יש גבול לקיצונות | רפאל קדוש

אפילו האדמו"ר מסאטמר, המתנגד הגדול ביותר שקם לציונות בציבור החרדי, הציב להתקפותיו גבולות ברורים. חסידיו המשתפים פעולה עם אויבי ישראל מעוותים את משנתו

רב יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר (1886־1979, להלן הרי"ט), נודע כמתנגד הגדול ביותר לציונות ולמדינת ישראל שקם מתוככי היהדות החרדית. הספרים הרבים שחיבר, ומעל כולם ספרו "ויואל משה", רוויים רעיונות וטיעונים השוללים את הרעיון הציוני ואת הקמת המדינה. להלן אבקש להתייחס לקנאות במשנתו, ובעיקר לגבולות הקנאות.

במכתב לאנשי ירושלים לקראת שנת תשי"ט מתייחס הרי"ט למאבקים השונים שהיו בשנה החולפת בתחומי החינוך, הכשרות ושמירת השבת, אולם ביותר מדגיש הוא את המאבק בנושא פתיחת הברֵכה בירושלים, מאבק שהוביל ממקום מושבו בארה"ב (ואף נפגש עם מנהיגים אמריקנים שונים כדי להביע את מחאתו בעניין). וכך הוא מתאר את שהתחולל ("דברי יואל", מכתבים א, קסג־קסד):

היתה התאבקות קשה עם אלה שעמדו לחלל את קדושת ירושלים ולהקים בריכת תועבה בפלטרין של מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר כמוהו לא זכרה ירושלים בכל תקופת גלותה בין הגוייםאין ספק כי המחאה העולמית קידשה ברבים את שם ה' הגדול והנורא, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו, והיהדות החרדית עוד לבה רד עם אל, קידוש שם שמים זה המתיק את הדינין והסירה חרון האף במידה גדולה, ועלינו להודות לחרדים בעיה"קונתנו גיוויהם למכים ולחייהם למורטים, וירדו לבית הכלא למען כבוד שמוועל כגון דא נאמר "השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי".

מתיאור זה עולה כי הרי"ט מעודד את אלו שנפגעו ונאסרו תוך כדי המאבק, ומחזק אותם שמעשיהם הם בגדר "קידוש ה'". ניתן, לכאורה, לראות מכאן כי הרי"ט מעודד הפגנות אלימות ופעולות נגד הממסד. למרות זאת, בדברים שלהלן אבקש להראות כי קנאותו של הרי"ט לא הייתה חסרת גבולות, אלא להיפך: הוא ידע היטב היכן עובר הגבול בין המחאה והגינוי – ההכרחיים לדעתו – לבין שיתוף פעולה עם אויבי ישראל. הצגת גבול זה במשנתו חשובה, מפני שכפי שראינו בחודשים האחרונים פעמים רבות קנאות דתית מזוהה עם אלימות. הקנאי מרגיש שהוא שליחו של הא־ל עלי אדמות, ובשל כך מותר לו לנקוט כל דרך, כולל אלימות.

האדמו"ר התנגד. חסידי סאטמר נפגשים עם אחמיניג'אד, 2006, איראן. צילום:  AFP

האדמו"ר התנגד. חסידי סאטמר נפגשים עם אחמיניג'אד, 2006, איראן.
צילום: AFP

מעשי טירוף

דוגמה לכך ניתן לראות בהתנהגותו של הרי"ט בזמן מלחמת ששת הימים ולאחריה. בזמן המלחמה נמנע מלדבר בפומבי כנגד המדינה, כי חשש שמא יתפרש הדבר כתמיכה בערבים. כך כותב מי ששהה לצדו עשרות שנים, ה"משמש" הרב אפרים יוסף דב אשכנזי: "ולנו באי ביתו הדגיש כמה פעמים אז שכל עוד שהמלחמה נמשכת, אינו רוצה לפרסם כלום מדעתו כדי שלא ליתן ח“ו פתחון פה למקטרגים להעמיס בדבריו שיותר טוב שהערבים ינצחו ח“ו“. זאת למרות כעסו הגדול על עצם היציאה למלחמה, בחושבו שהדבר מהווה סכנת נפשות והמשך ה“פשעים הציוניים“, כפי שניסח זאת בספרו “על הגאולה ועל התמורה“ שנכתב מיד לאחר המלחמה. בשעת המלחמה עקב אחר המאורעות בתשומת לב ובחרדה, והרבה להתפלל ולצום עם חסידיו על מנת ששום רע לא יאונה ליושבי ארץ ישראל.

במקרים שונים שבהם יצאו חסידיו על דעת עצמם לפעולות נגד מדינת ישראל בפני אומות העולם, ראה בכך חילול ה‘. כשציירו צעירים צלבי קרס על בניין הקונסוליה הישראלית בניו יורק ופרסמו מודעות בגנותה של ישראל ב“טיימס“, גער בהם והשעה אותם מבית המדרש. קבוצת אברכים שהפגינה נגד מדינת ישראל לפני בניין האו“ם סולקה מהישיבה לשנים אחדות (אברהם פוקס,“האדמו“ר מסאטמר“, עמ‘ 153).

כשנשאל בצורה ישירה האם היה עוזר לאויבי ישראל לפעול נגד המדינה, ענה: “כל מה שאני עושה אני עושה רק שארץ ישראל תחיה בתוך התורה“. אותם יהודים שנראו מתחבקים עם נשיא איראן אחמדינג‘אד ועם אנשי חיזבאללה ואף נכחו בכנס מכחישי השואה באיראן נחשבו על ידי רבים לחסידי סאטמר. כך כתב העיתונאי אדם ברוך במוסף “מעריב“ משנת 2006:

מה אנשים הנחזים כחסידי סאטמר עושים עכשיו בכנס מכחישי השואה שמתקיים בטהרן? סאטמר אינה מכחישת שואה. כל הווייתה בשישים השנה שעברו ניזונה מהשואה. הספרות ההלכתית והחסידית שלה רוויה בשואה. אז מה היא עושה בכנס טהרן? היא מציגה שם את תמציתה הרעיונית: השואה נעשתה כלי של הציונות החילונית וסייעה לה כצידוק מוסרי לשגשג ולהשתלט על רוב העם היהודי ועל מדינת ישראל. זו, לדעת סאטמר, ציונות חסרת א־לוהים, כמו הסוציאליזם או הקומוניזם שהעזו לגרש מתוכם את הבורא ולטעון לתבונת האדם ולאחריותו לגורלו ולגורל העולם

סאטמר בטהרן בשביל להוקיע את הציונות ולהציגה כאסון יהודי ולא בשביל להכחיש את השואה עצמה. אין להכחישה. מכוער להזדהות היום עם איראנים מכחישי שואה? המכוער של סאטמר אינו המכוער שלך. בעיני עצמם הם לוחמים על קידוש השםבכל מקרה, היהדות מסוגלת להכיל גם את סאטמר הרדיקלית.

ברוך, כרבים אחרים, טעה בזהותם של אותם אנשים. לא היו אלו חסידי סאטמר. חסידות סאטמר, שהבינה כי רבים כורכים אותה עם מעשים מעין אלו, פרסמה כרוז (“פשקוויל“) שבו מכונה מעשה זה “מעשה טירוף“.

בכרוז זה ישנה התייחסות ל“גודל כאבו וצערו של רבינו הקדוש והטהור זי“ע על המתפרצים בלבוש קנאות ועושים מעשי טירוף ללכת שלובי זרוע עם הערביים“. כלומר: גם בחייו גינה הרי“ט  את אלו ש“חצו את הקווים“ ושיתפו פעולה כנגד המדינה, ולו רק במישור ההסברתי.

סטרא אחרא מבפנים

הרי"ט היה מודע לכוחות השונים בתוך מחנהו ולמעשים שונים שנעשו על בסיס האידיאולוגיה שלו בניגוד לרצונו. בשנת תשכ"ז נאם בפתיחת הלימודים בישיבת סאטמר, והתייחס לנקודה זו בתקיפות רבה:

והנה יש לדעת דכמו שנמצאים בעולם כתות שונות בדעות שונות, אפיקורסים ומינים המחריבים את העולם מבחוץ בדרכיהם המקולקלות, אותו כח הסטרא אחרא נמצא גם בפנים ממש, בין יהודים כאלו המתעטפים בטלית שכולה תכלת, ואותו עניין הוא גם בדרך הקנאות, דיש קנאות כזו שעל ידה העולם מתקיים, ויש קנאות המובילה לחורבן והרס, והיא באה מכח הסטרא אחרא כי השטן עובד בכל כחו בהמצאות שונות ומעמיד שליחיו מבפנים בכם ומכם, בכם דייקא ומכם, בתוכנו ממש, בתוך הפנימיות שלנו הוא מכניס אנשים משלו, ועל כן מוכרח אני לגלות דעתי בזה, יודע אני שנמצאים כאלו גם בתוכנו! גם בתוך הישיבה וגם בבית המדרש. אמנם לא הרבה כי אם יחידים, ואלו עושים הכל מדעת עצמם מבלי לשאול את פי ההנהלה, ואינם חתים מפני כל, הם מדמים בנפשם כאילו יודעים כבר את הכל, ואינם צריכים לשאול יותר פי איש, וגם לדברי אינם שומעים, טפשים כאלו, ידעו כולם כי אנשים האלו המה שליחיו של הסטרא אחרא, והן הנה המשחיתים והמחבלים הכי גרועים.

והריני מגלה דעתי בזה, דמי שלא נייחא לו, ומי שמעלה בדעתו שאני טועה בדרכי, יש לו הברירה להסתלק מכאן, איני כופה לשום איש שיבוא אלינו, ולא אמרתי מעולם קבלו דעתי. וכל מי שאין דרכנו מוצאת חן בעיניו בל ימצא בישיבתנו הקדושה ובל יבוא יותר לבית מדרשנו, ואם לא ישמע לקול דברינו אנקום בו את נקמתי. יודע אני שאין אלו אלא מועטים יחידים ממש, אבל גם יחידים אלו מהרסים הם, וסופם שמביאים לידי חורבן.

ניתוח של הקטע הנ"ל מעלה כי הרי"ט מתייחס בחומרה רבה לתופעות של קנאות חסרת גבולות. בעוד יש קנאות ש"על ידה העולם מתקיים", ישנה גם קנאות המביאה לחורבן והרס. הרי"ט משתמש כלפי האנשים העושים מעשי קנאות על דעת עצמם באותם ביטויים קשים שבהם מכנה הוא את הציונים – מעשי שטן, סטרא אחרא, משחיתים ומחבלים. הוא מגלה חוסר סובלנות מוחלט לאנשים שפועלים בצורה עצמאית ושחושבים שהוא טועה.

הצד השווה במתואר לעיל הוא מחד קנאות חסרת פשרות, תוך שימוש בביטויים חריפים ביותר כנגד מדינת ישראל, אולם כל זאת תוך שמירה על גבולות מסוימים. מדובר בהליכה על חבל דק, שכן רק מנהיג בעל עוצמה יכול לשמור על מינון כזה ועל גבול כזה; ללכת עד הקצה, אבל לא לחרוג מעבר לו. כפי שמתאר חיים באר (מתוך ראיון שערך עמו זאב גלילי):

זו תופעה מרתקת: הפער בין ההשתלחות המילולית לבין ההתנהגות בפועל. קיבלתי המחשה לכך כשביקרתי פעם בבית כנסת של חסידי סאטמר. מצאתי שם בשער של אחד הסידורים כתובת מודפסת בחותמת ובה נאמר: “כל המתפלל בסידור זה יכוון לבו לסופה של המדינה הציונית בלי לגרום נזק לבר ישראל“. הריסון הזה של אמונה מוחלטת כי אסור למדינת ישראל להתקיים ויחד עם זאת להימנע מכל פעולה העלולה להזיק ליהודים נובעת ממנהיגותו של ריואל טייטלבוים.

חצו את הקו

אך בעוד הרי"ט ידע לשמור על גבולות הקנאות, אחרים לא הלכו בדרך זו. בעצם ניתן לומר כי לעולם אי אפשר להיות הקנאי ביותר. כל קו שישרטט הקנאי בתור קו גבול יהווה מדרך כף רגל לקנאי שיבוא בעקבותיו. דבריו של הרי"ט שימשו כלי בידי רבים מתוך המחנה החרדי הקיצוני ש"עקפו אותו מימין". כשקרא הרי"ט להצביע בבחירות לעיריית בני ברק, בהפרידו בין הבחירות למדינה לבין הבחירות המוניציפליות, פורסם נגדו כרוז שקרא "רבנו סר מן הדרך".

אנשים מנטורי קרתא, למשל, שתקופה ארוכה ראו ברבי את מנהיגם, חברו כנודע לערבים. משה הירש, איש מאה שערים מנטורי קרתא, אף החזיק דרכון פלשתיני ושימש "שר לענייני יהודים" ברשות הפלשתינית של ערפאת. את אותם אנשים כינה הרי"ט "חרובי קרתא".

קבוצת אנשים מירושלים ובית שמש הקימה לפני מספר שנים את "נטרונא – יהודים הנאמנים לתורה נגד הציונות". באתרם אמנם מופיעה תמונתו של הרי"ט, וכן מוזכרים אמרותיו וספריו, אולם האתר עוסק גם בשאלות כמו "האם יש להתפלל לשלום ממשלת החמאס", "האם הנרצחים בפיגוע בישיבת מרכז הרב נהרגו על קידוש השם" (לדעת הכותבים לא; רק מי שנהרג בגלל היותו יהודי נחשב להרוג על קידוש השם. הללו נהרגו בגלל היותם ציונים, לא יהודים) ועוד שאלות שכלל לא נגעו לעולמו של הרי"ט.

בשנת תשס"ב פרסם בקנדה ארז אלברנס, חוזר בתשובה מירושלים ששינה את שמו לשלמה הלברנץ, ספר בשם "דרך הצלה". מניפסט אנטי ציוני זה רווי ציטוטים מתוך "ויואל משה" ומלא הערצה כלפי הרי"ט, אולם בספר זה קורא המחבר (הנקרא בספר "האדמו"ר הקדוש") לעזוב מיד את ארץ ישראל, וקובע כי אסור לדור בה מכיוון שהיא "מקום סכנה". הוא עוסק ב"שלטון בני ישמעאל בארץ הקודש לפני ביאת המשיח והסכנה הנוראה למי שיימצא שם בעת ההיא". למותר לציין כי דעות אלו נוגדות לחלוטין את דעתו של הרי"ט, שעל אף גישתו האנטי ציונית לא סבר שיש לעזוב את ארץ ישראל.

אחד מאנשי נטורי קרתא, משה בק, חיבר ספר בשם "קונטרס דרך ההצלה – תשובה לשואלים בעניין ההליכה עם הפאלעסטינים". בספר זה מסביר המחבר את חשיבות שיתוף פעולה עם הפלשתינים. הוא מתאר את סבלותיהם:

הציונים הורגים ומכים בהם באכזריות נוראה, הורגים צעירים וילדים ונשים בלי שום משפט, ושוברים ידיהם ורגליהם, ומוציאים אנשים מבתיהם והורסים הבתים עם כל אשר שם עד היסוד והם נשארים בלי קורת גג ובעירום ובחוסר כלוכל העולם רועש וצועק על גודל האכזריות שהציונים עושים, שלא נעשה דוגמתו אלא על ידי ההיטלעריסטן.

 בהקדמה לספר מביא בק ציטוט ביידיש מדברי הרי"ט נגד המדינה ומנהיגיה. בעמ' לב־לג הוא מביא דברים נוספים שאמר הרי"ט בגנות המדינה, ובעד החובה שיש להודיע לעמים כי יהדות אינה ציונות. המחבר מנסה להראות שהרי"ט תומך בדעתו שיש לשתף פעולה עם הפלשתינים, וכותב: "והנה יש הרבה שמחלקים בין הודעה לשאר עמים לבין ההליכה עם הפאלעסטינים… וכמה נורא הדבר הידוע אשר דעת בעלי בתים היפך דעת תורה".

נראה בבירור מהמובא לעיל כי הרי"ט לא היה מקבל דעות אלו כלל. אף שהרי"ט שמר על גבולות הקנאות, הרי שלקנאות עצמה אין גבולות. אותם אנשים לקחו את האידיאולוגיה שלה הטיף הרי"ט במשך שנים צעד אחד רחוק יותר ממה שהתכוון. על תופעה זו ניתן להמליץ את דבריו של הרי"ט עצמו. בפירושו לדברי רבן יוחנן בן זכאי לפני פטירתו (ברכות כח) כי "יש לפני שתי דרכים – אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?", כתב הרי"ט:

אמנם אפשר לומר הכוונה כי בשעה שריב"ז היה חי וקיים, הרי היה הוא מנהיג את הדור, וכולם ראו וידעו את דרכו הברורה וידעו שהוא היה לוחם בבריונים ובשאר דעות נפסדות, ולא היה באפשר לפרש אותו שלא כהלכתו, ובכה ריב"ז ואמר דאחר הפטירה, כאשר התלמידים ודורות הבאים יהיו מוליכים אותי, ולא שאני אוליך אותם, מי יודע כיצד יתרגמו אותי וכיצד יפרשו את דרכי וכיצד יציגו אותי בפני הבאים אחרי, וצרה זו גדולה מכל הצרות, ואיך לא אבכה

הרב ד"ר רפאל קדוש הוא רב קהילת "ברכה ושלום" באפרת ומ"מ ראש ישיבת נתיב־מאיר

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' תמוז תשע"ג, 28.6.2013 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 ביוני 2013, ב-גיליון פינחס תשע"ג - 829 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 12 תגובות.

  1. מאמר נפלא!

    למרות התנגדותו החריפה במיוחד של האדמו"ר מסטמאר הרב יואליש זצ"ל למפעל הציונות ולמורינו ורבינו מרן הרב קוק זצ"ל [יעויין בשו"ת דברי יואל חו"מ סי' קלא וקלב] אפשר לראות שקנאותו והשקפתו הנחרצת לא הגיעו לידי טירוף וטוב עשה הרב רפאל קדוש שהעלה את העובדות החשובות הללו.

    באותו הקשר ראוי להוסיף את סירובו של הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ממיסדיי העדה החרדית להצעתו של אחד מאנשי משפחת אל חוסייני בתקופת המנדט לחבור אליהם למלחמתם בציונים

    שליחם של משפחת אל חוסייני אמר לרב זוננפלד ש"גם אתם במאה שערים מתנגדים לציונים וגם אנחנו אז למה שלא נאחד כוחות?" הרב זוננפלד סירב ואמר לו שההבדל הוא ש"אנחנו נלחמים נגד מה שלא יהודי בציונות אתם נלחמים נגד מה שכן יהודי בציונות" ולכן לא תיכון ברית בין העדה החרדית לבין ההנהגה של המאבק הערבי בציונות.

    רואים שלמרות המחלוקת החריפה עם הציונות גדולי ישראל המתנגדים לציונות ולו בחריפות כמו הסטמערער רבע יודעים את הגבולות בין מחלוקת לבין תמיכה בשונאי ישראל ובשפיכות דמים.

    חבל שכמו אצל הרבה אידיאולוגים תומכים נלהבים לוקחים את משנתם רחוק פי כמה וכמה ממה שהם עצמם אמרו ודגלו למחוזות של טירוף כך זה במקרה הנ"ל המתואר במאמר של המשת"פים של אחמדיניג'אד מתוכינו מעם ישראל לבושתינו וחרפתינו

    וכך זה ברבים מן המקרים-אני די משוכנע שקרל מרקס לא תיאר לעצמו בחלומותיו הפרועים ביותר מה יעשו אלו ההולכים לפי משנתו וכך גם לדעתי ניטשה שלדעתי לא חלם על הטירוף הנאצי שבא בין היתר כהשפעה מכתביו ומעניין "מוסר האדונים" והרצון לתת דרור לטבעיות החיים ואכמ"ל.

    בכל אופן מאמר חשוב שבא להראות את גבולותיהם השפויים של מחלוקות וחריפות ככל שיהיו

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד כ"ד תמוז ע"ג

      לאמיר – שלום רב,

      אם הזכרת את הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד –

      באיגרתו לגאון רבי פישל זוסמאן-סופר, ראב"ד בודאפשט, הוא מעודד את התעוררותם של רבני הונגריה, לקנות נחלות בארץ ישראל. התעוררותם באה בעקבות התעוררות אדמו"רי פולין באותה שנה (תרפ"ו) לעלות לארץ ולהתיישב בה.

      האיגרת נדפסה בספרו של הגאון רבי יששכר שלמה טייכטאהל, אם הבנים שמחה, ירושלים תשמ"ג, עמ' שכד-שכה (קטעים מרכזיים ממנה הבאתי בתגובה ל'המצוות שומרות עליך', ליאיר כספי, ביום 31.5, שעה 3:14).

      בביקורו של הרב פישל סופר אצלו, אמר לו הרב זוננפלד בהתרגשות:
      'אני מייחל לזה ומבקש מכם: בואו וקנו נחלות בארץ הקודש ושמרו שמיטה, כמובן, כמו שהאחרים עושים, זאת אומרת: כמו בני ברק של הרבי מגור וכמו פתח תקוה' (שם, עמ' שכה, הערה 2).

      בערב ראש השנה תר"ץ, פגש הרב זוננפלד את יו"ר ה'קרן הקיימת' מנחם אוסישקין שבא להתפלל ליד הכותל, והיה מדוכא עקב פרעות תרפ"ט וגזירות הבריטים בעקבותיהם. הרב זוננפלד עודד את המנהיג הציוני, באומרו:

      'לא יעזור להם. אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש לנו, כי מאם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה, ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית'

      ('איגרת מהכותל', עיתון מקוון של 'הקרן למורשת הכותל המערבי', ראש השנה תשס"ו. מובא בקישור מ'ויקיפדיה' ערך 'יוסף חיים זוננפלד').

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אגב, אוסישקין היה יהודי נאמן. הראי"ה קוק העיד שבביתו שומרים שבת וכשרות. ראו במאמרו של פרופ' ישראל רוזנסון, 'בסוכתו של ר' מנחם', באתרא הדין.

      • ש.צ שלום רב

        אכן הרב זוננפלד כמו שהבאתי משלילתו את החבירה למאבק הערבי נגד הציונות שמח בהתיישבות החדשה בארץ וראה בה "ענן קל" שמבשר את הטפטוף הראשון של קיבוץ הגלויות בדרך לגאולה השלמה [יעויין בספר "ציון בית חיינו" של הרב יואל שוורץ שלא חשוד על תמיכה יתירה בציונות]

        כמו כן ידוע לכל שהרב זוננפלד יצא ביחד עם בר הפלוגתא הגדול שלו הרב קוק זצ"ל למסע המושבות המפורסם בכדי להשפיע על החלוצים לטובה

        זה לא שאני מנסה להפוך את הרב זוננפלד לציוני גדול ולשכתב בכך את ההיסטוריה אבל ראוי לציין שלמרות עומדו בראש העדה החרדית המתבדלת עדיין הוא לא התנכר לישוב הארץ ולתקווה שישוב זה ינצל את הפוטנציאל שלו גם בשמירת תורה ומצוות ובקדושה

        וטוב עשית בדוגמאות שהבאת יישר כחך!

      • ש.צ. לוינגר

        לאמיר –

        הרב יואל שוורץ אינו ציוני, אך הוא ממייסדיו ומאבותיו הרוחניים של 'הנח"ל החרדי'. לאחרונה התבטא שאם ינסו לגייס חרדים בכפיה, יורה שלא להתגייס ל'נח"ל החרדי' ול'שח"ר כחול'.

        יש הקבלה לכך בדברי הראי"ה קוק זצ"ל באיגרתו למנהל יק"א (אגרות ראיה רלז), שאם ינסו לכפות את 'היתר המכירה' על המחמירים שלא לסמוך עליו, עלול הדבר להביא לביטולו של ההיתר!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        הראשון לציון הרב הראשי לישראל, הרב יצחק נסים, מחה בפני האדמו"ר מסטמאר על הפגנה של חסידיו מול הבית הלבן (בפרשת הבריכה המעורבת בירושלים בשנת תשי"ח).

        וכך כתב לאדמו"ר:

        ב"ה י"א בתמוז התשי"ח

        לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם העומד בפרץ וכו' כקש"ת ר' יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסטמר, ברוקלין…

        הגיעו אלינו ידיעות כי כמה מאות מחסידי כת"ר ערכו הפגנה בפני הבית הלבן האמריקני, כאות מחאה נגד הקמת בריכת שחיה מעורבת בירושלים עיר הקודש תובב"א.

        אכן, עניין הקמת בריכת שחיה כנ"ל הינה פירצה חמורה בחומת הצניעות שאיפיינה מאז ומתמיד את תושבי ירושלים, ופה בירושלים וגם בגולה מתנהל מאבק חריף על דמותה של עיר הקודש.

        אנו שמחים על כל סיוע ותמיכה שבאים מצד אחינו שבגולה להצלחת מאבקנו על קיומה של היהדות וחיזוקה ואנו רואים בהם ברכה…

        אך יורשה לי להעיר, שהדרך האחרונה שברו להם כמה מחסידיו, אע"פ שכוונתם לשם שמים, מעל לכל ספק לא היתה הולמת. היא חרגה מדרך המותר, ומן הראוי היה למנעה.

        בקשות ותחנונים בפני הגוי, שיתערב במחלוקת פנימית בתוככי היהדות – אינם כשרים גם כשכלו כל הקיצין. דרך זו היא מוזרה ומתנגדת לרוח היהדות.

        אין אני נוהג להתערב בעניינים פנימיים, שהם מעניינם של עושיהם, אך הואיל וראיתי כי דרך זו היזקה ברור ותועלתה ספק, אמרתי להעיר על כך, שמא אמצא אוזן קשבת.

        בכבוד רב, יצחק נסים

        ***

        מהדברים שהביא הרב ד"ר רפאל קדוש, על תגובתו הנמרצת של האדמו"ר מסטמאר כנגד חסידים שהפגינו נגד ישראל מול הקונסוליה הישראלית בני יורק ומול בניין האו"ם, יש ללמוד שדברי תוכחתו של הרב נסים – שנאמרו כדרכו בתקיפות אך בכבוד, בהבנה ובהערכה – אכן 'מצאו אוזן קשבת' אצל האדמו"ר.

        בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

  2. אני דווקא נגד, ואנסה לנמק.

    ראשית, מה מטרת המאמר הזה? די ברור כי המטרה שלו היא לתקוע טריז, או "לעשות חילוק", בין הרבי משה טייטלבוים מסטמר, הידוע במאבקו העיקש בציונות ובמדינת ישראל, לבין חרדים החיים אתנו היום והמביעים תמיכה גמורה בפלסטינים ובמאבקם או מצטלמים אצל בכנס מכחישי שואה אצל אחמדיניג'ד וכיוצא באלו.

    למה בעצם לנסות לחלק ביניהם? למה לא לומר שהרבי מסטמר היה זבל וחסידיו דהאידנא הם רפש? ובכלל, גם לו יצויר שאין זה המצב, האם באמת יש לרב קדוש איזה שהוא סיכוי לשכנע מישהו ממאה שערים שגדל ומתפלל אצל סטמר שהוא לא מבין את משנת רבו, ודווקא הרב קדוש מבין אותה יותר טוב? שוו בנפשכם מה היתה תגובת הרב קדוש אם איזה סאטמרר היה עושה לו תרגיל הפוך, להסביר לו עד כמה הוא לא מבין את משנת הרב קוק, על בסיס שני סיפורי מעשיות מיומנו הפרטי של המשמש שלו…

    לרב צבי יהודה היה מספיק בטחון עצמי לומר שהרבי מסטמר הוא אפיקורס, אבל לרב קדוש אין. אני מרשה לעצמי לנחש שהסיבה איננה התורות הנפלאות שהוא מצא בכתבי הסטמר. אינני מוכן להשתבח בקריאה מלאה שלהם רח"ל, אבל פה ושם ראיתי כמה דברים, ונפלאות גדולות אין שם כידוע. גם אברכים בכולל פונוביז' לא רצים לחידושי הרבי מסטמר כשיש להם איזו קושיה חזקה, תאמינו לי. מדובר בעיקר בלהטוטנות דרשנית מן הזן ההונגרי (שאינו מן המשובחים, להבדיל מהיין), וכשמדי פעם הוא נכנס לפינה מרוב פטפטת תוכלו למצוא שם גם דברים הגובלים בהתבלעות הדעת. אם מישהו לא מאמין אני מוכן לתת דוגמאות.

    הסיבה לכך שהרב קדוש מנסה "לסנגר" על הסטמר היא לכאורה פשוטה. המאמר לא מיועד לשכנע את אלפי קוראי מקור ראשון במקווה של זופניק, אלא את הרב קדוש עצמו, ואת תלמידיו, בכך שיש להם מקום לגיטימי תחת השמש. הרב תופס באופן אינסטנקטיבי כי מי שהולך בבגדים שחורים, מדבר יידיש ואוכל קיגל הוא יהודי אותנטי, ומי שמקובל בתור רבי על הרבה אוכלי קיגל דוברי יידיש הוא בודאי רב חשוב, וממילא אנו חייבים בכבודו ובמוראו, וכעת רק צריך לעשות היפוכים וסלטות באויר כדי להסביר שהוא ככה ותלמידיו ככה, שלא יצא שיהודי חשוב כמוהו תומך בחיבוקים עם האייתולה. כי אם באמת הוא היה תומך בזה, אז הוא מאן דאמר חשוב ויש עלינו קושיה.

    בעיני, זו עליבות נפש מזרחניקית קלאסית, ולא זו בלבד אלא שהיא תביס את עצמה. הרי גם ההם שנסעו לטהרן בקיאים בטשולנט ובפראקים ישר והפוך, ולכן בדור הבא נמצא את תלמידיו של הרב קדוש מפלפלים למה ללכת לטהרן מילא, אבל ממש להעביר מחבלים את המחסום זה דבר שאפילו ההוא מטהרן לא עשה ועל זה הדרך. צאו מזה, קצת כבוד עצמי לא יזיק, בפרט כשלצד השני באמת אין מה למכור.

    [כל זה לפני שהזכרנו את הרכבת של קסטנר, כן?]

  3. נדב בוקר טוב כמה נקודות:

    1.לא מדובר כאן ברגשי נחיתות אלא בניתוח אמיתי של דרכו של האדמו"ר מסטמאר בהנהגתו את המאבק נגד הציונים,אומנם לא ניתוח ברמה של עבודת דוקטורט כמובן אבל בכל זאת ניתוח נכון ונאמרו בו דברים ידועים למי שמכיר קצת את הנושא ולא ב"היפוכים וסלטות". הדבר ידוע שהרב יואליש לא תמך בתמיכה אקטיבית במאבק הפלסטיני והרב קדוש פשוט מביא את הדברים כאן כהוויתם ללא שום לגיטימציה אידיאולוגית לדרכו.

    2.חשוב לציין שדוברי חסידות סטמאר הרשמיים גינו את אלו שהלכו לכנס של אחמדיניג'אד והם ציטטו מרבם בעניין ציטוטים דומים לאלו שהרב קדוש הביא כאן במאמר אז אילו "היפוכים וסלטות" אתה רואה כאן?

    3.אתה בא לרב קדוש בטענות איך הוא יכול לשכנע חסידי סטמאר מלידה שהם לא הבינו את רבם ומה היה אומר לאחד מהם אילו הוא היה משכנע אותו שהוא לא הבין נכון את הרב קוק-ישמעו אוזניך מה פיך מדבר! שהרי בויכוח שהיה לך איתי ועם ש.צ לוינגר על החסידות ובפרט על חב"ד כשטענו כלפיך שאתה מתעלם מההנהגות בפועל של החסידים ורבותיהם טענת כלפינו שזה מגוחך ואת משנת החסידות צריכים ללמוד ממקורות החסידות הכתובים ולא לומר "החב"דניקים מבינים יותר ממך והם נוהגים אחרת מדבריך" ופתאום כאן אתה טוען שההתנהגות בפועל של חלק מחסידי סטמאר היא היא המעידה על דרכו של רבם ולכן דברי הרב קדוש וציטוטיו מיותרים בדיון

    מה העניין? שאני ולוניגר עשינו את זה זה היה מגוחך ופתאום כאן זה כשר? וכשרבנים חרדים כמו הרב נויגרשל מביאים ראיות מהרב קוק עצמו בכדי לומר "טול קורה" לציבור שלנו אז לדעתך אין עניין להתמודד ולענות לטענות?

    4.מה עניין רכבת קסטנר לכאן? נכון שהרב יואליש היה בין נוסעיה וזה תמיד תוקע טריז לחסידיו שנאלצים להסביר
    איך הוא נעזר בציויינים אבל מה הקשר לנושא המדובר במאמר?

    המאמר לא עסק בתולדות חייו של הרב יואליש אלא בנקודה ספציפית בהגותו

  4. אמיר,

    1. השאלה היא למה כל הסיפור מעניין יותר מהגותם של אורן זריף וניר בן ארצי. אם אכן הרב קדוש מוצא ענין אקדמי בהגותו של הסאטמר לחיי, לי זה נראה כאילו יש כאן הענקת חשיבות לענין, והקושיה שלי היא מי מינה את הסאטמר להיות מאן דאמר.

    2. שמחת זקנתי. גם דוברי החמאס גינו את הג'יהאד האיסלמי על שיגור הטילים לנגב בשבוע שעבר כי התזמון לא נח להם. אז מה?

    3. לא אמרתי שבהכרח התנהגות התלמידים מעידה על דרכו של הרב, אלא שפרקטית קשה לשכנע תלמיד שהוא לא הבין את רבו ודווקא אתה מבין יותר טוב. ההקשר הוא סעיף 1 לעיל: אני לא מאמין שהרב קדוש בא לשכנע את החסידים, לכן אני חוזר לשאלת האינטרס.

    4. הקשר הוא שיש כאן יהודי שמעשיו מוקשים ודבוריו לא מובנים, ושוב השאלה היא למה הוא אמור לעניין את הרב קדוש. אני מודה שאם מדובר בתקציר עבודה אקדמית שהכריחו אותו לעשות בקורס על "זרמים ביהדות ברוקלין בעת החדשה" אז ודאי שלא גרע משאר עבודות מהסוג הזה, אבל כפי שציינתי נראה שהמחבר סבור שיש לחילוקים שכאן איזה ערך מוסף.

    • היי נדב , אני חולק עליך רק בעניין אחד – אני חושב שהגותם של אורן זריף וניר בן ארצי מענינת מאוד :-).
      לגבי כל השאר , מילים כדורבנות !
      הרבי מסאטמר וחסידיו מענינים אותי אישית בערך כמו תל נמלים איפושהו בעולם.
      הם לא שותפים בבנין הארץ , הם מעדיפים את הגולה ואת הגלות , הם הטיפו לאנשים לא לעלות לארץ וגרמו כליה לחסידיהם ששמעו לקולם , ברחו משם במקום להישאר עם צאן מרעיתם , ועוד אחר כך אין להם את הבושה המינימלית להגיד "טעינו".
      ממילא צריכים להגיד להם בשפה ברורה :"לא-לכם ולנו, לבנות בית לאלוהינו".
      יש גויים טובים וצדיקים מהם בהרבה , ואין לנו מה להתייחס אליהם בכלל.

      • יוסף,כמוני כמוך גם אני לא מזדהה כלל וכלל אם שיטתו האנטי ציונית של ר' יואליש מסטמאר ואני גם שותף לביקורות עליה בדומה למה שכתבת בדבריך כאן

        אבל בכל זאת "אין לנו מה להתייחס אליהם כלל"? למרות המחלוקת הקשה והנוקבת מדובר ביהודים יראים ושלמים שיש להם משנה סדורה נגד המפעל הציוני ויש להם בין היתר טענות שראוי להתייחס ולדון בהן גם אם דוחים אותם וחושבים אחרת לחלוטין

        אני לא מבין אותך,יהודים שאינם שומרים מצוות ושלא מאמינים בריבונו של עולם אתה יכול לעכל ולהכיל כחלק מכלל ישראל משום שהם שותפים לבניין הארץ וישובה ויהודים שומרי תורה ומצוות בקפידה שאתה חלוק עליהם בעניין היחס לציונות אתה לא יכול לעכל ולהכיל כחלק מכלל ישראל?

        תגובתך מצערת כי היא מראה על תסמונת הקיימת לצערי בציבור שלנו הדתי לאומי של הזדהות עם הציבור החילוני יותר מאשר עם הציבור החרדי שמבחינת שאיפותיו הרוחניות והערכיות זהה לנו פי כמה וכמה מאשר הציבור החילוני שכמובן כבודו במקומו מונח-והאמן לי שאני לא אומר זאת בציניות ואני מודע היטב לעובדה שבשעת מלחמה חלילה מי שיהיו איתי מתחת לאלונקה ובהסתערות בזמן קרב הם חבריי החילונים לפלוגה במילואים ולא החרדים ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שחולק איתנו את עולמו הרוחני יותר זה העולם החרדי גם אם בניו עצמם לא מרגישים כך

      • לאמיר – אני מכיר ויש לי לא מעט חברים חרדים.
        אך יש עניין של דרך ארץ שקדמה לתורה , שגם אם האדם איננו שומר תריג מצוות , הוא אדם מן הישוב שאפשר לדבר איתו בהגיון , שיש לו יושר פנימי , שמידותיו מתוקנות.
        זה לא סתם שזה נקרא דרך "ארץ" כי פשוט זוהי בחינת "ארץ" הבחינה הכי תחתונה שהיא הבסיס להכל , בחינת נפש.
        כאשר הנפש מתוקנת , זה אדם שאפשר לדבר איתו. גם אם הוא חילוני.
        וכאשר הנפש לא מתוקנת , הוא לא יכול להיות "ירא ושלם" באמת. אי אפשר לבנות קומה שניה על פני קומה ראשונה רעועה.
        אך מאחר והם פוגמים בבחינת "ארץ" וכל תורתם היא פגם בבחינת הארץ , לי אישית אין מה לדבר איתם. עד שאבותינו לא פגמו בלשון הרע על הארץ לא נגזר עליהם למות במדבר , למרות חטא העגל וכו' וכו'. מכאן תלמד שהם גרועים הרבה יותר מחילונים.

    • נדב,

      1. הרב קדוש מביא את האדמו״ר מסטמאר בתור דוגמא למנהיג קהילה קנאית גדולה שידע לאזן את אותה קנאות ומכאן המוטיבציה לכתיבת המאמר וזאת ללא קשר לבחינת גדולתו התורנית וכמה עגונות הוא התיר וכד׳. בקשר לשאלה למה לראות בו מאן דאמר בניגוד לשאר המצוטטים במאמר לשלילה-כמו משה הירש ועוד- הרב יואליש בכל זאת הוציא שו״ת ועסק בפסיקה והיה אישיות רצינית ובכל אופן אפשר להתווכח עד מחר מהו הפרמטר ל״גדול בתורה״ ומי נחשב לאחד כזה וזה מצריך דיון בפני עצמו.

      2.דוברי חסידות סטמאר שהוציאו גינוי לאלו שנסעו לאחמדיניג׳אד עשו זאת מהטעמים שכתב עליהם הרב קדוש במאמר ולא מטעמי תזמון לא מתאים וכד׳ ומשום כך הבאתי את הדוגמא הזו.

      3. אתה צודק ודומני שכמו שכתבתי שהרב קדוש הביא את משנתו של האדמו״ר מסטמאר כדוגמא למסר של מאמרו העוסק בקנאות עם איסונים ובלמים ולא בשביל חסידי סטמאר שממילא לא ישתכנעו וקרוב לודאי שלא יקראו את המאמר הזה בכלל.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: