פיצול העם לזהויות נבדלות – בארץ ישראל ובגולה – וניתוקו ממרכזו הרוחני והפיזי, היו האתגרים שנצבו לפני הנביא יחזקאל. היכרות עם נבואתו

נבואת הצופה – בין חורבן לתקומה

עיונים בנבואת יחזקאל

טובה גנזל

תבונות, מכללת הרצוג, תשע"ב, 296 עמ'

 "ויְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱ־לֹהִים" (יחזקאל א, א). דומה שלא הייתה יכולה להיות פתיחה טובה יותר לספר המכיל נבואות המעוררות שאלות כה רבות וכה מגוונות. "ויהי בשלושים שנה" – שלושים שנה למי? לְמה? – "ואני בתוך הגולה" – רק רגע, מי זה "אני"? על פי רש"י הפתיחה העמומה הזאת אינה מביכה רק אותנו. כך כתב רש"י בתחילת פירושו לספר יחזקאל: "סתם הנביא דבריו ולא פירש שמו מי הוא, ולא פירש למנין מה מנה, לפיכך הפסיקה רוח הקודש את דבריו בשני מקראות הסמוכין לזה ללמד מי הוא הנביא וללמד למנין מה מנה". עצור, מתחילים מחדש בצורה מסודרת: "בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'" (פסוקים ב־ג).

אבל ההמשך הוא לא פחות עלום ועמום – וגם כאן נדמה שתיאור מעשה מרכבה מיד בתחילת הספר יש בו יותר מרמז על הצפוי בפרקים הבאים. הבעיות הן בתוכנן של הנבואות וגם בלשונן; כך כתב רבי אליעזר מבלגנצי (המאה ה־י"ב) בהקדמה לפירושו ליחזקאל (בהשפעה ברורה של מושא פירושו): "בן אדם, בעיניך ראה ובאזניך שמע ושים לבך אל שפת הנביא הזה, כי נפלאה וסתומה היא מאד וקצרה. ואף רבותינו עליהם השלום נראו להן דבריו כסותרין דברי תורה, מתוך סתימתן וקוצרן". דוגמה לבעיות התוכן שספר יחזקאל מעורר היא הסתירות המרובות שבין ההלכות המופיעות בו לבין ההלכות המופיעות בתורה. ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא ודרשותיו נגנז ספר יחזקאל (ראו שבת יג, ב).

בנבואותיו עד לחורבן אין קריאה לעם לחזור בתשובה. "יחזקאל", מיכלאנג'לו, 1510

גורל ירושלים נגזר

ספרה של ד"ר טובה גנזל מאוניברסיטת בר־אילן וממכללת הרצוג, "נבואת הצופה – בין חורבן לתקומה", מתמודד עם קושיו המיוחד של ספר יחזקאל. בשלושים ואחד פרקים היא סוקרת את ספר יחזקאל מתחילתו ועד סופו, בבקיאות ובלשון קצרה, מעלה שאלות ומציעה פתרונות. היא נמנעת בדרך כלל מלבאר מילים ופסוקים ומתרכזת בעיקר בנושאים העולים מהם.

בתחילת המבוא מעמידה גנזל על כך שהנסיבות שאיתן היה צורך להתמודד יחזקאל ב־22 שנות פעילותו המתוארות בספרו היו נסיבות חדשות: ראשית, העם היה מפוצל בשני מרכזים – ביהודה ובבבל – וכל אחת מן הקבוצות שימרה זהות נבדלת לעצמה. שנית, חורבן המקדש והגלות הצריכו להתמודד עם "אתגר שימור הזהות של העם גם בהיעדר מקדש, בגולה, במנותק מארצו וללא קשר לארץ ישראל" (עמ' 11).

באשר לחורבן המקדש יש לציין שכמחצית מספר יחזקאל היא נבואות שנאמרו לפני החורבן. תחילת הספר כאמור היא בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין, ופרק כד נאמר בעשרה בטבת של השנה התשיעית, ביום תחילת המצור על ירושלים. לאור זאת מעניין להיווכח שכבר בנבואות אלו מתוארת עזיבת כבוד ה' את המקדש, החל ממעשה מרכבה שבתחילת הספר ועד פרק יא פסוק כג: "וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר". כלומר, כבוד ה' עזב את המקדש ואת ירושלים עוד בטרם חרב המקדש – "על אף שבניין המקדש עדיין עומד על תלו, הוא למעשה מרוקן מתוכן" (עמ' 75).

לדעת גנזל, "זאת הסיבה לכך שבשש שנות נבואותיו של יחזקאל משעה שהחל להינבא ועד לחורבן המקדש אין קריאה לעם, ככלל, לשנות את מעשיו ולחזור בתשובה… גורלה של ירושלים כבר נגזר, המקדש חולל ונטמא, והעיר לא תוכל להיטהר מטומאתה מבלי שה' ישפוך את חמתו בתוכה" (עמ' 23). דבר נוסף שמעירה גנזל הוא שתיאור ניידותו של כבוד ה' מעצים את הפער "שבין ההנחה של העם… כי לא ייתכן שה' יעזוב את מקדשו לבין נבואת הנביא כי נוכחות כבוד ה' במקדש תלויה במעשי העם והיא הפיכה" (עמ' 24).

תזכורת תמידית

אכן בחלקו השני של ספר יחזקאל, בחזון המקדש העתידי, יש שוב תיאור של מסע כבוד ה' אך הפעם בכיוון ההפוך, בחזרה למקדש.

וַיּוֹלִכֵנִי אֶל הַשָּׁעַר שַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים. וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ. וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי (מג, א־ג).

ההדגשה היתרה של הזהות בין המראות שראה יחזקאל בעת עזיבת כבוד ה' את המקדש ובין המראות בחזון החזרה העתידית נועדה, לדעת גנזל, להפיג את חשש העם שעזיבת כבוד ה' את המקדש משמעה עזיבת כבוד ה' את העם. כלומר, למרות שכבוד ה' עזב את המקדש, "אותו המראה הא־לוהי יחזור וישכון במקדש העתידי" (עמ' 26).

בהמשך פרק מג מצוי השיא שבנבואותיו של יחזקאל לעתיד, תיאור כניסת כבוד ה' לתוך הבית:

"וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים. וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה' הַבָּיִת". באשר לשער הכניסה של כבוד ה' למקדש, "שער אשר פניו דרך הקדים", ישנה הוראה מיוחדת בפרק הבא: "וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר" (מד, ב).

כותבת גנזל: "מעתה, מקום הכניסה של ה' יהיה סגור, ובדרך זו יהיה מוגן מכניסת בני אדם, וממילא מהחשש להיטמאות נוספת… נראה כי זו אחת הדרכים שבה מוגן המקדש העתידי בחזונו של יחזקאל מפני האפשרות שה' יעזוב שוב את מקדשו, כיוון שמעתה העם ינהג רק על פי צו ה' (לו, כז: "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם")". בהקשר זה מצטטת גנזל דברים מאלפים שכתב הרב אביגדר נבנצל על השער הפונה קדים. לדבריו, השער הסגור יהווה תזכורת תמידית לכך ש"מכאן ה' בא – כי מכאן ה' יצא בשעת הסתלקות השכינה לקראת החורבן. ואם תזכרו שה' עלול גם לצאת – אולי לעולם הוא לא יצטרך שוב לצאת…".

תובנות רבות יש בספרה של גנזל, משלה ומשל חכמים אחרים, בענייני שכר ועונש, בענייני גלות וגאולה, בענייני הנהגה ובשאר עניינים שבהם עוסק ספר יחזקאל. מפתחות היו בוודאי עשויים להועיל למעיינים.

פתחנו בעמימותו של ספר יחזקאל כבר מן המילים הראשונות שבו, ומעניין שגם מילותיו האחרונות "וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה" ניתנות לפרשנויות הפוכות. יש שהבינו שהכוונה היא לשימור שמה של ירושלים גם בעתיד, ויש שהבינו שהכוונה היא דווקא לשינוי שמה של העיר לעתיד לבוא וקריאתה בשם חדש: "ה' שָׁמָּה".

גנזל מזכירה רק את הדרך השנייה וכותבת: "שמה החדש של ירושלים מביע את הנוכחות הא־לוהית התמידית והעמוקה המצויה בה… נראה כי מילים אלו משקפות את תמצית הנבואה כולה, העוסקת בפנים החדשות של ירושלים והמקדש שיגרמו לכך שתהיה נוכחות א־לוהית נצחית בעיר" (עמ' 289). והדברים מתחברים גם לתפילתה בסיום ספרה: "ולוואי ונזכה לראות את נוכחות הקב"ה בעולמנו כפי שמנבא עליה יחזקאל בנבואותיו בהן מקור השפע הא־לוהי נגלה וידוע לעין כול".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' אב תשע"ג, 12.7.2013