מקור בתרגום 

"לאיזה כיוון אני צריך לנסוע?"; "להחלפת כיוון התצוגה הקש כאן". המילה "כיוון" בהוראת direction נשמעת כמילה עברית ותיקה ועתיקה, אך מעניין להיווכח שבמשמעותה זו היא צעירה למדי בלשוננו.

השורש כו“ן הוא מעמודי התווך של העברית, והוא מופיע רבות בתנ“ך – אך בבניינים אחרים ובמשמעים נבדלים. כַּן הוא בסיס, והשורש כו“ן עניינו בנייה וביסוס. במקרא אנו מוצעים את הפעלים “להכין“ (בבניין הִפעיל) ו“לכונן“ (בבניין המכונה פולֵל), ונפוץ גם השימוש בבניין נפעל – “נכון“. “נכון“ פירושו מבוסס, כבדברי שמשון לנערו: “הֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם"), ובהרחבה – דבר מה אמיתי ויציב ("וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר").

ברם, פעלים כמו "לכוון" ו"להתכוון", בבניין פיעל והתפעל, אינם מופיעים במקרא כלל – והם עשו את דרכם לכיווננו בתיווך הארמית. בפרשת מסעי מפורטים גבולותיה של ארץ כנען, וכך מורה התורה לגבי גבול הצפון: "וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן – מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר…". ובלשון אונקלוס: "ודֵין יהי לכון תחום צִפונא – מן ימא רבא תכַונון לכון הור טורא". כבר עסקנו בעבר במילה תחום שהסתננה לגבולנו דרך הארמית, והנה לנו מילה נוספת שנהגה כך – תכוונון.

הפעם הראשונה שבה נקרית צורת פועל כגון זו בתרגום היא בפרשת תרומה. במקום המילים העבריות "מקבילות הלולאות" מוסר התרגום: "מַכְוונָן ענוביא" (וגם המילה עניבה התגלגלה אלינו מן הארמית). ואף בעברית החז"לית אנו מוצאים שימוש כזה: "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדש הקדשים" (ברכות, פרק ט). "מכוון כנגד" עניינו "מיושר מול", "פונה אל".

וכשם שניתן לכוון את לולאות המשכן זו כנגד זו ולכוון את שער המזרח כנגד הקודש – כך ניתן לכוון את הלב. כך מלמדת המשנה בברכות כמה פרקים לפני המשנה שנזכרה: "היה יושב בספינה או בקרון או באסדא – יכוון את לבו כנגד בית קדש הקדשים". ואכן, רוב השימושים במשנה של הפעלים "לכוון" או "להתכוון" קשורים לכוונת הלב – וכך הוא עד לשון הילדים כיום: "זה היה בכוונה או בלי כוונה?"

הזכרנו כי המילה כיוון בהוראתה הרגילה בינינו היא צעירת ימים, ואכן כך הוא. בַּמקורות, פירוש המילה כיוון (שהיא למעשה שם הפעולה של הפועל לכוון, בבניין פיעל) פירושה "דיוק" או "כוונה". נדגים קצרות מלשון ראשונים ואחרונים. ראבי"ה (המאה ה־12, אשכנז) כותב בפירושו לפסחים: "מי שרוצה לדעת השעות בכיוון ילך בארבעה עשר בניסן ויעמוד במקום שיזרח השמש…". לדעת השעות בכיוון היינו במדויק. נקפוץ על פני כמה וכמה מאות ונגיע ללשון עגנון – ובה עדיין משמש הכיוון לא בהוראת הצד שאליו פונים אלא כשם פעולה. כך כתב בסיפורו הפשוט: "…יכול אותו נואם לעמוד אפילו בראש הציונים, אלא שהוריד עצמו בכיוון ונעשה מנהיג לפועלי ציון…". סוף דבר, נראה שרק ב־100 השנים האחרונות לערך שינה הכיוון את טעמו, והפך לשם העצם הנפוץ שניתן להיתקל בו בכל כיוון שאליו נפנה בשפה המדוברת.

*

בקטע הבא, שפורסם ב"מקור ראשון" לפני זמן מה, טמונה מילה שמוצאה (כנראה) בארמית ושורשה מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת דברים (לשם הדיוק ייאמר כי שורש זה מופיע גם פעם יחידה בעברית המקרא). מצאתם? שלחו נא תשובתכם לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

"אם הנהגים השיכורים, המסוממים, הנרדמים ושאר חבריהם הרעים יהיו מודעים לכך שהם יקבלו עונש כבד גם בלי שהצליחו לפגוע ולהרוג, אז אולי יתמעטו קרבנותיהן המיותרים של תאונות הדרכים. הנהגים הזהירים, שגם הם בני אדם עם חריגות תקן, לא צריכים לשלם את מחיר התסכול הציבורי שאינו מביא לשום מקום“.

המילה המבוקשת בחידת השבוע שעבר: "לכיוון". הזוכה: רחל מזרחי

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' אב תשע"ג, 12.7.2013