הבדלה בנר כחול־לבן | משה נחמני

ספר חדש על דמותו של הרצי"ה קוק מאת אחד מתלמידיו הקרובים, הרב יאיר אוריאל, מציג את דמותו בצורה אישית וקרובה

בשיפולי הגלימההרב צבי יהודה הכהן קוק

יאיר אוריאל

139 עמ'

הרצי"ה קוק נחשב לאחד ממנהיגי הציבור הדתי לאומי בדור הקודם. במידה רבה השפעתו ממשיכה גם בדור הזה, הודות לתלמידיו הרבים הדואגים להנחיל הלאה את מורשתו. אישיותו המורכבת והמרתקת, שלא הייתה ידועה לקהל הרחב, זכתה בשנים האחרונות לעדנה. ספרים שונים וחשובים נכתבו עליה, כאשר המקיף והידוע שבהם הוא "משמיע ישועה" (מאת שמחה רז, הרב שלום קליין והילה וולברשטין), שבו נאספו מאות סיפורים לפי פרקי חייו. ספר זה ודומיו מילאו את המקום החסר שהורגש בנוף הספרות הרבנית של הציבור שלנו, והם גם מעניקים זוויות חדשות ומפתיעות לדמות שאולי נראית לעיתים מעט נדושה במקומות מסוימים.

ספר נוסף יצא לאחרונה על הרצי"ה. מי שכתב את הספר הוא הרב יאיר אוריאל זצ"ל, תלמיד קרוב לרצי"ה קוק. הרב אוריאל, מוותיקי התלמידים בישיבת "מרכז הרב", ראה ברצי"ה את רבו המובהק ונפטר בפתאומיות בשנת תשס"ז כשהוא בן ס"ג שנים בלבד. לאחרונה ערכה משפחתו של הרב יאיר את הסיפורים שכתב והוציאה אותם לאור בספר "בשיפולי הגלימה – סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו". מדובר בלקט סיפורים ששמע הרב יאיר – חלק מהם שמע מהרצי"ה בעצמו, וחלק ליקט מתלמידים אחרים.

נשמה גדולה

מי שרוצה להכיר באמת את דמותו של הרצי"ה, כדאי לו לעיין בספר. הרב אוריאל כתב ביומנו בנוגע לספר שהכין: "אני כותב כל העולה על זכרוני. הכל יקר ואהוב לי אהבת נפש […] אני הקטנטן ליד רבנו הגדול. שלא אפגום בסיפוריי, שלא אמעיט את הדמות, בוודאי שלא אוכל להעביר את גדלות ואת עוצמת אישיותו, אבל כוונתי לשבח כמובן, וחובה לרבנו לספר את המעט שנשאר בידינו", ואכן בספר זה הצליח המחבר להעביר אלינו את "גדלותו ועוצמת אישיותו" של הרצי"ה.

יתרונו של הספר על פני ספרים אחרים העוסקים בדמותו של הרצי"ה בכך שהשפה אישית ונוגעת יותר. יש גם אנקדוטות נחמדות, כמו למשל: "רבנו אמר פעם על הרב כהנא שיש לו נשמה גדולה עד כדי כך שהוא עצמו אינו יודע עד כמה היא גדולה" (עמ' 113). בתוך הסיפורים שזורים גם מאמרים שכתב הרצי"ה, ודברי תורה שהיה נוהג לומר. נקודה הבולטת בספר היא הניסיון לדייק כמה שאפשר בסיפורים. הדבר בולט בנתינת מקורות מדויקים לכל ציטוט וציטוט, ובאמירת דברים בשם אומרם.

מהסיפורים המובאים בספר אפשר להעלות מספר עקרונות. עם ישראל תפס מקום רב בלבו של הרצי"ה, וממילא כל דבר הקשור ללאומיות הישראלית נקדש בעיניו. כך למשל הוא מספר כי הרצי"ה "השתדל לקחת נר כחול־לבן להבדלה, כצבעי דגל המדינה" (עמ' 117).

נקודה נוספת הבולטת בספר היא דבקותו המופלגת של הבן באביו, הראי"ה קוק. כידוע, עם כל ההסתייגויות המפורסמות של הרצי"ה מההתבטלות לצדיק כפי הנהוג בחסידות, התבטלותו לאביו הייתה לא פחות חזקה מהתבטלות החסידים לרבי חסידי. בהקשר לכך יש לציין כי למעשה, הגם שהספר הינו על הרצי"ה, יש בו לא מעט סיפורים חשובים ומרתקים על אביו ופרק מיוחד מוקדש ליחסים ביניהם: "רבנו ואביו הרב קוק" (עמ' 17־25). יש בספר גם סיפורי מופתים וחלומות על הראי"ה (עמ' 94, 126, ועוד), וכן כמה תוספות לסיפורים ידועים ומפורסמים.

שפה אישית ונוגעת. הרצי"ה בטקס פדיון הבן 	צילום: יח"צ

שפה אישית ונוגעת. הרצי"ה בטקס פדיון הבן צילום: יח"צ

אז מה

ברצוני להתייחס לסיפור מעניין המובא בספר:

פעם שמעתי סיפור על מרן הרב קוק זצ"ל שנזדמן לאסיפה בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה, ולא היה אמור לדבר באותה אסיפה, ובלי הכנה מראש ביקשו ממנו לקום ולדבר. מרן הרב אסף את כל המקומות במקורותינו שבהם נזכר רבן יוחנן בן זכאי – בבלי, ירושלמי ומדרשים – ובנה מכל זה בניין אחד שלם.

מתוך התפעלותי מהסיפור, שהרי יש כאן ידע מושלם וניתוח מחשבתי מבריק, הרגשתי צורך לאמת את הסיפור וסיפרתי למורנו ורבנו הרב צבי יהודה שכך וכך שמעתי כדי לקבל את אישור הדברים או הכחשתם. תגובתו של רבנו הייתה מפתיעה: "אז מה?"

כאילו אין זה דבר גדול כל כך להיות בקי בכל התורה כולה, בכתב ובעל פה, לנתחה ולהסבירה.

שאלתי: "אם זהו 'דבר קטן' שאין להתפעל ממנו, מה נחשב דבר גדול שיהיה ראוי להתפעל ולהתפלא ממנו?"

השיב רבנו שעוד ניפגש, ולא פירש ולא הדגים לי מה הוא דבר גדול.

סיפור זה סופר על ידי מזכיר הרבנות הראשית, הרב שמואל אהרן שזורי (וובר) זצ"ל, בדברים שכתב על הראי"ה מספר שנים לאחר פטירתו. דרשה מופלאה זו אמר הראי"ה בשבת שלאחר בחירת מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל, באדר תרפ"א. את הרושם הנפלא שעשתה הדרשה על הקהל תיאר הרב שזורי כך:

הרב עמד ודרש משך שלושת־רבעי שעה דרשה נפלאה מלאה לשד התורה ושירת הקודש לפני הקהל שעמד נדהם ורותק כבמסמרים למראה גאונות זו, וכשנסתיימה הֵקיץ הקהל על גאוניו, גדוליו וחכמיו כמחלום פנטסטי (מובא ב"הנשמה עולה פתאום", עמ' 206).

והנה, למרבה הפלא, אנו מוצאים כי כבר בעיתונות דאז פורסם סיפור זה, מה שמלמד כי הרושם היה באמת חזק במיוחד. בעיתון "דואר היום" (יום שני, ד' אדר ב תרפ"א) מובא:

אחרי שגמר (הרב יעקב מאיר) את דרשתו, ביקש מכל הקהל לעמוד על רגליו לכבודו של גאון עוזנו הרב הראשי הרב קוק, העולה עכשיו לדרוש לפני הקהל.

כגוש אחד קמו כל הנאספים בביהכנ“ס והרב קוק נגש לפני הבמה ובקש מהקהל לשבת, ויתחיל את דרשתו בפלפול ארוך בדבר יסוד המנהג שהרב יושב ודורש והקהל עומד על רגליו, שמקומו בילקוט. כל הפלפול הזה ארך כשעה שלמה, והקהל נשאר יושב כמשתומם על כחו הגדול של הרב קוק בדרשתו לדבר מקרי שכזה, אח“כ עבר אל פרשת השבוע ויקשר את ענין הרבנות ביחס להקמת המשכן, הזכיר הרבה מאמרים של ריב“ז [=ר‘ יוחנן בן זכאי] שביהכנ“ס מיוחד אליו. הדגיש את מעלותיו הגדולות של חברו הרב הגאון רבי יעקב מאיר. לבסוף דבר ג“כ על תפקיד הרבנות בזמן של “אתחלתא דגאולה“.

הדרשות המצוינות השרו על כל הקהל התרוממות רוח. התפללו תפילת מנחה, והקהל התפזר.

לסיכום, הספר מומלץ בחום לכל המתעניין בדרכו התורנית של הרצי"ה. 

 (לרכישת הספר: 
02-9963957)

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ג תמוז תשע"ג, 21.6.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 ביוני 2013, ב-ביוגרפיה, גיליון בלק תשע"ג - 828 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יפה מאוד!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: