנו, ונמצא את הדרך הנכונה והמתאימה לסידור היחסים שבינינו ולתיקון מגמותינו המעשיות. "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם".

האחריות לתיקון המצב העגום מוטלת על כל הצדדים. ישנה חשיבות לגישות שונות בעולם התורה, והן עשויות לאזן זו את זו לו רק תתנהל המחלוקת בצורה נכונה. גישה ליברלית מדי עשויה לפרוץ פרצות גדולות בתורה אם לא תתנהל באחריות, כפי שאירע לאהרן הכהן בחטא העגל. מאידך, גישה מונופוליסטית והגמונית החושבת שהיא המייצגת היחידה של התורה עשויה למוטט את הגשרים הקיימים ולבנות חומות גבוהות ובצורות בין הציבור לתורה, כפי שאירע למשה רבנו בחטא מי מריבה. רק מחלוקת אמיתית לשם שמים עשויה לבנות גשרים, ולעשות זאת באופן אחראי ומבוקר.

אני תפילה שהעולם הרבני יתעשת, יבין את האחריות הכבדה המוטלת על כתפיו ויחזור להראות לכלל הציבור את הדרך שבה מתנהלת מחלוקת אמיתית לשם שמים, דרך שבה באמת "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת "אהל ארי" ברעננה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב אב תשע"ג, 19.7.2013

Advertisements

פורסמה ב-19 ביולי 2013, ב-גיליון ואתחנן תשע"ג - 832 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. מאמר טיפשי ומיותר, הרב נויברט מנסה לתת כללים למחלוקת לשם שמיים. אבל מה קורה כשאני סבור שבר הפלוגתא שלי אינו לגיטימי כלל ועיקר, מה קורה כאשר אני סבור שבר הפלוגתא שלי הוא רשע מרושע. מה קורה אם אני באמת ובתמים חושב שיש לבן השיח שלי אג'נדה נסתרת. האם החתירה לאמת לא מחייבת אותי לעשות כל שביכולתי בכדי לחשוף את נבזותו של זה שאני סבור שהוא כזה. אבל למה ללכת רחוק,נניח שאני מאמין לכוונות הטובות של בר הפלוגתא שלי אך חושב כי הוא מהווה איום על כל הקדוש והיקר לי, האם אינני מחוייב לתקוף אותו אד הומינם.
    הרב נויברט, כמו הרבה אנשים אחרים, אינו מסוגל לתפוש את מהותה של הרדיקליות.
    הדבר מגוחך שבעתיים משום שהרב נוברט הוא חבר ומנהיג בתנועה ששואפת ליצור שינויים, שנויים הם בהגדרה דבר שמעצבן אנשים, "עושה חדשות בעל מלחמות", אי אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו, הרב ניוברט חייב להבין שיש אנשים שבאמת ובתמים חושבים שהוא וחביריו הם סכנה למה שיקר להם, לא "דעה אחרת", לא "שיטה אחרת" אלא סכנה, איום. זכותו להשיב מלחמה שערה אבל להטיף לסובלנות כשאתה זה שמוביל שינויים. פתאטי.

  2. eliyau2020@gmail.com

    הרב קוק יחסי הרבנות החרדית כלפיו ותנועת המזרחי העכשוית.

    נדמה לי שכמו שהטענה היהודית נגד הנוצרים בקשר להאשמה בצליבתו של ישוע היהודי, הייתה "הוא נושא פנימי שלנו, אל לכם להתערב" כמו"כ ישנה טענה חרדית למזרחי – רעיונותיו של הרב קוק הוא "נושא חרדי פנימי אל לכם להתערב".

    משנתו של הרב קוק נולדה מתוככי הרעיון החרדי הוולוז'ינאי-פונוביז'אי, הוא הקצין רעיונות דתיות-חריותיות, ורעיונות דתיתיות-חקירתיות, ונתן דגש רב לרעיונות הגלניסטיים ורומונטיים בני אותה התקופה. הוא נתן במה ועיקר למיתודה דתית ראציונאליסטית ופלוראליסטית בשיתוף רגשני מיסטי-קבלי, ניצני הרעיונות האלו היו אצל חלק מרבותיו, והוא רקח מהם תשלובת רעיונית מקיפה וכוללנית. אך עדיין כל זה היה חלק פנימי מהרעיון הרבני-חרדי.

    קבלת רעיונותיו או דחייתם והיחס אליהם היו מעניניה הפנימיים של היהדות החרדית, ולכן אין לשיטה חדשה שהתפתחה בעקבותיהם להתגולל על הרבנות החרדית, כאילו התערבה ונלחמה בשיטה חיצונית לה.

  3. eliyau2020@gmail.com

    הרב נויבירט, מה תענה למי שלמקרא הכתבה המובאת להלן, יטען לך שסגנון הדת כפי שאתה מציע עלול להביא למצב שתופעה מוזרה כחילול שבת משעמום…היא תופעה של חצי מהביצה הירושלמית. הוא יוסיף ויאמר שהמלחמה נגד מה שאתה מציע זהה למלחמה נגד המשכילות מבתי מדרשם של מורי מוריך בדורות עברו. ואין על מה לדבר כי מבחינתו זו מלחמת על עיקרי הדת.

    שבת שלום, ערה? תכירו את הדתיים החדשים
    הם מגדירים את עצמם כדתיים לאומיים אבל גולשים בשבת בפייסבוק, הולכים עם כיפה אבל אוכלים גם במסעדות לא כשרות, מקשיבים לרבנים אבל לא מתפללים בימי חול
    רחלי מלק-בודה, מוצש | 25/7/2013 15:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר Share on facebook Share on twitter
    תגיות: מוצש, דתיים, שבת, מסורתיים,
    אוכלים חלה, גולשים באייפון. אילוסטרציה
    אוכלים חלה, גולשים באייפון. אילוסטרציה עיבוד תמונה: שאטרסטוק
    זה התחיל במוצאי שבת לפני מספר שבועות. במהלך התכתבות ווטסאפ הבחנתי בכיתוב חריג–משהו שהופיע מתחת לשמו של אחד מחבריי הדתיים הוותיקים: "נראה לאחרונה היום בשעה 17:56".

    "הגם אתה ברוטוס?" סימסתי לו, סמוכה ובטוחה שעליתי כאן על עוד דתל"ש בארון. "את לא בכיוון", ענה החבר, "אני רק מסמס בשבת".

    מסמס? בשבת? מישהו פתח כאן מגזר חדש ולא קרא לי?

    הצלצול לא איחר להגיע: "איפה את חיה, חצי ביצה כבר מסמסת". אחר כך הוא התחיל לשלוף שמות — אנשים שאני מכירה, חלקם בוגרי ישיבות הסדר ואולפנות תורניות, בחורים ובחורות שמזוהים בקהילה כדתיים לכל דבר ועניין אבל בבית, בשקט–בשקט, פותחים מחשב וסלולרי בשבת.
    איור: נעה קלנר
    "חצי ביצה כבר מסמסת". המסורתי החדש איור: נעה קלנר
    "בסך הכל מעגלים פינות"

    נחושה לברר הכצעקתה, התחלתי לטלפן לכמה מהשמות שעלו בשיחה. להפתעתי כי רבה כולם הודו באשמה, אם כי חששו להיחשף. "אני לא רוצה שבנים דתיים יפסלו אותי בדייטים בגלל זה", אמרה אחת מהם. אחד מהבולטים בחבורה, ישי, התנדב להוציא את הטרנד מהארון. הוא בוגר ישיבת הסדר, דמות מוכרת בביצה הירושלמית, חובש כיפה, שומר כשרות, צם בתשעה באב ומתפלל בקביעות. ומסמס בשבת.

    "לא מדובר בחפיפניקיות או בזלזול", הוא מצטדק, "זה לא נובע ממרד נעורים או התנסות שלאחר הצבא. נוצר כאן צורך של המציאות והוא מתקבע אצל אנשים שנמצאים בשלבים של רווקות מתקדמת ושהמתכונת של השבת הופכת למאוד בעייתית עבורם. כשהיינו בבני עקיבא סיימנו ארוחת ערב שבת בתשע, ובעשר כולם היו נפגשים בכיכר. מגיע גיל שבו ארוחת שבת בחורף נגמרת בשמונה–תשע ואתה לבד. מה תעשה עם עצמך? אתה לא יכול להתקשר לחבר בשכונה, וכשגרים בעיר זה לפעמים מרחק של קילומטרים. אז מתחילים לסמס. ואחר כך פותחים גם מחשב. אני למשל כותב עכשיו ספר, ושבת זה זמן פנטסטי לכתוב. יש שלווה שאין אותה באף יום אחר בשבוע. מבחינתי זה עונג שבת".

    אז אולי אתם בעצם דתיים אנוסים, כמו המקבילה החרדית?
    "אנחנו לא אנוסים. כל מי שמכיר אותנו, כולל משפחה וחברים — יודע. זה לא כמו חרדי אנוס, שאם הוא יצא מהעולם הדתי יש לו מה להפסיד. רובנו אנשים מבוגרים, עם יציבות כלכלית, אף אחד לא יעשה לנו כלום אם נספר".

    ובכל זאת בחרת שלא להזדהות בשמך המלא.
    "כי אני רוצה להישאר בתוך הקולקטיב, להיות חלק מהמגזר ומהחינוך שלו. ואם במצבי הנוכחי אני עושה התאמות אישיות ומייצר לעצמי שבת אינדיבידואליסטית כי יש באגים במערכת, זה לא אומר שאני צריך להסיר את הכיפה ולשפוך את התינוק עם המים".

    מה אתה עונה למי שאומר לך "תשמע אחי, אתה אולי דתי, אבל בטח לא אורתודוקס"?
    "מי שגר בירושלים יודע שבעיר הזו אנשים בורחים מהגדרות. בניגוד לערים אחרות יש פה הרבה שטחים של אפור. מסתובבת בביצה כמות נכבדה של אנשים כאלה ואי אפשר להתעלם מאיתנו. זה לא מבחירה ואנחנו לא נושאים איזשהו דגל. אנחנו גם לא מחללים שבת בפרהסיה, בסך הכל קצת מעגלים פינות".

    איור: נעה קלנר
    עדיין שומרים שבת, רק מעגלים מידי פעם פינות. סטטוס שבתי בפייסבוק איור: נעה קלנר
    קבוצות וואטסאפ סגורות לשבת

    הירושלמים לא לבד. גם בתל אביב רוחשות שמועות עיקשות על קבוצות ווטסאפ סגורות של מסמסים בשבת. כך לפחות טוענת עינת (שם בדוי), רווקה בת 30 המתגוררת בעיר: "בהתחלה חשבתי שזה חריג, אבל יש לי תחושה שהרוב המוחלט חוזרים מבית הכנסת ועושים את אותם הדברים בבית".

    יש אצלכם דרגות של חילול שבת או שכבר בהתחלה עושים את הכל?
    "אצל כל אחד זה אחרת. מה שמאפיין הוא שלא מדברים על העניין. זה לא משהו שמכריזים עליו בריש גלי. מתחילים מגניבת כמה דקות בכניסת שבת, וזה ממשיך עם חברים שרוצים למשל לקבוע בים אחר הצהריים, ואז שואלים 'רגע, איך נקבע?', וברור לכולם שבווטסאפ. לים מגיעים בלי הנייד כי הגבול הוא בעצם הפרהסיה. גם בבית — אני גרה עם שותפה דתייה. היא יודעת שאני מחללת שבת אבל לא אעשה את זה מולה בסלון. מצד שני, נוח לה שאם המזגן חזק מדי אז יש מישהו שמכוון אותו".

    כשאת בוחרת לסמס או להיכנס לפייסבוק בשבת, זו בעצם יציאה מהארון. באותו רגע שאר החברים רואים שאת מחוברת.
    "נכון, והאמת שלא שמתי לב לכך, עד שאחת החברות כתבה לי בסמס רגיל וכששאלתי אותה למה לא בווטסאפ היא ענתה שהיא לא רוצה שידעו שהיא מחוברת. מישהי מהעבודה אמרה לי פעם 'יכול להיות שראיתי אותך מחוברת בשבת?' כמובן שהכחשתי".

    איזה דברים לא תעשי?
    "לא אסע ברכב. לא אקנה בחנות. לא אשב בבית קפה".

    למה זה בעצם קורה לכם? זו עוד צורה של הידרדרות דתית, השלב הבא בדרך לדתל"שיות?
    "זו בטח הידרדרות, אבל אני אומרת לעצמי שאני יותר מסורתית. ההלכה תופסת אצלי פחות חשיבות. אני חושבת שחילולי השבת האלה מאפיינים בעיקר רווקים, כי שבת הוא יום מאוד משפחתי ולנו הרבה יותר קשה להעביר אותו".

    אם תתחתני תחזרי לשמור שבת?
    "אני חושבת שכן. לא בטוח שאקפיד על הדלקת אור במקרר, אבל השבת תהיה מלאה יותר וסביר להניח שלא אזדקק לזה".

    יש עוד הנחות הלכתיות שאת עושה לעצמך?
    "אין לי בעיה לשבת במקום לא כשר. אני לא אוכל טרף אבל בהחלט אזמין שם אוכל. גם בענייני כשרות מתפתחות דרגות שמירה — יש כאלה שאוכלים רק במסעדות חלביות, ויש כאלה שיושבים במקומות שהם לא רק חלביים אבל מזמינים מנה חלבית".

    את עדיין מגדירה את עצמך כאורתודוקסית?
    "כלפי חוץ אני עדיין דתייה. הקהילה שלי דתית, ואני מניחה שאני בוחרת לחיות כך ממקום של נוחות. להגדיר את עצמי כלא דתייה זה מרגיש מאוד מאיים, במיוחד כשאת גרה בתל אביב וכולם מסביבך חילוניים".
    הכתבה המלאה תפורסם מחר במגזין מוצש של מקור ראשון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: