פסק יתום | דב ליברמן

פסק ההלכה של רבני "בית הלל" בעניין "קדיש יתומה" הוא אג'נדה חברתית־תרבותית המבקשת לכפות עצמה על דרכי המשא־ומתן ההלכתי. כשהקשב הופך לגורם העיקרי בבירור ההלכה

לאחרונה התפרסם בעיתונות הכתובה והאלקטרונית פסק ההלכה של רבני ארגון "בית הלל" בדבר אמירת "קדיש יתומה" (מובא בגיליון מס' 3 של ביטאון הארגון, עמ' 8‑9). בשורות הבאות אבקש להביע את תמיהתי לנוכח תוכן הפסק, דרכי גיבושו ואופן פרסומו. אחר בקשת המחילה המחויבת – שכן אף שלמדתי שנים רבות בישיבה, רבים מרבני "בית הלל" גדולים ממני בתורה ובשנים – דומה בעיניי שפסק הלכה זה חורג הן ממשמעות "פסק" והן מעולמה של "הלכה", עד שניתן לכנותו "פסק יתום". אחלק את טענתי לשני חלקים:

"פסק", במשמעותו המקובלת, מתאפיין באינטראקציה של הרב המשיב עם דברי הפוסקים שקדמוהו ובמחויבות משמעותית – גם אם זו אינה תמיד מוחלטת – לדבריהם, ובעיקר לרוח הכללית העולה מתוכם.

“הלכה“, כפי שגורס כל הרואה עצמו מחויב לה, היא בירור רצון ה‘ על פי העולה ממרחבי התורה שבכתב והתורה שבעל־פה במישור המעשי, הנוגע לחיי הפרט או הכלל בכל הקשר ספציפי. דרכה של הלכה שהיא ניתנת, כמו התורה בשעתה, מלמעלה למטה – מן הפוסק אל העם. גם ספרי השו“ת, הבמה המרכזית והלב הפועם של המעשה ההלכתי, אינם יוצאים מכלל זה. אמנם בהם נדרשת ההלכה מן הפוסק על־ידי שואל זה או אחר, אך צביון המעמד הוא ככתוב בתורה “כי יבא אלי העם לדרש א־להים“ (שמות יח טו).

פסקם זה של רבני “בית הלל“, לצערי, נדמה כסותר את שני העקרונות הללו. נימוקיו מגלים שכותביו לא ראו עצמם כמחויבים לדברי קודמיהם לא במישור המעשי ולא במישור ההדרכה העקרונית, ולנוכח דרך הרצאת הדברים ופרסומם מתעורר חשש שהתנועה שהביאה למתן הפסק לא הייתה דרישת א־להים תמימה ופשוטה הנענית בבירור דברים ממקורותיה של תורה, אלא אג‘נדה חברתית־תרבותית המבקשת לכפות עצמה על דרכי המשא־ומתן ההלכתי.

בדבריי הבאים אתייחס לשיבושים כבדי משקל שניתן להבחין בהם בקלות בנימוקי הפסק, ואבקש לטעון ששיבושים אלו הם תולדה של זילות השיח ההלכתי ושל אבדן משמעותה של סמכות תורנית. ברור לי שכשל זה אפשר שאינו תלוי בצווארם של תלמידי חכמים גדולים המנויים על שורות הארגון, אך לדברים ניתן פרסום נרחב ולא ניתן להתעלם מהם.

דרכה של הלכה שהיא ניתנת מלמעלה למטה – מן הפוסק אל העם  צילום: ראובן קסטרו

דרכה של הלכה שהיא ניתנת מלמעלה למטה – מן הפוסק אל העם
צילום: ראובן קסטרו

דבר זר

יש להקדים ולומר שמי שירצה לרדת לשורש צד ההיתר בסוגיה טוב יעשה אם יתמקד בדעתו של הרב יהודה הרצל הנקין (שו"ת בני בנים, חלק ב, סימן ז), המובאת בתוך הדברים כמקור עיקרי לפסק. שיעור קומתו של הרב הנקין אינו צריך לעדותו של איש, אך לדעתי הכותבים השתמשו בו כבאילן גדול שבו תלו היתר נרחב הרבה יותר מזה שאליו התכוון. יתרה מזאת, ניכר שהכותבים היו מודעים לפער שבין דברי הרב הנקין לדבריהם, והשתדלו מאוד לחפות עליו בנימוקים שונים ובעיקר משונים.

כהקדמה לעיקרם של דברים מובאת בהרחבות הפסק סקירה הלכתית/היסטורית. לא אטריח את הקורא בדקדוקי עניות, אך אמליץ בפניו לקרוא כמה פעמים את האותיות הקטנות הללו ובעיקר להתאזר במידת הסקרנות ולפתוח את המקורות בעצמו. בשלוש הפסקאות הראשונות מובא תוכן שאין לי עמו מחלוקת כלשהי, אולם מן הכותרת "תקדימים לגבי קדיש לנשים" והלאה אנו עדים למסכת מביכה של שיבוש וסילוף.

כדרכו של כל פסק הלכה, תחילת הדיון היא בדעותיהם של פוסקים קדומים. כך, מובאות בפסק זה דעותיהם של חמישה פוסקים מפורסמים. הכותבים אינם מכחישים שמחלוקתם של פוסקים אלו עוסקת בשאלה שונה בתכלית – אמירת קדיש על ידי יתומה שהנה ילדה קטנה, בפני פורום מצומצם ולא בשעת תפילת הציבור בבית הכנסת.

מאחר שכן הוא, מפני מה הובאו הדברים? זאת, לדעתי, ניתן ללמוד מדרך ההתנסחות. כאמור, הכותרת מכריזה – "תקדימים לגבי קדיש לנשים". לאחר מכן אנו למדים כי "שאלת אמירת קדיש על ידי נשים עלתה לראשונה ב…", וכי "עוד עדות לאמירת קדיש על ידי בנות נמצאת ב…". לשון זו מלמדת שדברי הפוסקים הללו הובאו כדי ללקט מתוכם, כביכול, עדויות ל"מנהג ישראל" – מציאות שיש לה כוח בעל משמעות הלכתית אדירה.

וכאן הבן שואל שתי שאלות: האחת – מה בכך אם היו תקדימים, והלא דברי הפוסקים ברורים בטעמם, וכולם גם יחד דחו את התקדימים הללו כ"דבר זר" (לשון ה"חוות יאיר", ראשון הפוסקים המצוטטים, בסימן רכ"ב בספרו). האם תקדימים מרובים הנדחים שוב ושוב סופם לקבוע הלכה? והאחרת – והלא אין הדבר נכון כלל ועיקר, מאחר שהפסק דנן עוסק בשאלת אמירת קדיש על ידי נשים בוגרות, ולעניין זה אין כל משמעות לתקדימים שהיו או לא היו, התקבלו או לא התקבלו, לאמירת קדיש על ידי ילדות קטנות. נטעים ונאמר: גם לו היו כל חמשת הפוסקים יחדיו מורים כאיש אחד להתיר לקטנה לומר קדיש בשעת תפילת הציבור בבית הכנסת ובקול רם – לא היה בכך משום פתיחת פתח להתיר את אותו הדבר גם באישה בוגרת.

אין כל היתר

בהמשך, תחת הכותרת "דעות בפוסקי דורנו הלכה למעשה", מובאת תחילה הסכמה מקיר לקיר כנגד היתר מעין זה. לאחר מכן מובאת האמירה: "אולם יש פוסקים שהתירו אמירת קדיש על־ידי בנות ונשים". במאמר מוסגר בלבד אעיר שלשון מעין זו מעוררת ציפייה להבאת דעות שמשקלן התורני עצום מאין כמוהו. הרי אין זה דבר קל להיות מתיר יחידי לנגד דעתה של סיעת פוסקים שכזו: חמישה פוסקים קדומים, מגדולי המשיבים, שאין בהם אחד שהתיר; וחמישה פוסקים מגדולי המאה הקודמת והמאה הנוכחית שהוראותיהם פשטו בכל ישראל והשפיעו על דורות שלמים בכל תחומי החיים – הבן איש חי, הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל, הרב אליעזר יהודה ולדינברג, הרב יצחק־יעקב וייס, וייבדל לחיים הרב עובדיה יוסף.

תחת זאת מובאים דבריהם של הרב גרייבסקי ושל הרב טיקוצ'ינסקי. לא לי להעיד דבר וחצי דבר על גדלותם בתורה, אך דומה שאיש מהם לא היה מעמיד דבריו כנגד דברי חבריו – בהכירו את גדולתם. אך מה לנו ולדיון זה – שהוא כל כך לא פוליטיקלי־קורקט בעידן הסופרמרקט ההלכתי וערך השקיפות הרבנית – כשלאמתו של דבר לא היתר יש כאן ולא חצי היתר. הרב גרייבסקי אינו משנה מחמשת הפוסקים שקדמוהו ואף הוא דן אך ורק ביתומה קטנה. כך גם הרב טיקוצ'ינסקי, שעדותו אף מצוטטת ככתבה וכלשונה מתוך ספרו המפורסם "גשר החיים" – "בת גדולה לא מרשים לה בכל אופן לומר קדיש בבית הכנסת". המשפט המובא כסיכום לדבריהם מעורר השתאות: "עולה מכאן שמבחינה עקרונית שניהם מתירים אמירת קדיש ע"י נשים, ומעידים שכך היה המנהג". עולה? איפה עולה? האם טעות סופר נפלה כאן? אם כן – מדובר בטעות מפליאה מאוד.

מקורות נוספים שנלוו לדעתו של הרב הנקין הם הרב משה פיינשטיין, הרי"ד סולובייצ'יק והרב שאול ישראלי. באשר לדעת הראשון, כבר קדמני הרב נריה גוטל שדבריו מובאים בהרחבות, ולא אוכל אלא ללכת בעקבותיו ולומר בפה מלא שאין שום אפשרות להוציא מדברי הרב פיינשטיין מקור לפסק כפסקם של רבני "בית הלל". בדעתו של הרב סולובייצ'יק לא אוכל לדון, שכן לא הצלחתי להניח ידיי על גרסה כתובה המבהירה את תוכנה. מכל מקום, ניכר בכותבי הפסק שלא השתמשו בדעתו כמקור מרכזי. את דברי הרב ישראלי ציטטו באופן סלקטיבי ומתמיה ביותר, המעורר את הרושם שהתיר לאישה להשמיע קולה מעזרת הנשים לעזרת הגברים ושיענו אחריה אמן, ואילו המעיין בפנים ימצא שלא התכוון אלא להתיר לה לומר בשקט.

