לחבב את התורה | נעה לאה כהן

בעזרת איורים מופשטים, צלילים ופנס, מנגישה סופרת הילדים המוכרת, מיריק שניר, קיבוצניקית מלידה ואם לתשעה, את סיפורי הבריאה לציבור הרחב. תנ"ך, אמנות וילדים 

באחד ממחנות הקיץ של "בני עקיבא" ברוסיה, בזמן הגל הגדול של עליית שנות ה־90, ביקרתי בעיר פרם שבהרי אורל והעברתי את השבת במחיצת הקהילה היהודית במקום. בקידוש שנערך באותו הזמן בבית הכנסת – שניצב כפנינה נסתרת בתוך עיר תעשייתית כבדה בעלת ארובות עשנות – נכחו קומץ זקנים, וגם בחור צעיר ושדוף שהזדהה כשומר המקום השוהה בו ביום ובליל. מלאת התרשמות מנוכחותו פתחתי בשיחה עִמו, והתברר לי שהוא גר צדק. סיפור התייהדותו בעיר הקרה הזו המם בי ולא הניח: הוא סיפר שכשפתח את התנ"ך בעברית בספר בראשית וקרא את המשפט "ורוח א־להים מרחפת על פני המים" המילים נשבו בו כה חזק, עד שהדרך ליהדות הייתה בלתי נמנעת.

ספק הוא כמה אנשים דוברי עברית ובוגרי מערכת החינוך כאן בארץ עשויים לחוש באופן כה דרמטי את כוחן של המילים העבריות. הכרה בעוצמה הטמונה במילה העברית, ובמיוחד באלו שירשנו במעמד הר סיני, עומדת בבסיס התפיסה של מיריק שניר. שניר, שנולדה חודש וחצי לאחר קום המדינה בכפר גלעדי, נקראה על שם חברתה של אמה, מרים מולכו, ומעבר להיותה אם לתשעה ילדים וסבתא לנכדים רבים היא ידועה בתור סופרת לגיל הרך. היא חיברה למעלה משמונים (!) ספרי ילדים ופעוטות ובהם ספרי הפעוטות המוכרים "מרים והים" (שאף תורגם לערבית), "לבד על המרבד", "לא רוצה", "איך הירח נוסע" והסדרה "צ'רלי ודודו", כך שנדמה כי אין בית בישראל שיש בו פעוטות ואין בו מספריה של שניר.

שניר החליטה להקדיש שנים רבות מחייה כדי להוציא את הספר "בראשית ברא". "ההיריון של הספר היה הארוך מסך כל ההריונות שהיו לי", היא אומרת ויכולה לעמוד מאחורי האמירה כמי שגידלה את תשעת ילדיה ביד רמה, והם ההשראה, בית הגידול ואתר הניסיונות הראשי שמצמיח את יבול ספרי הילדים המכובד שלה.

צורתו של הספר עגולה, כמו העולם, גרמי השמים והרחם. זוהי טביעת היד הנשית שהטביעו יחד שלוש נשים דומיננטיות: שניר עצמה, אחותה הצעירה יעל בירן והמאיירת סוניה שכל, שגנטית אמנם לא שייכת למשפחה הענפה אבל בשאר המובנים כן. שלוש נשים במסע ארוך שמצריך סבלנות של אם המגדלת את ילדיה יום־יום, שעה שעה, בעליות ובמורדות, באמונה, בקשיים ובאופטימיות.

מפגש בין האמנות המופשטת לבין ילדים כבר בגיל הרך. מתוך הספר

IMG_9786

חינוך רגיש וקשוב

הספר הוא שילוב בין ספר קודש, ספר אמנות וספר ילדים. מי שילדיו גדלו על חרוזיה הקולחים של שניר יופתע לגלות שהטקסט הוא התנ"ך, כפשוטו, מבלי לשנות ולו אות אחת מן המקור. לכאורה הדבר פשוט ביותר: המלל כבר כתוב, ומה שנדרש הוא להוסיף את האיורים, ובזה לגמור את ההלל. אלא שהספר לא מבקש להיות "עוד ספר", אלא חלק ממפעל חיים, חשיבה מושכלת ותהליך. מטרתו להנגיש לציבור את ספר התורה, לחבבו על קוראיו ולעשותו מחדש "תורת חיים", מבלי לשנותו, לתרגמו ולהתאימו לשפת היום־יום.

הספר מורכב משבעה שערים, כשכל שער מסמל יום מימות השבוע. לכל יום סימנייה בצבע אחר, ותבנית משלו החוזרת ונשנית בכל השערים שאחריו. כך מתחדד נושא החזרות והשינויים בקריאה התנ"כית. בכך מגשימה שניר את חלומו של כל מורה מתחיל לתנ"ך המבקש לסמן בצבעים את החזרות והתבניות.

 בתחילת כל יום מופיע הטקסט התנ"כי הקשור אליו, ולאחר מכן הפִּסקה מתפרקת לחלקים, עם תמונות הקשורות באופן עקיף וטיפוגרפיה מיוחדת. טיבו של היום נחתם בחותמת כסף נוטריונית שבתוכה נכתב "כי טוב" במקום הרלוונטי, והדף הבא מעלה הגיגים הנקראים "תהיות ובהיות". שניר, שהתברכה באוזן מיוחדת במינה, שומעת את הברקות הילדים לגבי כל יום מן הבריאה, ומשתמשת בהן כחומר גלם לכתיבה שכולה מתיקות והומור. לאחר מכן מופיע דף מדרשים המוסתר בתוך חלון וכאן התווספה ברגע האחרון, למי שחשש שזה כבר לא יגיע, שירתה הפשוטה והמחורזת של שניר.

בהנחיות המוסרטות לספר ובהרצאות שבעל פה שניר הופכת את הספר לאינטראקטיבי, כשהוא מלווה בתנועות גוף התואמות את הצלילים או את המילים. לספר מלווה גם פנס, כדי לבחון בלילה לפני השינה יחד עם הילד כיצד המילה "א־לוהים", המופיעה בצורה גאונית בדפי הספר כחלולה, יכולה להיראות בתאורה נכונה בכל מקום בחדר, וכיצד "לית אתר פנוי מיניה".

ב"מניפסט לגיל הרך" שחיברה שניר בעקבות המהפכה החברתית שדרשה מעונות לכל ילד, היא מביאה את שאיפתה להקמת "החברה להגנת טבע הילד":

לא להסתפק בהקמה של מוסדות חינוך זמינים לכל נפש בעלויותיהם,  אלא בעיקר לתבוע בתי חינוך הבאים לקראת כל נפש בתוכניהם וברוחם. אין בעולם שתי נפשות זהות. אחידות בחינוך משולה למיטת סדום, שבה על פי האגדה מן המקורות היו מותחים בכוח את האנשים הקצרים וקוצצים את הרגליים לארוכים.

בתור בת קיבוץ כפר גלעדי ונכדה למרדכי סגל, מקים סמינר הקיבוצים שהקדיש ימים ולילות לאופי החינוך של ילדי הקיבוץ, ניתן לראות את הדרך הארוכה שעשתה שניר עד להפנמת שיטת החינוך האינדיבידואלית הזו. לא מתוך ביקורת ולא מתוך אירוניה היא כותבת, אלא ממקום מקבל שמכיר בגדולת ימים עברו. שניר ממשיכה וכותבת:

אחריות שעלינו לתבוע בצדק מן המדינה וממערכות החינוך שלה, לגדל ולחנך ילדים והורים במקביל, אינה מסירה או מפחיתה את האחריות העצומה המוטלת על ההורים לחינוך רגיש וקשוב לכל ילדה וילד, ולגיבוי מלא של צרכיו מול מוסדות החינוך בכל גיל.

 המפגש הבין דורי וההבנה שכולנו צריכים לימוד וכולנו גדלים ביחד, הורים וילדים, הם תשתיתו של המניע להוצאת הספר. במקום השיבה אל הטבע האוניברסלי, שבו השבט מתכנס סביב המדורה ושומע סיפורי מיתוס, שניר מכוונת אותנו לתמונת המשפחה היושבת יחד סביב השולחן.

חשיבה יצירתית

כמחנכת בנשמתה מקווה שניר לראות את הספר נכנס בדלת הראשית של מערכת החינוך הרשמית, כשהוא מהווה מפגש ראשוני של הילדים עם ספר בראשית. הרצון לבניית מערכת חינוך חלופית שתחזיר את החיבור בין האהבה לתנ"ך וטבעו של הילד יש בה סגירת מעגל ותיקון מן השורש; תיקון לתפיסה שאחז בה סב המשפחה מרדכי סגל, שבמותו נזרע הגרעין לעשיית הספר המשפחתי. העיתונאי זאב גלילי כתב באתרו "היגיון בשיגעון" שסגל ביקש לכתוב את הסיפורים מן המקרא כך שיתאימו למערכת החינוכית של אנשי השומר הצעיר. סגל לא שיכתב את הסיפורים, כפי שנהגו אחרים כשביקשו להנגיש את השפה הקדומה לילדים, אלא השמיט כל אזכור של שם א־לוהים מן התנ"ך, בהיותו לדעתו לא רלוונטי לדור החדש.

ימים יגידו האם השכילה שניר ליצור אבן־דרך בספרות הילדים. הקריאה בספרה החדש מעוררת ומגרה את הקורא לחשיבה יצירתית לנוכח סיפורי הבריאה, ולבחינת תפקידה של האמנות היהודית והכללית בחינוכם של ילדים לאהבת התנ"ך ובהטמעתה. 

שלוש נשים במסע ארוך שמצריך סבלנות של אמא. שכל, שניר ובירן

שלוש נשים במסע ארוך שמצריך סבלנות של אמא. שכל, שניר ובירן

 ————-

הסיפור שהכי מעניין אותנו

הכותב לגיל הרך יוצר ספרות ייחודית הפונה לכל אדם, בכל גיל. ברגעי החסד מתחלפים בספרות הזאת היוצרות: הילדים מספרים והמבוגרים מקשיבים. מיריק שניר על הכתיבה לגיל הרך

הספרות לגיל הרך מנסה לשפר את השיח בין קטנים לגדולים כאשר היא פונה בעזרת עלילה אמינה אל הילד החבוי בכל מבוגר, מעוררת אותו ומזכירה לו איך מרגיש ילד. בזכות הסיפורים ששניהם קוראים יחד גוברת ההזדהות של המבוגר המקריא את הסיפור עם הילד המאזין, ומסייעת לו להקשיב באמת ולהתנהג ביתר התחשבות.

הילד זקוק לסיפור הילדים כדי להתמודד טוב יותר עם המציאות של ילד בעולמנו. המבוגר זקוק לסיפור הילדים כדי למלא טוב יותר את תפקידו כמלווה של הילד הרך.

ספרות לגיל הרך מנסה להפגיש עולמות הכמהים זה לזה, לקרב לבבות; להשיב לילדים על השאלה מאיפה באים המבוגרים, ולענות למבוגרים על תהייתם מאיפה באים הילדים.

כתיבה ספרותית לילדים רכים מאתגרת ביותר: עליה לשמור על קשב ועניין של פעוט עתיר אנרגיה וסקרנות, שתמיד יצביע ברגליים, ובו בזמן לגעת בילד הנשכח, בלבו של הורה דואג, עסוק ועייף. כמו כן עליה להגיד באוצר מילים ומושגים מוגבל אמירה ערכית, משמעותית ומרתקת בתוכנה ובצורתה, עבור שניהם.

הכותב לגיל הרך יוצר ספרות ייחודית הפונה לכל אדם, בכל גיל. וברגעי החסד מתחלפים בספרות הזאת היוצרות: הילדים מספרים והמבוגרים מקשיבים, כי שעת סיפור בגיל הרך איננה רק זמן הקראה, היא גם הזדמנות פז להקשבה. היצירה המילולית והאיורית מגרה את הילדים להתבטא, והם ידברו בחופשיות אם ירגישו שיש להם אוזן קשבת. 

 מבוגרים שישתקו מדי פעם ויקשיבו באמת לילד ה“קורא“ את המילים ו“מספר“ את האיורים בספר, יזכו לגלות שהוא בעצם מספר להם סיפור: סיפור על עצמו. ולמעשה, זה הסיפור שהכי מעניין אותנו – הנמענים המבוגרים של הספרות לגיל הרך. 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' תמוז תשע"ג, 28.6.2013

פורסמה ב-28 ביוני 2013, ב-גיליון פינחס תשע"ג - 829 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תמיד אמריתי שבאותה מידה שבני אדם קוראים ספרים ספרים קוראים בני אדם, יפה לחשוב על זה גם בהקשר של ילדים. תודה רבה, נהנתי מאוד.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: