דימוי האישה לחומר והאיש לצורה נשתל בהגות היהודית והתגלגל למקומות לא רצויים. כשמשל הפך לנמשל

רבות נאמר ונכתב בזמן האחרון על האישה בהלכה. כאן מבקש אני לעמוד על "הפילוסופיה" של היחס בין גבר לאישה. דברים נפלאים נאמרו במקורות על כך, אלא שנאמרו גם דברים הצריכים תיקון. הדוגמה החשובה ביותר לדעתי היא זו שמבחינה הבחנה "פילוסופית" בין אישה לגבר, ומזהה את האישה כ"חומר" ואת הגבר כ"צורה".

חומר וצורה הם מושגי מפתח בהגות הקלאסית. כדי להבינם הבה נחשוב על אדם המפסל גוש שַׁיש – החומר, ומעצב ממנו דמות כלשהי – הצורה. הדמות מעניקה צורה לחומר. אם נחפש דוגמה פילוסופית יותר נוכל לחשוב על הפילוסופים – חסידי אפלטון בעיקר – שכפרו בבריאה "יש מאין"  וצידדו בגישה של "יש מיש". העולם נברא כנתינת צורה בחומר הקדמון, החסר צורה כלשהי. הדוגמה הפלסטית המרכזית היא התפתחות העובר. זרע הזכר  – הצורה – שנשתל בנקבה יתפתח ברחם – החומר – ליצור חדש.

יסכה שלה

המחשבה היהודית השתמשה בדגם החומר והצורה כדי לתאר את השניות שבאדם: גוף – חומר, נפש – צורה. כך ראה הרמב"ם, ובעקבותיו ר' יצחק עראמה, בתיאור הזוג הראשון בגן עדן לא רק פשט, אלא גם ייצוג סמלי של האדם על כל מורכבותו הפנימית. אלא שבשלב מסוים בתולדות ההגות היהודית המשל הפך לנמשל, והנמשל למשל. האישה אינה שוב סמל של החומר. החומר הופך מהות של האישה. תפקיד האישה הריאלית היא הפסיביות. הזרע שהוא הצורה הוא אקטיבי. על הרחם הנשי לפתח את מה שהוא מקבל מהגבר המפרה, בחומר וברוח. ההבדל בין המגדרים קיבל מתוך כך סמכות פילוסופית, ועליה יש לחנך את בנות האולפנות.

ואולי זה לא נכון! אולי מתרחש לפנינו מה שהגר"א טען כנגד הרמב"ם בהכרזתו שכפרה ביעילות הלחשים: "והוא הרמב"ם נמשך אחר הפילוסופיה הארורה [אולי מילים חריפות אלו לא היו של הגר"א]… והפילוסופיה הטתו". כשם שקורים הדברים במחשב, גם בתולדות המחשבה נשתל וירוס מצ'ואיסטי המבזה את האישה, הווירוס הפילוסופי היווני.

אחד מגדולי עולם, המהר"ל, נפגע קשות מהווירוס היווני הזה. רבים מצטטים מכתביו עד עצם היום הזה את המשוואה אישה=חומר. אך הבה נתעלם מכל החומר הנגוע. נראה לי שהמהר"ל עצמו לא היה שלם עם המשוואה. כשהוא דורש את השם הנוסף שחז"ל מייחסים לשרה (בראשית יא, כט) יִסְכָּה – "שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי… הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה" – כותב המהר"ל "כי הבעל נותן לאשה מציאות שלם, כמו שהצורה נותן לחומר… כי לעולם היה שם 'שרי' נמשך אחר שם 'אברהם', שכשהוסיף ה"א לאברהם (להלן יז, ה) – הוסיף ה"א לשרי… אבל שם 'יִסְכָּה' לא היה לה מפני אברהם, שהרי אברהם היה טפל לשרה בנביאות (רש"י בראשית כא, יב)".

כשהפכה לאשתו של אברהם התאחדה שרי עם בעלה, חומר בצורה, וכביכול – כנהוג אצלנו –קיבלה את השם (היום שם המשפחה) של בעלה. אולם, שרה גם נשארה עם שמה השני "יִסְכָּה", שם המצביע על האישיות העצמאית משלה, שבגינה הייתה נביאה הגדולה מאברהם. ואולי לכל אישה יש את ה־יִסְכָּה שלה.

השיבה לגן עדן

לפני שנסיים נפנה נא להגות היסודית הפנימית. אנו פונים אל הקב"ה בכינוי "אתה' ולא 'את". עובדה דקדוקית ולא יותר, אך היא עלולה להטעות. הקב"ה אינו שוביניסט! הוא אבינו שבשמים, אך גם אמא קרובה. אכן, הקב"ה פונה אלינו גם כאם: "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם" (ישעיהו סו, יג); "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ" (שם מט, טו). אנו פונים אליו בהתאם: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ" (תהלים קלא, ב). עוד צעד קטן אחד, ואנו בדימוי התלמודי־קבלי של השכינה. ואכן, הכינוי "הקב"ה" רומז על אב רחוק המצוי מעבר לקוסמוס. הכינוי "שכינה" מציין לעומת זאת את נוכחותה וקרבתה של אם.

הקבלה פיתחה את הרעיון הזה. בתורת הספירות השכינה מיוצגת בספירת מלכות. כידוע, האושפיזין בסוכות (שוב גברים!) מייצגים את הספירות השונות. המקובל ר' מנחם עזריה מפאנו לימד אותנו שזה נכון גם לנשים: שרה בחסד, מרים בגבורה, דבורה בתפארת, אביגיל בהוד, חולדה ביסוד ואסתר במלכות.

הבדל פילוסופי עקרוני בין גבר לאישה? נראה בעיניי שהתורה מלמדת אותנו שהבעיות אינן תוצאה של תוכנית א־להית מלכתחילה, אלא של קללה, עם הגירוש מגן העדן. כאן טמונה הנחמה הגדולה. "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", אך האפידורל יתגלה ויעזור, ודאי קצת. קללותיה של האישה עתידות להיבטל בתהליכי הגאולה ותיקון העולם. צדק רש"ר הירש כאשר קבע שבעקבות קללת האדמה וייסורי העבודה נתערער השוויון המקורי, כשנעשתה האישה תלויה בעבודתו של האיש. צדק כשהוסיף (בראשית ב, טז): "התורה תביא גאולה ותפרוס סוכת שלום. איש ואישה ישובו לכהונתם ויעבדו את ה' כשווים".

אל לנו לבטל חלילה את השוני הבסיסי שבין המינים, מקור עושר לאנושות כולה. אך עלינו לבטל תופעות לוואי בלתי רצויות הקשורות בשוני זה. תיקון העולם פירושו שחרור האדם משעבודו במכרות הפחם ושחרור האישה מעבודות בית משעממות ואינסופיות, בחסדה של מכונת הכביסה וכדומה. אך הרבה חייב עוד העולם לעשות. ואף אנו, המאמינים, חייבים עדיין ליטול קיסמים מבין עינינו.