אם כן: תקדימים שאינם תקדימים, היתר שאינו היתר, מנהג שאינו מנהג, ציטוט שאינו ציטוט. נדמה כאילו הכותבים השתדלו מצד אחד לומר את האמת ומצד שני לחתור תחתיה, ובלבד שמכלל כל דבריהם יתעורר הרושם שמדובר בפסק הלכה שהלך והתפתח לאורך דורות רבים. רושם הסילוף מטריד בפרט לאור העובדה שבשום מקום בהמשך הנימוקים לא נעשית ההבחנה הברורה שראוי היה שתיעשה – בנוסח כזה, לערך: "יש לציין כי עד כה אין ראיה מדבריו של אף לא אחד מן הפוסקים להיתר אמירת קדיש ליתומה בוגרת. כעת נביא את דבריו של הרב הנקין, שמהם יסוד לפסקנו".

גדול המנהג

בהקשר זה אציין את תמיהתי לנוכח פסק אחר שיצא מתחת ידיו של רב מרבני "בית הלל", שאף הוא יסודו בשיבוש ראיות. פסק זה ניתן על־ידי הרב נויבירט, מנכ"ל הארגון, המצולם בסרטון שבו הוא דן בהיתר שמיעת זמרת אישה ברדיו. במהלך הסרטון אין הרב דן כלל בדעותיהם השונות של פוסקי זמננו ביחס לשאלה המיוחדת של גדרי ערווה מעל גלי האתר, אך מגיע למסקנה מרחיקת לכת הרבה יותר: מותר לשמוע קול זמרתה של אישה כל עוד אין לשיר או לדרך ביצועו אופי מיני. כמקור הוא מציין "פוסקים שונים לאורך הדורות". בשיחה בעל־פה הסביר לי שהוא מתבסס על היתרו של הרב משה פיינשטיין. יצר הסקרנות אחז בי, ולכן פתחתי את הספר וגיליתי שההיתר המדובר (אגרות משה, אורח חיים, חלק א, סימן כו) עוסק אך ורק בהאזנה לזמרתה של ילדה שגילה פחות מתשע שנים.

לאחר כל זאת, נותרים כשושנה בין החוחים דברי הרב הנקין, שהפסקה העוסקת בהם היא מרכז הפסק והנימוק הראוי ביותר לכתיבתו. כאן הנידון שונה בהחלט. הרב הנקין מצטט את דברי הפוסקים הקדומים, ומעלה שהחומרה העיקרית שראו באמירת הקדיש על ידי אישה נגעה לכך שקולה נשמע בעזרת הגברים, שכן המנהג הקדום היה שרק יתום אחד אומר קדיש, וממילא אישה המצטרפת אליו מושכת תשומת לב ומשנה מן הסדרים הנהוגים במרחב הציבורי של בית הכנסת. לאור זאת, מסיק הרב הנקין, מאחר שבימינו אומרים קדיש כמה גברים יחד, אין למנוע מאישה לומר "קדיש בפני נשים בזמן שאומרים קדיש בבית הכנסת של האנשים".

לשונו של הרב הנקין מדויקת ומנוסחת להפליא, וניתן לראותה כדוגמה מובהקת לאופן שבו תופס פוסק הלכה מובהק את הדרך הראויה לשילובן של נשים בסדרי התפילה באופן שלא יערער את גדרי הצניעות או את המנהגים המקובלים: בעת אמירת הקדיש על ידי כמה יתומים, בעזרת הגברים, אומרת האישה את הקדיש שלה בעזרת הנשים מבלי לעורר רעש או מהומה. הגברים עונים אמן אחר היתומים במקומם, והנשים עונות אמן אחר היתומות במקומן. אם אין גברים האומרים קדיש, מסיק הרב הנקין, כי אז "בוודאי אין לאישה לאמר קדיש לבדה שיענו לה הגברים". במקרה כזה, יש להקפיד שאחד הגברים יאמר יחד איתה וכך תישמר המסגרת החברתית המקובלת בבית הכנסת מדורי דורות. עוד כתב הרב הנקין שטוב תעשה אישה יתומה אם תנהג כדבריו, מאשר אם תאמץ לעצמה את היתרו של הרב ריישר ותאמר קדיש בפני מניין גברים מצומצם בביתה. כמה רגישות יש כאן – גם לגדרי הצניעות ומניעת התערובת שבין שתי עזרות בית הכנסת, וגם למציאות המנהג הנהוג בקהילות ישראל.

אישה כי תנהג לאור פסקו של הרב הנקין, סביר להניח שלא תעורר מחלוקת אלא מצד מי שמידת הקנאות והדווקנות היא לחם חוקו. מנגד, פסקם של רבני "בית הלל" אינו כזה. בגוף הפסק מובאת אמנם הסתייגות הכרחית, המורה ליתומה להתרחק מפני המחלוקת אם זו תתעורר, אך המלצה זו תמוהה שכן המחלוקת היא הדבר העיקרי שיתעורר כתוצאה מפסק זה – מאחר שהוא אינו ניתן בחלל ריק אלא בתוך מציאות קיימת של מנהג הנמשך והולך מדורי דורות, ובמיוחד לאור הפרסום התקשורתי הנרחב שניתן לו על־ידי רבני "בית הלל" עצמם.

האמירה החותמת את נימוקי הפסק היא: "מכיוון שיש עדויות רבות על המנהג לומר קדיש על־ידי אישה, ויש פוסקים חשובים שאינם רואים בכך כל פגם, הרי שהלכה למעשה יש לאפשר לנשים המבקשות לומר קדיש על הוריהן לעשות כן". ובלשון הפסק עצמו – "מאחר שיש לאמירתה יסוד בפסיקה, אין כל סיבה למחות כנגדה. להפך, יש במחאה נגדה חילול השם ואיסור של הונאת רע". אין חולק על כך שהלבנת פנים, בכל הקשר, חמורה. אך כותבי הפסק מהפכים עלינו את היוצרות בכך שאינם קוראים להשתלבות שקטה של האישה בתוך המנהג המקובל, אלא מבקשים לעקור אותו מן השורש ולדון את הדבקים בו כמחללי שם שמים וכפוגעים בזולת בעוד כלל נקוט בידינו בכל מקום שגדול המנהג, וכל המשנה ממנו ידו על התחתונה.

כדי שלא אתפס כמי שמטיח האשמות סרק, אסביר מדוע אני סבור שכותבי הפסק מודעים היטב לחריגה מגבולות היתרו של הרב הנקין. ראשית, כדבריי לעיל, הם דנים את המבקשים לשמור על המנהג המקובל כעבריינים ונותנים את עיקר המשקל לרצונה של האישה לומר קדיש – שלא כמנהג (גם דעתו של הרב הנקין לא התקבלה בקהילות רבות). שנית, מעת היווסד ארגון "בית הלל" הוא אמון על מידה מרובה של שימוש באמצעי התקשורת. מתוך כך, כל פסק המתפרסם בשמו זוכה לתפוצה העולה בהרבה על דרשת שבת הגדול של הרב הפופולרי ביותר שבנמצא. הדבר מטיל על כתפי הרבנים אחריות כבדה, מאחר שברור שפרסום הלכה מעין זו ברבים – ובפרט בזירות תקשורתיות הצמאות לאמירות פסידו־הלכתיות מנפצות מסורת – משמעותה קביעת נורמה חדשה.

חדשות ארכיאולוגיות

לסיכום: א. פסק ההלכה בעניין קדיש יתומה אינו מתקשר עם דעותיהם של פוסקים קדומים או קודמים. כותביו משתמשים בדבריהם של פוסקים אלו לחצאין בלבד, ועל פי הצורך. ב. בין נימוקי הפסק מתגלים שיבושים חוזרים ונשנים של ראיות היסטוריות ודעות הלכתיות. ג. ככל שהבנתי מגעת, פסק זה אינו פסק הלכה אלא ניסיון מכוון לשנות את צביון המנהג ואת צביון החברה שומרת המסורת.

בהקשר זה, מאלפים דבריו של אחד הפוסקים הקדומים שהוזכרו בנימוקי הפסק, הוא הרב פלקלס בעל שו“ת “תשובה מאהבה“ (חלק ב, או“ח, סימן רכט), בעת דיון באפשרות ההיתר לילדה קטנה לומר קדיש בבית כנסת: “יש לחוש שעל ידי כך ייחלשו כוח המנהגים ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו על פי סברתו מה שלא שיערו הראשונים“. ניבא וידע מה ניבא. דומני שהשיח ההלכתי המאפיין פסק זה אינו מכיר בחשיבות השאלה מה שיערו הראשונים ומה לא שיערו.

הבשורה שעמדה מאחורי הקמת “בית הלל“ מתבטאת במוטו המלווה את פרסומיו – “הנהגה תורנית קשובה“. אין ספק ששני הצדדים – הנהגה וקשב – חשובים ונצרכים זה לזה, אך שמא נתהפכו היוצרות והקשב הפך לגורם העיקרי והמוביל בבירור ההלכה. רבנים ופוסקים קשובים היו לנו הרבה לאורך הדורות, ויתומות רבות באו לביתם כדי לדרוש א־להים ולברר דבר הלכה לאמיתה. נדמה שהפעם לא כך היה, ושמא היו אלה הרבנים שבאו לביתה של היתומה כדי לשאול אותה – ואולי אפילו להסביר לה – מה רצונה.

בשולי הדברים אבקש להתייחס לכתבתו של עקיבא נוביק ב“ידיעות אחרונות“ (י“ז בתמוז, 25.6), הרצופה ניסוחים מתמיהים וא־הלכתיים. לכאורה לא היו רבני “בית הלל“ אחראים לעטו של נוביק, אך משעה שבחרו להביא את צילום דבריו על קיר הפייסבוק שלהם ולהתכבד בהם – נטלו גם אחריות זו על שכמם. מבחר טעימות: “רבני “בית הלל“ האורתודוקסים טוענים שמצאו מקורות הלכתיים המאפשרים להתיר גם לנשים לומר קדיש על הוריהן“. ממש חדשות ארכיאולוגיות. אין הלכה שמתבררת על סמך מקורות הלכתיים “חדשים“ ש“נמצאו“ בפתע פתאום. ועוד – “הרבנים והרבניות של הארגון חקרו את הנושא בחודשים האחרונים ומצאו מקורות הלכתיים המאפשרים להתיר את הנושא שנחשב לטאבו במשך מאות שנים“. אם הנושא היה אכן נחשב לטאבו במשך מאות שנים, חקירה של כמה חודשים לא הייתה מועילה להתירו. טאבו הלכתי נשאר טאבו. גרושה אסורה לכהן, אוכל חמץ בפסח דינו כרת. קדיש יתומה אינו כזה. הוא לא היה טאבו בעבר, ולא במחי גיליון כרומו אחד הוא יוכשר למהדרין ובכל סיטואציה בהווה.

דב ליברמן הוא בוגר ישיבת ההסדר ברמת גן ועורך ספרים בתחום ההגות היהודית־עכשווית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז תמוז תשע"ג, 5.7.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 ביולי 2013, ב-גיליון מטות מסעי תשע"ג - 830 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 84 תגובות.

  1. לא ברור לי איך אנשים עם מעט יושר עצמי מסוגלים לחתום על פסק פסבדו-הלכתי הזוי שכזה.

  2. האמת אני קראתי את המאמר המדובר של רבני בית הלל בעלון שלהם שבת שעברה וגם כמו דב ליברמן התפלאתי שלמרות שהם מביאים פוסקים בעלי משקל שאוסרים ובכל זאת הם לא מביאים אלטרנטיבה שקולה של פסיקה חד משמעית שמתירה את הדבר באופן גורף.

    האמת ראוי לדון בחתימת מאמרם שדב ליברמן לא הזכיר כאן בו הם הביאו את דברי ה"שרידי אש" המפורסמים על חשיבות העידוד לעריכת מסיבות בת מצווה בזמנינו בניגוד לדורות קודמים בהם הדבר לא היה נהוג מכיוון שתודעת הנשים והנערות השתנתה וכיום הצורך במסיבת כניסה למצוות ועידוד לחיי תורה ושיתוף הנשים בהם הוא חיוני וחשוב ונצרך[שרידי אש ח"ב סי' צג]

    הבאת הדברים נועדה שם כדי להראות שבשביל לעשות נחת רוח לנשים שאותה נחת רוח מגיעה כיום בדרכים שונות מהנהוג בעבר אז ראוי לפעמים לשנות את הנהוג אם זה מתאפשר הלכתית בכדי לקרב כמה שיותר לתורה ולמצוות שקירובם נצרך והדרכים לעשות זאת שונים מהדורות הקודמים וכעין דברי החפץ חיים המפורסמים על לימוד תורה לנשים בזמנינו ושינוי אופי הבת וחינוכה ואכמ"ל

    על כל פנים נראה לענ"ד שיש לחלק בין המקרים שכן בעשיית סעודה חגיגית לבת מצווה אין שינוי קיצוני בנהוג מעבר להוספת עוד סעודה חגיגית מעבר למקובל ולא גרע מכל מיני סעודות חגיגיות שנוספו בעדות וקהילות מסויימות לאור הודיה על ניסים וכד' או מסיבות אחרות

    אך באמירת קדיש בבית הכנסת יש משום שינוי מהותי באופי של התפילה כמו שהתעצבה מדורי דורות ולדברים מעיין אלו הפוסקים רגישים בדרך כלל הרבה יותר והפסיקה המקובלת היא לא לפגוע במנהגי בית כנסת מושרשים וכמו שדב ליברמן מדגיש כאן במאמרו כמה וכמה פעמים בצדק.

    בכל אופן הדבר עוד מצריך תלמוד

    • כל הכבוד לך שהתרגלת לחגיגת בת מצווה, יש להניח שבעוד 50 שנה גם יתרגלו לאמירת קדיש על יד נשים במידה וההנהגה (לא פסק) של רבני בית הלל תתקבל.

      מנקודת המבט ההווית שלנו קשה כבר לשפוט עד כמה ההנהגה של ה"שרידי אש" הייתה מהפכנית לשעתו

      • חיים,אתה אכן צודק שהיות ועל פי רוב הפוסקים מעיקר הדין יש גם לאשה שייכות בקדיש ועיקר החשש הוא כדברי החוות יאיר בהחלשת כח המנהגים בהחלט יכול להיות שבתהליך מדורג זה כבר יהיה שגרתי שנשים תאמרנה קדיש

        אבל אם תראה בתגובה שלי לדעתי קיים הבדל בין 2 ההנהגות שכן במנהגי בית כנסת המגמה בפסיקה היא להחמיר מאוד בעניין שינוי המנהגים ופוק חזי שלא רק בבתי כנסת חרדים או חרד"לים אלא גם בבתי כנסת "בורגניים" יותר יש לבעליבתים קנאות מאוד גדולה לגבי "מנהג המקום"

        אני מכיר בית כנסת של ייקים שמתפללים בו בנוסח אשכנז כמובן ששם הגבאי מתפוצץ ממש על חזן שיאמר "וחיים טובים" כמנהג ספרד במקום "וחיים" כמנהג אשכנז והוא תמיד זועק שקוראת תקרית כזו "אצלינו אין חיים טובים"(-:

        ואם כבר מדברים על רבני בית הלל וענייני הלכות קדיש אז שמעתי היום מחבר שלי מרעננה שמתפלל בבית הכנסת של הרב רונן נויברט שהרב נויברט ביקש שם ממתפלל ספרדי יתום שיאמר את הקדיש לפי מנהג המקום האשכנזי -ללא התוספת של "חיים ושבע ישועה ונחמה….."-ולא הספרדי וזאת עפ"י תשובה שהוא הביא מה"אגרות משה" בעניין מנהג המקום.

        בקיצור אפשר לראות שלעניין מנהגי בית כנסת ותפילה יש מסורת פסיקה מאוד שמרנית לפעמים אף יותר מנושאים הלכתיים אחרים

        לכן נראה לי שכאן נעוץ ההבדל בין עניין הבת מצווה לעניין קדיש של יתומה

        אבל אתה צודק בעניין זה ימים יגידו

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד ב' באב ע"ג

        לאמיר – שלום רב,

        יישר כוחך על הבאת הוראתו של הרב רונן נויבירט שהאומר קדיש נחשב לשליח הציבור, ולפיכך צריך להתפלל כנוסח וכמנהג המקום.

        אני נוהג כשאני אומר קדיש ב'שטיבלאך' שבו הנוסח משתנה בהתאם לחזן, לומר את הקדיש בנוסח של החזן שהוא באותה תפילה 'נוסח הציבור'. אך אני רואה שה'עולם' לא נוהגים כן, וכל אחד אומר את ה'קדיש' בנוסח שלו. וצ"ב.

        ולעניין המאמר –

        לכאורה יש לעורר מצד ש'השליח צבור' אינו עומד במקום שהציבור נמצא בו. מצאנו לגבי חצר קטנה הפתוחה לחצר גדולה ש'היה שליח צבור בקטנה וצבור בגדולה – מוציאן ידי חובתן שהוא נגרר אחריהם' (או"ח סי' נה,יז), וכן: 'שליח צבור בתיבה ותשעה בבית הכנסת, מצטרפין, אע"פ שהיא גבוה עשרה ורחבה ארבעה ויש לה מחיצות גבוהות עשרה, מפני שהיא בטלה לגבי בית הכנסת. ויש מי שכתב דהני מילי כשאין המחיצות מגיעות לתקרת הגג' (או"ח נה,יט) – האם ניתן לומר גם ש'עזרת הנשים' בטילה כלפי ביהכ"נ ו'שליח הציבור' יכול לעמוד שם ולהוציא את הרבים ידי חובת קדיש?

        האם נתקלת במי שדן בסוגיא מהיבט זה?

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • ש.צ. לוינגר

          בהיבט זה דן הרב יהודה הנקין, בשו"ת בני בנים, ח"ב, סי' ז. הוא מצדד להתיר לאישה לומר קדיש מעזרת הנשים כשיש גם גברים האומרים את הקדיש, אם המחיצה שבין ביהכ"נ לעזרת הנשים אינה מגיעה עד לתקרה (כדרישת ה'יש מי שכתב' בשו"ע או"ח סי' נה,יט לגבי מקום עמידת הש"ץ).

          בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. כותב המאמר לא מתחיל להבין בכלל את הפסק המדובר ואת הגישה שעומדת מאחוריו. התקדימים המצוטטים לא נועדו להוכיח שמימים ימימה יש לנשים היתר לומר קדיש, אלא להראות שאיסור אמירת קדיש לנשים הוא לא מעיקר הדין, ובוודאי לא "טאבו הלכתי", אלא תוצאת נסיבות חברתיות. ממילא השתנות הנסיבות החברתיות מחייבת שיקול מחדש לגבי האיסור.

    אלה לא רבני "בית הלל" שרוצים לשנות את צביון החברה, כמו שקובע הכותב בזדוניות מרושעת. צביון החברה השתנה מזמן, נאהב את זה או לא, ומי שמתעלם מהעובדה הזאת ונותן קדימות למנהגים קדומים מזמנים אחרים וחברות אחרות על פני יחס מכבד לנשים של ימינו, הנפגעות עמוקות מה"איסור" הזה, הוא אכן עבריין המבזה את התורה.

    • ש.צ שלום רב

      כשעיינתי קצת בנושא ראיתי שדנים בו גם בהיבט הזה של שאלת חיבור עזרת הנשים עם שאר בית הכנסת

      עיין בשו"ת בני בנים ח"ב סי' ז שם הוא גם מתייחס לעניין זה במכלול הדיון על קדיש ע"י אשה

      בברכת עיון נעים ופורה

  4. בהתאם למה שכתבתי אתמול על דיון לאור דברי ה"שרידי אש" שהביאו רבני בית הלל בחתימת מאמרם לענ"ד יש לדון בנידון דידן בעוד אספקטים העוטפים את השאלה הספציפית של קדיש הנאמר ע"י נשים:

    1. שאלה במציאות:האם באמת ובתמים כל כך הרבה נשים מעוניינות לומר קדיש והן מרגישות צער עמוק אם הן לא עושות זאת? האם המצב באמת כה זועק או שכרגיל דוברים דתיים ליברלים מנסים להשחיר את פני המציאות ולהיות דוברים מטעם עצמם לזעקה שבדו מליבם של ציבור הנשים מטעמי פופוליזם נטו?

    כך למשל בעניין המניינים השוויוניים במאמר של פרופ' ורד נועם במוסף זה חלק מהמגיבים הליברלים דיברו על כך ש"המצב זועק" למרות שאם נסתכל בפועל על קהילות הציבור הדתי לאומי למרות שמודל המניינים נוסח "שירה חדשה" קיים משכבר ואין שום מניעה על אף קהילה לעבור למודל הזה-אין שום מוסד סטייל אינקווזיציה כאן במדינה שפועל נגד "מינים" שיארגנו מניין כזה- או למצער לפתוח מניין כזה למעוניינים והמעוניינות בכל זאת אנו רואים שאין לכך כמעט ביקוש ומספר המניינים בסגנון "שירה חדשה" הוא אפסי ולא רק בקהילות החרד"ליות ובישובים החרד"לים אלא גם בקהילות הבורגנות הדתית הוותיקות שבהכללה גסה ניתן לומר שאין אימת דברי הרבנים השמרנים עליהם[ורבנים בכלל] גם שם כנראה המצב לא כזה "זועק"

    כך שלענ"ד צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד מאוד את הזעקות שבר הנ"ל.

    2.גם לו יצויר שאכן עולים קולות כאלו בשטח של נשים המעוניינות לומר קדיש האם בשל הרצון הכן בהתחשבות כל כך פשוט לשנות מנהגי בית כנסת מושרשים ואת החשיבות של שמירת המסורת המקובלת מדורי דורות?

    האם הערך של שמירת הרציפות של מסורת התפילה הציבורית היהודית הוא לא ערך שצריך להתחשב בו וערכים אחרים צריכים מייד לדחוק את הערך הזה?

    הרי זה בדיוק מה שכתבו בעל החוות יאיר והתשובה מאהבה המצוטטים במאמר של רבני בית הלל שיש חשש של החלשת המנהגים

    האם אין עניין בלהבין את גודל חשיבות שמירת מסורת הדורות בתפילה גם אם זה מגיע על חשבון ערכים אחרים?

    האם לא מדובר בערך חשוב מאוד בפני עצמו הגובר על שיקולים אחרים לעיתים?

    בקיצור הדבר מצריך עיון כי כמובן בל נשכח שנשים כן אומרות ברכת הגומל בבית הכנסת מהעזרת נשים והגברים עונים להם ודבר זה מקובל מדורות וכן הדין נותן ולכאורה נשאלת השאלה מה כל כך יפגע בערך הצניעות וההפרדה בין הגברים לנשים בעת אמירת קדיש ע"י אשה בדומה לברכת הגומל הנהוגה

    אבל בכל זאת הבאתי כאן את השאלה וההווא אמינא ולא מסקנה או משהו כזה

    וצ"ע על כל העניין

  5. http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-2.html

    הקישור הנ"ל מביא את פסיקת הרב עובדיה יוסף שליט"א בעניין שהתיר לאשה לומר קדיש אך לא בבית הכנסת כי אם במניין שאוספים לשם כך באופן פרטי

    כדאי לעיין

  6. http://old.kipasruga.com/upload/users_files/776.PDF

    רצוי עוד לעיין במאמר זה של הרב נריה גוטל על העניין

    • אברם העברי

      אם כבר מתעסקים בזוטות כגון קדיש יתומה (דוגמה קלאסית לפיגור הסביבתי, במחילה, של ההלכה דהאידנא), מומלץ לעיין במאמרו של יהודה אייזנברג, שתוקף בחריפות את דעתו של הרב והפרופ' גוטל:
      http://www.daat.ac.il/daat/tfila/kadish/eisenberg-1.htm

      • האמת צריכה להיאמר שרבני "בית הלל" מרימים לטיפוסים כמו דב ליברמן להנחתה. במקום לומר בבהירות ובאומץ שהלכות "'קדיש יתומה" (כמו הלכות ת"ת לנשים, ההלכות המכונות "צניעות" וכיו"ב) אינן משקפות את הליבה ההלכתית אלא סיטואציות חברתיות שעבר זמנן, הם מקוששים מן הגורן ומן היקב "תימוכין" אנכרוניסטיים לפסקים שהם מובנים מאליהם לכל מי שמכבד את התורה ומכבד את האינטלגנציה.

      • פרופ' אייזנברג במאמר-שאותו קראתי עוד לפני שאברם הביא כאן את הקישור-אכן מעלה שאלה לגבי עניין "המדרון החלקלק" האם באמת עשיית סייגים ו"משמרת למשמרתי" עוזרת לשמירה על הגחלת אל מול הרפורמטורים או שההיפך והיא רק גורמת לאנשים לחשוב שהרבנים מחמירים מעבר לדין לחינם ולכן הם מאבדים את אמונם ברבנים וכמו שהביא אייזנברג מהרב אהרון סולוביצי'ק ע"ה וכמו שכתב הרב קוק זצ"ל לחברי הבד"צ של העדה החרדית בפולמוס על היתרו את השמן שומשומין לאשכנזים בפסח:

        אדרבא שיראו העם כולו שמה שהוא מותר אנחנו מתירים אז יאמינו ביותר שמה שאנו אוסרים הוא מפני שכך הוא דין תורה או מנהג ישראל שהוא ג"כ תורה,אבל אם נאסור אפילו דברים הבאים על ידי המצאה חדשה שלא היה מעולם כלל,יאמרו שהרבנים חפצים להחמיר מליבם ואינם חסים על הציבור ובזה יש נתינת יד לפרצות גדולות ה' ישמרנו[שו"ת אורח משפט או"ח סי' קיא]

        אז אומנם הרב זצ"ל מדגיש בדבריו הנ"ל שגם על המנהגים צריך לשמור מכל משמר["או מנהג ישראל שהוא ג"כ תורה"] אבל בכל אופן העיקרון שעומד בדבריו על המדרון החלקלק שיכול להגיע גם מהחמרה רלוונטי מאוד לדיון כאן ודומני שתשובה לשאלה זו טמונה באופי של קהילה וקהל יעד של כל רב במקומו והדברים ארוכים ומצריכים תלמוד

        לגבי "דוגמא קלאסית לפיגור סביבתי":מה אומר ? ההלכה פשוט צריכה ללכת לפי צו האופנה ולא לפי מסורת הדרות או כללי משחק משלה ואם אצל הנוצרים למשל מתפללים בכנסיה במעורב כך גם ההלכה הייתה צריכה להנהיג אצל יהודי ארצות הנוצרים כבר מימי הביניים לבטל את עזרת הנשים בכדי שלא יהיה "פיגור סביבתי"
        ומשום שההלכה "נפסקת לפי ערכי כל דור ודור " וכו ' וכו'

        ובכלל מדוע צריכים את ההלכה? אם ההלכה הולכת לפי הטרנדים אז אפשר פשוט ללכת לפי הטרנדים עצמם ומה אפוא תפקידה של ההלכה כאן? לשמש כקישוט או פולקלור בעלמא? לסרס מההלכה את האמירה העצמאית שלה?

        ובכלל צריך לשאול כמה נשים העניין הזה באמת מטריד אותן והאם יש כאן קול זעקה אותנטי או פופוליזם נטו שלא מגובה במציאות הממשית של נשות הציבור הדתי והחרדי

        אני שוב מזכיר שגם בעניין "המניינים השויוניים" עולות טענות ש"המצב זועק" אך למרות שהמצב "כה זועק" הפלא ופלא שלא ראינו ולא מצינו שמניינים אלו צומחים במרחב הדתי לאומי כפטריות אחרי הגשם וכפי הנראה אין להם פופולאריות שיא ולא קרוב לכך בלשון המעטה

        ככה שריח חזק של פופוליזם נודף מכאן ולא כל כך של רצון ציבורי אמיתי בשינויים

        מוגש כחומר למחשבה

  7. לדעתי פספסת את העיקר. כמה עבירות עבר הרב מצגר וכמה עבירות עובר אב"ד בישראל על עינוי דין, רכילות, שנאת חינם וריבוי אשת איש וממזרות – רחמנא לצלן, לעומת גוף כבית הלל שמנסים להרבות אהבת ישראל.

  8. מה שהמחבר מביא בשם "תשובה מאהבה" מקורו בשו"ת חוות יאיר, ולכן הרעיון קדום יותר.
    חודש טוב

  9. יהודה מלמד

    רציתי להוסיף הבחנה בשאלה מהו המניע? אם מדובר בבת יחידה לאביה או אמה [או בנות] שאין לה אחים והיא חפצה לעשות להם זכר ולהעלות את נשמתם, אז הדיון עצמו ראוי, ויש מקום לדברי הרב הנקין וכיו"ב. אבל אם יש לה אחים בנים שאומרים קדיש, אז אנו כבר עסוקים בשאלה אחרת. בסופו של דבר בית כנסת זהו מקום בו באים לעבוד את ד' ולא מקום בו באים למען הגשמה עצמית. נכון שגם כאן יכולה להיות טענה שיש כאן רצון כנה לעבוד את ד'. הנני חושב שזה תלוי במכלול ההתנהגות האם יש מסירות לענייני הלכה ולקדושה בהרבה דברים נייטראלים, או שמא היא באה רק בהקשרים בהם ההלכות או הקולות ההלכתיות מגשימים ערכים מודרניים. אם יש מסירות נפש לתורה וקדושה, אז גם הדיון ההלכתי יכול להיות נקי גם לקולא, וגם קבלת סברא מחמירה כגון לשמור על המנהג תתקבל בשמחה.
    לאב סבתי היו רק שתי בנות. [סבתי ואחותה] הן שאלו [כך סופר לי] את הרב של תל אביב האם יוכלו לומר קדיש על אביהן ונאמר להם לאו. סבי לא זכה לבן שיאמר אחריו קדיש, אבל זכה שרובם ככולם של צאצאיהם הרבים של אותם שתי בנות, הולכים בדרך התורה אולי דווקא בגלל שהיה יקר בעיני בנותיו השמירה על המנהג.

  10. צבי מה הקשר?

    אין הבדל בין גברים לנשים בעניין וכל העניין הוא שאם מישהו או מישהי רוצה לשנות מהמקובל בודקין אחריו מאיזה מניע הוא פתאום רוצה לשנות מהמנהג המקובל בין להקל ובין להחמיר

    בשם הרב שלמה זלמן אוירבך שמעתי שהוא ענה לבחור צעיר ששאל אותו האם להתחיל להקפיד לא לסמוך על העירובין הקיימים של צורת הפתח בניגוד למקובל להקל והרב שלמה זלמן ענה לו שזה תלוי במניע האם הוא למד היטב את הסוגיא והוא מעוניין בשל כך להחמיר או שמא זה בגלל שהוא רוצה להיות פרומער ולהקפיד על כל תג ולהיחשב צדיק גדול כי הוא שמע שיש חומרה כזו ואז זה מניע פסול

    גם כאן בל ניתמם שבדרך כלל רוב הנשים הדתיות כלל לא דורשות זאת או דברים דומים לזה ואלו המעלות את הנושא ורוצות לשנות מהמקובל לא עושות זאת באופן נייטראלי ונטול פניות

    • הקשר הוא שאף פעם לא שמעתי שבודקים לאנשים מניעים, אלא אם כן הם נשים.

      • אני דווקא כן שמעתי.
        לדוגמא שמעתי על תלמיד שרצה להתקבל לישיבת הר עציון ושאלו אותו בראיון הקבלה למה הוא רוצה ללמוד שם והוא ענה שהוא רוצה להיות עורך דין ושמע שלימוד גמרא מפתח את השכל לזה.
        לא קיבלו אותו. (אמנם פה יש גם סברה חזקה כן לקבל בגלל שהוא מחויב בכך וממילא יש יותר צד של מתוך שלא לשמה בא לשמה. במקרה של רוב הויכוחים לגבי קיום מצוות חריגות ע"י נשים אין ספק שהן לא מחויבות בכך)

  11. יהודה מלמד

    ברור שהשאלה שהצבתי לא חלה דווקא על נשים והנני מצטער אם דברי נשמעו כך. השאלה היא על כל אדם בימינו האם יש לו התמסרות לתורה ולקדושה מסירות שנותנת לאדם המון. או שבאים על מנת להגשים ערכים אחרים, שלא בשבילם הולכים להתפלל בבית הכנסת. דומה הדבר להערה שהעיר הרב רונצקי העיר לגבי הצבא האם זוכרים שצה"ל הוקם כדי לנצח את האויב או שמא כדי להגשים את ערכי השוויון. ברור שגם בבית הכנסת וגם בצה"ל צריך להיות אוהב את המקום ואוהב את הבריות. ואעפ"כ האהבה למקום ולבריות תתממש דווקא בכך שנגשים את המטרה שלמענם המקומות האלה קיימים

    • דבריך נשמעו כך ודבריך גם נאמרו כך, כי לא היית מעז להעלות את הנושא לו היה מדובר בגברים. למי יש זכות בכלל לדבר על מניעים? הרי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב. אופס, סליחה! אם מדובר בנשים הרי גם הגבר יראה ללבב.

  12. הנה עכשיו בתגובה שלי נתתי לך דוגמא כזו גם על גברים, וכך גם בנוגע לדין בשו"ע שלא יניחו תפילין של רבינו תם אלא רק המפורסמים בחסידות כדי להימנע מיוהרה שאנשים שלא מקפידים בדרך כלל על קוצו של יוד לא יחמירו פתאום ויתהדרו בנוצות של צדיקות כאשר הם אינם כאלו

    רוצה עוד דוגמאות כאלו?

    • דוגמות יש לרוב אבל הן מסורות למצפונו של אדם. העובדה שבכל מקום שמעלים באופן ציבורי את נושא המניע תמיד ידובר רק בנשים.

      • הסיבה היא פשוטה מאוד שבתקשורת ובדיונים הציבוריים מדברים על נושא הדת והפמיניזם שמעניין את הציבור ומשמש לחלק מאבק נחוש ולחק פיקנטריה טובה לקרוא עליה בשעות הפנאי ובתקשורת הדתית לא תמצא דיונים סוערים על הגדרת רשות הרבים בשבת או מי רואי להניח תפילין של רבינו תם

        בגלל זה את נושא המניע אתה שומע בתקשורת כמעט תמיד בנושאי דת ומגדר אם תסתכל היטב גם בספרות ההלכה בנושאים הלא פיקנטיים אתה תראה את אותה התייחסות גם לגברים בשאלת המניע

        רק חפש אתה תמצא ותבין שמה שכתבת ליהודה בתגובותיך אליו הוא לא דובים ולא יער במחילת כבוד תורתך

        • אל תאשים את התקשורת. הסתכל במראה. וכנ"ל האדון מלמד.

          וספרות ההלכה איננה טוקבק, יש בה תשובות רציניות לשאלות רציניות. מה שלא עושים המגיבים כאן.

  13. להסתכל במראה?

    הרי אני נתתי לך כאן דוגמאות למצבים בהם גם לגברים בודקין בציציות על מניעים ופשוט הדיון כאן ספציפית מדבר על קדיש לנשים

    אם הדיון היה על עידוד הציבור להחמיר בהלכות עירובין הייתי מדבר על זה

    ככלל הכלל הידוע הוא שכל המשנה ידו על התחתונה ובהרבה מהדרישות של השינוי בימינו המבקשות הן נשים לכן הנושא הזה עולה עליהן ולא על גברים

    זכורני שבישיבה התיכונית שלמדתי בה כשתלמידים שלא מי יודע מה הקפידו על דברים בסיסיים כמו תפילות וציצית ושמירה על שפה נקייה וכו' רצו להשתחרר מלימודים בשביל הפגנות על החזרת שטחים וישוב הארץ הר"מ שלנו סנט בהם על כך ש"פתאום מצוות ישוב הארץ חשובה לכם? ומה אם תפילות והנחת תפילין וציצית?"

    ככה שתנוח דעתך ולא מדובר כאן על איזה מאבק מגדרי שנראה שאתה בכח מנסה להיכנס אליו אלא בדיקת מניע לגבי שינוי במבנה של עבודת ה' שנכון גם לגברים וגם לנשים

  14. http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=199

    יואל, יישר כח על העמדת הדיון כאן על הנקודה הנכונה שלא קשורה כלל לאיזה מאבקים מגדריים שאת הפוסקים כלל לא מעניינים

    עיין בקישור למעלה מאמר על חשש יוהרה ודוגמאות שונות לעניין זה

  15. אמיר,יישר כח על הקישור אקרא את המאמר

    צבי,זה אכן לא מתפקידי יהודי פשוט שכמוני אבל זה כן תפקידם של הפוסקים לעשות זאת וכשעולה דיון ציבורי על נושא מסוים באופי עבודת ה' אז כל הקלפים צריכים להיות מונחים על השולחן

    חששות מוגזמים של "פגיעה בזולת" ונימוסים פולניים כאלו יסתמו כל דיון כבר מתחילתו

    עשה טובה זה לא רציני

    • זה לא מתפקידו של אף אחד. פוסקים צריכים לפסוק הלכה, לא להעיר הערות על המניעים של הזולת. כאשר הם מרשים לעצמם להעיר הערות כאלה, ועוד יותר כאשר באופן שיטתי ההערות האלה מופנות רק אל נשים, אז הם פוסקים דה-מי-קולו.

      • זה לא מתפקידם של רבנים להעיר על המניעים של הזולת?

        וואלה ,אז מרן הבית יוסף בפסיקתו על הנחת תפילין של רבינו תם והדוגמא מהרב שלמה זלמן אוירבך שהבאתי על פסיקה לאור מניע פנימי של האדם בחריגתו מהמנהג המקובל הם בעיניך "פוסקים דמיקולו"?

        ממש עפרא לפומיה

        וחוץ מזה אתה שוב חוזר על "ההערות האלה מופנים רק אל הנשים" למרות הדוגמאות שהבאתי כאן בפניך על כך שאין קשר לעניין מגדרי כאן?

        אתה לא יודע לקרוא עברית בסיסית או שהמאבק הפמיניסטי העביר אותך על דעתך?

        עזוב חבל על הדיון איתך

        ממש בזבוז זמן

        • רגע רגע, הבית יוסף העיר על המניע של רבינו תם?

          אתה באמת לא מבין על מה אני מדבר, או שאתה מיתמם?

          הרי מישהו כאן כתב שהנשים הרוצות לומר קדיש עושות זאת ממניעים לא ראויים. יענו לא מספיק שאבדו את הוריהן, עוד מהינים לרמוז שהרצון שלהם לומר קדיש הוא בגלל "מניע". הבית יוסף או הרש"ז אוירבך היו מעלים בדעתם לומר דבר כזה???

  16. נו באמת?

    מרן הבית יוסף כתב את דבריו לא על שיטת רבנו תם כשלעצמה אלא כהדרכה לציבור הרחב לגבי הלכה למעשה האם להניח את תפילין לפי שיטת רבנו תם ומי ראוי לעשות זאת

    פשוט הסטת את הנושא למשהו לא קשור מה יהיה?

    ובאשר למה ששאלת האם הבית יוסף והרב שלמה זלמן אוירבך היו מחפשים מניע מאחורי רצון של בת לומר קדיש נראה לי די ברור שהם היו מתייחסים באופן כזה בדיוק אילו השואלות היו נשות "קולך" או ארגונים דומים

    ובאופן אחר לגמרי אילו השואלות היו נשים תמימות שבאמת ובתמים רוצות לדעת את ההלכה

    • אז יצא המרצע מן השק. זה לא שעניין המניע נתון למצפונו של כל אדם. זה שמישהו החליט שארגון "קולך" הוא ארגון של נשים בעלות מניע שאינן רוצות לקיים את ההלכה בתמימות. לעומת זאת השוביניסטים המתנגדים להן, בראשות הרבנים דה-מי-קולו, הם כמובן תמימים וטהורים וחפים מכל מניע, ורק קדושת ההלכה לנגד עיניהם.

  17. http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_14677_83.pdf

    יואל כחיזוק לדבריך על העניין עיין בקישור בתשובתו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל סי' מט

    מומלץ בחום לכל הקוראים

  18. אברם שמע הצלחת לבדר אותי כהוגן

    מה קרה התחלת עם קונספירציות? אז זהו שלא אני מעולם לא כותב עם שמות עט וניקים (בניגוד למישהו כאן?) ומה אברם מוזר לך שיש עוד אנשים שחושבים כמוני? זה נראה לך כל כך מופרך?

  19. כצופה מהצד, אני חייב לומר שמי שמייצג לשיטתו את הצד הסובלני והליברלי- מתנהל בזלזול מופגן, על סף אלימות מילולית- כלפי הצד השמרני וחסר הפתיחות כביכול

    • מודה באשמה. אין לי סובלנות למחללי השם ומבזי התורה.

    • אלעד בוקר טוב

      אתה צודק לצערי ואם אתה מסתכל מידי פעם על הדיונים באתר אתה יכול להיווכח שרוב המגיבים הנחשבים כאן "ליברלים" הם לא באמת כאלו אלא הם פנאטים ודוגמאטיסטים רק לצד שלהם -דהיינו ראיית הפמיניזם והחדשנות הדתית כעובדות מוחלטות שאסור בתכלית האיסור לחלוק עליהם וכן הלאה-

      אני לא מתרגש מזה אני כבר יודע עם יש לי עסק אפשר פשוט לעבור הלאה ולא להתייחס

  20. בעיני כל הדברים הללו חסרי משמעות. כל נוסח התפילה הוא דרבנן , ואני אישית הייתי שמח להיפטר מהחובות הללו של מניין ותפילה בנוסח קבוע , ולעבוד את ה' איך שבא ומתי שבא. כפי שלדעת חלק מהפוסקים כמו המגן אברהם ההלכה לגבי נשים.
    ולמען האמת , בימי חול זה מה שאני עושה , ולפעמים אני יוצא לנגן לה' בחליל פאן בחורשה , במקום ללכת לבית הכנסת ( את ההשראה אני לוקח מדויד).
    אך בגלל ההקשרים החברתיים של "קדיש" , זה הופך לנושא הכי חשוב בעולם ( בדומה ל"נשות הכותל), וזה נהיה נושא "עקרוני" . . .
    אין שום קשר לריבונו של עולם ולעבודת אלהים אמיתית בוויכוחים הללו , זה סתם מאבקי אגו חסרי כל קשר לאלהים. רק שכפי שנעשה פעמים רבות בהיסטוריה , אלהים נמצא בפיהם של שני הצדדים כדי להצדיק את דרכם.
    טוב תעשינה הנשים שרוצות מאוד לומר קדיש אם יפתחו מניין לנשים ויגידו שם קדיש כמה שהן רוצות , וטוב יעשו הגברים אם לא יפריעו להם בעניניהן ובעבודות המטבח.

  21. J

    חחחחחחחחחחחחחח

    אז עכשיו גם ל"יואל לוי" אסור להגיב לדבריי…….

    • צבי,אכן סיכמנו כך ודבריי לאלעד לא כוונו עליך ספציפית ושמך לא הוזכר שם כפי שראית אלא הם כוונו על כלל המגיבים הליברלים באתר [עיין ערך אברם העברי ושות']

      אני אשמח מאוד להמשיך ב"הפסקת האש" שלנו ואני מקווה שגם אתה ,כמו ששנינו כיבדנו אותה עד עכשיו בכבוד

      בברכה

      נ.ב

      הערה חשובה:בניגוד לפרנויה התמוהה של אברם העברי אותו יואל לוי זה לא אני ואני בניגוד לאברם אגב ובניגוד למגיבים אחרים כאן לא כותב בשמות עט וניקים ואני שותף לסלידה שלך מכך כמו שהתבטאת עליה כאן כמה פעמים ובצדק -אני חושב שאדם צריך לעמוד מאחורי דבריו,כן! גם בדיונים אינטרנטיים!

      מעניין שאותו אברם כתב על ש.צ לוינגר בתמיהה שהוא עוסק בחיפוש מגיבים עם שמות בדויים לפי הלוגו והוא ראה בכך "אובססיביות שדורשת אבחון פסיכולוגי" והנה הוא כנראה פוסל במומו ועושה את אותו הדבר רק עלי

    • ש.צ. לוינגר

      לאמיר –

      אבקש ממך לא להזכיר את שמי בהתכתשויותיך עם אחרים. אין לי כל עניין לעורר מחדש פולמוסים שעברו, ויש לי עניין לקיים קשרים תקינים עם אלה שאני מתווכח איתם.

      בתודה מראש ובברכה,

      ש.צ. לוינגר

  22. הנה אחד (כנראה עם התבגרות קשה במיוחד ב"נתיב מאיר") שחושף את הראש הכחול שמאחורי דעות כמו של כותב המאמר
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4402316,00.html

    • חבר'ה- באופן כללי, לדעתי צריך להתנהל בין הגישות השונות דיון הלכתי, נטול אמוציות או צחצוח חרבות

      אמנם זה יהיה פחות עסיסי ופחות מושא לפורקן העצבים שלנו, ויותר דומה לשיעור כללי בישיבה- אבל רק נרוויח מזה

      מהמריבות האלה אנחנו (עם ישראל ובפרט הציבור הדתי) רק מפסידים

      • אין מקום לדיון הלכתי כאשר יש חוסר הסכמה בסיסי מהי הלכה.

      • אלעד כהן מילה בסלע!

        כל הכבוד

        אני באופן כללי לא מגיב כאן ועניין אותי המאמר הזה והנושא וצר היה לי לראות שדיון הלכתי טהור הופך לזירת קרב של מאבקי דת ומגדר וטוב שהעלית כאן את מה שכולם כאן כנראה שכחו שמדובר בדיון לעומקה של הלכה ולא בדיון סוער על שובניזם פמיניזם ושאר ירקות

        תודה לך

        ולאדון אברם העברי הנכבד

        למען הסדר הטוב אני לא אמיר שכטר ולא אף אחד אחר חוץ מאני עצמי והויכוחים הפנימיים שלכם לא מעניינים אותי צר היה לי שלקחו דיון הלכתי מעניין והפכו אותו לזירת קרב ועל כך היו תגובותיי

        בכל אופן אלעד כהן צודק ונותן קריאת כיוון נכונה למגיבים

      • אלעד,יישר כח על דבריך אני מצטרף לדברי יואל כאן ואני גם חושב שהדיון צריך להיות הלכתי נטו מתוך הפוסקים ודבריהם ולא מתוך רתיחת הדמים של אף צד.

        כמו שכתבתי בתגובותיי למעלה ראוי לענ"ד לדון כאן בכמה אספקטים :

        1.האם כדברי רבני בית הלל בסוף מאמרם הנידון שהביאו את דברי ה"שרידי אש" על שמחת בת מצווה
        המצב השתנה בעניין מבחינה תודעתית באופן כל כך חד עד כדי שיקול לשנות מהמנהג המקובל ולא לחשוש מהחלשת המנהגים?[כזכור השיקול העיקרי לאסור אמירת קדיש ע"י נשים בבית כנסת של ה"חוות יאיר" ורוב הפוסקים האוסרים]

        2.מבחינת ענייני צניעות והפרדה בין גברים לנשים הנשמרת היטב במהלך התפילה בבית הכנסת מה ההבדל בעצם בין אמירת קדיש ע"י אישה מעזרת הנשים שמסתייגים \אוסרים אותה לבין נשים המברכות "הגומל" מעזרת הנשים הנהוגה מאז ומתמיד ולא חששו לעירוב לא רצוי של נשים וגברים בעת התפילה וכד'?-אולי משום שנשים מחויבות בברכת הגומל בניגוד לקדיש יתום? צ"ע

        3.ראיתי בהתייחסותם של הרב ישראל מאיר לאו שליט"א בשו"ת יחל ישראל ח"ב סי' צ ואצל הרב שלמה הלוי וורמן בשו"ת שארית יוסף ח"ב עמוד רצט שהם אוסרים למעשה אמירת קדיש ע"י נשים בבית הכנסת בכדי לא לגרום לפרצות שעלולות לחזק את הרפורמים והקונסרבטיבים שיאמרו "התירו פרושים את הדבר" וכך לא לגרום למדרון חלקלק שעל ידי זה שינוי כזה לא ידעו להבחין בין המותר לאסור ואז גם אצל האורתודוקסים יעלו נשים חזניות ויצרפו אותן למניין וכד' וכך גם מובא במאמרו של הרב נריה גוטל מעלון צוהר שהבאתי כאן באחת התגובות.

        השאלה היא עד כמה צריך לאסור את המותר בגלל פחד מהרפורמים והקונסרבטיבים ודומיהם וכי הלכה תיפסק בליווי פחד מתמיד ו"יאבד עולמו מפני שוטים"?

        ואולי דווקא האסטרטגיה בימינו דור המידע החופשי והיברו בוקס ופרוייקט השו"ת הנותן מידע הלכתי זמין לכל דורש ומבקש היא לעמוד על שורת הדין וכשיאסרו משהו הכל ידעו שמדובר באיסור גמור וכך ההלכה בטהרתה תישמר ללא צורך במיגדר מילתא וכד' כמו שנעשה רבות בימי מאבקו של החת"ם סופר זצ"ל ברפורמים של ימיו?

        דברי הרב קוק זצ"ל מדבריו בפולמוס על היתרו את שמן השומשומין בפסח שהבאתי בתגובה למעלה-מה7 ביולי שעה 17:38-אולי נותנים כיוון בעניין וצריך לחשוב האם שיטת המגדר מילתא בעניין תועיל גם כיום כי לפעמים היא נדרשת כמדיניות ציבורית השאלה היא לגבי הנידון דידן שכבר יצא קול בציבור שאין מדובר באיסור מעיקר הדין.

        צריך עיון גדול מאוד על כך לענ"ד

        בקיצור יש על מה לדון כאן מכמה וכמה בחינות

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד ג' באב ע"ג

        לאמיר – שלום רב,

        מה שבאמת נהניתי ממך הוא מהבאת הקישור (לעיל) לפסקו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, שמחד, נמנע מלשנות את סדרי בית הכנסת, ומאידך, לא רק שאיפשר, אלא עודד במילים חמות את היתומות לומר קדיש אחרי תפילה או לימוד בבית או בחדר שעל יד בית הכנסת, כפי שנהגו מקדם באמשטרדאם ובפראג.

        דומני, שהדברים קרובים ברוחם לדברי הגאון רבי יעקב אריאל שליט"א, במאמרו 'עזרת הנשים אינה חלק מהמקדש' (באתרא הדין), המעודד את הנשים לפתח מסגרות תפילה ייחודיות, שלא תהיה בהן נטייה לתערובת נשים וגברים (בפרט בבית הכנסת) , ושלא תהווינה חיקוי למסגרות התפילה של הגברים – אלא יהיה בהן הגברת חלקן של הנשים בעבודת ה', תוך שמירת ייחודן הנשי.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        לגבי אמירת קדיש יתום ע"י אישה, השיב הרה"ג יעקב אריאל שליט"א:

        'לא מקובל ולא צנוע. אם אישה בכל זאת רוצה לומר קדיש, היא יכולה בשני תנאים:
        א. לעשות זאת בעזרת נשים כאשר אומרי הקדיש אומרים אותו בקול בעזרת הגברים.
        ב. עליה לומר זאת בשקט, על מנת שקולה לא ישמע בעזרת הגברים'

        ('שאל את הרב', אתר 'ישיבה', כ"ד תשרי תשס"ו)

        והדברים מתאימים לפסקו של רבו הגר"ש ישראלי זצ"ל, שהוזכרו במאמר.

  23. http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=281

    לאור התגובה התמוהה של אבי דנטלסקי כאן[הוא המגיב "אברם העברי" שכותב כאן בשמות עט כמו השם הנ"ל או "עובר אורח" או "עובר קורח"]

    מוגש לקוראים הקישור הבא בכדי לדעת כיצד להתייחס לטיפוסים כאלו בדיונים אינטרנטיים ומדוע לא להתרגש מהם

    מתוך המאמר רלוונטי לקרוא מהמילים "אמצע 2008" ובמיוחד לאחר מכן מהמילים "והיו למרבה הצער"

    קריאה מהנה ומחכימה

  24. צבי- אני לא בטוח. אני חושב ששני הצדדים מסכימים שבדיון יש צורך בהבאת ראיות מהמקורות, וזה באמת מה ששני הצדדים עושים. גם דברי רבני בית הלל על משקלו של הצורך-בהקשבה-לרחשי-לב-הציבור כשיקול הלכתי, מיוחסים על ידם לראיות הלכתיות. ועל כך יש להתדיין.

    פשוט צריך לנהל שיח מכובד. קצת להוריד את עוצמת האש- ובמקום לשרוף את התבשיל, שיצא איזה תבשיל קדירה חביב. מה רע?

    • ש.צ. לוינגר

      לאלעד –

      כשגברים מכינים תבשיל, הוא נשרף! הלא ידעת?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ בוקר טוב

        אני שמח שהתבשמת מפסקו של הרב עובדיה יוסף שליט״א שהבאתי כאן אבל שים לב שהשוות זאת לרעיון של הרב אריאל שהובא כאן באתר על תפילה נשית ואילו בנידון דידן מדובר באמירת קדיש דווקא במניין גברים גם אם לא במסגרת התפילה בבית הכנסת

        כאן אני חוזר לתהייה שלי מסעיף 2 מתגובתי הקודמת מה בעצם ההבדל בין ההסתייגות מקדיש לבין אמירת הגומל מעזרת נשים בעת התפילה הנהוגה דורות. מהחוות יאיר והפוסקים שהולכים בדרכו בעניין נראה ששום בעיית צניעות אין כאן אלא פשוט הסתייגות מלחדש מנהג שלא היה קיים ולערער בכך את מנהגי ישראל ובפרט מנהגי בית כנסת שכאמור בתגובתי כאן לחיים המגמה בפסיקה היא לשמור על מנהגי בית כנסת בקנאות.

      • ש.צ. לוינגר

        לאמיר –

        מובן שהרב עובדיה יוסף והרב יעקב אריאל מדברים בעניינים שונים, אך יש לענ"ד כיוון משותף:

        עידוד עבודת ה' ע"י נשים, תוך הקפדה שלא לשנות את סדרי בית הכנסת ויצירת דרך מיוחדת לעבודת ה' של הנשים, שלא תהווה חיקוי מדוייק לדרך עבודת ה' של הגברים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אלעד, מקורות כמובן עוזרים תמיד, אבל הדיון הזה הוא לא הלכתי אלא מטה-הלכתי. מה שנמצא כאן ב"מטה" הם דברים שבנפשם של אנשים, ואי אפשר להתיפייף ולדרוש נימוסים סטייל חנה בבלי. אתה לא יכול לומר לאישה יתומה "אל תאמרי קדיש כי ההלכה לא מכירה בזכותך", או "אל תאמרי קדיש כי אנחנו הגברים החלטנו ש"כבודך פנימה", או "אל תאמרי קדיש כי הקול שלך מגרה אותנו", או "אל תאמרי קדיש כי אנחנו יודעים שאין כוונתך לשם שמיים אלא את רק רוצה לעורר מהומות פמיניסטיות", ואחר כך להיתמם ולבקש להוריד את עוצמת האש.

      • "מטה הלכה" הוא מושג שדורש בירור. האם הכוונה לבדיקה של מגמות פסיקת ההלכה, הבנה שהיא גילוי של רצון ה' ורצון ללכת אחריה? או שמא פשר המושג הוא ניסיון "לקפוץ מעל ההלכה"? (אני לא אומר זאת בזלזול, פשוט זה התלבש על ה"מטה")

        אני חושב שתשובת רבני בית הלל אינה עוסקת במטה-הלכה, דווקא התרשמתי שהדיון שלהם הוא הלכתי פר-סה. אמנם ה*מוטיבציות* לערוך את הבירור הזה הן אנושיות, ואני חושב שזה גם בסדר.

        לדעתי אין בעיה לחפש היתר לצרוך שמן קטניות בפסח רק כי זה טעים, או לסמוך על זמן קריאת שמע המאוחר יותר. אני חושב שפסיקת הרב עובדיה הרבה פעמים כזאת. וממילא גם מציאת מקום לאישה בתפילה היא מוטיבציה ברוכה, גם אם היא מגיעה מציבור שאינו אדוק באותה מידה אחר מצוות אחרות

        לי לפחות, נראה שזו היתה הגישה של הרב סולובייצ'יק

        • הוא לא לקפוץ מעל ההלכה אלא לברר את העקרונות לאורן פוסקים הלכה. אין דבר כזה "הלכתי פר-סה". המוטיבציות משפיעות לא רק על הרצון לברר את ההלכה אלא גם על תוצאת הבירור.

    • ש.צ, יישר כח על הבאת תשובתו של הרב אריאל ולאור דבריו שוב אשאל אם זה לא צנוע כיצד אמירת הגומל ע״י נשים מעזרת הנשים בזמן התפילה נהוגה כבר דורות ומה החילוק בין קדיש הנאמר ע״י אשה מעזרת נשים לבין ברכת הגומל?

      אני העליתי השערה שזה אולי בגלל החיוב של נשים בברכת הגומל לעומת קדיש שהוא רשות להן ועל כך לא ינהיגו שהן יאמרו אותו בבית הכנסת אבל אז עדיין תעלה השאלה שאם כך מדוע שגם את ברכת הגומל לא יאסרו לנשים בזמן התפילה והן יברכו במסגרת מיוחדת כדברי ה״תשובה מאהבה״ והרב עובדיה יוסף שליט״א? וצ״ע

      ואולי ההבדל הוא שברכת הגומל קצרה מאוד ואילו קדיש יתום הוא ארוך יותר ולכן יש כאן הבדל במינון של עירוב הנשים בזמן התפילה?

      בכל אופן יש מה לעיין כאן

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד ג' אב ע"ג

        לאמיר – שלום רב,

        בשאלה שהעלית דן הרה"ג יהודה הנקין בשו"ת בני בנים, חלק ב, סי' ז, עמ' כה:

        'היוצא לנו ששפיר יכולה אשה לאמור קדיש בעזרת הנשים כשאין המחיצה מגיעה לתקרה… ולעניין אמירת קדיש ע"י אישה, אין להקשות משו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צג, וכנסת ישראל סוף חלר יו"ד, שכתבו שאין לאישה קדיש בבית הכנסת כלל. כי הם כתבו לפי מנהגם שרק אבל אחד אמר קדיש בכל פעם, שאז בודאי אין לאישה לומר קדיש לבדה שיענו לה הגברים…

        ומה שכתבו האחרונים שאישה תברך הגומל מעזרת הנשים, קיל מאמירת קדיש, כי ברכת הגומל היא באקראי, מה שאין כן קדיש הוא לי"א חודש. ועוד שהאישה חייבת בברכת הגומל ולכן התירו לברך בבית הכנסת, מה שאין כן בקדיש שאינו חיוב אלא לבנים'

        ומסקנתו:

        'אבל טוב יותר שתאמר קדיש בעזרת הנשים בהדי הגברים, דהוי בהצנע, ואינו דומה למניין בבית שיש שם אסיפה ופרסום, כמו שכתב בשו"ת חוות יאיר. וגם שו"ת חוות יאיר וכנסת יחזקאל יודו לזהלפי מנהגנו שהרבה אומרים קדיש ביחד, וזהו שכתב הגאון מו"ר זקני [רבי יוסף אליהו הענקין]: "אפשר שאין קפידא"'

        (שם, עמ' כו')

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        נראה, בינתיים, שיש בפוסקים שני כיוונים לאפשר אמירת קדיש על ידי אישה:

        לדעת הרב שאול ישראלי, ויבל"א הרב יהודה הנקין, ניתן להתיר כאשר האישה בעזרת הנשים ואומרת את הקדיש עם גברים באופן שאין קולה נשמע ב'עזרת הגברים'.

        לעומת זאת, לדעת הרב עובדיה יוסף (שהובא לעיל), אפשר שמשתתפי המניין ישמעו מפי האישה את הקדיש, אך אין לעשות זאת בבית הכנסת, אלא בבית, או בחדר צדדי בביהכ"נ.

        לכאורה, קשורים שני הכיוונים בשאלה: מהי המעלה והזכות שבאמירת הקדיש על ידי היתומים?

        לדעת ה'חתם סופר' (או"ח סי קנט): 'דעיקר זכיה בקדיש לא הוי באמירה דידיה,כי אם במה שמזכה הציבור שעונים אחריו אמנים טובא ו'יהא שמיה רבא' דנפיש חיליה'.

        לעומת זאת דעת הרב יששכר שלמה טייכטאל (שו"ת משנה שכיר, חלק א, סי' יא): 'דגוף אמירת התפילה שנשגבה מאד, מזכה לאב שהניח בן כזה שמתפלל עבור קדושת שמו שיתגדל ויתקדש במהרה…'.

        יהי רצון שנזכה להיות ממזכי הרבים מתוך אהבה, ומהמצפים לישועה ולגילוי כבוד שמו יתברך.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        הגעתי ל'משנה שכיר' ולחת"ס, דרך הפנייה אליהם בשו"ת בני בנים, ח"ב, עמ' כו, בהערה.

      • ש.צ. לוינגר

        ברם, יותר נראה לענ"ד להסביר, שהרב ישראלי והרב הנקין חששו יותר לעניין הצניעות – ולפיכך הורו שתאמר הקדיש עם הגברים, באופן ש'קולה לא ישמע'.

        לעומת זאת, הרב עובדיה יוסף חושש יותר למה שחשש ה'בן איש חי', שיחשבו שאישה יכולה להוציא גם בקדיש דחיובא שהוא חלק מסדר התפילה – ולפיכך הוא מורה שתאמר את הקדיש לא בבית הכנסת, ואז ברור שאין זה חלק מסדר התפילה!

      • ש.צ. לוינגר

        על נוסחיו השונים של המדרש, שממנו נלמד שיש בכוח אמירת הקדיש (או 'ברכו') על ידי הבן להמתיק את דינו של האב, ראו במאמרו של פרופ' מירון ביאליק לרנר, 'מעשה התנא והמת- גלגוליו הספרותיים וההלכתיים', בתוך: מאיר בניהו (עורך), אסופות – ספר השנה למדעי היהדות, ב (תשמ"ח), עמ' כט-ע..

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד ה' באב ע"ג

        כמה הערות:

        א. במה שרציתי לומר לטעמו של הבא"ח – שחושש שיתירו לאישה לומר גם קדיש לחיובא – שיש סברא להתיר מחוץ לבית הכנסת (כסברת הגרע"י שליט"א):

        רבי יוסף חיים דן (שו"ת תורה לשמה, סי' כז) לגבי אדם ש'ציוה קודם פטירתו שיבואו ח"י בני אדם וילמדו בביתו זוהר ומשניות… ואחר הלימוד תעמוד בתו ותאמר קדיש כי היא היתה למדנית ויודעת ללמוד תנ"ך'. הרי שאף בבית סבר ד'לא אריך למיעבד הכי'.

        ב. לקט מקורות בנושא 'קדיש יתומה' מאת עמיחי טורם, באתר 'דעת'.

        ג. לכאורה יש כאן בעיה מצד דברי הר"ן :

        'וכי תימא: אמאי לא חיישינן הכא [בקריאת מגילה] משום פריצותא כי היכי דחיישינן התם [בזימון]? אפשר לומר דשאני הכא דעל ידי צירוף אין שינוי במטבע ברכה. אבל זימון דהוי שינוי במטבע ברכת המזון, וכיון שניכר צירופן עם אנשים איכא למיחש לפריצותא. אבל בקריאת מגילה אין צירופן ניכר, שכן דרך קריאתה ליחיד כרבים…'

        (על הרי"ף, מגילה פרק ב, דף ו,ב)

        לפי זה, יש לומר, שכשאישה אומרת קדיש, שביחידות לא יכלה לאומרו – אין לך 'ניכר צירופן עם אנשים' יותר מזה. וצ"ע. ועיינו עוד: שו"ע הגר"ז, סי קצט,ז; שו"ת בני בנים, חלק ד, סי' ד.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  25. אלעד,אתה צודק שאין בעיה לנסות למצוא קולות הלכתיות במידה והן מחזיקות מים ואכן כך נהוגה הפסיקה למעשה בשעת הדחק או בקושי מעשי גדול ובדיוק כמו הדוגמא שיואל הביא כאן על השיטה המקילה הרווחת בהלכות עירובין או בנסיונות הגדולים להקל באיסור "חדש" בחו"ל בארצות בהם יוצר מצב שכתוצאה מהאיסור לא יתאפשר לאכול לחם שהוא "חיי נפש" ויש עוד דוגמאות לדבר

    העניין הוא שכמו שכתבת "גם אם היא מגיעה מציבור שאינו אדוק באותה מידה אחר מצוות אחרות" ואז לא מדובר במציאת פתרון הלכתי או קולא דחוקה בשביל צורך קיומי-כמו בעניין התרת עגונות וחשש ממזרות וכד'-או לפתור קושי פרקטי-כמו במקרה של קולות בעירוב ואיסור חדש-אלא בכניעה לאג'נדות חוץ תורניות שמערערות במידה רבה על התורה כפי שהתקבלה ונושאיה

    זה מה שגורם להסתייגות גדולה וזה שונה לחלוטין ממסורת פסיקה שמחפשת קולות בכדי לפתור קשיים אובייקטיבים

    הבאתי כאן באחת מהתגובות קישור לתשובתו של הרב משה פיינשטיין בעניין מאגרות משה או"ח ח"ד סי' מט שמדבר בדיוק על עניין זה ונושא התשובה הוא היחס ההלכתי והרעיוני לתופעת הפמיניזם הדתי וההשלכות הפרטניות לגביו כדאי לך להעיף מבט

    • ש.צ שלום רב

      יישר כח על הבאת דברי הרב הנקין ומסתבר שכיוונתי לדעת גדולים(-: -בסברה שמדובר בחיוב מול רשות

      האמת שעיינתי בתשובתו של הרב הנקין לא יודע איך פיספסתי את זה

      אבל לא נורא הבאת את דבריו ואשריך

  26. http://www.kipa.co.il/jew/28991.html

    אלעד,תראה מאמר קולע במיוחד על העניין שמסביר את ההבדל עליו דיברתי בין פסיקה לקולא במצבי קושי לבין פסיקה כשירות לאידיאולוגיות שנוגדות את התורה ועושות ממנה חוכא ואיטלולא

    • ואו, ראית מי כתב את המאמר? הרב חיים נבון… הוא מבית הלל, לא?

      אבל אמיר- הוא לא השתמש בלשון חריפה כמו שלך. לטעמי מי שרשאי להשתמש בלשון חריפה הם פוסקי ההלכה, ואילו פשוטי העם צריכים להתנסח בענווה. לצערי המצב היום הוא שכולם מתבטאים בחריפות ועוקצנות- אך מגדילים לעשות דווקא אנו, פשוטי העם

      אכן, גם אני כשקראתי את הפסק של הרב ביגמן ב"קולך", הרגשתי שהוא חורג מגבולות כללי פסיקת ההלכה

      אבל זה בדיוק העניין- צריך לנהל שיח על אופן פסיקת ההלכה, ולהביא ראיות מהמקורות. אא"כ המקורות רק "עוזרים" ולא קובעים את הכללים. ואז הדיון הוא יותר בעייתי

      וצבי- אם אתה מגדיר את המושג "מטא- הלכה" כחיפוש העקרונות המנחים, אני איתך. אבל אולי תסכים איתי, שגם כאשר אנו מתדיינים על מושג כמו "כבוד הבריות" שמובא במאמר של הרב נבון, אפשר וצריך לנהל משא ומתן על גבולותיו ההלכתיים- שוב, ע"פ המקורות

      • לא הבנתי למה אתה מסיט את הנושא, אלעד

      • אתה לא יכול להביא ראיה מ"המקורות", כאשר יש מחלוקת לגבי הרלוונטיות של המקורות לנושא. כל המקורות שהובאו כאן הם של פוסקים שלא הכירו בכלל את הנשים של ימינו, אז מה עוזר לצטט אותם?

      • צבי, אתה הרי ודאי לא טוען שאי אפשר, לדוגמה, להביא ראיה מהגמרא כיוון שהאמוראים לא הכירו את מציאות חיינו.

        על אף השתנות המציאות והצורך להתחשב בה בפסיקת ההלכה, אנו נצמדים לדברי קודמינו ככל שהדבר ניתן. רק במקרים של התנגשות חזיתית של דברי הפוסקים עם המציאות, נפתח פתח לשינויים בהלכה.

        אם תאמר אחרת, הרי שעל חלק נכבד מהלכות שבת, כשרות ועוד שנתקבעו במהלך השנים ניתן לוותר בשל השתנות המציאות.

        • ועל ההתנגשות החזיתית הזאת אנחנו מדברים.

          הרי ברור שבנושא הזה אין כלל מחלוקת בבירור דברי קדמונים, וכולם מכירים את אותם מקורות. אלא שהר"מ פיינשטיין והרב עובדיה חיו במציאות שבה לא הייתה התנגשות, ואילו במציאות שבה חי הרב סולובייצ'יק הייתה גם הייתה (ובוודאי שהיא קיימת במציאות בה חיים רבני "בית הלל"). ומכאן ההבדלים בפסיקה. לא מחלוקת הלכתית יש כאן אלא שיקוף של חלוקה חברתית.

          לעומת זאת אלו שחיים במציאות של רבני בית הלל ומאמצים את תפיסת המציאות של הרב עובדיה יוסף, הם, איך נגיד זאת בעדינות, קצת מגחיכים את ההלכה.

      • אלעד, בקשר לחריפות של התגובות אני אומנם כאמור מסכים איתך שהדיון אמור להיות הלכתי נטו וכך צריך אבל אעיר גם מה מאוד מכעיס בוויכוח הזה עם ה"אורתודוקסים הליברלים "

        חלק לא מבוטל מטיעוניהם נגוע בצביעות בלתי נסבלת שלהם שהם יכולים לדבר גבוהה גבוהה על שוויון בין גברים לנשים שאמור להיות בהלכה ה"עדכנית" והם יוצאים נגד ה"הגמוניה הגברית" וכו' וכו'

        אבל אם תסתכל היטב בביתם פנימה בבתי הכנסת שלהם של ה"מניינים אורתודוקסים שוויוניים" תראה שנשים לא מצורפות אצלם למניין ולא מתמנות לעלות חזניות בקטעי התפילה המרכזיים אלא זורקים להן עצם להיות חזניות בפסוקי דזמרא וכד' שנותנים בדרך כלל לילדים. כך שאותה הגמוניה גברית שהם טוענים נגדה ואפליית נשים לכאורה שהם טוענים נגדה קיימת גם קיימת אצלם באופן בסיסי בדיוק כמו בכל בית כנסת אורתודוקסי סטנדרטי עם הבדל שהם משתפים יותר את הנשים בתפילה אך שוויון אין כאן!

        כך שב""מניינים השוויוניים"" הכל הצגה אחת גדולה שגורמת למתפללים ובעיקר המתפללות למצג שווא של "להיות בלי ולהרגיש עם" ונשים לא מצורפות למניין ויכולות לעלות חזניות רק בקטעים המיועדים לילדים בדר"כ אחרי כל זה עוד האורתודוקסים הליברלים המתגאים בפרוייקט ה"מניינים השויוניים" עם השוויון המדומה יש להם עוד העזה לבוא בטענות לאחרים על מה שהם עצמם לא מיישמים

        אז על מי הם בעצם עובדים כאן? על עצמם? לפחות שלא יטיפו לאחרים על מה שהם בעצמם לא מיישמים שלא יעשו מעשה זמרי ויבקשו שכר כפנחס [לשיטתם שהמצב ההלכתי הקיים בבית כנסת "מדיר נשים"]

        צריך לקחת את זה בחשבון בדיונים עימם שלא יצהירו הצהרות כזב ויקיימו בעצמם את דברי חז"ל "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"

  27. אלעד,הרב נבון היה ממקימי בית הלל ולמיטב ידיעתי הוא כבר לא בארגון

    בכל אופן זה לא משנה ולא באתי לתקוף כאן את ארגון בית הלל וכמו שאתה רואה מתגובותיי כאן אני הקטן גם לא הראיתי הסתייגות גורפת למאמרם על הקדיש לנשים ואף העליתי כמה נקודות עם צדדים לכאן ולכאן בעניין שכולם נטו הלכתיים

    אני מסכים איתך מאוד שהדיון אמור להיות על בסיס הש"ס והפוסקים באופן ענייני ללא תיוגים ומגירות

    נ.ב

    איפה ראית בדבריי כאן לשון חריפה? כשתבתי "חוכא ואיטלולא"?

  28. "כל המקורות שהובאו כאן הם של פוסקים שלא הכירו בכלל את הנשים של ימינו"

    ומה בדבר הרב אליעזר ולדינברג והרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין והרב יהודה הרצל הנקין?

  1. פינגבק: בתגובה ל"פסק יתום" מאת דב ליברמן | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: