אימוץ תרבות המחלוקת החרדית | ראובן הכהן־אוריה

בתגובה ל"חוסר קבלת מרות רבנית" מאת הרב אריאל בר־אלי, גיליון פרשת חקת

 המחלוקת סביב מינוי הרבנים הראשיים היא עוד אחת מהסוגיות המפלגות והקורעות את הציונות הדתית לפלגים הרבה ופורמות עוד את הראש הסרוג. טיב השיח המתנהל בימים אלה מוכיח כי אכן העמדנו עולם תורה במקביל ובדומה לעולם החרדי. יתרה מכך, אנו אף הולכים ומאמצים בחום את תרבות המחלוקת החרדית שהיא תוצר מובהק של אותו אופן לימודי־תרבותי של התורה.

צודק הרב אריאל בר־אלי בהתנגדותו ובטענתו כי הרב דוד סתיו (כיו"ר "צוהר") מושפע מהתרבות המערבית. זו בדיוק הייתה התנגדותם וטענתם של אנשי היישוב הישן למינויו של הראי"ה קוק לרבנות הראשית. צודקת בכלל טענתם של גדולי התורה בדור ההוא, שכל מוסד הרבנות הראשית הוא מוסד פקידותי־מערבי שנבנה ביוזמת השלטון הבריטי והסוכנות היהודית, ובראשה חיים ויצמן. היענות הראי"ה ליוזמת הרבנות הראשית – שהתאימה גם לחזונו – הייתה לצנינים בעיני גדולי תורה מהרבה מגזרים, שכן ממתי במסורת ישראל אנשים ונשים פוליטיים שאינם דתיים שותפים במנגנון בחירת רב ראשי הכפוף למסגרות החוק המערבי וממומן על ידיהן?

אלא שהעולם החרדי־פרגמטי השכיל להכיר בכוחה של הרבנות ופעל ברבות הימים להפקיע את סמכותה הכלל ישראלית ולעשות בה קרדום לכוחו הפוליטי־כלכלי. וכך ענוותנות הציונות הדתית מחד, והכוחות הפוליטיים שליטי המנגנון מאידך, אפשרו את שינוי צביונה והעברתה של הרבנות הראשית למגרש שלמעשה אינו רלוונטי לה.

מועמדותו של הרב סתיו כמדומה באה ממקום של הכרה ב"בעייתיותו של המוסד" ובמגבלות מימושו האידיאלי. לאור המתרחש בצביונה של הרבנות, ולנוכח המתרחש בצביונה היהודי־דתי דמוקרטי של המדינה, נראה היה כי העת עת לרבן גמליאל כיפתח, ויפתח כשמואל ושמואל כמשה ואהרן. וגם זו סוג של ענוותנות.

גם אם יש מחלוקת וזו אכן ראויה, מה רע שתאמר: "אני מעדיף כך", או "בשל כך וכך אני  מתנגד, ולכן מציע ומקדם אחרת". מפני מה יאמר איש לרעהו "לא עמדת על שורשי הדברים", "לא הבנת". הן זה רב וזה רב ולכל אחד קהילה. האם זה אכן שטחי לומר אתה מבין ואני מבין, אלא שמשקלות ערכינו שונים, זה ייקוב דינו וזה דרך אהרן עמו.

וכאן בעיניי עיקר בעיית המחלוקת ש"הפליגה" כלשון בעל "העמק דבר" למחוזות אדומים. המחלוקת המדירה, תחילתה בעלות על שלטון ההבנה המוחלטת ואחריתה הפקעה משלטון סמכות החכמים המבינים, ובסמוך ונראה הפקעה משלטון התורה ושמא מריבון העולמים. או אז הותרה הרצועה. ואם הוכחה היינו צריכים באה זו שוב השבוע בכינויי וחרמי "רשע"! ודומיהם . מש"ל. ללמד כי איננו לומדים דבר. אוי לנו! שחנו עד למאוד!‎

וכאן הצעה: גם אם יש מחלוקת מדוע לא תהיה "כנסת חכמים", כמו זו של חברי הכנסת במדינת ישראל, שיחלקו וישמעו הללו דברי אלו וייגשו להכרעה במניין. מדוע כנסת ישראל המערבית מסוגלת למרות השונויות והמחלוקות לגשת להצבעה ולהכריע ואילו חכמי ישראל (אפשר להסתפק כרגע ברבני הציונות הדתית) אינם באגודה אחת אלא אגודות־אגודות? האם בגלל שהעיקרון הדמוקרטי הוא מערבי? או שמא שוב נתקשה בשאלה "מי בראש"?

פורסמה ב-21 ביוני 2013, ב-גיליון בלק תשע"ג - 828, תגובות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. ראובן,לשאלתך מדוע קשה לרבני הציונות הדתית להתאחד אז לענ"ד מבלי להיכנס בדווקא לעניין המרוץ לרבנות באופן כללי הסיבה היא שהציבור הדתי לאומי נשאר אומנם אותו ציבור מבחינה סוציולוגית אך מבחינה אידיאולוגית זה הגיע למצב שדומני שאברכים ממרכז ומהר המור יכולים להזדהות יותר עם אברכים ממיר וחברון ופוניבז מאשר עם "נאמני תורה ועבודה" על אף שאם האחרונים הם היו יחד בישיבה תיכונית ובבני עקיבא

    דומני שגם אורתודוקסים ליברלים יכולים להזדהות יותר עם הקונסרבטיבים-לפחות עם היותר שמרנים מבניהם ופחות עם אלו הקרובים ממש לרפורמים-מאשר עם תלמידי פוניבז

    בקיצור המרחב האידיאולוגי של הציונות הדתית התרחב מאוד והפער הוא כה גדול שלפעמים קשה מאוד להגיע ביחד לעמק השווה

    אז אומנם במרוץ לרבנות זה לא המצב והרב סתיו שמותקף ונהיה משום מה סמל לליברליות-דימוי שעושה לו עוול כי הוא לא מהפכן פסוודו הלכתי במוסף זה הוא הותקף במאמר תמוה על "חוסר החדשנות" של ספרו "בין הזמנים"-לא נמצא במרחק שנות אור מרוב רבני הציבור הדת"ל אבל בכל אופן אתה צודק שהמחלוקת בין הקצוות בציבור הדתי לאומי הם עמוקות וכלל לא בטוח שאפשר לגשר עליהן

    ואם בכלל צריך?

    אולי שכל צד יהיה בשלו ויתפתח בדרכו מבלי לנסות לאחד מין בשאינו מינו מבחינה אידיאולוגית ובכך להתעלם מניגודים בלתי ניתנים לאיחוי?

  2. http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2051408

    לגבי הדימוי של הרב סתיו כדאי מאוד לקרוא את הקישור

    לכל אלו שחושבים שהוא ליברל ומהפכן

    היראים והשלמים-אל דאגה

    הליברלים[הקונסרבטיבים המתחזים לאורתודוקסים]-שלא תתאכזבו

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: